קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פרשנות הסכם עבודה בנושא צבירת ימי חופשה: .1התובעת קיבלה הודעה מאת הנתבעת בחודש נובמבר 1978 כי עבודתה אצל הנתבעת תיפסק החל מיום .6.1.1979יום עבודתה האחרון אצל הנתבעת היה .5.1.1979לתובעת שולמה המשכורת וכן פדיון החופשה בעד יתרת ימי החופשה שעמדו לזכותה. התובעת טוענת שלאור האמור בסעיף 56להסכם העבודה - יום פרישתה מהעבודה הוא לכל דבר לאחר תום ימי החופשה שעמדו לזכותה, ולכן מגיעים לה סכומים שונים בגין הימים שהיא או בני משפחתה היו חולים בתקופת היותה "בחופשה" וכיוצא באלה סכומים נוספים. בית-הדין החליט לדון בשלב ראשון בשאלת פירושו הנכון של סעיף 56 האמור, והצדדים הגישו בקשר לכך סיכומים בכתב. .2להלן נוסח סעיף 55ו- 56להסכם: " .55צבירת חופשה שנתית: א) חובה על ההנהלה לאפשר לעובד יציאה לחופשה שנתית מדי שנה בשנה במועדים שיהיה בהם כדי למנוע צבירת חופשה מעל למותר על-פי החוק. ב) זכותו של העובד לחופשה שנתית בכל שנת עבודה, מלבד במקרה בו יוסכם בין ההנהלה וועד העובדים על צבירת חופשה ובלבד שלא תעלה על תקופה של 60יום, בהתאם לזכאותו. האמור בסעיף זה לא חל כאשר ההנהלה אינה מאפשרת לעובד יציאה לחופשה שנתית. ג) אין להמיר את חופשת העובד בכסף. .56פדיון חופשה: למרות האמור בסעיף 55(ג), הרי עובד שחדל לעבוד ולזכותו ימי חופשה, ייחשב יום פרישתו לאחר תום ימי החופשה". .3 לדעת בא-כוח התובעת נותקו היחסים בין הצדדים רק עם תום ימי החופשה כאמור לדעתו בסעף 56להסכם. בא-כוח הנתבעת טוען לעומתו שהאמור בסעיף 56לא בא אלא לאפשר לפדות את יתרת החופשה העומדת לזכותו של עובד בעת פרישתו מהעבודה בתשלום כספי. .4 נראה לנו שלעניין התוצאה הדין הוא לפי דעת בא-כוח הנתבעת אם כי לא הכל מהטעמים שהעלה בא-כוח הנתבעת בסיכומיו. יש לקרוא את שני הסעיפים 55ו- 56ביחד וסעיף 56בעצמו קושר ביניהם באומרו ברישא שלו "למרות האמור בסעיף 55(ג)". כמו כן אין להתעלם מהכותרת של הסעיף שהיא "פדיון חופשה". מה שאומר סעיף 56הוא, שלמרות שאין לפדות חופשה בכסף כאמור בסעיף 55(ג), במקרה של מי שחדל לעבוד (קרי - שחדל להיות עובד) אפשר לעשות זאת על-ידי כך שיום פרישתו ייחשב לאחר תום ימי החופשה שעמדו לזכותו. יוצרים פיקציה משפטית כאילו היחסים נמשכים לעניין חישוב פדיון החופשה ורק לעניין זה למשך ימי החופשה שעמדו לזכותו של עובד שחדל לעבוד. פירוש זה מתחייב לאור הכותרת ולאור הביטוי "יום פרישתו ייחשב...". לא שהיחסים נמשכים באמת, אלא ייחשבו כנמשכים לעניין פדיון החופשה. .5 טוען בא-כוח התובעת, שאם זהו הפירוש - מה התועלת בסעיף .56הרי הזכות לפדיון חופשה מובטחת בסעיף 13לחוק חופשה שנתית תשי"א- 1951(להלן - החוק). התשובה היא - שאלמלא הסעיף בהסכם, הזכות לפדיון חופשה מובטחת רק לגבי חופשה המגיעה לפי החוק ולא לגבי חופשה שמעבר לחופשה הסטטוטורית. העניין נובע מהאמור בסעיף 1לחוק "בחוק זה - 'החופשה' פירושו - חופשה שנתית המגיעה לעובד על-פי חוק זה". הצדדים להסכם הזדקקו לפיקציה שבסעיף 56על מנת להסדיר את כל הטעון הסדר בקשר לפדיון חופשה - עצם הזכות אם אינה נובעת מהחוק, איך תהיה ההתחשבנות וכו'. .6 אשר לטענת בא-כוח התובעת בקשר למשמעותן של כותרות - ההלכה הפסוקה היא ההיפך ממה שבא-כוח התובעת טוען. הכותרת בחיקוק אצלנו יש לה משמעות, לעומת ההלכה באנגליה, שם מוסיפים את הכותרות או הערות השוליים לאחר קבלת החוק על-ידי הפרלמנט. .7 אילו קיבלנו את עמדתו של בא-כוח הנתבעת, הרי המלים "למרות האמור בסעיף 55" היו מיותרות ולא רק הכותרת. כי ממה נפשך - אם מדובר אכן בהארכת משך היחסים ולא בפדיון חופשה בלבד, אין סתירה בין סעיף 55(ג) לבין סעיף 56, אלא המשך הגיוני. דווקא משום שסעיף 56מדבר על המשך פיקטיבי של היחסים לעניין פדיון חופשה (או המרת החופשה בכסף), נאמר ברישא שלו "למרות האמור בסעיף 55". כלומר למרות האיסור לפי הסעיף הקודם, במקרה המתואר בסעיף 56מותר להמיר חופשה בכסף. .8 בא-כוח התובעת מנסה לשכנע, כי גרסתו היא הנכונה גם בנימוק, שיש לפרש את ההסכם לטובת העובד. אלא שפירוש לפי גרסתו יכול להזיק לעובד יותר ממה שיועיל לו. אם היחסים נמשכים, אסור לעובד להתחיל לעבוד במקום אחר. הוא עדיין קשור כלפי מעבידו בחובת נאמנות וכיוצא באלה דברים, שבהם חייב עובד כלפי מעבידו. בנוסף לכך אין מועד קבוע ברור מתי יש לראות את היחסים כמנותקים, אלא צריך לחכות עד תום ימי החופשה - על כל האירועים שיכולים לקרות בינתיים - ורק אז נדע מתי אכן נותקו היחסים סופית. בנסיבות מסוימות זכאי מעביד אפילו להחזיר עובד מחופשתו ואז מתחיל כל העניין מחדש וחוזר חלילה. .9 אין להעלות על הדעת שלכך התכוונו הצדדים בהסכם העבודה, שאיננו הסכם קיבוצי כמשמעותו בחוק, אלא לכל היותר הסדר קיבוצי. מצב לו טוען בא-כוח התובעת איננו בריא ליחסי עבודה תקינים ועלול להכניס ביחסים אי-יציבות ומקור לסכסוכים בלת-צפויים. בית-הדין לעבודה לא יתן איפוא את ידו לפירוש מעוות כאשר פשוטו של מקרא כמקשה אחד מכניס סדר ויציבות ביחסי העבודה. אם כי הדבר לא נאמר ולא הוכח, יש להניח שזהו הנוהג המקובל אצל הנתבעת לחישוב פדיון חופשה וגם זה מעיד על הפירוש הנכון. .10מהאמור לעיל גם מובן, שלא נראית לנו ההבחנה שבא-כוח הנתבעת ניסה להבחין בין פרישה מרצון, כלומר התפטרות, ופיטורים, או כאשר הביא כדוגמה את האפשרות שבזמן הביניים העובדת עשויה להיכנס להיריון. עניין איסור פיטורי עובדת בהיריון לא יכול להתעורר כאן, כי חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, אוסר על מתן הודעה על פיטורים כאשר העובדת בהיריון. אם נכנסה להיריון לאחר שפוטרה (קרי - שניתנה לה הודעה על פיטוריה) אין לכך כל נפקות. .11לאור התוצאה אליה הגענו הרי נפלה עילת התביעה, ולכן דין התביעה כולה להידחות ואנו עושים כן. .12התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עורך-דין כולל בסך 500, 1ל"י (אלף וחמש מאות לירות).חוזה עבודהחוזהפרשנות חוזהפרשנותדמי חופשה שנתית