האם תאונה בטיול מטעם העבודה נחשבת תאונת עבודה ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה בטיול מאורגן מטעם העבודה: הנשיא (גולדברג) 1. המשיבה השתתפה בטיול לצפון הארץ שאורגן מטעם מקום עבודתה, מלון לגונה באילת, בשיתוף עם ועד העובדים במקום, משך הטיול - שלושה ימים. ימי הטיול נזקפו ע"ח חופשתם השנתית של העובדים, ועלותו כוסתה מקופת התשר (טיפים), בתוספת השתתפות של 75 ש"ח לעובד; עובד שביקש לצרף את בני משפחתו, שילם עבור בן משפחתו את מלוא העלות; המעביד נשא בהוצאות בסך 225 ש"ח לכל עובד שהשתתף בטיול. לא היתה כל חובה על העובדים להשתתף בטיול. 2. שעה שהגיעו המטיילים למטולה, נכנסו ל"בית קנדה", לצורך החלקה על קרח. המשיבה עלתה על משטח הקרח, נפלה ונחבלה, וכתוצאה מכך היו לה כשלושה שבועות של אי כושר לעבודה. תביעתה של המשיבה להכיר בתאונה כ"תאונה בעבודה" כמשמעה בסעיף 35 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח1968- נדחתה על ידי המוסד, ועל כך הגישה המשיבה תובענה לבית הדין האזורי בבאר-שבע. 3. בית הדין האזורי (השופטת בהט; תב"ע נג / 0-335) קיבל את התביעה בקובעו כי הטיול האמור נמנה על הפעולות הנילוות לעבודה, בהיות מטרתו, בין היתר, גיבוש חברתי, ובשים לב לעובדה שמומן "בחלקו המכריע" על ידי המעביד. קבע בית הדין האזורי: "הואיל וכאמור יש ליתן פירוש רחב למידת "העניין" שיש למעביד באירגון הטיול. הוכח קשר כזה באמור בדברי עד הנתבע ובמסמך נ / 1, בגיבוש החברתי ובמימון חלקי של המעביד, כדי לקבוע שהאירוע קרה במהלך טיול שהיה נילווה במידה סבירה לעבודה". 4. המוסד בערעורו טען כי אין הפגיעה בגדר פגיעה בעבודה, בהיות ההחלקה על הקרח בלתי אינצידנטלית לעבודה, וכי העובדה שהעובדים לא היו חייבים לקחת חלק בטיול האמור וכי השתתפות בו נזקפה על חשבון החופשה השנתית מעידים על העדר הקשר לעבודה. המשיבה תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי ובטעמיו. 5. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים נבדקה על ידי המוסד האפשרות להכיר באירוע כתאונה על פי פרק ג'2 לחוק (ביטוח נפגעי תאונות); מהבדיקה, שתוצאותיה דווחו לבית הדין, עולה כי אף כי ב"תאונה" מדובר, אין המשיבה זכאית לגימלה בגינה לאור ההוראות שבסעיף 90ד לחוק (כפל גמלאות). לא נותר לנו אלא לדון בערעור ולבחון אם פגיעתה של המשיבה כ"פגיעה בעבודה", כמשמעו בחוק, תחשב. 6. בטרם נתייחס לתביעה לגופה נציין, כי לא מצאנו סימוכין לקביעה על פיה מומן הטיול ב"חלקו המכריע" על ידי המעביד. כספי קופת התשר, ששימשה למימון הטיול, הם כספי העובדים, ולא כספי המעביד, אף אם מופקדים הם בידי המעביד. עובדה זו עולה גם מדברי המשיבה בבית הדין "זה מומן מתקציב של טיפים קולקטיביים שבעלי הבתים משאירים טיפ קולקטיבי וזה הצטבר בקופה הכללית של הועד כולל ה75- ש"ח של כל עובד" (כך במקור). 7. על מנת לבחון אם ב"תאונת עבודה" עסקינן, עלינו לבדוק מהיא מידת "הזיקה לעבודה" של הטיול, לעבודתה של המשיבה (דב"ע מא / 0-199 גינזבורסקי - המוסד פד"ע יג' 364, 366). לענייננו נביא מובאה מדב"ע מא / 0-199 הנ"ל: "4. בתור מפעל הדואג לרווחתם של חבריו ועובדיו ולגיבושם החברתי, מארגנת "אגד" פעילויות חברתיות, תרבותיות וספורטיביות מחוץ לשעות העבודה. אין ספק שפעילויות אלה, ופעילויות נופש אחרות, יש בהן כדי לתרום להרחבת אפקים, להרגשתם הטובה של העובדים וכן לבריאותם ול"אגד" עניין בכך. את מידת האינטגרציה של פעילות זו או אחרת למסגרת העבודה, תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. נראה לנו כי במקרה דנן צדק בית הדין האזורי שלא הכיר בפעילות הספורטיבית בה נפגע המערער כחלק מעבודתו וזאת בשל מספר טעמים שהקובע והמכריע הוא שהפעילות נעשתה מחוץ לשעות העבודה" (בעמ' 367)." באותו עניין לא הוכרה כתאונה בעבודה פגיעה של עובד בעת אימון למשחק כדורסל שנערך באולם שדמי השכירות עבורו שולמו על ידי המעביד, ציוד הספורט הכללי נרכש על ידי המעביד בעוד הציוד האישי נרכש על ידי העובדים; האימונים נערכו בשעות הערב, וזמן ההשתתפות בהם לא נחשב לזמן עבודה. בענין אחר, שנדון בדב"ע מו / 0-85 המוסד - זילברמן פד"ע יח 281) לא הוכרה כתאונה בעבודה פגיעה של עובד, ששיחק בקט-טניס, שעה ששהה בבית מלון במסגרת "סוף שבוע" שאורגן על ידי המעביד, שמטרתו היתה ארגון וגיבוש של עובדי החברה. הוצאות האירוח של העובדים ובני משפחותיהם בבית המלון כוסו, בחלקים שוים, על ידי כל עובד מחד והמעביד מאידך. כעובדה נקבע ש"עובדי החברה חויבו להשתתף באירוע, אף כי לא הוטלה כל סנקציה משמעתית על מי שלא השתתף בו". התביעה נדחתה משלושה טעמים, האחד ש: "הכרה בתאונתו של המשיב כתאונת עבודה, פירושו שהמשיב היו 'תוך כדי עבודה' במשך 30 שעות רצופות (בערך) בהן שהה (או אמור היה לשהות) עם בני משפחתו במלון 'חוף התמרים', וממילא שהנסיעה אל המלון ובחזרה היתה נסיעה 'לעבודה' ו'מן העבודה' " (בעמ' 284)." השני: "אין חולק על כך שאי בואו של המשיב לא היה מביא עליו סנקציה כל שהיא" (עמ' 284-5). והשלישי: לא התמלא מבחן "האלמלא לא" שהרי: "מבחן ה'אלמלא... לא', כדי שיהיה ישים, דרוש מעין זיקת חובה בין העבודה לבין הימצאו של עובד במקום ובזמן הפגיעה" (בעמ' 285). 8. אם ניישם את ההלכות על העובדות שלפנינו, נמצא כי לא ניתן להכיר בפגיעה בה נפגעה המשיבה בתאונה בעבודה. מדובר בטיול שמומן בחלקו, על ידי העובדים, ההשתתפות בו לא היתה חובה והימים בהם נערך הטיול נזקפו על חשבון החופשה השנתית של כל עובד. בעניננו - אין די ב"ענין" שהיה למעביד בגיבוש חברתי (דב"ע מא / 0-199 הנ"ל); החשוב והקובע הוא שהטיול התקיים "מחוץ לשעות העבודה" קרי על חשבון החופשה השנתית, לא היתה כל חובת השתתפות בו (דב"ע מו / 0-85 הנ"ל), והעובדים נשאו בחלק נכבד מעלותו של הטיול. 9. סוף דבר - הערעור מתקבל. אין צו להוצאות.תאונות בטיוליםנופשטיול מאורגן (תביעות)טיול מטעם העבודה