קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה עם ג'יפ שעלה על המדרכה: 1. המשיב הגיש לבית משפט השלום בירושלים, בשבתו כבית משפט לתביעות קטנות, תובענה כספית שעניינה פיצויים כספיים בגין נזקים שנגרמו למכוניתו בתאונת דרכים, שאירעה ביום 25.2.99. המשיב טען, כי הוא נהג את מוניתו ברחוב מאה שערים בירושלים, ובשל "פקק תנועה" עצר את המונית. בה-בעת עקף אותו המערער בג'יפ שבו נהג, עלה על המדרכה מצד שמאל, ואגב פעולת העקיפה פגע במונית של המשיב וגרם לה נזקים בסכום של 3,536 ש"ח (לפי דו"ח שמאי). המשיב גם תבע החזר של הוצאות (שכרו של השמאי) 448 ש"ח ופיצוי על אובדן ימי עבודה של המונית 750 ש"ח (ואף זאת על בסיס דו"ח השמאי). בנוסף על כך, תבע המשיב לפצותו על "עוגמת נפש, טרחה וימי עבודה", בעוד סכום של 1,500 ש"ח. 2. בבית-המשפט קמא העידו בעלי הדין, ובין היתר נציג חברת הביטוח - המבטחת של המונית, ,שאף היא צורפה כנתבעת נוספת. פסק הדין של בית-המשפט קמא 3. בסופו של דיון, קבע בית-המשפט קמא ממצאים עובדתיים, לפיהם בצומת מאה שערים-בהרן, עצר המשיב את מוניתו בשל "פקק תנועה", ואין גם חולק, כי בשלב מסויים עקף המערער את המונית ובמהלך העקיפה "עלה על המדרכה השמאלית בכיוון נסיעתו, לצורך השלמת העקיפה". בית-המשפט קמא התייחס בפסק דין לטענת המערער, לפיה המשיב הוא זה שגרם להפרעה בתנועה כתוצאה מויכוח בינו לבין נוסעת במונית, ואולם בית-המשפט קבע, על-פי עדותו של המערער, כי נסיון העקיפה לא נעשה במהלך הויכוח האמור, אלא לאחר "שהשתחרר פקק התנועה". מכל מקום, בית-המשפט קבע, כי אף לגירסת המערער - אין קשר בין התאונה לבין הויכוח שבין המשיב לבין נוסעת במוניתו, אפילו היה ויכוח כאמור. ועוד זאת: המערער טען בבית-המשפט קמא, כי המשיב הסיע את המונית באיטיות, ולכן החליט לעוקפו. על כך אומר בית-המשפט: "לשם מה היה עליו לעלות על המדרכה, והאם לא די היה בעצירה? אין לי ספק שהעליה על המדרכה היתה מלכתחילה ומראש טרם עקיפה, מפאת רוחבו הצר של הכביש - הכל כגרסת התובע". 4. מסקנתו של בית-המשפט קמא היתה - קבלת גירסת המשיב כמהימנה, ודחיית גירסת המערער, ובשל כך קבע את אחריות המערער לפצות את המשיב על נזקיו הישירים בסכום של 3,183 ש"ח. בית-המשפט קמא דחה את התובענה, בכל הנוגע לאובדן ימי עבודה ופיצוי על "עוגמת נפש". הערעור 5. המערער טוען, כי בית-המשפט קמא חרג מסדרי הדין, ולא אפשר לו לחקור את המשיב. ועוד זאת: בית-המשפט ביסס את פסק דינו על האחריות הפלילית בגין עלייה על המדרכה ואחר כך "הבריחה ממקום התאונה". לשון אחרת: לטענת המערער בית-המשפט לא היה צריך להתייחס לשאלה אם מעשי המערער מהווים עבירה אם לאו. 6. המערער משיג גם על קביעותיו העובדתיות של בית-המשפט קמא - אחת לאחת, ובין היתר בעניינים אלה: כי רחוב מאה שערים הוא רחוב צר; על כך שהיה "פקק תנועה"; על ההשתלשלות שהביאה לתאונה והקשר הסיבתי לאירוע התאונה; על קבלת גירסת המשיב והעדפתה על פני גירסת המערער; על אופן הפגיעה ברכב ועל התנהגות המערער ואחריותו לתאונה; על גירסאות סותרות של המשיב שבית המשפט לא הביאן בחשבון שיקוליו; על נסיון העקיפה של המערער ועל "בריחתו" ממקום התאונה, שמהם למד בית-המשפט על אחריות המערער. המערער לא השיג על סכום הפיצוי שקבע בית-המשפט, מן הטעם שטענתו העיקרית היא, שאין הוא אחראי לתוצאות התאונה ולנזק שנגרם למונית של המשיב. סדרי דין ודיני ראיות 7. סעיף 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-, קובע הסדרים מיוחדים בבית-המשפט לתביעות קטנות, בכל הנוגע לקבלת ראיות ולסדרי דין בבית-המשפט. וזו לשון סעיף 62: "(א) בית משפט לתביעות קטנות יהיה רשאי לקבל ראיה אף אם לא היתה קבילה בבית משפט אחר; אין בהוראה זו כדי לגרוע מדיני חסינות עדים וראיות חסויות. (ב) בית משפט לתביעות קטנות אינו קשור בסדרי דין הנהוגים בבית משפט אחר, ובכפוף לסדרי הדין שהתקין שר המשפטים לעניין סימן זה, יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה". הנה כי כן, בית משפט לתביעות קטנות אינו כפוף לסדרי הדין הרגילים, ורשאי הוא לקבל ראיות שאינן מתקבלות בדרך הרגילה בבית-המשפט אחר, למעט ראיות חסויות. ועוד זאת: בית-המשפט לתביעת קטנות צריך לפעול בעניינים אלה בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה. תכליתו של החוק היא, איפוא, להגיע להכרעה צודקת ומהירה בדרך המועילה ביותר, לפי שיקול דעת של בית-המשפט. מדובר בתובענות שעניינן תשלום סכומים מוגבלים - "קטנים" - פחותים מ17,000- ש"ח, למתן צווים להחלפת מצרך או לתיקונו או לביטול עסקה, ששוויים אינו עולה על הסכום האמור. אלה תביעות "צרכניות", שיש לדון בהן במהירות וביעילות, הגם שבדרך שלא תקפח ולא תפגע במי מן הצדדים ותביא להכרעה צודקת ומהירה. 8. עיון בפרטיכל הדיון אינו מעלה, כי מי מן הצדדים קופח על-ידי סדרי דין או דיני ראיות שקבע בית-המשפט. כל אחד מבעלי הדין פירט את גירסתו, וגם אם לא נעשתה חקירה נגדית מקיפה ומפורטת, לא קופחו זכויות הצדדים ולא נפגעו עיקרי הצדק. 9. לפיכך, דין הטענות לעניין סדרי הדין וראיות - להידחות. התערבות בממצאים עובדתיים 10. ערעור זה, רובו ככולו, מבוסס על אדני השגות על ממצאים עובדתיים שקבע בית-המשפט קמא. אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים ויוצאים מן הכלל, וגם זאת כאשר עולה מתוך החלטתו של בית-המשפט קמא אי-סבירות קיצונית או טעות יסודית, המחייבת התערבותו של בית-המשפט שלערעור (וראו: ע"א 445/82 חן נ' שטרית, פ"ד לט(2), 617; ע"א 188/89 עזאיזה נ' המועצה המקומית דבוריה, פ"ד מז(1), 662; בעמודים 664-663; י' זוסמן: "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, בעריכת השופט ש' לוין, 1995; עמ' 857; ע"א 2558/95 פלונית נ' פלוני, פ"ד מז(2), עמוד 8). וגם זאת: הערכאה הדיונית היא זו ששמעה את העדים והתרשמה מהם, ועל יסוד התרשמותה בדבר מהימנותם של העדים שהופיעו לפניה - קבעה את ממצאיה ומסקנותיה. רק אם הגירסה העובדתית שהתקבלה על-ידי הערכאה הראשונה - אינה מתקבלת על הדעת, באופן קיצוני - תתערב ערכאת הערעור ותהפוך את הממצאים. אין זה מספיק, לעניין זה, להצביע על שורה של תמיהות - אפילו הן רבות, אלא צריך שתהיינה עובדות המראות, בעליל, כי התרשמותו של השופט היא בלתי סבירה, באופן קיצוני (וראו: ע"פ 2439/93 זריאן נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(5), 280). 11. במקרה שבפנינו, לא מצאתי אי-סבירות קיצונית שתצדיק התערבותו של בית משפט זה. מסקנותיו של בית-המשפט קמא מבוססות על החוק, ועל הממצאים העובדתיים שקבע, ואין בהם כל אי-סבירות. 12. ועוד עניין שהעלה המערער: בית-המשפט קמא היה רשאי גם רשאי לנתח את התנהגותו של המערער ואת דרך נהיגתו, ולקבוע אם יש בהן משום עבירה על תקנות התעבורה, אשר גרמה לתאונה. ממילא, ניתן לקבוע, בדרך זו, אם התנהגות זו גרמה לתאונה ואת הקשר הסיבתי בין ההתנהגות לבין התוצאה. 13. לאור האמור, וכעולה מן המקובץ, הערער נדחה. 14. בנסיבות הענין, שבו הופיעו שני הצדדים בעצמם, כשאין הם מיוצגים - ישלם המערער למשיב הוצאות בסכום של 500 ש"ח בתוספת מע"מ כדין ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ג'יפ