סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, בחלקיו הרלוונטיים, קובע כדלקמן: "(א) הוקם בניין חורג, לרבות ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, או הוחל בהקמתו של בניין כאמור, רשאי יושב ראש הועדה המקומית לצוות בכתב שהבניין, או אותו חלק ממנו שהוקם אן הוחל בהקמתו ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, ייהרס, יפורק או יסולק, ובלבד שהוגש לו תצהיר חתום ביד מהנדס הועדה המקומית או מהנדס הרשות המקומית או מהנדס אחר או אדריכל, שאחד מהם הסמיכו לכך המציין כי- לפי ידיעתו הוקם הבניין ללא היתר או שהבניין חורג ובמה הוא חורג; לפי ידיעתו לא נסתיימה הקמת הבניין או שנסתיימה לא יותר משישים ימים לפני יום הגשת התצהיר; ביום הגשת התצהיר, אין הבניין שלגביו מבוקש הצו מאוכלס או שהוא מאוכלס תקופה שאינה עולה על שלושים ימים; לצו כאמור ייקרא 'צו הריסה מינהלי'. . . . (ב1)(1) ליושב ראש ועדה מחוזית או למי שהוא הסמיכו לכך יהיו הסמכויות הנתונות ליושב ראש ועדה מקומית ולמתכנן מחוז או למי שהוא הסמיכו לכך יהיו הסמכויות הנתונות למהנדס ועדה מקומית. . . . לא יבטל בית המשפט צו הריסה מינהלי אלא אם הוכח לו שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת." בניה בלתי חוקית הפכה לתופעה שכיחה ונפוצה במחוזותינו, החותרת תחת מגמות התכנון הנאות של הליכי הבניה ומחבלת במאמצי רשויות התכנון להשליט את הוראות החוק. בהקשר זה ציין הנשיא שמגר (כתוארו אז) במסגרת ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים, פ"ד לח(1) 494, 496: בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנאות של הבניה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר: היא בין התופעות הבולטות, הפוגעות בהשלטת החוק. מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק, והשיקול של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי כי יש למנוע עובדות מוגמרות, המעוגנות במעשה בלתי חוקי, אין לגלות בו פגם." תכליתו של סעיף 238א לחוק, מכוחו מוצאים צווי הריסה מינהליים, הינה מתן מענה מיידי ויעיל נגד פורעי הוראות חוק התכנון והבניה. צווי ההריסה המינהליים נועדו לסלק על אתר בניה בלתי חוקית, במטרה למנוע יצירת עובדות מוגמרות בשטח (ראה עניין דוויק הנ"ל; ר"ע 273/86 פרץ נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד מ(2) 445, 447; רע"פ 8720/09 אבו רנה נ' יונה יהב, ראש עיריית חיפה ויו"ר הועדה המקומית). ראוי לציין, כי צו ההריסה המינהלי אינו מופנה כלפי אדם כלשהוא, אלא מכוון כלפי מבנה שהוקם שלא כדין, ולכן הוא בבחינת צו IN REM ומחייב את כולי עלמא (רע"פ 5341/06 צלאח נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה). נוכח חשיבותו של צו ההריסה המינהלי במאבק בתופעת הבניה הבלתי חוקית, הגביל המחוקק את העילות לביטולו על ידי בתי המשפט. עילות הביטול הקבועות בסעיף 238א(ח) לחוק הן שתיים: הראשונה - אם הבניה "בוצעה כדין". השנייה - אם הוכח "שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת". מעבר לעילות הביטול, הקבועות בסעיף 238א(ח) עצמו, קבעה הפסיקה, כי קיימות עילות ביטול נוספות, מתחום המשפט המינהלי. כך, למשל, יוכל בית המשפט להתערב, מקום בו נפלו בצו ההריסה המינהלי פגמים המאפשרים את ביטולו (רע"פ 47/92 אבו טיר נ' יו"ר הועדה המקומית - ירושלים, פ"ד מו(1) 699, 701; רע"פ 5635/93 הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב-יפו נ' עורקבי, פ"ד מח(2) 397, 401; ע"פ 9700/05 חדר נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים). כן נפסק, כי בית המשפט מוסמך לבקר צו הריסה מינהלי, מקום בו נפלו בצו פגמים חמורים, שיש בהם כדי להביא להצהרה על בטלותו של הצו מעיקרו (עע"מ 3518/02 רג'בי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פ"ד נז(1) 196, ע"פ (ב"ש) 2/08 שאנטי מסעדות בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד, עניין עורקבי הנ"ל; עניין חדר הנ"ל). צירוף הוראות החוק והפסיקה מעלה, כי בתי המשפט הוסמכו להורות על ביטול צו הריסה מנהלי, רק אם שוכנעו כי התקיימו העילות המצומצמות לביטולו. בניההריסת מבנהבניה לא חוקיתצו הריסהצווים