קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבת שאירים ליתומים מתאונת דרכים / קצבת שארים לילדים של הורים שנהרגו בתאונת דרכים: 1. לפנינו ערעור על פסק-דין של בית הדין האזורי לעבודה אשר דחה את תביעת המערערות לקבל קצבת שאירים בגין כל אחד מהוריהן. 2. העובדות הצריכות לעניין, אשר לא היו שנויות כלל במחלוקת, הן: א) הורי התובעות היו עובדים שכירים, ובתור שכאלה היו מבוטחים, כל אחד מהם בנפרד, במוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד); ב) ביום 9.4.1985 ארעה תאונת דרכים, ובה קופחו חייהם של שני ההורים, והמערערות, קטינות, הפכו באחת ליתומות מאב ומאם; ג) המערערות הגישו למוסד תביעה לקצבת שאירים בגין כל אחד מהוריהן, אך המוסד אישר לכל אחת מהן קצבה אחת בלבד, בהסתמכו על הוראת סעיף 143(ב)(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשכ"ח- 1968 (להלן - חוק הביטוח הלאומי) ועל פסיקה קודמת של בית-דין זה (דב"ע לג/24- 0, להלן - פסק-דין 'חבר") אשר העובדות בו היו זהות לאלה שבהליך זה; ד) המערערות זכאיות, ומקבלות, "השלמת הכנסה", מכוח חוק הבטחת הכנסה התשמ"א- 1980 (להלן - חוק הבטחת הכנסה), והתקנות מכוחו. 3. וזה לשונו של סעיף 143(ב) לחוק הביטוח הלאומי; "(ב) לא ינתנו לאדם, אם אין כוונה אחרת משתמעת - (1) קצבאות שונות לפי חוק זה בעד פרק זמן אחד". 4. בית-הדין האזורי, אימץ את פסק-דינו של בית-דין זה בעניין חבר, תוך התייחסות מלאה לטענות הצדדים, ועל כך הערעור שלפנינו. 5. המערערות, שבא-כוחחן היה ער ומודע להלכת "חבר", טענו כי פסק-דין חבר נתן פירוש שאינו נכון להוראות החוק, וביקש מאיתנו לשנות את ההלכה, בהסתמך על טענות שונות, אליהן נתייחס בהמשך. בא-כוח המוסד לביטוח לאומי תמך בפסק-הדין שבערעור, שהסתמך, כאמור, על פסק-דין חבר, ובנימוקים שבפסק-דין חבר, שלדעתו תואמים את מטרת המחוקק. 6. מתי, אם בכלל, יסטה בית-דין זה מהלכות שנקבעו על ידו? א) אין ספק כי בית-הדין הארצי רשאי לסטות מהלכותיו-הוא; אמנם, סעיף 20לחוק יסוד: השפיטה (סעיף 33 לחוק בתי המשפט, התשי"ז-1957), לא הוחל על בתי-הדין לעבודה (ראה סעיף 39לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969), אך הגיונם של דברים מחייב שהערכאה העליונה בתחום העבודה לא תהא קשורה, לעולמי עד, בהלכותיה היא, עם השתנות העיתים ותפיסות היסוד של החברה. כך למשל, מה שלא נחשב כ"הפליה" בתחילת שנות ה- 70 יכול ויהווה הפליה בשלהי שנות השמונים, והוא הדין ב"תקנת הציבור"; כך גם בעניינים שבית-דין זה מרבה לדון בהם - אמות המידה והמבחנים למושג "עובד" משתנים עם העיתים והוא הדין ב"שביתה" וב"השבתה". כל תוצאה אחרת תביא לכך שהמשפט כולו יתפתח, בגבולות המותר, בפסיקתו של בית-המשפט העליון, בעוד פסיקתו של בית-דין זה, בתחום הדינמי של משפט העבודה והביטחון הסוציאלי, תהיה, בלשון בית-דין זה, מ"המאובנים" (ראה דב"ע לג/3- 9, בע' 511, הפסקה האחרונה בסעיף 51לפסק-הדין); ב) נבהיר כבר בשלב זה כי בדיוננו נצא מההנחה כי הפירוש שנתן בית-הדין בעניין חבר לסעיף 143(ב) (1) לחוק הביטוח הלאומי הוא פירוש נכון, אך כפי שיפורט בהמשך, אין הוא הפירוש הנכון היחידי לאותו סעיף: ג) אימתי יסטה בית-הדין מפסק-דין קודם שלו, שעה שעומדות מספר אפשרויות חוקיות לפירוש הוראת חוק, ובית-הדין בחר בשעתו באחת מהן? על כך משיב הפרופ' ברק בספרו "שיקול דעת שיפוטי": "כאשר פסק-הדין הראשון בחר באחת מתוך מספר אפשרויות חוקיות, כלומר, השופטים שנתנו את פסק-הדין הראשון עמדו בפני מצב של שיקול דעת שיפוטי - ואפשרויות אלה ממשיכות להיות חוקיות גם עתה - כי אז הרשות בידי בית-המשפט ללכת בעקבות פסק-הדין הראשון (ולאמץ את השימוש שעשה אז בית-המשפט בשיקול דעתו), והרשות בידו שלא ללכת בעקבותיו (ולאמץ אפשרות אחרת מבין האפשרויות הפתוחות בפניו). בהכרעה בין שתי אפשרויות אלה, על בית-המשפט להתחשב בקיומה של ההחלטה הראשונה ובנזק שייגרם בשל סטייה ממנה. עליו לאזן בין נזק זה ובין התועלת שבסטייה מההחלטה הראשונה" (בסעיף 118). ובהמשך - "באיזון בין השיקולים השונים, על השופט לשאול את עצמו אם הנזק בקיום הדין הקיים עולה על הנזק בשינויו בדרך שיפוטית" (בסעיף 452). 7. על שלושה יסודות השתית בית-דין זה את פסק-דינו בעניין חבר: הפירוש הלשוני, מטרת המחוקק ומטרתו של הביטוח הסוציאלי. נבחן, איפוא, כל אחד מאלה בנפרד. 8. תחילה לפירוש הלשוני. וכך נאמר בסוגיה בעניין חבר: "אך פירוש המלה "שונה" כ"נבדל במהותו", אינו הפירוש היחיד למלה "שונה"; יש והמלה "שונה" משמעותה גם "אחר", "נוסף" או "חוזר", על משקל "פרשה זו נאמרה ונשנית ונשתלשת", או "הפרזה זאת הנשנית איזו פעמים בספר התקנות (ויקרא רבה, לא; אחד העם, קמ"ח; "שנה" במלון החדש של אבן שושן). במשמעות זאת "שונה" אינו אלא anther במשמע, ולדיבור another בהקשר לקצבאות, תבוא התייחסות בסעיף 12שלהלן" (שם, בע' 418, 419). סימוכין לגישתו (בהמשך לאותו פסק-דין) מוצא בית-הדין באמנה הבינלאומית בדבר סטנדרטים מינימליים בביטחון סוציאלי משנת 1952 (כתבי אמנה 7, 423) בו מצוי הדיבור .anotherבית-הדין מוצא כי "אגב, הדיבור another שבסעיף הנ"ל של האמנה, אינו אל הדיבור "שונה" שבסעיף 143 לחוק הביטוח הלאומי באותו הקשר" (בע' 420), ועל כן ניתן ללמוד מפירוש האמנה לענייננו. והנה, במילון אבן שושן אני מוצאים לדיבור "שונה" פירוש אחד ויחיד, כך נאמר שם: "שונה ת' [מן ב. שנה שנה] שאינו דומה, נבדל מאחר: "והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים" (אסתר א.ז.). "ודתיהם שונות מכל עם (אסתר ג ח). "כלים שונים זה מזה" (בן-סירא, מב כד). "שונים היו השירים" (ביאליק, ואם ישאל). "והאנשים שונים ומשונים במלבושיהם" (בורלא, כיסופים 7). "שני חיבורים בעלי תוכן אחד ביסודם ועם זה כל כך שוני-אקלים, שוני-נגינה" (פיכמן, רד) - (שונה, שונים, שונות)". "שוני ת' [מן ב. שנה] הפרש, שינוי, תכונת הדבר השונה מחברו, הבדל בצורתם או בתכנם של שני דברים: "שני האינטרסים" (ברש, ג סא). "התענג על השוני והתמורה אשר במקום החדש" (אריכא, סנחריב 88). אין כל שוני בטיב בין שני המכשירים, השוני הוא רק בצבע. - (שני, שניו)". עינינו הרואות - הפירוש המילוני המקובל תומך בגישה שונה מזאת של פסק-דין חבר: בלשון בני אדם קיים שוני בין "שונה" ובין שנה ונשנה, ואין כל סיבה להעדיף את המונח "שנה" כפי שעשה בית-הדין בעניין חבר, שעה שהמחוקק השתמש במטבע לשון ברורה ומקובלת - "שונה". 9. מטרת המחוקק בהוראה האמורה. בית-הדין, בעניין חבר, קובע שאין בעובדה שהמוסד גבה דמי ביטוח בשל ביטוחם של שני ההורים "כדי להצדיק פירוש אחר מזה שעולה מלשון החוק" (בע' 419). בעניין חבר, היה בית-הדין ער למלים "כשאין כוונה אחרת משתמעת" שבכותרתו של סעיף 143(ב) לחוק, והוא אומר: "יש מקום לשאלה לאילו קצבאות מתייחסות עתה המלים "כשאין כוונה אחרת משתמעת"... אך ברור שאין בחוק כולו אחיזה להוצאת שתי קצבאות שאירים לאותו אדם מהוראות היסוד של הסעיף, באשר דווקא למקרה כזה עיקר כוונתו של הסעיף" (בע' 419). לא נראה לנו כי למקרה כזה "עיקר כוונתו של הסעיף". מטרתו של המחוקק בנושא כפל הגמלאות, ועיקר כוונתו של הסעיף הוא למנוע תשלום קצבאות שונות בעד פרק זמן אחד, מכוח סעיפי ביטוח שונים בחוק הביטוח הלאומי, כגון קצבת נכות מעבודה וקצבת נכות כללית, קצבת שאירים וקצבת נכות, קצבת זקנה וקצבת שאירים (נושא שהוסדר, בחריג מפורש בחוק) וכיוצא באלה. 10. ומכאן למטרתו של הביטוח הסוציאלי. א) אומר בית-הדין בעניין חבר: "השוקל בביטוח סוציאלי הוא יכולתו של המבוטח לשלם, מחד גיסא, והצרכים שהחברה רואה לחובה ולאפשרי לספקם, מאידך גיסא" (שם, בע' 419). תמימי דעים אנו עם האמור, אך לא עם המסקנה. לענייננו - הניתן לאמור ש"הצרכים שהחברה רואה לחובה ולאפשרי לספקם" ליתום שהתייתם מהורה אחד זהים לאלה של יתום שהתייתם משני הוריו, שעה ששני הוריו עבדו ופרנסו בכוחות משותפים את המשפחה, לרבות אותו יתום? ב) ממשיך בית-הדין בעניין חבר: "ברור איפוא, שלא שיעור דמי הביטוח, לא התמורה שנתן המבוטח, אלא הבטחת סיפוקם של צרכים מינימליים, הוא הקובע את התמורה שכנגד, את שיעור הגמלאות" (שם, בע' 420). גם כאן תמימי דעים אנו עם האמור, אך לדעתנו - צרכים מינימליים של יתום שהתייתם משני הוריו שונים לחלוטין מאלה של יתום שהתייתם מהורה אחד, שעה שההורה השני ממשיך לעבוד ולשאת, כמיטב יכולתו, בנטל הכלכלי של המשפחה. 11. השפעת חוק הבטחת הכנסה על התוצאה. העובדה שהמערערות זכאיות להבטחת הכנסה (סעיף 2ד' לעיל) אין בה כדי להשפיע כהוא-זה על התוצאה. זכאות מכוח חוק הביטוח הלאומי קודמת לזאת מכוח הבטחת הכנסה הן מכוח המהות, והן מכוח הוראות חוק הבטחת הכנסה. המהות - ביטוח לאומי - על אף היותו ביטוח סוציאלי ולא ביטוח מסחרי, משלם גמלאות מכספי המבוטחים (ומעבידיהם - לגבי שכירים), שעה שלכל ענף ביטוח חשבון נפרד משלו (סעיף 215 לחוק הביטוח הלאומי). זהו תאגיד עצמאי, ולו מועצה המפקחת על פעולותיו ומייעצת לשר העבודה והרווחה הממונה עליו בהתקנת תקנות (סעיף 202לחוק הביטוח הלאומי). ניתן לאמר שהגמלאות המשולמות על ידו הן בזכות ולא בחסד. שונה זכאות מכוח חוק הבטחת הכנסה. חוק זה בא להחליף "תשלומי סעד" שונים ולהכניס סדר בתשלומם, תוך קביעת קריטריונים ברורים לזכאות (ראה דברי ההסבר להצעת החוק: הצ"ח 1417 התש"ם בע' 2). הכספים לתשלום הבטחת הכנסה באים, כל כולם, מאוצר המדינה. על-פי הוראת החוק - ל"הבטחת הכנסה" או ל"השלמת הכנסה" זכאי רק מי שאין לו הכנסה בשיעור המינימלי שנקבע בחוק או בתקנות על פיו. מכוח חוק הבטחת הכנסה - כהכנסה תיחשב גם "כל גמלה כמשמעה בחוק הביטוח" (סעיף 9(א) לחוק הבטחת הכנסה). ומכאן - "הכנסה" מכוח חוק הביטוח הלאומי שוקלת לעניין הבטחת הכנסה; תשלום מכוח חוק הבטחת הכנסה - אינו שוקל לעניין חוק הביטוח הלאומי. 12. לקראת סיום - בית-הדין לביטוח לאומי (שהוחלף על-ידי בתי-הדין לעבודה), פסק: "יש להניח כי כל פירוש של חוק הביטוח הלאומי אשר יפגע דווקא בעובד החלש ויביא לידי עוול כלפיו איננו לפי כוונת המחוקק, אם קיימת אפשרות לפרש את החוק באופן שעוול כזה לא יעשה" (עב"ל 2/54). דברים אלה אמורים לא רק לגבי העובד החלש, אלא לא פחות לגבי היתום. אין לנו ספק כי הנזק שנגרם בשל קיום הדין הקיים עולה על הנזק בשינויו בדרך שיפוטית (ראה סעיף 6ג' לעיל), ולכן אנו מחליטים לסטות מהלכת חבר. 13. אחד מחברי המותב, שאף לדעתו יש לקבל את הערעור, מבקש להוסיף: לאחר עיון מדוקדק בהלכה שנפסקה בעניין "חבר", ובכל החומר שהיה לפני, ולאור האמור בסעיף 143(ב) (1) לחוק הביטוח הלאומי בו הדגש כאמור הינו פרשנות המלה "שונות" האמורה בסעיף הנ"ל: "לא ינתנו לאדם, אם אין כוונה אחרת משתמעת (1) קצבאות שונות לפי חוק זה בעד פרק זמן אחד". פירוש המלה "שונה" נראה לי כאמור במלון אבן שושן: "שאינו דומה, נבדל מאחר", וכן בכרך המילואים של המילון (מהדורה מרוכזת מתשי"ח) נאמר לגבי מלה "שונות" (בשורוק): "היה שונה, שוני, הבדל, שונות האור מן החושך, שונות בתכונותיהם של בני אדם". כאמור הפירוש המילוני תומך גם הוא בגישה שונה מזו של פסק-הדין חבר בע' 62 למטה בהחלטת הנשיא). ונאמן עלי האמור בעב"ל 2/54, כי אם קיימת אפשרות לפרש את החוק באופן שלא יפגע בעובר החלש ולא יביא לידי עוול כלפיו (וכל שכן לגבי יתום), יש לפרשו בצורה זו לטובת העובד. 14. פסק-הדין הוא על דעת רוב חברי המותב. אחד מחברי המותב, שדעתו דעת מיעוט, סבור שיש לדחות את הערעור, ואלה נימוקיו: א) איני יכול לצערי, להצטרף לדעת חברי, כי סבור אני שההלכה שנפסקה בעניין חבר נכונה, כאז כן עתה. אתייחס בקצרה לשני הנימוקים שהועלו להפריכה: בתחום הלשון ובתחום של מטרת החוק; ב) ההיבט הלשוני התופש מקום מרכזי במחלוקת, מתמקד בפירוש שיש לתת לתיבה "שונה" ("קצבאות שונות") בסעיף 143(ב), פסקה (1) לחוק הביטוח הלאומי, אשר למען הנוחות יצוטט שוב: "143(א) (ב) לא יינתנו לאדם, אם אין כוונה אחרת משתמעת - (1) קצבאות שונות לפי חוק זה בעד פרק זמן אחד; (2) גמלאות שונות עקב מאורע אחד מכוח ענפי ביטוח שונים לפי חוק זה". גם לדעת חברי, אין לשלם לאדם בו-זמנית שתי קצבאות שונות מכוח ענפי ביטוח שונים, כגון: קצבת שאירים וקצבת תלויים עקב מותו של הורה בתאונת עבודה או עקב מותם של שני ההורים: האחד מפאת מחלה (ענף ביטוח מוות) והשני בתאונת עבודה (ענף ביטוח נפגע עבודה). אלא שחברי סבורים שכאשר אדם "זכאי" לשתי קצבאות מכוח ענף ביטוח אחד - כגון שתי קצבאות שאירים או שתי קצבאות תלויים - כי אז אין מדובר עוד בקצבאות שונות, שעליהן חל האיסור לשלם כפל גמלאות, אלא בקצבאות דומות, או זהות או אולי בקצבה אחת כפולה. פירוש מעין זה אינו נראה לי ואני סבור שהפרשנות בעניין חבר, המביאה למסקנה כי "שונה" אינו אלא another (קצבה "אחרת", "נוספת") היא הנכונה, הן במשמעותה הרגילה של המלה והן במשמעותה הטכנית-כספית (דוגמאות לכך בסעיף 11של פסק-הדין חבר, בע' 420-419). 3. אשר למטרת החוק: בסעיף 7של פסק-הדין חבר (בע' 419) הוסברה התמורה שחלה בסעיף 143, עת תוקן החוק ב- 1965 בית-הדין שאל על שום מה הותירו את המלים "כשאין כוונה אחרת משתמעת", והבהיר כי "לענייננו אינה משתמעת כוונה לבטל את הכלל" וכי "ברור שאין בחוק כולו אחיזה להוצאת שתי קצבאות שאירים לאותו אדם מהוראות היסוד של הסעיף" (שם, שם). בסעיף 9 שבדעת הרוב, נאמר כי "מטרתו של המחוקק בנושא כפל גמלאות, ועיקר כוונתו של הסעיף הוא למנוע תשלום קצבאות שונות בעד פרק זמן אחד, מכוח סעיפי ביטוח שונים בחוק הביטוח הלאומי..." (ההדגשה נוספה). חוזרים איפוא להיבט הלשוני, לפרשנות התיבה "שונה", כמביאה לאיסור כפל קצבאות רק מכוח ענפי ביטוח שונים. טיעון זה, החוזר על עצמו, אין בו כדי לגרוע מן האמור בפסק-הדין חבר על מטרת החוק (סעיפים 12- 9בע' 420-419), ואשר נפסק שם, טעמו עומד. 15. התוצאה היא שהערעור מתקבל, ברוב דעות, ואנו קובעים כי כל אחת מהמערערות זכאית לקבל קצבת שאירים בגין כל אחד מההורים. המוסד ישלם למערערות הוצאותיהן בשתי הערכאות בסך של 1200 ש"ח בצירוף מע"מ.יתומיםתאונת דרכיםקצבת שארים