שחרור עצור עקב הפליה

חוק המעצרים אינו מונה את כלל הפרת השוויון כעילה לשחרור עצור, אולם, ההלכות בנושא ההפליה, אשר גובשו עוד לפני חקיקתו, חלות גם עתה. עקרון השוויון הטבוע בשיטת משפטנו, מחייב כידוע למנוע הפליה בין שווים. גם בסוגיית המעצר עד לתום ההליכים אין לסטות ממנו. הערך הטמון בעקרון האמור, נעוץ במטרה לשמור על אמון הציבור, בהפעלה צודקת ושוויונית של הדין הפלילי. כך נפסק בהקשר לאמור: "חשוב ביותר למנוע את ההרגשה, שהליכי בית המשפט הם מעין 'משחק של מזל', בו התוצאה עלולה להיקבע על-ידי גורמים מקריים ושרירותיים, ואת ערעור האמון במערכת המשפטית, העלול להיגרם על-ידי הרגשה כזאת" (ב"ש 361/83 אלמלם נ' מ"י, פ"ד לז(2) 381, 386 מול ג'; בש"פ 620/97 בוזגלו נ' מ"י, פ"ד נ(5) 871, 874 מול א'). עם זאת, אין די בכך ששותף לעבירה או מעורב בה שוחרר. תנאי מובנה בכלל האמור הנו, שבאמת עסקינן בין שווים. באין שוויון בתנאי הבסיס אין גם הפליה. "שוויון" לעניין זה פירושו: "כאשר אין הבדל משמעותי בין הנאשמים ששוחררו ובין יתר הנאשמים בכל הנסיבות הרלוואנטיות לשאלת המעצר" (אלמלם הנ"ל, בעמ' 386 מול ה'; וראו בהרחבה גם ב-בש"פ 4740/95 מ"י נ' ברכאת, דינים עליון, כרך מ 964). הפליה / אפליה