קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים 10% נכות לאישה בת 82: התביעה שבנדון מכח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן:החוק). התובעת כבת 82, ילידת 9.1.10, נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 3.6.98. אין חולק על החבות, המחלוקת היא בשאלת הנזק. לבקשת התובעת בית המשפט מינה מומחה בתחום האורטופדי, את פרופ' סגל, אשר בסיכום חוות דעתו כותב: "מדובר בגברת עם הרבה מחלות רקע אשר ביוני 98 בעקבות תאונת דרכים סבלה משבר של הקצה הדיסטלי של הרדיוס הימני, שבר ע"ש קולס, השבר התאחה כפי שקורה בהרבה מקרים בגילאים אלה לא בתנוחה אנטומית, אולם עם טווח תנועה טוב ותפקוד טוב של היד. התלונות הנלוות של אובדן שליטה על השתן. הפחתה בפעילות העצמאית והצורך בעזרה בפעילות יום יומית, אינן תוצאה של התאונה הנ"ל. אני מעריך את נכותה הצמיתה ב- 10% לפי סעיף 40(2)". 3. כפי שיפורט עוד להלן תיפקוד התובעת מוגבל והיא זקוקה לסיעוד 24 שעות ביממה, ולטענתה, התאונה היא שגרמה להידרדרות החמורה במצבה ולפיכך היא עתרה למנוי מומחה בתחום הגריאטרי. בטרם שפנתה לבית המשפט בבקשה למנוי פנתה בשאלת הבהרה בנדון לפרופ' סגל אשר כתב במענה לה: "... בתוקף עבודתי כאורתופד מומחה אני מטפל בקבוצה גדולה מאוד של אנשים קשישים ואני חשוף ומודע לבעיותיהם באופן יסודי, כולל בעית השיקום. לדעתי, אין צורך במומחה בגראטריה לגברת זו והירידה בתפקוד קשור בגילה ובמחלות הרקע הרבות. העובדה שהביטוח הלאומי אישר לגברת עזרה ביתית הינה מוצדקת לאור גילה ומחלותיה". בפי ב"כ התובעת טרוניה על החרות שנטל לעצמו פרופ' סגל לחוות דעה בתחום לא לו, אלא שנשכח מליבה שהיא זו שפנתה לפרופ' סגל בשאלת הבהרה האם יש מקום למנות מומחה בתחום הגראטרי (כפי שראוי היה שיעשה). מכל מקום, התובעת עתרה לבית המשפט למינוי בתחום זה ובית המשפט קבע שלאחר שמיעת העדויות תהא התייחסות לבקשה (החלטה מיום 21.12.00) ואכן לאחר שמיעת העדויות שבה וביקשה התובעת מינוי גריאטר ואולם בהחלטה שניתנה על ידי ביום 21.2.01 דחיתי הבקשה. גם בסיכומים שבה התובעת וביקשה מנוי מומחה בתחום הגיאטרי ואולם אין לי אלא לחזור על הנאמר שם ואביא את עיקרי הדברים שנכתבו באותה החלטה: "עקב התאונה סבלה התובעת משבר בידה ומשפשופים בפנים. התובעת טופלה בגין השבר בגבס ובפזיותרפיה. כפי שצויין לעיל, "ראשית הראיה" עליה נסמכת התובעת בבקשתה למנוי גריאטר היא עדות ביתה שהעידה שתפקודה של אמה "הדרדר באופן חד עקב התאונה" עוד היא הצהירה "כמו שציינתי אמא עד התאונה היתה אשה עצמאית ומתפקדת היטב ולא סובלת משום בעיה רפואית רצינית במידה כזו ששיבשה את תיפקודה הטוב וצלילות דעתה" (ס. 7 לתצהיר). מסתבר שהצהרת בתה של התובעת ביחס לתפקוד אמה קודם לתאונה היתה רחוקה מן המציאות. מסתבר שקודם לתאונה התובעת טופלה גם על ידי פסיכאטר וע"י פסיכולוג ובמכתב שהוא מעין חוות דעת שכתב הפסיכולוג הוא מציין שהתובעת סובלת מדכאון, משינוי בתפקוד היומיומי, מקשיים לטפל בעניניה הכספים, מקושי מביצוע קניות ועוד, המלצתו לאור בדיקתו היתה: rs Margolis needs a person to sleep in during the nigh, company during the day" A person ti help her shopping & look after her bills baner finaces etc. A person to talk her to a social club or day car center/ To therapy weekly sessions & visit her family which is very important not to cat off contact with them". ( מכתב מיום 13.08.97 ). גם ד"ר חייט הפסיכאטר כותב בדומה: "בתקופה האחרונה גם חל שנוי בזכרון והתמצאות, שוכחת מיקום חפצים, לא מיד מתמצאת במקומות מוכרים, השכיחה מלווה על ידי חרדה גבוהה עד לחשדנות מסויימת כלפי הסביבה" (מכתב מיום 8.4.97). מכתבים אלו הם חלק מהסמכים המתעדים מצב דומה והם משקפים את מצבה של התובעת עובר לתאונה, לא רק זאת אלא שבתה של התובעת פנתה אף היא עצמה במכתב ובקשה לקבל סיוע לאמה והיא כותבת בשם אמה בין היתר:"אינני יכולה להמשיך לדאוג לענייניי, בדואר, בקופת חולים, אני לעיתים זקוקה ללכת לרופאים או למומחים אך אני מפחדת ללכת מחשש שאלך לאבוד..." המכתב נכתב בשנת 97, קודם לתאונה. בפני תמונה של אשה מבוגרת שסבלה מדכאון, מבעיה בהתמצאות, הומלץ שאדם יגור עמה ויסייע בידה בכל הענינים הקשורים לתפקוד היום-יום, החל מקניות ועובר ללינה ובתה פנתה במכתב דרישה לקבל סיוע ועזרה ברוח זו, תמונה זו איננה משתלבת כלל וכלל עם עדות בתה של התובעת והצהרתה שבחלקה צוטטה לעיל... כזכור עסקינן בתביעה מכח חוק פיצויים לנפגעי תאונת-דרכים (תשל"ה-1975) ובהתאם להוראות החוק והפסיקה ביהמ"ש ימנה מומחה כאשר מונחת בפניו "ראשית ראיה" לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה. המונח "ראשית-ראיה" מתפרש באורח רחב על מנת שלא לחסום דרכו של תובע להוכיח תביעתו, יחד עם זאת "ראשית ראיה" נדרשת, היינו לא כל דרישה של תובע מיד תענה (רע"א 1338/90 שיק נ. מטלון, פ"ד מד(2) 216). "ראשית ראיה" בד"כ הכוונה למסמכים רפואיים, לעיתים ביהמ"ש מבסס "ראשית ראיה" על המלצת מומחה מטעמו וכשמדובר במנוי גריאטר לעיתים גם על התרשמות ביהמ"ש מהתובע ומתפקודו. בעניננו לא המציאה התובעת "ראשית ראיה" באף לא אחת מן האפשרויות שהועלו לעיל, מסמכים המעידים על שנוי בתפקוד - אין. המומחה הרפואי שמונה סבור שאין מקום למנוי גריאטר, התובעת לא העידה ועל עדות בתה שהעידה במקומה מתקשה אני לסמוך שכן הסתבר שהעובדות שמסרה לביהמ"ש על מצבה של אמה עובר לתאונה לא היו מדויקות בלשון המעטה, אין בפני אפוא "ראשית ראיה" שתצדיק העתרות לבקשה". 4. על שנאמר לעיל אוסיף עוד כמה מילים. העדות היחידה שנשמעה בפני, היתה עדות ביתה היחידה של התובעת (יש לה בן נוסף המתגורר בקנדה). ביתה של התובעת, הגב' עוזרי הצהירה בתצהיר העדות מטעמה: "אמי במצבה היום וכך מאז לאחר התאונה, הינה מבולבלת שוכחת דברים, אינה שולטת בצרכיה, היא לא מפוכחת וצלולה כפי שהיתה, צריך להסביר לה דברים כמו לילד ולחזור ולהסביר. תיפקודה ירוד ביותר ואינה שולטת על הסוגרים השינוי אצל אמא התרחש באופן חד לאחר התאונה" (סעיף 2 לתצהיר עדותה). ועוד, "כמו שציינתי אמא, עד התאונה, היתה אשה עצמאית ומתפקדת היטב ולא סובלת משום בעיה רפואית רצינית במידה כזו ששיבשה את תיפקודה הטוב וצלילות דעתה" (סעיף 7 לתצהיר). במהלך החקירה הנגדית הסתבר שאמירה זו אינה נשענת על יסודות יציבים והיא קרסה. ב"כ הנתבעת בסיכומיו מתאר בצורה ברורה ומדוייקת כיצד במהלך החקירה וכשהוצגו לעדה מסמכים בעיקר מתוך תעודת עובד ציבור מהלשכה לפיצויים אישים מחו"ל- אישרה את הכתוב בהם. התובעת, ניצולת שואה ולפיכך מקבלת תגמולים וסיוע רפואי מהלשכה לפיצויים אישיים מחו"ל שבמשרד האוצר ומתיק עב הכרס שיש לה שם עולה שמצבה קודם לתאונה לא היה כמתואר. לא רק זאת, אלא שביתה של התובעת במכתב שכתבה בשם אמה מתארת מצב אינו שונה בהרבה מהמצב שהיא מתארת בתצהיר עדותה, אלא שבתצהיר עדותה טוענת שהשינוי החל לאחר התאונה ואילו המכתב תאר את המצב קודם לתאונה והוא יובא בלשונו: I Would Like to ad(a) few things to the medical reports included,since my hasband died Last year my health has deteriorated and I suffer many pains physical and mental My sence of direction is all gone and I find myself blondering not knowing where I am. I can no longer care for my arrangements with the post, the Kupat Holim and other such places. I often need to go to the doctor or a specilist but am afraid to do so for I `II get lost. My nerved are bad as you cansee from the doctor`s report. I see poorly suffer froom cataract in both eyes. I have a hearung aid, and big problems wish my.. I`m depending on you to give me the recognition for my worsea health and provide sufficient funding to nursing aid " מתקשה אני לקבל את ההסברים שנתנה הגב' עוזרי לסתירה בין עדותה למסמכים, לרבות המכתב שהיא עצמה כתבה, על זאת יש להוסיף שכשלושה שבועות לאחר התאונה חתמה הגב' עוזרי על תצהיר בתמיכה לבקשה להעסיק עובדת זרה (נ/2), ובחקירה נגדית השיבה שפנתה לראשונה להסדיר העסקת עובדת זרה מספר ימים לאחר התאונה (עמ' 8 לפרוטוקול). כפי שצויין לעיל, פגיעת התובעת בתאונה עצמה לא היתה קשה, ואם הפניה להעסיק עובדת זרה נעשתה מיד בסמוך, הדעת נותנת שהדבר היה כצורך בשל מצבה כפי שהיה עוד לפני התאונה. דעתי היא בהסתמך על כל שנאמר לעיל, שפגיעת התובעת בתאונה היתה קלה, ההיזקקות לעזרה אינה נעוצה בתאונה, אלא במצבה קודם לתאונה והנכות הקלה ביד אין בה להשפיע על היקף העזרה לה היא זקוקה ממילא, בלא קשר לתאונה - בהיקף של 24 שעות ביממה. יש לציין שהתובעת מקבלת השתתפות בהעסקת העובדת הזרה מהמוסד לביטוח לאומי בהיקף של 10 שעות שבועיות ומהקרן לנפגעי שואה בהיקף של עוד 16 שעות שבועיות. אין לדעתי מקום לפסוק לתובעת בגין עזרה בעתיד. 5. עזרה בעבר בחודש הראשון, עד אשר הגיע העובדת הזרה התגוררה התובעת בביתה של ביתה וזו סעדה אותה ועל כך מגיע לה פיצוי, הפיצוי המגיע הוא בערכים שיש לפסוק לבן משפחה. בהתחשב במוגבלות התובעת עקב התאונה, נראה לי לפסוק פיצוי בסך 4,000 ₪, סכום כולל הוצאות אם היו, שלא נתמכו בקבלות. מעבר לכך לא הוכח נזק מיוחד. התובעת טענה שעברה ניתוח בעין עקב התאונה ותבעה עלות הניתוח בסך 5,657 ₪ אלא שאין בפני ראיה לקשור בין הניתוח לתאונה. 6. סוף דבר אני פוסקת לתובעת פיצוי בגין הנזק הלא ממוני בגין 10% נכות בתוספת ריבית ובניכוי גיל וכן 4,000 ₪ . בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות התובעת ובש"ט ב"כ.נכותתאונת דרכים