קנס על איתות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דו''ח על אי איתות / קנס על אי איתות: בתחילת פסק דין זה וכמצוות המחוקק , אני מודיע על זיכויו של הנאשם בדין. מדובר בעבירה מסוג ברירת משפט, שבו הודיע הנאשם על רצונו להישפט בפני בית המשפט. כנגד הנאשם נרשם דו"ח בגין העדר איתות כאשר פנה ימינה בצומת הרחובות שד' ירושלים ויגאל ידין בבאר שבע. במידה שמותר לבית המשפט להשתמש במונח "ההר שהוליד עכבר" אז במסגרת פסק דין זה ההיפך הוא נכון ואני קובע כי "העכבר הוליד הר". הדו"ח נגד הנאשם, שהוא שוטר במקצועו, נרשם אף הוא ע"י שוטר מהיחידה לבטיחות בתנועה שהוקמה במשטרת ישראל לפני מספר שנים ומאז כנראה התפרקה. במסגרת ניהול ההוכחות, שכלל התיחסות לאין סוף של עניינים נלווים, הוגש - בין היתר - פסק דין "מזכה" של כב' השופט קאפח מתל אביב (נ/1) ואין לי אלא לחזור על חלק מדברי כב' השופט קאפח , המתאימים גם למקרה דנן :- "לא שכיח הוא המחזה בו שוטרים מפגינים עוינות רבה איש כלפי רעהו ולא תדיר הוא המקרה בו מגייסת התביעה שני עדים להוכחת אישום מעין זה". ברצוני להוסיף שגם לא שכיח שנאשם יטריח את עצמו לחפש פסקי דין שניתנו בבתי משפט שונים, בהם זוכו נאשמים מדו"חות שנרשמו ע"י אותם שני השוטרים, שרשמו את הדו"ח שבנדון. ככל הנראה פועל "מועדון המודיעין הפנימי של השוטרים" (מעין מועדון בוגרים של בית ספר מסוים) בתפוקה מלאה תוך ששוטר שנרשם נגדו דו"ח ע"י שוטר "זוכה" לעזרה מחבריו לעבודה כדי להביא כל גרגיר של מידע שלחובת אותו שוטר, שהעיז לרשום לו את הדו"ח, לידיעת בית המשפט בנסיון להוכיח את חוסר אמינותם של אותם שוטרים. חרף מסקנתי הסופית בתיק זה, ברור כי העבודה של שוטרי יחידת הבטיחות לא היתה קלה וכי כל האמצעים היו כשרים כדי להביא לפסילת הדו"ח ו/או עדותו של אותו שוטר. במהלך המשפט גם הובאו עדויות לגבי בלבול בין שם הנאשם ושם של נאשם אחר , זיכויים של שוטרים אחרים במשפטים אחרים (ראה נ/1 ו-נ/10) ואף אמירת מלים מעליבות כלפי השוטרים, שרשמו את הדו"חות. בעניין "המלים המעליבות" , העידו השוטרים כי בהגעתם למטה מחוז של המשטרה באותו יום כדי לאכול ארוחת צהריים, הוטחו נגדם המלים "פה אין אוכל לחמורים" (ראה עמ' 2). אומנם אמירה זו אינה מעלה או מורידה לגבי עצם ביצוע העבירה, אבל היא אינדקציה לשנאה של יתר השוטרים כלפי אותם שוטרים. אין בית המשפט יכול להגיע למסקנה חד משמעית לגבי זהות של השוטר שאמר את המלים הנ"ל, אבל הדברים מובאים לצורך הדגשת האוירה ששררה במשטרה בקשר לרישום דו"חות נגד השוטרים. כמו כן התברר כי אותם מלים הובילו לפתיחת תיק תלונה כנגד הנאשם , שאף הוא לא עמד בטל והגיש בעצמו דו"ח כנגד אותם השוטרים ש"העיזו" לרשום נגדו דו"ח נשוא תיק זה, רכב שיצא חזרה לכביש ללא איתות. מתברר, מתוך העדויות, כי דו"ח זה נסגר בתוך המשטרה מבלי שהשוטר (ע.ת. 1) הועמד לדין. עצם הערת הנאשם כלפי השוטרים בסיום רישום הדו"ח נגדו, כי "גם הם לא הפעילו איתות כשפנו שמאלה לתוך הכביש" , הניע את הנאשם להביא לעדות את ע.ה. 2 - מר ניסים אביעוז - אף הוא חוקר במשטרה, שלדבריו , כאשר הוא נסע ליד שוטר אחר שקיבל דו"חות תנועה, שמע שיחה בין אותו שוטר, שרשם את הדו"ח, וכנראה "מפקדו", לפיו נאמר : "היה פה שוטר ורשמתי לו שתי דו"חות כי הוא אמר שהוא ירשום לנו דו"ח" (עמ' 26) להוכחת טענה זו הוגש גם מזכר (נ/9) אבל לא רק שמדובר בעדות שמיעה אלא השתלשלות העניינים, כפי שמתאר העד, אינה מתיישבת עם העדויות בשטח מאחר וכל המעורבים העידו כי הערת הנאשם כלפי השוטר נאמרה לאחר שקיבל את שתי הדו"חות לידו ולא לפני כן, ולכן לא יכול להיות כי קיבל דו"ח זה בגלל הערה. לאחר שניסיתי להסיר מלבי את מה שהעיק עלי במהלך שמיעת הראיות נותר להכריע בשאלה המרכזית ולמעשה היחידה שעל בית המשפט לתת את הדעת, וזו אם הנאשם הפעיל איתות בעת הפניה ימינה כפי שהוא מואשם בכתב האישום. אלא, שוב מתברר כי הענין אינו פשוט כל כך מהסיבה כי השוטרים העידו כי ב- 3 הזדמנויות לא הפעיל הנאשם איתות, וזאת למרות שהוא מואשם רק בעבירה אחת. עפ"י העדויות, אנו למדים כי הנאשם יצא ממטה המחוז ופנה ימינה בשד' ירושלים (להלן "הפניה הראשונה"), בהמשך פנה ימינה משד' ירושלים לרח' יגאל ידין (להלן "הפניה השניה") ולאחר מכן פנה שמאלה מרח' יגאל ידין לשד' טוביהו (להלן "הפניה האחרונה"). השוטרים טוענים כי בכל הפניות לא הפעיל הנאשם איתות. לציין כי כתב האישום מתיחס ל"פניה השניה" בלבד. לאחר שמיעת העדויות, לא הצלחתי להבין בדיוק איפה עמדה הניידת ביחס לכביש היציאה מהמחוז ולכן קשה לבחון את מצב שדה הראייה ובאם ניתן היה להבחין בפניה כולה בבירור. (הכוונה ל-"פניה הראשונה"). כמו כן, אין מחלוקת כי השוטרים נסעו בעקבות רכב הנאשם ובהגיעם בסמוך אליו ולימינו, סימן ו/או דיבר עם הנאשם בקשר לאי חגורת החגורת בטיחות וציוו עליו לעצור לאחר הצומת. השוטרים מייחסים לנאשם את "הפניה האחרונה" בצומת הנ"ל. בהתחשב כי מדובר בפניה שמאלה וכי שני כלי הרכב היו צמודים אחד לשני, שוב קיים בלבי ספק באם יכלו השוטרים להבחין בבירור באי הפעלת האיתות השמאלית , הנמצאת - מטבע הדברים- בצד השמאלי של רכב הנאשם. אשר על כן נותר להכריע בקשר ל"הפניה השניה". השוטרים מעידים כי נסעו בעקבות רכב הנאשם והבחין בבירור כי האיתות לא פעלה בעת הפניה ימינה משד' ירושלים לרח' יגאל ידין כאמור. מאידך, מכחיש הנאשם מכל וכל שלא הפעיל את האיתות בכל שלושת הפניות. אין מחלוקת כי השוטרים פנו לנאשם תחילה בקשר לאשמה של אי חגורת חגורת בטיחות, שבגינה קיבל הנאשם דו"ח ושילם אותו. השוטר שרשם את הדו"ח - ע.ת. 1 - רשם בכתב ידו תגובת הנאשם, "אתה צודק" ואילו הנאשם הוסיף בכתב ידו כי "לא אמרתי את המשפט הזה ובכלל אתה צודק. אני רוצה להוסיף, אני כן אותתי ברכב בכל פניה , למעשה אתם לא אותתם". התביעה מבקשת מבית המשפט לראות בתגובת הנאשם "אתה צודק" כהודייה ו/או לפחות חיזוק לראיות התביעה. מאידך, מכחיש כאמור הנאשם את אמירת המלים האלו, הוא הודה שאמר שהוא מצטער אבל כוונתו לדו"ח הקשור לחגורה, שלגביו לא היתה כל מחלוקת. בעניין זה, הנני קובע כי אכן השוטרים התיחסו תחילה לאשמה של אי חגורת החגורה בטיחות וקיים יותר מספק שמא התגובה של הנאשם בין אם זו "אני מצטער" או "אתה צודק" מתייחסת לאשמה שלגבי החגורה ולא לעניין האיתותים. לא רק זה אלא התרשמתי כי השוטרים רשמו רק מה שמצא חן בעינייהם מתוך דברי הנאשם, ולא תמצית של שיחה ארוכה ו/או ויכוח ביניהם בעת רישום הדו"ח. במצב עניינים זה, אין אני מוצא בתגובה משום הודייה ו/או חיזוק לראיות התביעה. התביעה מבקשת כי ביהמ"ש יתן אמון לעדויות של שני השוטרים כדי להרשיע את הנאשם. אין ספק כי בדרך הרגילה שתי עדויות יותר טובות מעדות אחת אבל זאת בתנאי שמדובר בעדויות עצמאיות אחת לשניה. במקרה דנן, התרשומת של השוטר השני (ע.ת. 2) נרשמה בתוך רישום הנסיבות של השוטר הראשון והיא קצרה ביותר. לא רק שהוא מתייחס לפרטים שנרשמו ע"י השוטר הראשון, אלא הרישום הקצר הינו מאוד כוללני ולא מדויק. אין אפילו ציון לגבי מיקום הפניות ו/או הכיוונים של הנסיעה. ע.ת. 2 העיד כי בעבר היו נוהגים לרשום את התרשומת "יחד" (הכוונה כנראה לתרשומת משותפת של שני השוטרים יחד) "אבל נתבקשנו להפריד" (ראה עמ' 12). שני השוטרים העידו על סמך העיקרון של "הקפאת הזיכרון לשעבר", קרי הסתמכות בתרשומות שנרשמו בסמוך לביצוע העבירה. אין לבוא בטענות נגד השוטרים שאינם יכולים לזכור פרטי המקרה מבלי להעזר ברישום, אבל כאשר הרישום הינו "משותף" או מעורבב עם הרישום של העד השני, קשה מאוד לדעת באם העד מעיד על סמך הרישום שלו או של חברו. לפיכך, לא מדובר בשני עדים עצמאיים אלא שני עדים "משותפים", המהווים "עד אחד". במצב עניינים זה, מדובר בעדות מול עדות, וחובה על בית המשפט להזהיר את עצמו לפני שירשיע את הנאשם על סמך עדות זו. עיון מדוקדק בעדויות השוטרים מעלה סתירות בכל הקשור לשיחה ו/או הוראה לנאשם לעצור בצד, אופן עצירתו בתחנת האוטובוס ושאלת היוזמה לבדיקת תקינות מערכת האיתות של רכב הנאשם. יש לציין כי הנאשם מסר עדות, אומנם, מפורטת אבל בצורה מאוד מחושבת תוך שהוא נעזר ברישומים משלו, כאילו קורא מתוך חומר מוכן. ברור שהוא הכין את עצמו לעדות בבוא מועד תוך למידת העדויות של השוטרים שכבר הושמעו בישיבה קודמת בפני ביהמ"ש. אלא, מאחר ונותר בלבי ספק לגבי נכונות עדויות השוטרים, אין צורך כי בית המשפט יביע התרשמותו לגבי עדות הנאשם. במצב עניינים זה הספק הנ"ל פועל לטובת הנאשם לאור כל האמור לעיל, החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק. משפט תעבורהאיתותקנס