קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שחרור על תנאי ממאסר: כב' ס. הנשיא, השופטת אבידע: 1. על דעת רוב חברי ועדת השחרורים שליד בית סוהר אשל שוחרר המשיב 2 (להלן: "המשיב") שחרור על-תנאי מהמאסר של 20 חודש שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי בתל אביב - לאחר שהפחית ארבעה חודשי מאסר מהעונש שהוטל עליו בבית משפט השלום ברחובות. לטענת העותר, החלטת הועדה הינה בלתי סבירה באופן קיצוני בנסיבות. 2. על המשיב הוטלו, בבית משפט השלום ברחובות, 24 חודשי מאסר בגין עבירות של הפרת הוראה חוקית, גניבה, ניסיון לגניבה, הסגת גבול פלילית, היזק לרכוש במזיד והחזקת רכוש חשוד כגנוב. את העבירות האמורות עבר המשיב בעת שהיה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי של 18 חודשים. בית המשפט המחוזי בתל אביב הפחית ביום 13.6.04 את עונש המאסר, בשל טענת המשיב כי מזה שנה הוא נקי מסמים וכלוא באגף הנקי מסמים. 3. זהו מאסרו השישי של המשיב. לחובתו רישומים פליליים קודמים יחסית מרובים. תחילת מעורבותו של המשיב בפליליים עוד בהיותו נער בשנת 1980, והמשך עד לעבירות שבגינן נידון למאסר אותו מרצה כעת. מחוות דעת מיום 22.6.04, של עו"ס בית סוהר דקל, עולה כי המשיב שהוא בן 41, גרוש אב לשלושה ילדים, נמצא בקשר קבוע עם משפחתו, ואף נפגש עימה בחופשותיו. מזה 20 שנה משתמש המשיב בסמים. לפני כעשר שנים החל להשתמש בסמים קשים. במהלך המאסר האחרון עבר תהליך גמילה, אך לאחר ששוחרר חזר לשימוש בסמים. כעת, נכתב בחוות הדעת, טוען המשיב כי הוא נקי מסמים, שוהה באגף נ"ס, ונותן בדיקות שתן. במהלך מאסרו האחרון, מתפקד המשיב באופן חיובי ויוצא לחופשות בקביעות. בסיום חוות הדעת נאמר, כי למשיב "יכולות טובות לטיפול", אף כי ניכר פער משמעותי בין מוטיבציה מילולית למוטיבציה מעשית. המלצתה של העו"ס היתה, לדחות את הדיון בעניינו של המשיב, כדי להציג אישור על תוכנית השיקום שהוכנה עבורו. בעבר שוחרר המשיב שלוש פעמים שיחרור מוקדם. בפעם הראשונה בהסכמת המדינה, בפעם השניה, למרות שהיו קיימים דוחות מידע לגביו על המשך שימוש בסמים, ובפעם השלישית, לאחר שהמשיב טען שהוא נקי מסמים, הוא ביקש הזדמנות נוספת. למרות ההזדמנויות שניתנו למשיב בעבר, הוא חזר לבצע עבירות, ונשפט פעם אחר פעם לעונשי מאסר. 4. דעת יו"ר הועדה, שהיתה בדעת המיעוט, היתה כי אין להיענות לבקשת המשיב לשיחרור מוקדם. נימוקיה היו - שבעבר הפר המשיב פעם אחר פעם את האמון שנתנו בו ועדות השחרורים, עברו הפלילי המכביד, והעובדה שמאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו לא הרתיעו. יו"ר הועדה אף סברה שבתוכנית הפיקוח שהוצעה ע"י רש"א, אין די כדי לפקח על המשיב בתקופת התנאי ולנטרל את מסוכנותו. 5. דעת הרוב בועדה היתה, שלמרות האמור בדעת המיעוט, ולמרות היות המשיב אסיר בעל פוטנציאל לרצידיביזם גבוה - יש להיענות לבקשתו לשחרור מוקדם. נימוקה של הועדה היה, כי "זוהי הפעם הראשונה שמוצעת תוכנית טיפול ומעקב נוקשה לאורך של שנתיים". בשל תנאי התוכנית כתבו בעלי דעת הרוב "... אנו מסכימים לתת לאסיר הזדמנות נוספת למרות ההסתייגויות שצויינו לעיל". 6. על פי התוכנית המוצעת ע"י רש"א, יעבור המשיב, לאחר שנמצא מתאים לטיפול בהוסטל בבאר שבע, "מדלת לדלת" להוסטל ביום שחרורו. עד לשחרור מהכלא יציג בדיקות רפואיות אשר יצביעו למסוגלותו לתעסוקה, כיוון שהטיפול בהוסטל דורש השתלבות בעבודה והתמדה בה. המשיב יתחייב לטיפול ארוך טווח בהוסטל. בשנה הראשונה ישהה בתנאי דיירות בהוסטל, ובשנה השניה יהיה במעקב אינטנסיבי ומגורים בקרבת ההוסטל. 7. אמנם, בעבר שוחרר המשיב שלוש פעמים שחרור מוקדם, אך לא מצאנו כי לקראת אותן פעמים ששוחרר, הוכנה תוכנית נוקשה, ברורה ולפרק זמן משמעותי, כגון זו שהוכנה הפעם. נראה שיש בתוכנית פוטנציאל שיקומי ארוך טווח. לנוכח התוכנית שהוכנה, ומשמדובר באסיר, שככל הנראה הרקע למעורבותו בפלילים הוא שימושו בסמים, לא מצאנו כי דעת הרוב בועדה היא בלתי סבירה עד כדי להצדיק את התערבותינו. אשר על כן, דין העתירה, לדעתי, להדחות. כב' הנשיא י. פלפל: לו דעתי היתה נשמעת, מן הדין היה לקבל את עתירת העותרת, וזאת מן הנימוקים שפורטו בדעת המיעוט של יו"ר הועדה. לדעתי, החלטת המיעוט לוקחה החוסר סבירות שיש בה כדי להביא לביטול ההחלטה. האסיר שוחרר, כמפורט בהחלטת יו"ר הועדה שלוש פעמים ממאסרים קודמים טרם שריצה את כל תקופת מעצרו וכשלחובתו עבר פלילי מכביד, אינו זכאי לשחרור על-תנאי. המציאות מראה שהמאסרים מחד גיסא והשחרורים על-תנאי מאידך גיסא, לא השפיעו על האסיר ולא הרתיעו אותו מלעבור עבירות. אמנם - ישנם נימוקים בהחלטת הרוב התומכים בשחרור האסיר, אולם כששוקלים את אלה מול נימוקיו של יו"ר הועדה מתקבלת מסקנה של חוסר סבירות קיצונית בהחלטת הועדה, ודי אם נזכיר בעניין זה את מה שנפסק בבג"ץ 5319/96 פ"ד נ'(3) 420, 44 (מול ה"ש ה'), ובג"ץ 4315/95 פ"ד מט' (5) 514, 517: "אדם בעל עבר פלילי רציני, אשר כבר זכה בעבר יותר מפעם לשחרור מוקדם על ידי ועדת השחרורים וחזר לסורו, אשר בקשתו להשתחרר מהמאסר האחרון, נושא העתירה, נדחתה זמן קצר לפני כן על ידי ועדת השחרורים ועל ידי בית המשפט המחוזי, ואשר לגביו קיים מידע מודיעיני חסוי, אשר אף הוועדה לא התעלמה מחומרתו, אדם כזה אינו ראוי לשחרור מוקדם". וכן ראו סעיפים 9 (3)(4) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א - 2001. לפיכך, לדעתי, דין העתירה להתקבל. כב' השופט נ. הנדל: 1. המקרה המונח בפנינו אינו קל. תעיד על כך המחלוקת בועדת השחרורים. עוד תעיד על כך המחלוקת בין חברי כב' הנשיא וכב' סגנית הנשיא. מצב דברים זה תומך באי-התערבות. כידוע, בעתירה מנהלית על העותר לשכנע את בית המשפט המנהלי שההחלטה נשואת העתירה לוקה בחוסר סבירות עד כדי ששום רשות מנהלית סבירה לא היתה יכולה להגיע לתוצאה זו. אין זה המצב כאן. גם אם אניח שהחלטת דעת המיעוט בועדה סבירה יותר מדעת הרוב אין זה סותר את המסקנה שגם החלטת הרוב עומדת בתוך מתחם הסבירות. 2. בל נשכח שהמשיב זכה לשחרור מוקדם לתקופה של חמישה חודשים "תמורת" תוכנית גמילה מסמים, בעלת מנגנון פיקוח הדוק, לתקופה של שנתיים. באשר לעמדת חברי כב' הנשיא, התומכת בדעת המיעוט לפיה יושם דגש ברצידיבזם של המשיב, אסתפק ואומר זאת: ככלל יש להעניק משקל, ואפילו משקל רב, לכשלונות העבר, אך אין לשלול את היוצא מן הכלל במקרה המתאים. נתוני העבר הינם כלי משמעותי להערכת התנהגות עתידית. ברם, בסופה של הכרעה אין אנו עוסקין בשלל של נתונים אלא באדם מסוים באשר הוא. החלטת הרוב, על נימוקיה, לפיה במקרה זה התוכנית תשיג את המטרה אינה תוצאה משוללת יסוד, היגיון או שכנוע. 3. סבורני איפוא, כפי שסבורה חברתי כב' סגנית הנשיא אבידע, שדין העתירה להדחות. הוחלט איפוא להורות על דחיית העתירה. שחרור מוקדם מהכלאשחרור על תנאימאסר