צו האוסר על נגד כניסה לדירה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו האוסר על נגד כניסה לדירה: בפני בקשה למתן רשות לערער על החלטתו של בית-משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט אילת), אשר דחה את בקשת המערערת לצו מניעה זמני, האוסר על המשיב להיכנס לדירתם המשותפת של בני הזוג. עיקרו של ענין נעוץ בעובדה, שהתגלתה לשופט קמא רק בעת הדיון, שעובר להגשת הבקשה לבית-משפט השלום, הגישה המבקשת בקשה אחרת, אף זו לצו מניעה זמני נגד המשיב, לבית-משפט זה וכי לגבי אותה בקשה הוחלט שהיא תישמע במעמד הצדדים. עובדה זו כלל לא הוזכרה על-ידי המבקשת בתצהיר שהגישה לתמיכת בקשה לבית-משפט קמא. בפני טוען בא-כוח המבקשת כי לא היתה כל חובה על המבקשת להזכיר עובדה זו בבקשתה לבית-משפט קמא. עוד טוען הוא, כי עומדת לה למבקשת הזכות לפנות בעת ובעונה אחת לשתי ערכאות מקבילות לשם קבלת צו מניעה נגד המשיב, שכן כל אחת מן הבקשות מעוגנת בעילה אחרת. אומר מיד, כי טענת המבקשת, על שני היבטיה, אינה מקובלת עלי. אשר לטענה הראשונה של המבקשת, כי לא היתה חייבת לגלות אזנו של שופט קמא על דבר הגשת הבקשה לבית-המשפט המחוזי: אחד מעקרונות היסוד, עליהם מושתתים צווי מניעה, מחייב את מבקש הצו לבוא לבית-המשפט ב"ידיים נקיות", ובין השאר, פירוש הדבר לגלות לבית-המשפט את כל העובדות החשובות לענין הבקשה. מי שטוען כי עובדת הגשתה של בקשה זהה או דומה לערכאה אחרת אינה חשובה, מעיד על עצמו שאינו מבין עקרון זה. גם הטענה השניה מחוסרת יסוד היא. את טענתו מנסה בא-כוח המבקשת לבסס על החלטתו של כב' השופט שינבוים בהמ' (ת"א) 715/71 [1], בה נקבע, כי בקשה כמו זו שבפני ניתן, בעקרון, להגישה לשלש ערכאות, דהיינו: לבית-משפט זה, לבית-משפט השלום ולבית-הדין הרבני. קביעה זו, שבכל הכבוד, אין עוררין עליה אין בינה לבין טענת בא-כוח המבקשת ולא כלום. העובדה, שזכאית היתה המבקשת לפנות אל כל אחת משלוש ערכאות אלה להשגת מבוקשה, אין בה, כמובן, כדי מתן היתר לפנות בעת ובעונה אחת לשלושתן או לשתיים מהן. אם יש צורך בחיזוק למסקנה זו, הרי הוא מצוי בהחלטתו האמורה של כב' השופט שינבוים, לאמור: "אך אין בכך כדי לשלול את זכותו של הפונה לאחת מהערכאות האלה לפנות אליה ולבקש את הסעד המבוקש". "לאחת הערכאות" נאמר, ולא ליותר מאחת. דומה, שאין להרחיב את הדיבור על כך שקיומה של סמכות מקבילה אין משמעה - כפל דיון בשתי ערכאות. הטענה כאילו כל אחת מן הבקשות, שהוגשו על-ידי המבקשת, מעוגנת בעילה נפרדת, אינה יכולה להושיע את המבקשת. לא העילה היא הנבחנת, אלא הסעד, ואין להעלות על הדעת שיכול אדם לבקש אותו סעד עצמו בעת ובעונה אחת משני בתימשפט שונים. בנסיבות המצטברות של המקרה, שותף אני לדעתו של שופט קמא, כי בהגשת שתי הבקשות הנדונות יש משום ניצול לרעה של הליכי בית-המשפט. אשר על כן הריני דוחה את הבקשה. המבקשת תשלם למשיב הוצאות הבקשה בסכום של 000, 15שקל + מ.ע.מ. כניסה לדירהמקרקעיןצווים