קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רצח במשפחה - ביטוח חיים: השאלה המשפטית בתיק זה היא האם מעשה מכוון, של אחד המבוטחים בפוליסת ביטוח חיים, מקנה למבטחת פטור מתשלום תגמולים גם לשאר המבוטחים, שלא היו מעורבים במעשה, זאת לאור הוראת ס. 26 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א1981- (להלן: חוק חוזה הביטוח). אמם של המבקשים בתיק דנן נרצחה על ידי אביהם. האב הורשע בדין והוא מרצה מאסר עולם. מעשה הרצח ארע ב- 27.10.94. ב- 14.4.91 התקשרה המנוחה יחד עם בעלה ועם בתה, מבקשת 5, בחוזה הלוואה עם בנק משכן, כדי לממן רכישת דירת מגורים. (נספח ה' לבקשה). ב- 3.6.93 התקשרו המנוחה ובעלה בחוזה הלוואה נוסף עם בנק משכן, לגבי אותה דירה (נספח ו' לבקשה). במסגרת המשכנתא חויבה המנוחה על ידי הבנק לערוך ביטוח חיים, כאשר על פי פוליסת הביטוח, במקרה של מות האם, היה על חברת הביטוח לשלם לבנק את מלוא יתרת ההלוואה ולסלק את המשכנתא. (פוליסת ביטוח החיים מופיעה כנספח ט' לבקשה). סעיף 4 ח' לפוליסה קובע 3 חריגים לתשלום סכום ההלוואה לבנק במקרה של פטירת המבוטח: אם בר הביטוח יתאבד בשנה הראשונה לביטוח.ב אם בר הביטוח העלים עובדות בהצהרת הבריאות שלו.ו אם יתברר כי ביום מתן ההלוואה עבר בר הביטוח את גיל 55.נ אף אחד מחריגים אלו לא התקיים במקרה שלפנינו. המשיבה דחתה את דרישת המבקשים לתשלום המשכנתא, אחרי מות האם, לאור סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח. סעיף זה קובע:       "נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או בידי המוטב במתכוון, פטור המבטח מחבותו". ב"כ המבקשים העלה טענה מיקדמית, לפיה אין המבקשים מהווים "מבוטח" או "מוטב" לפי פוליסת הביטוח, אלא הבנק. אני דוחה טענה זו. אני מקבל את טיעון המשיבה כי המוטבים האמיתים לפי הסכם הפוליסה הינם המבקשים. לפי הפוליסה, כאשר מעבירה המשיבה את תגמולי הפוליסה לבנק, הבנק מזכה את חשבון ההלוואה של המבקשים ומכאן שהמבקשים הינם "המוטב המהותי" והם הנהנים מן הפוליסה. גם המבקשים עצמם, בס. 2 לתגובתם לסיכומי המשיבה, טענו כי למעשה הינם "המוטב" על פי חוזה הפוליסה. אחרי שקבעתי כי המבקשים נכנסים בגדר "מוטב" לפי הפוליסה, יש לדון בשאלה המשפטית המרכזית העולה בתיק זה - האם ס. 26 לחוק חוזה הביטוח מונע "ממוטבים תמימים" לקבל את תגמולי הפוליסה, משום שאחד המוטבים על פי הפוליסה גרם למקרה הביטוח במתכוון. לדברי פרופ' ששון (ששון, דיני ביטוח (הוצאת שוקן תשמ"ט1988-) 75-6):      "אף שסעיף 26 לחוק ככתבו וכלשונו פוטר, לכאורה, את המבטח מחבותו, כאשר מקרה הביטוח הוא תוצאה של מעשה פשע שבוצע על ידי המוטב, אין כל נימוק עקרוני להפקיע את חבותו של המבטח כליל במקרים אלה. במילים אחרות: אין כל סיבה מדוע (בדוגמת גרימת המוות הנ"ל) לא ימשיך המבטח להיות אחראי כלפי עזבון המנוח או כלפי מוטבים אחרים, שלא היו שותפים לפשע, כך שיורשים או מוטבים נקיי כפיים לא ייפגעו. כך הוא לפחות, המצב באנגליה, כפי שנפסק בפרשת CLEAVER, שבה הצליח מנהל העזבון של המבוטח המנוח, שנרצח על ידי המוטב הנקוב בפוליסה (באותו מקרה - אשתו של המבוטח), לאכוף את הפוליסה בשם המנוח ולטובת עזבונו. גם בארצות הברית אין למבטח פטור במקרים כאלה. עם זאת, ייתכן שחוק חוזה הביטוח יוביל דוקא לתוצאה שונה ובלתי רצוייה, מכיוון שבסעיף 26 "פטר" המחוקק "את המבטח מחבותו" במקרים כגון אלה (במקום לשלול רק את זכותו של מי שגרם למקרה הביטוח לתבוע את תגמולי הביטוח). אם יוחלט שסעיף 26 אכן קובע בנסיבות כאלה פטור מוחלט למבטח, ולא רק פטור יחסי כלפי המוטב שחטא, מוטיב משפט ארצנו בסוגיה זו עם המבטח בהשוואה למשפט האנגלי ללא כל צידוק עקרוני". לגבי פרשנות סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, כאשר מדובר במספר מבוטחים/מוטבים באותה פוליסה, הביאו בפני הצדדים את פרשת וייסנר (ע"א 89/391 וייסנר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ מז(1) 837). באותו מקרה הוציאה המשיבה 1 פוליסת "ביטוח אש" למועדון שהיה בהנהלה משותפת של המערערים. מערערים 1 ו2- היו בעל ואישה. המערערים טענו כי מערערת 1 הינה "מוטב תמים", שאינה אחראית להצתה ועל כן זכאית לקבל תגמולי ביטוח. בפסק הדין ציינה כב' השופטת נתניהו כי השאלה האם "מוטבים תמימים", שהיו שותפים לפוליסה עם מוטב שביצע את מעשה הביטוח במתכוון, זכאים לקבל תגמולי ביטוח לאור סעיף 26 הנ"ל, טרם נידונה בפסיקה וכי סעיף 26 אינו נותן מענה כאשר מדובר במספר מבוטחים באותה פוליסה (שם, עמ' 860). אני מצטרף, בכל הכבוד, לדעתה של כב' השופטת נתניהו כי מדובר בחסר (לקונה) בחוק חוזה הביטוח. סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח מתייחס לסיטואציה בה ישנו "מבוטח" או "מוטב" אחד בלבד. אני סבור שסעיף 26 לחוק חוזה הביטוח נועד, במקרה של פוליסת ביטוח חיים למבוטח אחד למנוע מתן תמריץ להתאבד. כוונה זו עולה בקנה אחד עם תקנת הציבור. איני סבור כי הסעיף דן בסיטואציה בה קיימים מספר מבוטחים, כמו כן, איני סבור שהמחוקק התכוון להעניק למבטח פטור גורף לגבי כל המבוטחים, הגם שלא גרמו במתכוון למקרה הביטוח. סעיף 1 לחוק יסודות המשפט תש"ם1980- קובע: "ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל". הצדדים הפנו אותי לפרשת וייסנר כמקור להשלמת החסר בחוק חוזה הביטוח. אני סבור שאין מקום להעזר בהלכה זו, שכן יש לאבחן את פרשת וייסנר מן המקרה שלפני. כפי שציינתי, פרשת וייסנר עסקה בביטוח נכס מפני שריפה. באותה פרשה נקבע מבחן "האינטרס בנכס" (שם, 863, 867-8). כב' השופטת נתניהו קבעה כי במידה ומדובר במבוטחים בעלי אינטרס זהה בנכס, המבטח פטור באופן גורף מתשלום תגמולים, גם כאשר מדובר ב"מוטב תמים". כב' השופטת נתניהו דנה בסוגיה על ידי היקש לסעיף 59 א' לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג1973-, הדן בריבוי נושים ובסעיף 54 ו55- לחוק החוזים הנ"ל, הדן בריבוי חייבים וחיוב יחד ולחוד. יחד עם זאת, ציינה כב' השופטת נתניהו כי אין בסעיפים אלה הוראה בשאלה, האם מעשהו הפסול של אחד מהמבוטחים מקנה למבטחת פטור גם כלפי מבוטחים אחרים, או עם קיום או הפרה מצד אחד החייבים פוטרת את הנושה והאם הפטור חל על כל החייבים (שם, 860, 862). אני סבור כי אין ליישם את המבחן שנקבע בפרשת וייסנר על המקרה שלפנינו. קיימים מספר שיקולים בבואנו לבחון את הסוגיה. מחד, קיים השיקול לפיו אין לפגוע "במוטבים תמימים" ואין לאפשר למבטח להתעשר על חשבונם. מאידך, קיים החשש שהמבוטחים יעשו קנוניות בינם לבין עצמם, על מנת לקבל את תגמולי הביטוח. בפרשת ויסנר, קבעו השופטים כי החשש מקנוניה גובר ועל כן המבטח פטור מפני תשלום תגמולי ביטוח ל"מוטב תמים", בעל אינטרס זהה בנכס. אני סבור כי האיזון בין האינטרסים המנוגדים שונה כאשר מדובר בפוליסת ביטוח חיים. בפוליסה כזו החשש לגבי קנוניה קטן. אין מדובר בשני מבוטחים אשר יש להם אינטרס משותף להשמיד את הנכס על מנת לזכות בתגמולי הביטוח, אלא יש צורך ששני מבוטחים יהיו בעלי אינטרס משותף לרצוח את אחד המוטבים על פי הפוליסה. כמו כן, במקרה שלפני המוטבים המשותפים הם אב וילדים ולא זוג נשוי כמו שהיה בפרשת וייסנר, כאשר בין זוג נשוי גובר החשש לקנוניות. לפיכך, אני סבור כי אין מקום לתת למבטח פטור אוטומטי, ללא הוכחות, מתשלום תגמולי ביטוח ל"צדדים תמימים", כאשר מדובר במספר מבוטחים בפוליסת ביטוח חיים. כמובן שאם יוכח כי המוטבים היו מעורבים במעשה הביטוח, חל סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח והמבטח פטור. הצדדים לא הביאו בפני הלכה פסוקה בסוגייה זו ולא מצאתי היקש שניתן להתבסס עליו. על כן, אפנה לפרשנות סעיף 26 מתוך עקרונות היושר והצדק ומתוך נסיון להגשים את תכלית החקיקה. סבורתני כי פרשנות המעניקה פטור גורף למבטח אינה עולה בקנה אחד עם תכליתו החקיקתית של חוק חוזה הביטוח. כפי שציין פרופ' ששון (שם, 20): "באשר לאי בהירות בניסוח חוק, רלבנטית בעיקר מגמת המחוקק, ולעניין חוק חוזה הביטוח חשובים אפוא דבריו של מי שהיה אחראי לחקיקה זו במשרד המשפטים א' ידין ז"ל הקובע: "חוק חוזה הביטוח נימנה עם החוקים שבהם מדינת סעד מודרנית באה לעזרת האיש הקטן, מעין חוק להגנת הצרכן... מגמתו הכללית של החוק היא לשמור על המבוטח בפני הכח העדיף של המבטח ובפני הפעלה וניצול של עמדתו העדיפה. בלשון אחר: החוק בא לתקן ולו במעט, את חוסר השיוויון בין הצדדים לחוזה הביטוח". חוק יסודות המשפט מפנה ל"מורשת ישראל" וזו כוללת עקרון יסוד לפיו: "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, איש בחטאו יומתו" (דברים כד, פסוק טז). המבוטחים התמימים, ילדיה של הנרצחת אינם צריכים להיפגע ממעשהו הנתעב של אביהם, מקום שהחוק אינו מחייב זאת. החוק, כאמור, אינו דן בשאלה מה הדין כאשר מוטב אחד מבצע עבירת רצח, היוצרת את מקרה הביטוח (מות המבוטח), ויש מוטבים "תמימים" נוספים שאינם שותפים ברצח. בשאלה זו יכולות להיות השקפות שונות אך החוק אינו דן בשאלה ואינו מסדיר אותה. לפיכך, על פי עקרונות כלליים של יושר הנובע ממורשת ישראל, אין מקום לפגוע בזכויות מי "שלא חטא". משקבעתי כי אין מקום לפטור את המבטח מתשלום תגמולים ל"מוטבים תמימים" יש לבדוק, לפי הראיות שהובאו בפני, האם הוכחה מעורבותם של המבקשים במעשה הרצח, והאם ניתן לראות בהם מבוטחים/מוטבים שגרמו במתכוון למקרה הביטוח כהגדרת סעיף 26. ב"כ הצדדים הסכימו לקבוע את התיק לסיכומים בכתב בשאלה המשפטית של חבות המבטח כלפי המבקשים (עמ' 1 שורה 8 מלמעלה). המשיבה לא העלתה טענות לגבי מעורבותם של המבקשים במותה של המנוחה. משלא הובאה בפני ולו ראשית ראייה למעורבות המבקשים במות האם, איני סבור שיש מקום לפטור את המבטח מתשלום תגמולי הביטוח. המוטבים לפי פוליסת הביטוח הינם הלווים מבנק משכן דהיינו המנוחה, האב והמבקשת 5. אני סבור כי אין מקום לחייב את המשיבה בתשלום תגמולי ביטוח, לאב הרוצח, שכן מעשהו נכנס בגדר סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח. סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח נועד למנוע סיטואציה בה נהנה המעוול מפרי עוולתו. העובדה שהאב העביר למבקשים את זכויותיו בדירה, עליה רובצת המשכנתא, אינה מעלה או מורידה דבר. המחוקק קבע בסעיף 26 פטור כלפי מוטב הגורם למעשה הביטוח במתכוון. אם נחייב את המבטח לשלם למוטב, שהעביר זכויותיו בתגמולי הביטוח, אחרי שגרם למקרה הביטוח במתכוון, נעקוף את הוראת החוק הקובעת איסור מפורש. מכיוון שהיו שלושה מוטבים על פי הפוליסה, ואחד מהם גרם למקרה הביטוח במתכוון אני מחייב את המשיבה לשלם כשני שליש מתגמולי הביטוח, דהיינו שני שליש מגובה ההלוואה. על המשיבה לשלם שני שליש מיתרת ההלוואה, כפי שמופיעה בספרי בנק משכן (נספח א' לבקשה). על המשיבה להשיב למבקשים שני שליש ממה ששילמו לבנק משכן מיום פטירת המנוחה (27.10.94) ועד ליום הגשת הבקשה כמפורט באישור בנק משכן (נספח ב' לבקשה) בצירוף ריבית והצמדה כחוק וכן כל סכום ששילם מיום הגשת הבקשה ועד ליום פסק הדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כחוק. כמו כן תישא המשיבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 12,000 ש"ח בצירוף מע"מ בערכם להיום, שישולמו למבקשים 2-6 ביחד ולחוד.משפט פליליביטוח חייםרצח