טענתו של החייב היא כי חובותיו נובעים מניהול עסק לממכר ירקות ופירות בשם "ירקות אחים אזולאי". פציעתו של החייב, במסגרת שירות מילואים בצה"ל, הביאה לסגירתו של העסק. ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פשיטת רגל עקב פציעה במילואים:## 1. החייב הגיש לבית משפט זה בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו פושט רגל. בהחלטתי מיום 23/02/00 נעתרתי לבקשת החייב ונתתי, בהסכמת הכונס הרשמי, צו לכינוס נכסיו. באותה החלטה חייבתי את החייב לשלם לקופת הכינוס, לטובת נושיו, סך של 150 ש"ח מדי חודש בחודשו. עתה עלי להחליט אם להכריז על החייב פושט רגל אם לאו. 2. הכונס הרשמי ערך חקירה בעניינו של החייב והגיש לבית המשפט חוות דעת לפי סעיף 18ד' לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם - 1980 (להלן - "הפקודה"). מחוות דעתו של הכונס הרשמי עולה כדלקמן: א. החייב הגיש את בקשתו בגין חובות מוצהרים בסך של 517,296 ש"ח ל- 10 נושים. נכון ליום עריכת חוות הדעת הוגשו כנגד החייב 6 תביעות חוב על סך של 1,203,879 ש"ח. מס הכנסה הגיש תביעת חוב בדין קדימה על סך של 193,745 ש"ח. ב. כנגד החייב נפתחו 10 תיקי הוצל"פ ונערכה לו חקירת יכולת. נעשה לחייב איחוד תיקים בשנת 1997 אך תיק זה פוזר עקב אי עמידה בתשלומים. ג. טענתו של החייב היא כי חובותיו נובעים מניהול עסק לממכר ירקות ופירות בשם "ירקות אחים אזולאי". פציעתו של החייב, במסגרת שירות מילואים בצה"ל, הביאה לסגירתו של העסק. החייב טען כי למן האירוע הוא מטופל בטיפולים פסיכיאטריים ונוטל תרופות באופן קבוע ואינו מסוגל לעבוד. ד. באת כוחו המלומדת של הכונס הרשמי, עו"ד גב' רונית גורביץ, ציינה בחוות דעתה כי החייב שיתף פעולה עם הכונס הרשמי באופן חלקי בלבד שכן הוא לא המציא מסמכים מהותיים ועיקריים שנדרש להמציא. לדברי עו"ד גב' גורביץ, החייב סיכל, בהתנהגותו האמורה, את תפקידו של הכונס הרשמי ומנע ממנו הגשת חוות דעת מפורטת. ה. עו"ד גב' גורביץ הוסיפה וציינה בחוות דעתה כי החייב פעל בחוסר תום לב בכך שלא מסר מידע שלגביו נשאל בחקירה, היינו, לא דיווח על מניותיו בשלוש חברות שונות ועל פעולותיהן. ו. עו"ד גורביץ הוסיפה וכתבה בחוות דעתה כי מתברר שלמרות טענתו של החייב בדבר אי כשירותו לעבוד למן האירוע שעבר בשנת 1991, הוא ייסד יחד עם שני אחיו, בשנת 93', שתי חברות והחזיק מחצית ממניותיהן. ז. באת כח הכונס הרשמי ציינה כי החייב המציא אישור מן המרפאה הפסיכיאטרית במרכז הרפואי רמב"ם על דבר היותו מטופל שם למן שנת 1994. ואולם, טענה באת כח הכונ"ר, אין באישור הסבר ממה סובל החייב ומהו סוג הטיפול שניתן לו. החייב הצהיר כי משפחתו מתפרנסת מגמלת הבטחת הכנסה ומקצבת ילדים. ח. באת כח הכונס הרשמי ציינה כי בת זוגו של החייב הפעילה בשנים 97' עד 99' מזנון. בת הזוג הגישה בקשה להכריזה פושטת רגל והמזנון האמור היווה עילה ליצירת חלק מחובותיה. ט. באת כח הכונס הרשמי עמדה בחוות דעתה על כך שהחייב לא הצהיר על חובות ל- 5 נושים שנקטו בהליכי הוצל"פ כנגדו במרוצת השנה שקדמה למועד מתן צו הכינוס. י. כן נאמר בחוות הדעת כי החייב הצהיר בדו"ח על חובות ונכסים על דירת מגורים אחת שנמכרה בשנת 1991. ואולם, כך נטען, החייב לא הצהיר על ביצוע עסקאות רכישה ומכירה של נכסי מקרקעין שונים במהלך השנים 92' ו- 93', כמפורט בסעיף ג(2) לסיכום החקירה שצורף לחוות הדעת. יא. על שום כל אלה הביעה באת כח הכונס הרשמי את דעתה כי חובותיו של החייב נוצרו שלא בתום לב וכי יש לדחות את בקשתו להכריזו פושט רגל ולבטל את צו הכינוס. 3. בא כוחו המלומד של החייב, עו"ד בנימין קצוב, הגיש תגובה בכתב לחוות דעתו של הכונס הרשמי. עו"ד קצוב התייחס לכל הטענות שפורטו בחוות דעתו של הכונס הרשמי. עו"ד קצוב ביקש לקבל את הבקשה ולהכריז על החייב פושט רגל. ב"כ החייב טען כדלקמן: א. רוב המסמכים שנדרשו על ידי הכונס הרשמי הומצאו לו. ב. ב"כ החייב צירף לתגובתו את מכתבו של ד"ר לוציאן מוסקוביץ, מומחה לפסיכיאטריה. ממכתבו הנ"ל של המומחה לפסיכיאטריה עולה כי עד לשנת 1991 לא היו לחייב בעיות מיוחדות. הוא שירת ביחידה קרבית בשירותו הסדיר בצה"ל עם פרופיל 97' כלוחם בהנדסה קרבית. הוא עבד כעצמאי בעל חנות מזון. במכתב צויין כי לא ידוע על שימוש בסמים או באלכוהול וכי החייב לא היה אף פעם בטיפול נפשי. המומחה ציין במכתבו כי בשנת 1991, במהלך מלחמת המפרץ, בעת שהחייב היה בשירות מילואים פעיל, היה אירוע של הקפצה פתאומית כאשר החייב שהה במוצב ליד חברון. מתוך בהלה נפל החייב ממיטתו בגובה מטר וחצי, ונחבל בראשו. לדברי המומחה, החייב - "(...) היה כל כך מבוהל ורועד שיצא כמעט עירום והסתתר ליד עמדת ש.ג. פונה למרפאת חברון שם קיבל טיפול ראשוני ובהמשך היה במעקב במחנה "שנלר" בי-ם. משם פונה לביה"ח 10. בהמשך שוחרר מצה"ל עם פרופיל 21 עקב שינויים דרסטיים במצבו הנפשי: * לא ישן בלילות + סיוטי לילה על האירוע. * מחשבות טורדניות על האירוע בשנת 1991 ("בלאגן, יריות בחוץ, לא ידע מי נגד מי ..."). * עצבנות יתר, מתח נפשי. * כל רעש סביבתי מקפיץ אותו. * עצבנות, סף גירוי נמוך עד כדי אלימות כלפי אשתו, צועק על הילדים. * ירידה בחשק המיני. * מצבי רוח משתנים. * מפחד לישון בלילות עם אור דלוק. * התחיל להשתמש באלכוהול ובסמים כדי להרגיע את עצמו. משתמש באופן לא קבוע ב"גראס" והיו תקופות בהן השתמש ב"קוק פרסי" (הרואין). * היה מטופל במרפאה פסיכיאטרית של בית החולים רמב"ם בחיפה (...). (...). Dg. P.T.S.D. - Posttraumatic Stress Disordar. ההפרעה קשורה לאירוע מ- 91' במסגרת צבאית. כיום נפגע בכל שטחי החיים. השימוש בסמים הינו משני למצבו הנפשי. ממליץ המשך טיפול פסיכיאטרי אמובלטורי. מאז האירוע ב- 91' איבד את עבודתו וגם את משפחתו. כיום לא מסוגל לפרנס את עצמו". ג. ב"כ החייב ציין בתגובתו כי "אכן, חלק מחובות המבקש נוצרו עקב עסק מזנון אשר ניהלה אשתו של המבקש (...)". ב"כ המבקש ציין כי אשת החייב הוכרזה בינתיים פושטת רגל. ד. ביחס לחמשת הנושים שעליהם לא הצהיר החייב בבקשתו לפשיטת רגל, טען ב"כ החייב כי מדובר ב- 5 תיקי הוצאה לפועל שנפתחו בשלושת החודשים שקדמו להגשת הבקשה לפשיטת רגל "והוא כלל לא היה מודע לפתיחתם". אדרבא, החייב הגיש בקשה לצרף תיקים אלה לתיק פשיטת הרגל. ה. באשר לטענת הכונס הרשמי על כך שהחייב לא דיווח על היותו בעל מניות בחברות. ב"כ החייב טען כי החייב נהג לחתום על מסמכים שונים כפי שהורו לו אחיו יצחק אזולאי ויוסף אזולאי "וכלל לא היה מודע להקמת שתי החברות "אזולאי עציון שיווק ירקות ופירות בע"מ" ו"כלבו גליל א.ע. בע"מ", ולא לקח כל חלק בהפעלתן של החברות הללו". ב"כ החייב טען כי החברות האמורות הוקמו בחודש ינואר 1993, כשכזכור, הפגיעה בראשו של החייב אירעה בשנת 1991, בעקבותיה התדרדר מצבו הבריאותי והנפשי "והוא לא היה מודע למעשיו". ו. גם בהתיחסו לטענות בדבר ביצוע עסקאות במקרקעין בשנים 1992-3, טען ב"כ החייב כי החייב נהג לחתום על מסמכים שונים, כפי שהורו לו אחיו, יצחק אזולאי ויוסף אזולאי, "מבלי להיות מודע כלל מה הוא קנה ומכר בעסקאות הללו ומבלי שעברו דרכו כספים כלשהם". באשר לעסקאות בגוש 10922 חלקה 17/86, עסקאות מספר 2 ו4- בדו"ח החוקר, החייב טען כי מדובר בעסקאות של רכישת ומכירת דירת מגוריו ברחוב רטנר 12 בחיפה, יחד עם אשתו, נחמה אזולאי. ב"כ החייב טען כי הרכישה התבצעה בשנת 1988 "מעל 10 שנים טרם הגשת הבקשה לפשיטת רגל, לפיכך לא היה על המבקש לדווח עליה למשיב". ז. ב"כ החייב ביקש מביהמ"ש לקחת בחשבון את הנתונים שפורטו לעיל ואת העובדה שהחייב אינו עובד, וחי מגימלת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי, וכן את העובדה שהחל מחודש ספטמבר 2001 הוכר החייב כנכה נפשית, באופן זמני, ומקבל קיצבת נכות של המל"ל. ב"כ החייב ציין כי חלק מחובותיו של המבקש נובעים מעסקה של אשתו (מזנון בפקולטה לכימיה בטכניון שבחיפה) וכי "יתר חובותיו של המבקש, ובכלל זה החובות הגבוהים בחברת תנובה, לבנק הפועלים ולמס הכנסה נוצרו מהמצב הנפשי אליו נקלע שהביא לסגירת חנותו". 4. דיון א. לאחר עיון בטענות באי-כוח הצדדים ובמכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את הבקשה. ב. חייב המבקש להכריזו פושט רגל מחוייב, על פי מצוות המחוקק, למסור בבקשתו, בין היתר פרטים מלאים "בדבר נכסיו, לרבות מניות או זכויות אחרות בתאגיד" (סעיף 17 (א)(2) לפקודה). יתרה מכך: המחוקק הסמיך את הכונס הרשמי לקיים חקירה מקיפה בעניניו של החייב שניתן נגדו צו כינוס, ובכלל זה בדבר הכנסותיו, הוצאותיו, חבויותיו ונכסיו, "לרבות נכסים שהיו ברשותו בעבר, והכל בין אם היו אלה נכסיו של החייב לבדו, ובין בשיתוף עם אחרים" (סעיף 18ג (א) לפקודה). מי שמשמיט מן הבקשה המוגשת על ידו, לשם מתן צו כינוס ולשם הכרזתו פושט רגל, פרטים מהותיים בדבר נכסי מקרקעין שרכש ומכר, ובדבר זכויותיו בתאגידים, נוהג בחוסר תום לב שמצדיק את דחיית בקשתו כבר מטעם זה בלבד. ג. בעניינו, כאמור לעיל, החייב לא הצהיר על ביצוע עסקאות של רכישה ומכירה של נכסי מקרקעין שונים במהלך השנים 1992-93. כן נמנע החייב מלדווח על מניותיו בשלוש חברות שונות ועל פעולותיהן, זאת כאשר לגבי שתיים מן החברות, שייסד בשנת 1993 יחד עם שני אחיו, החזיק החייב במחצית ממניותיהן. אכן, החייב טען כי אחיו נהגו להחתימו על מסמכים מבלי שידע על מה הוא חותם. החייב השליך את יהבו על מצבו הנפשי כתוצאה מן התאונה הנ"ל שבא נחבל בעת שירותו הצבאי. ואולם, עיון בחומר הרפואי המונח לפני (ואשר צוטט כאמור לעיל) אינו מלמד על כך שהחייב היה נתון, בזמן כלשהו, במצב שהוא לא ידע את הנעשה עימו או לא היה אחראי למעשיו. הואיל וכך, פשיטא שהחייב עשה את שעשה מתוך בחירה, ומתוך מודעות למעשים. בנסיבות הענין, הואיל והחייב השמיט מדיווחיו לבית המשפט ולכונס הרשמי פרטים מהותיים כאמור לעיל, הרי שבקשתו של החייב נגועה בחוסר תום לב ומן הדין לדחותה כבר בשל טעם זה לבדו. על שום כך איני רואה צורך לדון ביתר טענותיו של הכונס הרשמי. 5. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: א. אני דוחה את בקשתו של החייב להכריזו פושט רגל. ב. אני מבטל את צו הכינוס שניתן כנגד החייב ביום 23/02/00. ג. אני מבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן כנגד החייב במסגרת ההליכים בתיק פש"ר 160/00. צבאמילואיםפשיטת רגל