קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול צו מעצר אוניה: זו בקשה לבית-המשפט מטעם בעלי האניה הזרה "דונאר" (להלן - "בעלי האניה") כלפי מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן - "חברת הביטוח"), בשתי עתירות: .1 לבטל את צו מעצר האניה "דונאר" שניתן ביום 12.11.81 ולהורות על החזרת כתב הערבות שניתן מטעם המבקשים תמורת הסכמת חברת הביטוח לשחרור האניה; .2 לצוות על עיכוב הליכים בתביעה שבתיק ימאות .12/81 סיפור המעשה מתחיל בכך כי מטען דגים שהובל על-ידי האניה הזרה "דונאר" מברמן שבגרמניה לנמל אשדוד בישראל היה מבוטח בחברת הביטוח. נגרם נזק לדגים. הדגים הושמדו בהוראות משרד הבריאות בישראל. חברת הביטוח שילמה למבוטח, בעל המטען, פיצוי מלא על נזקו ומכוח זכות סוברוגציה שקמה לה הגישה חברת הביטוח את תביעתה (תיק ימאות 12/81). חברת הביטוח הגישה תביעתה כתביעת חפצא (in rem) ועל כן נעצרה האניה "דונאר, כאמור, על-פי צו מעצר מיום .12.11.81לאחר מכן שוחררה האניה עקב כתב ערבות שניתן מטעם בעלי האניה. מיותר לציין את סמכותו של בית-המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כביתמשפט לימאות בגין תובענות חפצא (in rem) ומעצר אניות עקב כך. מאמרו המאלף של ברוך ברכה "הערות לסמכותו הבינלאומית הפנימית של בית-המשפט לימאות בחיפה בתובענות ימיות in rem" [8] נותן סקירה מורחבת על סמכות זו לרבות מעצרן של אניות. נאמר שם, בין היתר, כי תובענה כנגד אניה או מטענה מכוח הדין הימי היא התובענה in remהקלאסית. סמכות in remכנגד כלי שיט מוכרת בארצות בעלות מסורת ימית מקדמה דנא והתפתחה מכוח החוק הימי המנהגי. הליך in remמופנה כנגד resולא כנגד בעליו. הודות להליך in remכנגד האניה והמאפשר מעצרה ומכירתה מובטח לתובע מימוש זכות התביעה שלו. בא-כוח בעלי האניה טוען כי חברת הביטוח עשתה שימוש לרעה בהליך של מעצר האניה וזאת כאשר פתחה בהליכים תוך כדי ניהול משא ומתן עם נציגים מקומיים בקשר לאפשרות פיצוי לחברת הביטוח. נוסף לכך, טוענים באי-כוח בעלי האניה כי חברת הביטוח בקשה להשתמט מסעיף 2של תנאי שטר המטען הנותן סמכות לבית-המשפט הגרמני, ולכן בחרה בהליך של תביעת חפצא בתקוה שבדרך זו תתגבר על סעיף השיפוט. הסעד של מעצר אניה נזכר בתקנה 29לתקנות התת-אדמירליות [6] הקובעת: In an action in rem, a warrant for the arrest of property may be" Issue of the writ of summons, of an affidavit being filed, as issued by the registrar at tine of, or at any tine after, the "...prescribed by the following rules אין מחלוקת כי צו המעצר הוצא במעמד צד אחד. בע"א 650/73 לוי נ' האניה "אירני" ובעליה [1] נקבע, בין היתר, כי כאשר מוציא הרשם צו מעצר נגד האניה, שומה עליו לשקול את כל הנסיבות הרלוואנטיות ובעיקר כאשר נעשה הדבר שלא במעמד שני הצדדים. בעמוד 508אמר שם: "בהתאם לתקנה 29לתקנות רשאי הרשם, כאשר באה לפניו תביעה In remנגד אניה, להוציא צו מעצר. ברם הוא אינו חייב לעשות כן. וברור שבעשותו זאת שומה עליו לשקול את כל הנסיבות הרלבנטיות, על אחת כמה וכמה כאשר הדבר נעשה אקס פרטה - שלא בנוכחות הצד השני". בע"א 650/73 לוי נ' האניה "אירני" ובעליה [1] דלעיל קובע כב' השופט עציוני (ע' 508) כי "די היה בעצם העלמת עובדת קיום ההתחייבות לויתור על תביעת האניה ומעצרה עד גמר הפריקה כדי לבטל את צו המעצר שניתן אקס פרטה על ידי רשם בית-המשפט לימאות". כמו כן נקבע שם, כי על הצד המבקש צו מניעה אקס פרטה להביא לידיעת בית-המשפט את כל העובדות אשר יתן להן נפקות להכרעה בזכות לקבל צו. נראה לי, שע"א 650/73 לוי נ' האניה "אירני" ובעליה [1] מעמיד את השיקולים בהענקת צו מעצר נגד אניה במעמד צד אחד לאותם השיקולים הנוגעים להוצאת צו מניעה זמני במעמד צד אחד. בעמוד 509קובע השופט עציוני: "השופט rolfeמצביע על כך כי בבקשה לצו מניעה אקס פרטה על המבקשת לגלות מידה רבה של תום לב ונאמנות עילאית (uberima fides) כמו במקרים של חוזה ביטוח". בספרו של בנימין לוינבוק, צווי מניעה (עמודים 80ו-81) [9] נקבע שם, בין היתר, כי בית-המשפט לא יעניק סעד של צו מניעה זמני אם המבקש אינו בא לבית-המשפט נקי כפיים. עקרון זה חל ביתר שאת על בקשות המתבררות במעמד צד אחד. במקרה כזה חובה כפולה ומכופלת על המבקש למסור תמונה נכונה על העובדות החשובות ולא להטעות את בית-המשפט. במקרה הנוכחי, חברת הביטוח לא ציינה בתצהירה כי שטר המטען מכיל את סעיף 2המעניק סמכות לבתי-המשפט הגרמניים לדון בתביעה. אפילו חברת הביטוח האמינה בתום לב כי סעיף 2נותן סמכות מקבילה ולא ייחודית לבית-המשפט הגרמני, אין בעובדה זו לעזור לחברת הביטוח. ענין הסמכות טעון הכרעה של בית-המשפט ועובדה חשוב זו היתה צריכה להיות מובאת בפני בית-המשפט לפני הוצאת צו המעצר שניתן, כאמור, במעמד צד אחד. כמו כן, חברת הביטוח לא הביאה לידיעת בית-המשפט את העובדה כי האניה "דונאר" פוקדת בקביעות את נמלי ישראל אחת לארבעה שבועות בערך (ראה פסקה 6בתצהירו של שמעון זיו מיום 26.11.81ופסקה ד(ב) בתצהירו של יהודה כהנא מיום 29.11.81). גם חברת הביטוח לא סתרה את הנאמר בפסקאות 4ו- 5לתצהירו של שמעון זיו. נאמר שם: " .4במהלך טיפולי בתביעה הנ"ל נוהל מו"מ אשר במהלכו הבהרתי לאנשים המוסמכים במנורה, כי ניתן לישב את התביעה בפשרה שתהא בגבולות הגבלת האחריות לפי הדין המערב גרמני וכי במידה ותוגש על ידי מנורה תביעה לבית המשפט, תוגש בקשה לעיכוב הליכים על סמך סעיף השיפוט שבשטר המטען". .5 תגובת מנורה להצעת הפשרה הנ"ל היתה סרוב מוחלט ובנוסף לכך הובהר לי מצד מנורה כי לדעתה ניתן "להתגבר" על וקפו של סעיף השיפוט וזאת על ידי הגשת תביעה חפצא לבית המשפט לימאות ומעצר האניה במסגרת תביעה זו". נראה לי, כאמור, ששתי עובדות חשובות לא הובאו לבית המשפט לפני הוצאת צו המעצר במעמד צד אחד דהיינו: .1סעיף 2לתנאי שטר המטען המעניק סמכות לבית-המשפט הגרמני, .2העובדה כי האניה "דונאר" פוקדת לעתים תכופות את נמלי ישראל ולכן לא קיים חשש שפסק-הדין נגדה לא יכובד. בטרם אסיים הדיון בשאלה של ביטול צו המעצר, מן הראוי אסיר מעל הפרק את הטענה כי בעלי האניה אינם צד לשטר המטען ולכן אינם יכולים לטעון על-פיו. אין מחלוקת כי שטר המטען נעשה עם חברת. .c.i.sברם סעיף 32לתנאי שטר המטען קובע: If the vessel is not owned or chartered by demise to the" As may by) the case notwithstanding anything that appears to the carier by whom this bill of lading is issued This bill of lading shall take effect only as( a contract with the owner or demise charterer as the contrary Case may be as prncipal made thriugh the agency of . The carrier who act as agents only and ahall be under no"personal liability whatsoever in respect thereof במלים אחרות, תהא אשר תהא זכותו של מי שהוציא את שטר המטען (במקרה הזה .c.i.s)חוזה ההובלה הימית עפ"י שטר המטען הוא בין שולח המטען לבין בעל האניה או החוכר שלה בחכירת גוף (demise charterer). בהעדר הוכח לכך ש-. C.i.sהנה חוכרת בחכירת גוף של האניה יש לראות את בעל האניה כצד להסכם בדבר מקום השיפוט כמפורט בסעיף 2לתנאי שטר המטען. ראה גם בנדון ע"א 328/58 "הסנה" חברה לביטוח בע"מ נ' צים בע"מ [2] וכן בע"א 129/78 של בית-המשפט המחוזי בחיפה (טרם פורסם). העתק פסק הדין מצורף לסיכומים בכתב של בא-כוח בעלי האניה. נראית לי גם טענת בא-כוח בעלי האניה, כי מאחר ותביעתה של חברת הביטוח מושתת על-פי סעיף 6של 1861admiralty court act[7] הרי עילת התביעה כאן מיוסדת על מעשים ומחדלים של בעל האניה, רב חובלה או צוותה, ולכן משבחרה חברת הביטוח להשתית תביעתה על סעיף זה לא מן הראוי כי תישמע טענתה כי אין בעלת האניה צד נכון לשטר המטען המהווה את המסמך העיקרי התומך בתביעה וזאת מכוח סעיף 6עצמו. על יסוד האמור לעיל, נראה לי, כי צו המעצר נגד האניה "דונאר" ניתן במעמד צד אחד מבלי שחברת הביטוח גילתה את כל העובדות החשובות ולכן הנני מבטל את צו המעצר שניתן ביום 12.11.81ומורה גם כן על החזרת כתב הערבות שניתן מטעם בעלי האניה תמורת הסכמת חברת הביטוח לשחרור האניה. כעת פונים אנו לשאלת הסמכות. סעיף 2לשטר המטען קובע: The contract of carriage, the bill of lading, and all" Disputes thereunder or in connection therewithe shall be German courts to the jurisdiction of which the carrier governed by the german law... And decided in the ".submits himself בא-כוח חברת הביטוח טוען כי הניסוח דלעיל מצביע על סמכות מקבילה (סמכות הן לבית-הדין הגרמני והן לבית-המשפט הישראלי) ולא על סמכות ייחודית לבית-הדין הגרמני. ע"א 9/79 קרפול נ' הורוביץ [3] קובע, בין היתר, כי תניית שיפוט תתפרש כתנייה ייחודית אם לשונה המפורשת מעניקה שיפוט לבית-משפט פלוני ושוללת סמכותם של בתי-המשפט האחרים, וכן אם מטרת ההתנייה לא תוגשם אלא אם תתפרש כתנייה ייחודית. הייתי מסכים לטענת בא-כוח חברת הביטוח אילו מדובר היה בשטר חוב. ע"א 9/79 קרפול נ' הורוביץ 3] דן בשטר חוב. כב' השופט ברק שכתב את סק הדין, בפירוש מאזכר את ע"א 433/64 נברום מריטים בע"מ נ' הסנה בע"מ [4] ששם עמד להכרעה סעיף שיפוט בשטר מטען. כב' השופט זוסמן שכתב בע"א 433/64 את פסק-הדין כותב: "סעיף 26לשטר המטען אינו מעניק אמנם בפירוש לבית-המשפט הרומני סמכות ייחודית אך המשיבות לא כפרו בכך שזו היתה מטרתו. הדעת נותנת שהמערערת שניסחה והדפיסה את שטר המטען והיא שולחת אניותיה לכל חלקי תבל אינה חפצה להתדיין בכל אתר ואתר שאליו מגיעות האניות כי אם במקום מושבה בלבד". נראה לי, כי כב' השופט ברק, בע"א 9/79 קרפול נ' הורוביץ [3] אינו הופך את ההלכה שנקבעה בע"א 433/64 נברום מריטים בע"מ נ' הסנה בע"מ [4]. בע"א 194/68 פיירמנס פנד חברה לביטוח בע"מ נ' האניה "אנוטריה" [5] נקבע, בין היתר, כי למרות סעיף השיפוט בשטרי מטען המקנה את השיפוט לבית-משפט נכרי, מוסמך גם בית-המשפט המקומי לדון בתביעה אם הוא מוצא לנכון ליטול לעצמו סמכות זו. על התובע המבקש מבית-המשפט המקומי ליטול לעצמו סמכות זו למרות סעיף השיפוט להראות טעם מיוחד מדוע ינהג בית-המשפט כך, כי הנטיה הראשונית צריכה להיות שעל הצדדים לכבד את מה שהוסכם גם לענין זה. יש לציין כי גם בע"א 433/64 נברום מריטים בע"מ נ' הסנה [4] וגם בע"א 194/68 פיירמנס פנד חברה לביטוח בע"מ נ' האניה "אנוטריה" [5] נוסח סעיף השיפוט כמעט זהה לנוסח סעיף 2שבשטר המטען נשוא משפט זה. כאמור, לא קיבלתי את טענת בא-כוח חברת הביטוח כי בעלי האניה אינם צד לשטר המטען. אין אני מקבל טענת בא-כוח חברת הביטוח כי סעיף 6ל- 1861 Admiralty court actעליו מושתתת תביעת חפצא הנוכחית, יוצר תביעה עצמאית ומשוחררת מכל ההגבלים של תנאי שטר המטען וזה כולל סעיף השיפוט. בסעיף 6עצמו נקבע ברורות כי התשתית שלו הינו שטר מטען הנותן לבעל שטר המטען או לנסוב את הסמכות לפעול על-פי סעיף 6דלעיל ומכאן, שהתובע על-פי שטר המטען כפוף לתנאיו כולל סעיף השיפוט. הנני דוחה גם את טענת בא-כוח חברת הביטוח כי בעלי האניה הכפיפו עצמם לסמכות בית-המשפט הישראלי בכך שחתמו על כתב הערבות לשם שחרור האניה. נוסח כתב הערבות הינו: We hereby undertake to pay you on demand any sum" together with interest thereon and costs not exceeding Whichmayeither be agreed between the parties($15000) Which may be adjudged by final non appealable judgment to be due to you in respect of the above incident or By a competent court which shall have jurisdiction".in this matter יש לציין, כי הנוסח "competent court" מצביע כי הצדדים לקחו בחשבון כי בית-המשפט הוא אשר יכריע איזה בית-דין הוא המוסמך לדון בתביעה. אין כאן שום הכפפה לשיפוט. יש לציין, כי נוסח ערבות זו שונה בעיקרו מהוראות תקנה 40ל- vice 1883admiralty rulesונראה לי, שהצדדים רשאים היו לקבוע נוסח ערבות המתאים להם ולהתנות על הוראות תקנה 40דלעיל לרבות טופס הערבות הנקוב בתקנה זו. בא-כוח בעלי האניה קובע בסיכומיו (עמוד 17), כי מועד ההתיישנות של התביעה הנוכחית בגרמניה הינו תאריך .4.4.82זה נימוק לגיטימי שבית-משפט זה יכול היה לסרב לבקשה לעיכוב הליכים כפי שעשה כן בע"א 194/68 [5]. ברם, בא-כוח בעלי האניה קובע (עמוד 18לסיכומיו): "במידה ובית משפט נכבד זה יחליט בדבר עיכוב הליכים לאחר חלוף מועד ההתישנות, אזי מתחייבת בעלת האניה לא להעלות טענה זו בפני תביעה שתוגש על ידי מנורה בבית המשפט המוסמך בגרמניה ובתנאי שתביעה כזו תוגש תוך 6חודשים מיום מתן החלטתו של בית משפט נכבד זה". אין ספק, שנוח היה לחברת הביטוח אילו התביעה היתה מתבררת בישראל. אני מוכן להניח כי מרבית העדים נמצאים בישראל. אולם יש לכבד הסכמים, כולל סעיפי שיפוט בשטרי מטען, אלא אם כן קיים "טעם מיוחד" המצדיק השארת התביעה בבית-המשפט הישראלי למרות האמור בשטר המטען. על יסוד כל האמור לעיל, הנני מעכב את הדיון בתובענה הנוכחית, (תיק ימאות 12/82), אך הייתי מרשה לברת הביטוח לפנות בחזרה לביתמשפט זה ולהמשיך בדיון ולבטל את צו עיכוב ההליכים, וזאת במקרה וביתהמשפט הגרמני לא יכיר בארכה של מועד הגשת התביעה בגרמניה שבא-כוח בעלי האניה נתנו לחברת הביטוח והמפורט בעמוד 18לסיכומים בכתב. כאמור לעיל, ביטלתי את צו המעצר והוריתי על החזרת כתב הערובה לבעלי האניה. ברם, הנני מעכב ענין החזרת כתב הערובה למשך שלשה חודשים מהיום וזאת כדי לאפשר לחברת הביטוח לפנות לבית-המשפט העליון במידה ותמצא לנכון. הנני מחייב את חברת הביטוח לשלם לבעלי האניה הוצאות בקשה זו לרבות שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 000, 10שקלים.צו מעצרצוויםמשפט ימי - דיני ימאותמעצר