עיקר המחלוקת שבפנינו הינה בשאלת רציפות העסקתו של התובע. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רציפות העסקה: .1בפני תביעה לתשלום פיצויי פיטורין, דמי חופשה, דמי הבראה ודמי חגים. .2בכתב ההגנה מטעם נתבעת מס' 1נטען כי התובע לא פוטר מעבודתו כי אם התפטר, התובע עבד אצל נתבעת 1שלושה חודשים בלבד ולפיכך אין הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורין, התובע קיבל את מלוא השכר וזכויותיו הסוציאליות, ניצל את ימי החופשה המגיעים לו וקיבל בגינם דמי חופשה. .3בכתב ההגנה מטעם נתבעת מס' 3נטען כי שכרו של התובע כלל את כל המרכיבים: חופשה, חגים והבראה, התובע ניצל את מלוא מכסת ימי החופשה שעמדו לרשותו ובכל מקרה שולם פדיון חופשה מעבר למגיע. .4מטעם הנתבעות העיד מר מנחם צדקי, אשר שימש מנהל בשלושת החברות בתקופה הרלוונטית (להלן- צדקי). .5עיקר המחלוקת שבפנינו הינה בשאלת רציפות העסקתו של התובע. האם כטענת התובע הועסק באמצעות מר יצחקי במסגרות שונות ברציפות במהלך התקופה 09/91עד 03/97, או שמא, כטענת הנתבעות, מדובר בשלוש תקופות נפרדות אצל מעבידים שונים. לאחר שעיינתי בחומר הראיות, בפרוטוקול הדיונים ובחנתי טיעוני הצדדים, להלן החלטתי: .6באשר לרציפות עבודתו של התובע: התובע מסר בעדותו כי עבד אצל נתבעת 2כנהג החל מחודש .09/91לאחר שנתיים לערך הועבר התובע לעבוד אצל נתבעת 3ולבסוף הועבר לנתבעת .1 התובע עבד בשירות שלוש הנתבעות כנהג משאית להובלת סחורות של הנתבעות ובמהלך כל תקופת עבודתו עבד באותו מקום, קיבל אותן הוראות, בעיקר מיצחקי, הממונה הישיר, וסדר עבודתו לא השתנה. בחקירתו טען התובע כי אותם מחסנים שימשו את שלוש הנתבעות ובשלב מסויים אף אותה משאית בה נהג המשיכה לשמש אותו גם כאשר הועבר ל"חברה אחרת". כמו כן, העובדים במחסנים מולם עבד התובע, היו אותם עובדים במהלך כל התקופה. עדותו של התובע לעניין תנאי עבודתו לא נסתרה ולא הופרכה. מתדפיס רשם החברות עולה כי ישנה חפיפה של בעלי המניות בכל הנתבעות ואף ניתן לראות כי נתבעת 1הינה בעלת מניות בנתבעת .3עוד עולה מהתדפיס כי מר יצחקי, הממונה על התובע בפועל, הינו בעל המניות העיקרי בכל אחת מהנתבעות. לטענת התובע הודיע לו יצחקי מפורשות כי בהעברתו מהנתבעת 2לעבודה בנתבעת 3ובהמשך לנתבעת 1לא ייפגעו זכויותיו, והותק שצבר במהלך תקופת עבודתו יישמר. צדקי אישר בחקירתו הנגדית כי התובע לא פוטר עם חילופי המעבידים ולמעשה חלה רציפות בתשלום זכויותיו הסוציאליות (עמ' 8לפרוטוקול). לתמיכת גרסתו של התובע צורפו תלושי שכרו של התובע בנתבעת 1ובנתבעת 3(ת/5) מהם עולה כי התלושים אומנם הונפקו ע"י שתי חברות שונות אך תלושי השכר מציינים וותק מחודש 09/91, היינו, וותק מיום עבודתו הראשון של התובע אצל נתבעת .2 מכאן שהנתבעות עצמן ראו את התובע כמי שממשיך באותו מקום עבודה, ולא התכוונו להפסיק עבודתו עקב חילופי הבעליויות בעסק. המסקנה המתבקשת היא כי התובע המשיך בתפקידו כנהג משאית, תחת אותו ממונה ישיר אשר משמש בעל מניות עיקרי בשלוש החברות, שכרו שולם ברצף במהלך כל התקופה ובשיעור דומה ומהרישום בתלושי שכרו עולה כי הותק שצבר נשמר. לתובע לא הודע על הפסקת עבודתו אצל מי מהמעבידות והעסקתו מחדש אצל האחרת. בנסיבות אלה יש לראות בעבודתו בגדר תקופת עבודה רצופה אחת במקום עבודה אחד, גם אם שכרו שולם ע"י שלוש חברות שונות במהלך התקופה. בהקשר זה נפסק: "מקום עבודה - דיבור זה יש לקרוא בהקשר התעשייתי-מפעלי" (דב"ע מב/132-3 להבים עבודות שרברבות בע"מ ואח' נ' משה פרנסה פד"ע יד 264). "לעניין זכויות במשפט העבודה המגן, ופיצויי פיטורים בכלל זה, יש לראות את ה'מפעל' את 'מקום העבודה', לא רק כנושא של 'בעלות' אל גם כנושא של 'זכויות', כך שקיימת רציפות זכויות ותנאי עבודה מכח עבודה באותו 'מפעל'" (דב"ע נד/4-1 ההסתדרות הכללית נ' התעשייה האוירית לישראל בע"מ פד"ע כט 601; עדמ 3000259/98 פרגו בע"מ נ' מאיה וירשבסקי לא פורסם). בנסיבות המקרה שבפני ולאור האמור בפסיקה אני קובעת כי יש לראות בתובע כמי שעבד ברציפות באותו מקום עבודה בתקופה 09/91ועד .03/97 .7באשר לזכאות התובע לתשלום פיצויי פיטורים: לגרסת התובע בחודש 04/97פטר מר יצחקי את התובע מעבודתו אצל הנתבעת 1ומסר לו מכתב פיטורין (ת/4). לגרסת הנתבעת 1התובע לא פוטר מעבודתו אלא התפטר מיוזמתו. התובע פנה מיוזמתו למנהל הנתבעת 1ושטח בפניו את תוכניתו לפתוח עסק עם ילדיו ובתוך כך ביקש לסיים את עבודתו. כן נטען כי מכתב הפסקת העבודה ניתן לתובע לבקשתו ולצרכיו האישיים בלבד, ואין לראות במכתב זה מכתב פיטורין. צידקי, העיד כי מכתב הפיטורין ניתן לבקשת התובע. עם זאת, הוא ציין בעדותו כי לא נכח בעת מתן המכתב (עמ' 7לפרוטוקול). טענת הנתבעת 1שהתובע התפטר מעבודתו ומכתב הפיטורין ניתן לו אך ורק לבקשתו, לא הוכחה. העד היחידי מטעם הנתבעות, מר צידקי, מסר כי לא נכח במקום ועדותו הינה בגדר עדות שמיעה. מר יצחקי, שלטענת התובע, פטר אותו מעבודתו, וגב' יצחקי אשר חתומה על מכתב הפיטורין לאזומנו למתן עדות. משלא טרחה הנתבעת לזמן עדים אלה לביסוס גרסתה, הרי שיש לפרש זאת כנגדה, שכן הלכה פסוקה היא כי אי הבאת עדות שיש בה לתמוך בגרסת צד מסויים תפורש בעוכריו (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פד"י מד(1) 239, 245). במכתב הפיטורים מיום 3.4.97שנתנה הנתבעת לתובע נרשם: "הרינו לאשר בזאת כי מר מחמוד יונס עבד בחברת אורני אורנית בע"מ עד לתאריך 31.3.97כנהג. עבודתו הופסקה עקב צמצומים במערכת". לאור האמור אני מקבלת את גרסת התובע לפיה פוטר מעבודתו על ידי הנתבעת .1 סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורין התשכ"ג- 1963(להלן-החוק) קובע: "מי שעבד שנה אחת ברציפות - ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות - אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורין". כפי שקבענו לעיל, בענייננו התקיימה זיקה ברורה בין שלוש הנתבעות בהעסקת התובע ויש לראות בתובע כמי שעבד במקום עבודה אחד. הנתבעת 1היא שהפסיקה עבודתו של התובע ומסרה לידיו מכתב הפיטורים, על כן יש לראות בה "מעבידו שפיטרו" כקבוע בסעיף 1לעיל (ראה: דב"ע נו/95-3 אריה סלייטר נ' מוסחן רחב פרדיס לא פורסם, דב"ע מו/8-3 דלויה נ' בלזכה פד"ע יח 48). הנתבעות טוענות כי התובע היה עובד יומי, אולם לטענה זו אין כל עיגון במסמכים שהוצגו לתיק. בטופס 106שהוצא לתובע נרשם: "משרה מלאה". בתלושי שכרו של התובע לשנת עבודתו האחרונה (ת/6) עולה כי עבד 25-27 ימים בכל חודש, ואין התאמה בין מספר ימי העבודה לבין גובה השכר הנקוב בתלוש. מתלוש שכרו האחרון של התובע עולה כי שכרו האחרון הקובע, ללא רכיב הנסיעות, היה בסך 2580.43ש"ח. אשר על כן זכאי התובע לתשלום פיצויי פיטורין מאת הנתבעת 1בסך 407.40,14 ש"ח. .8באשר לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים: מאחר ושוכנעתי בקיומה של מחלוקת של ממש בין הצדדים הן לעניין תקופת העסקתו של התבוע אצל מי מהנתבעות והן לעניין נסיבות סיום עבודתו של התובע וזכאותו לתשלום פיצויים, אני מוצאת שיש מקום להפחת פיצויי ההלנה והעמדתם בגובה הפרשי הצמדה וריבית בלבד. .9באשר לתשלום פידיון חופשה: התובע עותר לתשלום פדיון 42ימי חופשה, בגין עבודתו אצל הנתבעות. בכתב ההגנה נטען כי התובע ניצל את מלוא ימי חופשתו וממילא שולם לו פדיון חופשה מעבר למגיע. סעיף 26לחוק חופשה שנתית התשי"א - 1951מחייב את המעביד לנהל פנקס חופשה. בפסיקה נקבע כי: "הלכה פסוקה היא שמעביד חייב לתת את החופשה ומכח חובתו בחוק לנהל פנקס חופשה. הוא אשר חייב לדעת ולהוכיח אם וכמה ימי חופשה קיבל העובד בפועל. משהוכיח העובד את תקופת עבודתו, עובר נטל ההוכחה אל המעביד שאמנם נתן לעובד את ימי החופשה המגיעים לו לפי החוק" (דב"ע לד/17-3 רפאל אברג'יל נ' קורט אנסבך פד"ע ה 253). בעדותו, מסר התובע כי לא ניצל כלל ימי חופשה במשך תקופת עבודתו אצל הנתבעות. מנגד, הנתבעות הציגו דף יומן בו חתם התובע את שמו לצד רישום ימי חופשה שקיבל בחודש 02/97(נ/1) התובע אישר אמיתות חתימתו, ועדותו סותרת את תוכן המסמך עליו הוא חתום. המסמך ת/ 5שהציג התובע המהווה, לטענתו, גמר חשבון שנערך עבורו, אינו חתום, והנתבעות כופרות בתכנו. התובע מסר בחקירתו כי המסמך הוכן ע"י אחת הפקידות, אולם הפקידה לא זומנה להעיד והתובע לא הוכיח אמיתות הרישום. על כן לא ניתן לראות ברישום ת/ 5ראייה להודאת הנתבעות בדבר יתרת חוב בגין פידיון חופשה. לטענת הנתבעות, התובע קיבל במזומן תוספת לשכרו היומי בערך של %25, תוספת אשר מגלמת בתוכה את כל זכויותיו הסוציאליות להן התובע עותר, ביניהן הזכות לדמי הבראה. לתמיכת טענתן הוצגו לתיק הרישומים נ/ 1עד נ/.4 בתלושי שכרו של התובע (ת/1) ובטופס 106(ת/2) אין כל רישום של ניצול ימי חופשה וצבירתם, ומהרישומים נ/ 1צנ/ 4לא ניתן להבין בגין מה שולמו הסכומים המופיעים שם ומדוע אין כל ביטוי לתשלום הזכויות הסוציאליות בתלושי השכר. בחקירתו הנגדית לא ידע צדקי להסביר את תחשיב התשלום הנטען, וכן לא הסביר כיצד מחד, ניתן לתובע תשלום יומי בגין זכויות סוציאליות, ומאידך, הוחתם התובע על המסמך נ/.1 צדקי הפנה לעניין זה להנהלת החשבונות, אולם מנהל החשבונות של הנתבעות לא העיד ולא הוצג כל מסמך חשבונאי אחר המוכיח תשלום כנטען. למותר לציין כי לא ניתן לראות ברישומים שהוצגו בגדר תחליף לפנקס חופשה מכח סעיף 26לחוק. בנוסף, סעיף 5לחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958אוסר על תשלום שכר הכולל דמי חופשה. מכאן שלא הוכח שתוספת זו של 25ש"ח ביום ששולמה לתובע אכן נועדה לכיסוי תשלום הזכויות הסוציאליות, כטענת הנתבעת. זאת ועוד, לא הוכח כי עם חילופי המעבידים נערך לתובע גמר חשבון, ושולם פדיון החופשהכמתחייב על פי החוק בתום כל תקופה. סעיף 3לחוק קובע: "אורך החופשה לכל שנת עבודה אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד..." כפי שנקבע כבר לעיל, התובע עבד במקום עבודה אחד ואין בחילופי המעבידים בכדי לפגוע בזכאותו לחופשה שנתית. התובע הודה בניצול 6ימי חופשה על פי נ/.1 אשר על כן, בהתאם לגובה שכרו זכאי התובע לתשלום פידיון 36ימי חופשה, ובסה"כ 600, 3ש"ח. הנתבעות 1ו- 3יישאו בתשלום בשיעור מותאם לתקופת ההעסקה של התובע אצל כל אחת מהן. .10באשר לתשלום דמי הבראה: התובע עותר לתשלום דמי הבראה שלא שולמו בגין תקופת עבודתו. לגרסת הנתבעות התובע קיבל תשלומים בגין דמי הבראה במזומן, אולם כפי שנקבע גרסתם זו נדחתה. ס' 7להסכם הקיבוצי בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש (י"פ 7031/97) (להלן: הסכם קיבוצי) קובע: "עובד יהיה זכאי לקצובת הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עובד-מעביד, וזאת לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו, אם לא קיבל את קצובת ההבראה עבור אותה תקופה במהלך עבודתו". מכוח צו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957מיום, הוחלו הוראות אלה על כל העובדים והמעבידים בישראל ומכוחן זכאי התובע לתשלום דמי הבראה. מכאן שהתובע זכאי מכוח צו ההרחבה לדמי הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתו בסך 975, 2ש"ח. הנתבעות 1ו- 3ישאו בתשלום בהתאם לתקופת העסקתו על ידי כל אחת מהן. .11באשר לתשלום דמי חגים: התובע עותר לתשלום דמי חגים עבור 10ימים. ס' 7להסכם קיבוצי כללי (מסגרת) לשנים 95- 97במגזר העסקי (י"פ 7010/95) (להלן: ההסכם הקיבוצי) קובע: "עובד לאחר שלושה חודשי עבודה במקום העבודה, שלא נעדר מהעבודה בסמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחרי החג) אלא בהסכמת המעביד, יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור תשעה ימי חג...". מכוח צו הרחבה - הסכם מסגרת מיום 01.07.00הורחבו הוראות ההסכם הקיבוצי על כל העובדים והמעבידים בישראל. כפי שכבר נאמר, טענת הנתבעות כי דמי חגים שולמו לתובע באמצעות תוספת לשכר במזומן לא הוכחה, ודינה להידחות. מכאן שהתובע זכאי, מכוח צו ההרחבה, לדמי חגים בעבור תשעה ימי חג בסך 900ש"ח. הנתבעות ישאו בתשלום בשיעור מותאם לתקופת העסקתו אצל כל אחת מהן. .12סוף דבר, הנתבעות מס' 1ומס' 3ישלמו לתובע הסכומים כדלקמן: א. הנתבעת מס' 1תישא בתשלום פיצויי פיטורים בסך 407.40, 14ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.98ועד לתשלום המלא בפועל. ב. פדיון חופשה בסך 600, 3ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.5.98ועד לפרעון. הנתבעות מס' 1ומס' 3תשאנה בתשלום בשיעור התואם את תקופת העסקת התובע על ידי כל אחת מהן. ג. דמי הבראה בסך 975, 2ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.98ועד לפרעון. הנתבעות מס' 1ומס' 3תשאנה בתשלום בשיעור התואם את תקופת העסקת התובע על ידי כל אחת מהן. ד. דמי חגים בסך 900ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.98ועד לפרעון. הנתבעות מס' 1ומס' 3תשאנה בתשלום בשיעור התואם את תקופת העסקת התובע על ידי כל אחת מהן. .13הנתבעות תישאנה בשכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך 000, 2ש"ח בצירוף מע"מ כדין.רצף בעבודה / רצף זכויות