בית המשפט אינו ממהר ליתן צו זמני שהוא בעל אופי מנדטורי המחייב המשך התקשרות בניגוד לרצון אחד הצדדים. (ראו רע"א 3031/97 ארז שיווק והפצת סיגריות (1992) בע"מ נ' שמיע בע"מ תק-על 97(2), 746; רע"א 1868/98 רחל סייג נ' המועצה ליצור ושיווק צמחי נוי תק-על 98(2), 440 ; רע"א 5284/95 ג'יג'י מעבדות קוסמטיקה בע"מ נ' של סוכנויות יופי בע"מ תק-על 95(3), 767). יתר על כן, במקרים רבים נקבע שהתרופה ההולמת, בנסיבות בהן מתבקש צו עשה המחייב המשך קיומו של קשר עסקי, הינה פיצוי כספי תחת מתן צו העשה. יובהר שבכל מקרה על בית המשפט לשקול את מאזן הנוחות, ולכן מקום שהמבקשים עומדים בנטל ומוכיחים שיש ממש בתביעתם, וכי צפויים הם לנזק רב יותר מנזקם של המשיבים, יש ותענה בקשה למתן צו עשה זמני. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו המחייב המשך קשר עסקי: המבקשת הגישה תביעה כספית שבה כרכה גם תביעה לאכיפת ההסכם שבינה לבין המשיבה 1 (להלן: "המשיבה"). עם הגשת התביעה הגישה המבקשת בקשה למתן סעד זמני שעיקרו חיוב המשיבה בהמשך העסקתה בהתאם להסכם שביניהן. 2. ממכלול הראיות עולה שבין המבקשת למשיבה נקשר הסכם, במחצית 1997, לפיו העסיקה המשיבה את המבקשת כקבלן משנה מטעמה לביצוע עבודות בניה ותחזוקה שקיבלה מחברת אינטל, במסגרת בניית מפעלה של אינטל בקרית גת. ביום 7.11.99 הוזמן מנהל המבקשת, מר כ"ץ, לפגישה עם מנהלים מטעם המשיבה. לטענת מר כ"ץ במהלך אותה פגישה הודיעו לו נציגי המשיבה שאין היא יכולה להמשיך ולהפסיד כסף, ולפיכך עליה לסיים את ההתקשרות עם המבקשת. בפגישה נוספת שהתקיימה באותו יום הודיעו מנהלי המשיבה, לגרסת מר כ"ץ, שהוחלט לשנות את אופן ניהול עסקיה של המשיבה, משיקולים עסקיים, ולכן עליה להפסיק את עבודת המבקשת. ארבעה ימים מאוחר יותר, ביום 10.11.99, שלחה המשיבה מכתב למבקשת שבו הודיעה לה כי היא מבטלת את ההסכם שביניהן. עם קבלת המכתב הודיעה המבקשת לעובדיה על כוונתה לפטרם שכן ללא העבודה כקבלן משנה מטעם המשיבה אינה יכולה להמשיך להעסיקם. ביום 17.11.99 הוגשה התביעה והבקשה נשוא החלטה זו. 3. עיקר טענותיה של המבקשת הן שהמשיבה הפרה את ההסכם ביניהן ושהסיבה שבעטייה הודיעה המשיבה למבקשת על סיום עבודתה באתר, נעוצה ברצונה של המשיבה "להשתלט על עסקיה ועובדיה (של המבקשת- ר.א) ולהתעשר שלא כדין על חשבונה". המבקשת הדגישה, וחזרה והדגישה, שאי הענות לבקשתה להשיבה לעבודה כקבלן משנה של המשיבה, תמיט עליה כליה שכן עובדיה, אותם הכשירה לעבודתם, ינטשוה ויעברו לעבוד עבור המשיבה וחברות מתחרות אחרות. ניטען על ידי המבקשת שהטענות שהועלו על ידי המשיבה בדבר תפקודה הלקוי אין בהן ממש והן נועדו אך כדי לאפשר למשיבה להתנער ממחויבויותיה כלפי המבקשת. לעומת טענות המבקשת גורסת המשיבה שאין להיענות לבקשה שכן הפסקת עבודתה של המבקשת באתר נבעה ממספר גורמים, ביניהם, ליקויים, אי דיוקים, הפרות משמעת וההידרדרות באיכות העובדים של המבקשת, כאשר אירוע, שנקרא על ידי הצדדים כ"אירוע המים", לא השאיר למשיבה כל ברירה מלבד ויתור על שירותיה של המבקשת. לטענת המשיבה "החזרת המבקשת לפרויקט שקולה לאובדן הפרויקט עבור המשיבות", לנוכח התנגדות אינטל להעסקת המבקשת באתר. עוד טענה המשיבה שאין להיענות לבקשה, בין היתר, מנימוקים של שיהוי וחוסר תום לב, טענות שלא נראה לי להיזקק להן, משמצאתי שראוי להתמקד בשאלת מאזן הנוחות, שהינה השאלה העיקרית בבקשה כמו זו בה עסקינן. 4. כפי שכבר נקבע, בית המשפט אינו ממהר ליתן צו זמני שהוא בעל אופי מנדטורי המחייב המשך התקשרות בניגוד לרצון אחד הצדדים. (ראו רע"א 3031/97 ארז שיווק והפצת סיגריות (1992) בע"מ נ' שמיע בע"מ תק-על 97(2), 746; רע"א 1868/98 רחל סייג נ' המועצה ליצור ושיווק צמחי נוי תק-על 98(2), 440 ; רע"א 5284/95 ג'יג'י מעבדות קוסמטיקה בע"מ נ' של סוכנויות יופי בע"מ תק-על 95(3), 767). יתר על כן, במקרים רבים נקבע שהתרופה ההולמת, בנסיבות בהן מתבקש צו עשה המחייב המשך קיומו של קשר עסקי, הינה פיצוי כספי תחת מתן צו העשה. יובהר שבכל מקרה על בית המשפט לשקול את מאזן הנוחות, ולכן מקום שהמבקשים עומדים בנטל ומוכיחים שיש ממש בתביעתם, וכי צפויים הם לנזק רב יותר מנזקם של המשיבים, יש ותענה בקשה למתן צו עשה זמני. 5. בענייננו, לאחר ששקלתי את מכלול הראיות שהובאו סבורתני, עם כל ההבנה שיש לי לנסיבות הקשות שאליהן עלולה המבקשת להיקלע כתוצאה מאי הענות לבקשתה, שאין להיענות לבקשה משמאזן הנוחות אינו נוטה לזכות המבקשת דווקא. לעניין ההליך שבפנינו אין לומר שאין ממש בטענות המשיבה בדבר האפשרות הקיימת שהענות לבקשה עלולה לגרום אף להרחקתה היא מאתר מפעלה של אינטל בקריית גת. במכתב המשיבה מיום 10.11.99 הוזכרו המסרים, שלטענתה הועברו אליה באופן חד משמעי מחברת מייסנר-ברן, המפקחת על הבנייה באתר מטעם אינטל, וחברת אינטל בדבר חוסר שביעות רצונם מאיכות כח האדם של המבקשת. עולה מהמכתב שכתוצאה מ"אירוע המים" - אירוע שבו שני עובדים של המבקשת התיזו מים אחד על השני בנסיבות שנקבע על ידי אינטל שהיו נסיבות חמורות- הושעו עבודות המשיבה באתר, והיא נדרשה להמציא לאינטל תכנית שיקום. נטען על ידי המבקשת שהמשיבה נאחזה ב"אירוע המים" כעילה המיידית לסיום הקשר עם המבקשת, כאשר לא היה באירוע זה כדי להצדיק צעד שכזה. התברר, כאמור, שכתוצאה מהאירוע הפסיקה אינטל את עבודתה של המשיבה לזמן מה ונידרשה התנצלות כפי שעולה ממכתבו מיום 4.11.99 של מנהל הפרויקט מטעם המשיבה, מר בריאן קורמאק. המכתב מיום 10.11.99 הינו המכתב האחרון מבין מספר מכתבים - שצורפו כנספחים לבקשה (נספח ט"ו) ולתשובת המשיבה - ושיש בהם כדי להצביע על כך שבעבר היו מספר אירועים שבהם התעוררו בעיות בתפקוד עובדי המבקשת. לפיכך, אין לבטל את טענות המשיבה, כאמתלה שבאמצעותה מבקשת היא לדחוק את רגליה של המבקשת מהאתר כדי להגדיל את רווחיה. אשר על כן, משלא שוכנעתי שמאזן הנוחות נוטה לזכות המבקשת, וכי נזקיה אינם ניתנים לפיצוי כספי היה ויתברר שהמשיבה נהגה שלא כדין בכך שהודיעה למבקשת על סיום עבודתה באתר, הנני דוחה את הבקשה. הצדדים יוכלו להעלות את שאלת ההוצאות בגין בקשה זו במסגרת הדיון בתביעה. לאחר כתיבת ההחלטה, ובטרם נחתמה, הגיעה ההודעה מטעם המשיבים. יש לקוות שהניסיון המתואר בה להגיע להסכמה בין הצדדים אכן ישא פרי.צווים