קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים 23% נכות: 1. התובע יליד 3.10.64. הוא נפגע בתאונת דרכים ביום 13.10.95. נכותו המשוקללת היא בשעור של 23 אחוז לצמיתות: 5 אחוז בגלל שבר פתוח בשוק הימנית; 5 אחוז בגלל הצלקות; 10 אחוז בגלל פגיעה בעצב הפרוניאלי וכן 5 אחוז בגלל שבר בקלויקולה. 2. מצבו לאחר התאונה היה קשה. הפגיעה העיקרית היתה ברגל הימנית והתובע נזקק למתקן קיבוע חיצוני של הרגל. התובע אושפז בבית החולים "הלל יפה" מיום התאונה ועד ליום 22.10.95. לפי תעודה מיום 30.10.95 הוא נזקק לכסא גלגלים, טיפולי פיזיוטרפיה, עזרה בבית וחופש מחלה של חודשיים. ביום 21.10.95 אושפז פעם נוספת למשך שבוע ימים לצורך הוצאת הקיבוע החיצוני וקיבוע השבר על ידי מסמר. ביום 5.3.96 אושפז ל- 3 ימים לצורך הוצאת ברגים מן הרגל. ביום 6.8.96 אושפז למשך 4 ימים לצורך ניתוח בליטת עצם ברגל הימנית. כמו כן נזקק לעוד שני אישפוזים של 3 ימים כל אחד, בנובמבר 96 ובאוקטובר 97. סה"כ בגין התאונה אושפז התובע 30 ימים. 3. כאמור, התובע יליד 3.10.64. השכלתו 12 שנות לימוד ואין לו תעודת בגרות. אין לו הכשרה מקצועית. בשנים 82 עד 84 שירת בצבא. פרופיל הבריאות שלו היה 21 לאחר ניתוח שסתום בלבו בשנת 74. בשנת 88 עבד כ - 3 חודשים בשירות התעסוקה. משנת 89 יש לו רשיון נהיגה במונית. אין ראיות על עבודה נוספת שעבד לפני התאונה. ככל הנראה נזקק לסמים תקופה מסויימת. בדצמ' 94 השתחרר מ4- שנות מאסר אותם ריצה בגלל עבירה של חטיפה. חודשיים או שלושה לפני התאונה, החל לעבוד כנהג מונית שכיר עד שנפגע ביום 13.10.95. לטענתו, עבד 26 ימים בחודש, והשתכר 200 ש"ח ליום, שהם 5,200 ש"ח לחודש. אולם, כפי שהעיד: "לא ניהלתי רישום על ההכנסות שלי. לא נרשמתי במס הכנסה כעצמאי כי בתקופה זו בדיוק השתחררתי מהכלא, גם לא פניתי למל"ל" (עמ' 38). מאז התאונה ועד לאוגוסט 99' התובע לא עבד. מאז אוגוסט 99' הוא עובד כזבן בדרגסטור ברח' מוריה בחיפה. בינו לבין בעל החנות יש קשר של חברות. הוא עובד 8 שעות כל יום ומשתכר כ - 5,500 ש"ח נטו. הוא רווק, גר אצל הוריו. האב עובד ברכבת ישראל. האם עקרת בית. לאחר התאונה קיבל התובע משך כשנתיים גמלת נכות כללית מאת המוסד לביטוח לאומי. הגמלה הזאת שולמה לו בגין הפגיעות שנפגע בתאונה. התאונה ארעה במהלך עבודתו כנהג מונית, אך היא לא הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי, שכן לא שולמו בעבור התובע דמי ביטוח. התוצאה היא שהמוסד אינו משלם בגין התאונה תגמולי נכות עבודה. 4. לגבי מצבו של התובע העיד ד"ר צינמן אשר נתן חוות דעת על מצבו. הצדדים אינם חולקים שנכותו המשוקללת של התובע עקב התאונה היא בשיעור של 25 אחוזים לצמיתות. ד"ר צינמן העיד, בין היתר, כי התובע "יכול לחזור לעבודה גם כנהג מונית וגם כזבן" (עמ' 30). כשנשאל מהי המגבלה על התובע בעבודת הזבנות אמר "הכל ענין של רצון, אדם שיש לו מוטיבציה לעבוד יכול לעבוד. מי שסובל מחוסר התמודדות וחוסר מוטיבציה ההשפעה עליו תהיה שונה". (עמ' 31). יחד עם זה, קבע ד"ר צינמן לתובע נכות של 100 אחוז למשך שנתיים, והעריך כי התובע לא יכול לחזור לעבודה כנהג מונית. הערכתי היא כי לתאונה ולנכות השפעה של פחות מ 20 אחוזים על כושר עבודתו והשתכרותו של התובע, בעתיד. 5. עמדת הנתבעת היא, כי אף שהתובע נפגע בצורה קשה למדי התאונה, לא נותרה לו כל מגבלה תיפקודית. הוא עובד כזבן בהיקף מלא, ואין הצדקה לפסוק הפסדי השתכרות בעתיד, אם כי מוצע על ידי ב"כ הנתבעת, באופן גלובלי, סכום של 75,000 ש"ח לעתיד. ב"כ התובע רואה כמובן את הדברים אחרת, ובתחשיב שהגיש הוא מעריך את הפיצויים בסכום של 1,224,868 ש"ח. 6. בראש הנזק הבלתי ממוני זכאי התובע ל - 23 אחוז מהסכום המקסימלי העומד כיום על סך של 132,025 ש"ח. בעבור הנכות מגיע סכום של 30,366 ש"ח. יש לנכות אחוז אחד בגלל הגיל. נשאר סכום של 30,062 ש"ח. יש להוסיף 264 ש"ח עבור כל יום של אישפוז ובעבור 30 ימי אישפוז מגיע סכום של 7,920 ש"ח. סה"כ מגיע בראש הנזק הבלתי ממוני סכום של 38,286 ש"ח. יש להוסיף ריבית מיום התאונה. 7. מאז התאונה חלפו 51 חודשים. משך שנה וחצי לא יכול היה התובע לעבוד כלל. קיימים ספקות לגבי התמדתו בעבודה כנהג מונית לאחר שמאז הצבא ועד סמוך לתאונה למעשה לא עבד וגם לא רכש הכשרה מקצועית, אף שהיה ברשותו רשיון נהיגה במונית משנת 89. אעריך את ההפסד בתקופה זו לפי סכום של 3,500 ש"ח נטו לחודש, מתקבל הפסד של 63,000 ש"ח. באוגוסט 99 החל התובע לעבוד כזבן. עד לאותו מועד משך 28 החודשים אעריך את הפסדו לפי גריעה של 1,500 ש"ח לחודש. מתקבל הפסד בסכום של 42,000 ש"ח. מאוג' 99 ועד היום חלפו 5 חודשים. בתקופה זו עובד התובע במשרה מלאה. הוא משתכר 5,500 ש"ח נטו לחודש. אעריך, כי אלמלא התאונה, היה הוא יכול להשתכר, כל חודש, סכום נוסף של 900 ש"ח, נטו. מתקבל הפסד של 4,500 ש"ח. מהיום עד גיל 65 שנה אני מעריך את הפסדו לפי סכום של 900 ש"ח לחודש, נטו. כיום הוא בן 35 שנה ו- 3 חודשים. לפניו עוד 29 שנות עבודה + 9 חודשים. המקדם הוא 235.14. מתקבל הפסד של 211,626 ש"ח. לתובע מגבלה מסוימת ברגלו העשויה להזקיקו לנסיעות מוגברות, אך השפעת הנכות קטנה. הוא נעזר באמו לסעוד אותו בתקופה שבסמוך לאחר התאונה. הוא נאלץ לשאת בתשלומים שונים לרופאים, עבור תרופות, ונסיעות, ותקופה מסוימת השתמש בכסא גלגלים. בעבור כל אלה, אפסוק לתובע פיצוי גלובלי בסכום של 20,000 ש"ח. 8. לאור כל הנ"ל, מתקבלת הערכת נזקים כדלקמן: א. נזק בלתי ממוני - 38,286 ש"ח ב. הפסד מלא בעבר - 63,000 ש"ח ג. הפסד חלקי בעבר תקופה א'- 42,000 ש"ח ד. הפסד חלקי בעבר, תקופה ב'- 4,500 ש"ח ה. הפסד השתכרות בעתיד - 211,626 ש"ח ו. נסיעות, עזרה ותרופות - 20,000 ש"ח סה"כ 379,412 ש"ח 9. יש להוסיף ריבית מיום התאונה לנזק הבלתי ממוני, וריבית לגבי ההפסדים בעבר ממחצית כל תקופה. 10. לאחר התאונה ובגללה, קיבל התובע מאת המוסד לביטוח לאומי, משך שנתיים, תגמולים בגין נכות כללית. הוא אמנם לקה, גם אז, בנכות בליבו, עוד משנת 1974. אך התגמולים שולמו לו בגלל התאונה בלבד. יש לנכות את כל התשלומים האלה, כדי 19,200 ש"ח, משוערכים כדרוש ממועד תשלומם ועד הניכוי. 11. כמו כן יש לנכות תשלומים תכופים שקיבל התובע: סך של 15,000 ש"ח מיום 5.6.96; סך של 10,000 ש"ח מיום 17.11.96 וסך של 15,000 ש"ח מיום 15.12.97. הנתבעת מחוייבת בהתאם. היא תישא גם בהוצאות המשפט שנגרמו לתובע, וכן בשכר טרחת עו"ד ומעמ עבור הסכום לתשלום וכן עבור שני התשלומים התכופים האחרונים דלעיל. 12. הוסכם בין הצדדים על מחלוקת מסויימת לגבי רשיון הנהיגה, שנשארה פתוחה. במידת הצורך, יקויים על כך בירור נוסף, בנפרד.נכותתאונת דרכים