קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שינוי סיווג ביטוח לאומי: .1התובע היה בעל אטליז, ורשום במוסד לביטוח לאומי כעובד עצמאי. .2ביום 11.8.1981, הגיש למוסד דו"ח והודעה על שינוי סוג, בו הוא מצהיר כי הוא השכיר את חנותו מאז 1.4.1978(הוא צרף העתק חוזה) ומאז הוא איננו עצמאי, וביקש מהמוסד כי יסווג כמי שאיננו עובד ואיננו עובד עצמאי. .3לאחר שהפקיד שקל את עניינו של התובע, הוא שינה את סוגו כמבוקש, אבל רק מחודש מתן ההודעה למוסד, דהיינו: .1.8.1981 נגד החלטה זו של המוסד (או סיווגו בתאריך מוקדם יותר) הגיש התובע תביעה זו לבית-הדין. .4סעיף 4לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - החוק) קובע כי: "עובד עצמאי שהיה למבוטח שאינו עובד ולא עובד עצמאי, יוחשב כעובד עצמאי עד ליום שבו הודיע הוא למוסד... על היותו למבוטח כאמור; אולם רשאי המוסד לפי שיקול דעתו, ולבקשת העובד העצמאי... לראותו... כמבוטח שאינו עובד ולא עובד עצמאי למרות ההודעה האמורה או אף בהעדרה". .5על כן, חייב אני להחליט בשתי שאלות: האחת - מתי חדל התובע להיות עובד עצמאי, והשנייה, האם המוסד לא הפעיל כראוי את שיקול דעתו כאשר סרב לשנות את סוגו של התובע מתאריך שקדם ליום הגשת ההודעה. .6מתוך הראיות ששמעתי מתברר, כי בחודש יולי 1980, דהיינו יותר משנתיים לאחר שטען התובע כי חדל להיות עובד עצמאי, ושנה בלבד לפני שהגיש למוסד את נ/ 1(שינוי סוג) הוא הגיש למוסד תביעה לדמי פגיעה כעצמאי, ואכן שולמו לו דמי פגיעה. בטופס התביעה למוסד (נ/2) טוען התובע, כי התאונה ארעה לו בחנותו 93/94בשוק, ביום 9.7.1980- זאת הכתובת שהוא טוען שהשכיר לבנק המזרחי ואשר המציא העתק חוזה למוסד (ולבית-הדין) (יש לציין כי תוקף החוזה היה עד 30.3.1980בלבד). התובע ציין במפורש כי התאונה ארעה בזמן עבודתו, כאשר עצם של בשר קפץ לעין. .7ולא זו אף זו. פעמיים משך התקופה מאז 1.4.1978ועד לשינוי סוגו, שרת התובע במילואים, הגיש את האישור על השירות למוסד וקיבל תגמול מילואים כעצמאי. שמעתי מאת פקידת הגביה כי אותו טופס משמש גם לעצמאיים וגם למי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, והפקידה הממלאה את הטופס שואלת את המבוטח לסוגו. על שני הטפסים שהוגשו לתיק (ת/ 2ו-נ/4) רשום "עצמאי". אמנם, במקרה אחד שולם לתובע סכום המינימום בלבד, בגלל הכנסותיו, אולם במקרה השני שולם לו סכום שהוא מעל המינימום ומעל מה שהיה מקבל אילו הודיע למוסד כי הוא איננו עובד עצמאי. .8התובע ניסה להידמות לאחד שאינו מבין את ההבדל בין עובד עצמאי לבין מבוטח שאינו עובד. הוא ניסה להסביר את התביעה לדמי פגיעה בכך שטען שהתאונה ארעה בבית. לא האמנתי לו בעניין זה. לפי התרשמותי, התובע ידע היטב מה משמעות התביעה לדמי פגיעה שהוא הגיש, ושהוא תובע בגין אירוע בעבודתו. מה שאמר בפני שלא ידע, אני קובע כי בשקר יסודו. .9אחת הסיבות שהחוק קבע מה שקבע בסעיף 4- דהיינו: שינוי סוג עצמאי רק מיום מסירת ההודעה - היא בגלל הקושי בבדיקת טענות של עבודה או השתכרות בעבר. שמעתי גם מפקידת הגביה שעניין זה נשקל במקרהו של התובע. גם הובאו בחשבון התביעות שהגיש כעצמאי לאחר היום שטען שחדל להיות עצמאי. .10בשלב זה אינם יכול לקבוע בוודאות, אם התובע אכן המשיך לעבוד כעצמאי לאחר 1.4.1978או לא. אולם יכול אני לקבוע כי פקידת הגביה אכן הפעילה את שיקול דעתה ושקלה, אם לשנות את סיווגו של התובע לתאריך מוקדם יותר. אינני יכול לומר שטעתה בהחלטתה. אוסיף ואומר שגם אני הייתי מגיע לאותה מסקנה. .11התוצאה היא כי התביעה נדחית. מאחר והמוסד לא ביקש הוצאות - לא אפסוק, על אף שבמקרה זה היה ראוי לפסוק הוצאות ממשיות. .12זכותו של התובע לערעור בפני בית-הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15ביטוח לאומי