קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שלילת דמי לידה עקב פיגור בתשלום ביטוח לאומי: .1זוהי תביעה לדמי לידה על-פי סעיף 103א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - החוק), בהיות התובעת אם מאמצת. המוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה בטענה, שהתובעת, עובדת עצמאית, פיגרה בתשלום דמי ביטוח מעל 120יום, ועל כן איננה זכאית לדמי לידה על-פי סעיף 98(א) או לדמי לידה מופחתים על-פי סעיף 98(ב) לחוק. .3העובדות העולות מהראיות שבתיק הינן כדלהלן: א) התובעת הינה חברת מושב, ורשומה במוסד לביטוח לאומי כעובדת עצמאית; ניתן צו אימוץ על-ידי בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בקשר לילדה, שעד אז שימשה לה משפחת התובעת בתור משפחה אומנת; ג) התובעת ובעלה מנהלים ענייניהם בביטוח לאומי בצורה מוזרה. גם מפי התובעת וגם מפי פקיד גביה בביטוח לאומי שמעתי, שהמשפחה איננה משלמת כספים למוסד לביטוח לאומי, אלא שהמוסד מקזז את החובות בגין דמי ביטוח מקצבת הילדים המגיעה וכן מתגמולי המילואים המגיעים לבעל, כל אימת שיוצא הוא למילואים; ד) מתוך העדויות התברר, כי לסוף שנת הכספים 1977/78, ליום 31.3.1978, היה לתובעת חוב בסך 170, 1ל"י בגין דמי ביטוח. לשנת הכספים 1978/79, חויבה בתשלום דמי ביטוח בסך 880, 1ל"י. למעשה, כאמור לעיל, לא שילמה התובעת בפועל מאומה למוסד משך שנת הכספים 1978/79, ולא עד מועד האימוץ. משך תקופה זו זוכה חשבונה בסך 170, 1ל"י (החוב לשנת הכספים 1977/78) מתוך עודף זכות שהצטבר לזכות הבעל. .4עד כאן ברור כי המוסד צודק בטענתו. התובעת פיגרה בדמי ביטוח מעל 120יום, ולמעשה שנת כספים מלאה פרט ל- 6שבועות שלפני יום האימוץ, ועל כן איננה נכנסת למסגרת תחום הזכאות כפי שנקבע בסעיף 98 (א) ו-(ב), מאחר ולא שולמו בדה דמי ביטוח שמועד פרעונם עד 120יום לפני מועד הלידה. .5אולם, בדיון בבית-הדין התברר, כי במשך שנת הכספים 1978/79 קיזזו לטובת חובו של הבעל את קצבות הילדים, שהיו אמורות להשתלם לתובעת, בסכום של כ-000, 3ל"י, סכום העולה על חובה של התובעת עבוד דמי ביטוח (יש לציין כי גם לאחר קיזוז זה, נותר הבעל ביתרת חובה לסוף אותה שנת כספים). על כן, ביזמתי העליתי את השאלה. אם המוסד לביטוח לאומי רשאי לקזז כנגד חובו של הבעל את קצבת הילדים, שעל-פי החוק היתה אמורה להשתלם לתובעת. המוסד ביקש לסכם בכתב לעניין זה. .6לאחר בדיקת השאלה המשפטית ולאור הסיכומים הגעתי למסקנה, כי המוסד צדק בקיזוז כפי שעשה, ולא היה חייב לקזז את קצבת הילדים דווקא מחובה של התובעת. .7הזכות לקצבת ילדים, על-פי סעיף 105לחוק, קמה להורה מבוטח. אין מחלוקת כי התובעת - בהיותה רשומה כעובדת עצמאית - הינה מבוטחת לפי פרק ב' לחוק (סעיף 104(א) (1)) ועל כן קמה לה הזכות לקצבת ילדים. אולם הזכות לקצבת ילדים היא פונקציה של מספר הילדים, הקובע את שיעורי הקצבה לפי סעיף 109לחוק. כאשר שני ההורים מבוטחים, אזי קובע סעיף 106לחוק, בסעיף קטן (א), כי ילד לא יבוא פעמיים במניין הזכאות לקצבה, והוא יבוא במניין ילדי האב בלבד (סעיף קטן (ב)). על-כן, במקרה שלפנינו, על אף שלפי סעיף 105קמה לתובעת זכות לקצבת ילדים, סכום הקצבה יהיה אפס, מאחר וכל הילדים באים במניין האב המבוטח, לצורך חישוב קצבתו, ולא במניין ילדים שלה. על כן הקצבה שהיתה אמורה להשתלם למשפחת עזריאל הינה בגין זכאותו של האב. סעיף 110(שכותרתו "מקבל קצבה") קובע, שעל אף העובדה שהקצבה משתלמת בגין זכאות של האב, היא משתלמת לאם, ככלל, פרט למקרים מיוחדים שאינם לענייננו. על כן, סעיף 110איננו קובע כי הקצבה היא בגין זכותה של האם, אלא שהקצבה, שהינה בגין זכותו של האב, משתלמת לאם. .8על כן, יש מקום להפעיל במקרה זה את סעיף 139(ב), הקובע את זכות הקיזוז של המוסד. אותו סעיף מרשה קיזוז - "(1) כנגד גמלאות כסף המגיעות ממנו לזכאי או לכל אדם אחר מכוח הזכאי...". הקצבה המשתלמת לאם על-פי סעיף 110מגיעה אליה מכוח זכאותו של האב, ועל כן, זכותו של המוסד לקזז כנגדה את חובו של האב בגין דמי ביטוח. .9על כן, כאמור, התביעה נדחית. אין צו להוצאות.לידהדמי לידהביטוח לאומי