קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קיזוז הבטחת הכנסה מחצית משיעור שכר המינימום: 1. מדובר בתביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה אשר נשללה מאת התובע החל מ- 11/99 על פי סעיף 2 (א) לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א - 1980. במכתב הדחיה נטען, כי על התובע לפנות ללשכת שירות התעסוקה ולקבל כל עבודה התואמת את מצב בריאותו.   בתביעתו טוען בין היתר, כי הינו בלתי ניתן להשמה על פי החלטת שירות התעסוקה. כמו כן נטען, כי הינו גרוש שגר בקיבוץ הר עמשא וכי אינו משלם כל דמי שכירות עבור הדיור אך הינו זכאי לקבלת הגמלה שכן עליו לכלכל ילדיו הנמצאים בחזקתה של בת זוגתו לשעבר.   2. הנתבע בכתב הגנה פרט, כי לאחר בירור נוסף הוחלט לאשר תביעת התובע לגמלה החל מ- 8/99 כאשר בחישוב הגמלה ילקח בחשבון כהכנסה מעבודה חצי משכר המינימום, שכן על פי מסמכים שהוצגו לנתבע וכפי שפורט בתעודת עובד הציבור מיום 26.1.00 התובע מתגורר בקיבוץ במעמד של מתנדב ומקבל מגורים ומשולמות לו כל ההוצאות של מגורים, חשמל, מים ארנונה וכו' ובתמורה הוא שומר 4 שעות ביום.   3. התובע בתגובתו לכתב ההגנה טוען, כי אין לקזז מגמלתו מחצית משכר המינימום שכן מדובר בהערכה מופרזת של שווי שהותו בקיבוץ כאשר התובע מעריך, כי שווי שכירות חדרו בקיבוץ אינו עולה על 100 דולר לחודש כאשר חלק מזמנו אינו שוהה כלל בקיבוץ.   4. הצדדים טענו טענותיהם בפני כב' השופט הראשי במסגרת דיון מקדמי אולם לא הגיעו לידי הסדר והתיק נקבע לשמיעת הראיות.   5. התובע מאשר בעדותו, כי ב- 1.7.79 נחתם הסכם בינו לבין הקיבוץ (נ/2). בהסכם הנ"ל נקבע, כי התובע יסייע בידי הקיבוץ במטלות השמירה ובתמורה לשמירה מתחייב הקיבוץ לספק לתובע מגורים ברווקיה למשך תקופת ההסכם לרבות כיסוי עלויות כגון חשמל, מים וארנונה. מדובר בהסכם למשך שנה.   התובע טוען, כי בשנה הראשונה עבד באופן די קבוע אם כי לא עשו חישוב מדוייק בדבר היקף שעות עבודתו (עמ' 2 לפרו'). כן מאשר כי התגורר ברווקיה בגודל של 40 מ"ר והוצאות אחזקת המקום היינו חשמל, מים חמים, טלפון וארנונה לא שולמו על ידו. כמו כן העיד, כי מידי פעם קיבל מצרכי מזון. בדיון המקדמי חזר על גרסתו כי מעריך את עלות הדיור בשיעור 100 דולר בחודש.   מזכיר הקיבוץ מר דוד בן שבת העיד מטעם הנתבע. במהלך עדותו הוגשה הודעתו לחוקר המוסד וכן מכתב ששלח למוסד לביטוח לאומי ביום 26.10.99. שני המוצגים סומנו נ/3.   במכתבו מציין העד, כי התובע שוהה בקיבוץ החל מ- 1.7.99 ומסייע בשמירת היישוב בהיקף של 4 שעות יומיות לכל היותר וכי בתמורה הוקצתה לתובע יחידת מגורים לרבות פטור מהוצאות החזקה, כפי שפרט התובע בפנינו. בעדותו בפני חוקר המוסד מיום 10.7.00 העיד, כי התובע קיבל מהקיבוץ קורת גג ברווקיה בתמורה לעזרה שהוא נותן המתבטא בסיוע בשמירת הישוב והשגחה על הכרם. מדובר בעדות שניתנה בתום תוקפו של החוזה (נ/2) העד אישר בפני החוקר, כי הוצאות האחזקה מגיעות ל- 100 ₪ בחודש אולם לא ניתן לעשות חשבון מדוייק שכן מדובר בחשבונות אחזקה כוללים לכל מגורי הקיבוץ.   בעדותו בבית הדין העיד, כי התובע לא עבד מידי יום וכי אין לקיבוץ נתונים בדבר מועדי עבודתו וכן ציין, כי קיים שומר שכיר במושב. באשר לשנה הראשונה העיד, כי התובע לא הוצב לעבודה בצורה סדירה ובשעות קבועות ואם לא היה מתייצב אף אדם לא חיפש אותו (עמ' 4 לפרו').   6. התובע ויתר על חקירת עובדת הציבור אשר המציאה תעודת עובד ציבור מיום 26.1.00 ונימקה כאמור את שיקולי הנתבע באשר לשיעור ההפחתה מהגמלה.   7. הנתבע בסיכום טענותיו טוען, כי הקיזוז מגמלת הבטחת הכנסה של התובע בגין 4 שעות עבודה יומיות היינו בשיעור חצי שכר המינימום כפי שנקבע מעת לעת נעשה כדין ומתוך שיקולים סבירים על פי הנתונים שהיו בפני הנתבע. מדובר בתובע שאינו מתייצב בלשכת שירות התעסוקה כדי לחפש עבודה נוספת ולפיכך נטען, כי מדובר בשיקולים הוגנים ויש לדחות התביעה. התובע חולק על טיעוני הנתבע וציין, כי גם עד הנתבע העיד כי לא עבד 4 שעות מידי יום ולא הוכח כך ע"י גורם אחר ומעריך את שיעור ההטבות שמקבל מהקיבוץ בכ- 450 ₪.   8. נטל הראיה מוטל על הנתבע להוכיח שיעור הקיזוז מגמלת הבטחת הכנסה אשר הנתבע אינו חולק בכתבי טענותיו על זכאותו של התובע לקבלתה. בכתב ההגנה שהוגש מטעמו חזר בו למעשה הנתבע מנימוקי הדחיה שפורטו במכתב מיום 9.12.99.   נשאלת השאלה האם מדובר בהחלטה כדין?   במועד בו אושרה התביעה שהוגשה ביום 7.7.99 הוצגו בפני הנתבע הסכם העבודה (נ/2) וכן מכתבו של עד הנתבע (נ/3) בו פורט מפורשות, כי מדובר בסיוע לשמירה בהיקף של 4 שעות לכל היותר.   אף התובע לא סתר גרסה זו באשר לשנת עבודתו הראשונה היינו מיולי 99 עד יולי 2000 אומנם לא עבד בקביעות, אך לא סתר מפורשות את העובדה, כי מדובר בעבודות שמירה בהיקף של 4 שעות יומיות לכל היותר.   אומנם מזכיר הקיבוץ בעדותו בבית הדין ניסה להמעיט משעות עבודתו וחובתו של התובע לבצע שמירה כלשהי, אך מכלל הראיות שהוצגו בבית הדין, לרבות הודעתו של מזכיר הקיבוץ בפני חוקר המוסד עולה, כי הצדדים העריכו את שווי עלות השירותים שקיבל התובע מהקיבוץ ב- 4 שעות עבודה ועובדה זו עולה ממכתבו של מזכיר הקיבוץ נ/3.   בית הדין יתייחס בספקנות לעדות בעל פה של עד שאינה עולה עם האמור במסמך בכתב החתום על ידו. התרשמות בית הדין כי הן התובע והן עד הנתבע, אשר התובע העיד, כי הזמין העד הנ"ל מטעמו, עשו כל שביכולתם כדי להמעיט משעות עבודתו של התובע ומשיעור השירותים שקיבל מהקיבוץ, אולם כאשר עדות זו סותרת מסמכים כתובים לרבות הודעת העד בפני חוקר המוסד, עדיף תוכנם של המסמכים הכתובים. ממכלול הסיבות שפורטו לעיל מסקנתנו, כי החלטת פקיד התביעות לקזז מגמלתו של התובע מחצית משיעור שכר המינימום כפי שפורסם מעת לעת הינה החלטה סבירה ואין להתערב בה.   9. לפיכך דין התביעה להדחות.   10. אין צו להוצאות.   11. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד פסק דין זה.  הבטחת הכנסהשכר מינימוםקיזוז