תאונת טרקטורון בצפון

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת טרקטורון בצפון: 1. התובע נולד ביום 13.6.63, רווק, בן מושב "אדירים" בחבל תענ"ך. ביום 22.4.94, כאשר נהג בטרקטורון נפגע בתאונת דרכים, והנתבעת חייבת לפצותו על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. 2. ממקום התאונה נלקח התובע לביה"ח "העמק" בעפולה, שם אושפז עד ליום 25.4.94 במחלקה הכירורגית, ועד ליום 19.5.94 במחלקה הפלסטית. לאחר שחרורו מן האישפוז חזר להתגורר במושב "אדירים" אך חלה החמרה במצבו הנפשי והוא החל לקבל עזרה נפשית בתחנה לבריאות הנפש בעפולה. לאחר מכן טופל התובע במסגרת של אישפוז יום מיום 21.11.94 עד ליום 7.7.96, במעון יום לטיפול בחולי נפש (הוסטל) בעפולה. עוד אושפז התובע מיום 15.6.97 עד ליום 25.6.97 במחלקת א.א.ג. בביה"ח "בני ציון" בחיפה. 3. ד"ר צינמן בדק את התובע לגבי התחום האורטופדי, ונתן על כך חוות דעת מיום .18.10.98 הוא מציין כי נגרמה לתובע חבלת ראש, קרע קטן באפרכסת הימנית, חבלה בכתף הימנית ובכף רגל ימין. עמוד השדרה הצווארי היה תקין ונמצא שבר בלסת התחתונה. התובע התלונן על כאבים בגב התחתון ובצוואר, אך הבדיקה נמצאה תקינה פרט לרגישות דיפוזית בכל האזור המותני. בדיקת ct הראתה בלט אנולארי מינימלי שאינו ממצא פיזיולוגי. הוא קבע כי לאנותרה לתובע נכות לצמיתות עקב התאונה. פרופ' מלר בדק את התובע לגבי מצבו בתחום הפלסטי. הוא נתן חוות דעת מיום .19.4.98 הוא מציין את הקרעים בעור הקרקפת וקרע קטן באפרכסת האוזן הימנית. הצלקות בקרקפת נראות בבירור יתר הואיל והתובע מגלח את שיער ראשו כמעט לחלוטין. הצלקות מהוות פגם אסתטי ואין בהן מרכיב תיפקודי. יש ירידה מסויימת בתחושה באזור מרכז הצלקות, אך אין לכך משמעות בחיי יומיום. הוא קבע כי לתובע 10 אחוז בגין הצלקות בקרקפת, והגדיר אותן "% 8 היא נכות אסתטית, ו - % 2 היא נכות פיסית בגלל פיחות קל בתחושה במקום". עוד קבע כי הצלקות העדינות ברגל הימנית אינן מכערות ואינן מפריעות, ואינן מקנות נכות כלשהיא. כך גם הצלקת באפרכסת האוזן הימנית. ד"ר רוזן בדק את התובע בתחום השמיעה. התובע התלונן על סחרחורות, חוסר יציבות, התרגשות, ועוד. תלונותיו הביאו לצורך בניתוח בביה"ח "בני ציון" אך לא נמצאה פתולוגיה באוזן התיכונה ולמעשה לא חל שינוי בתלונותיו לאחר הניתוח. בדיקת e.n.g נמצאה תקינה. בדיקת פוסטורוגרפיה הראתה ממצאים המצביעים על הפרעה מרכזית ממשית ולעתו של ד"ר רוזן היא מצויה בתחום התסמונת לאחר זעזוע מוח. מסקנתו היתה כי התאונה וחבלת הראש הביאו לירידת שמיעה קלה, שאינה מצדיקה הענקת נכות. הסחרחורת מצדיקה נכות של 10אחוזים לפי סעיף 72(4) ב 1למבחנים, וסחרחורת זו אפשר שהיא חלק מתסמונת פוסט-טראומטית. כמו כן נגרמה לתובע נכות בגין טינטון מתמיד המצדיק נכות של 10 אחוזים לפי סעיף 72(4)(ד) 2למבחנים. פרופ' לאופר בדק את התובע בתחום הפה והלסת. לתובע נגרם שבר בלסת התחתונה, ללא תזוזה באזור התת-ראשישי מימין. בוצע קיבוע בין לסתי על ידי חוטי מתכת. לאחר מכן נמצא שהקיבוע יציב והממשך תקין. התובע קיבל גם טיפולי פיזיוטרפיה בגין מצב הלסת. התובע התלונן על קשיים בלעיסת מזון קשה ועל כאבים בעת פתיחה חזקה של הפה ובשינויי מזג אויר. פתיחת הפה הספונטנית היתה בגדר הנורמה ובלא סטיות. תנועת ראשישי הלסת היתה תקינה, אך בפתיחה חזקה נשמע "קליק". אין הפרעה בלעיסה. ממצא זה הצדיק הענקת נכות של 5אחוז על פי הממוצע בין סעיף 73(2)א 1 לבין סעיף 73(2)א 2 למבחנים. ד"ר קידר בדק את התובע בתחום האורולוגי. הוא מציין את הטיפול הפסיכיאטרי אליו הופנה התובע, שהתלונן על כאבים והראה סימנים של חרדה ודיכאון. התובע התלונן על חוסר יכולת לקיים יחסי מין בגלל הפרעה בזיקפה. בתאונה לא נגרמה פגיעה אורגנית שהצדיקה פגיעה באונות, אך מצבו הנפשי של התובע ומגוון התרופות שקיבל בגין מצב זה, מספקים הסבר סביר להפרעה בתיפקודו המיני ומדובר על אין אונות על רקע פסיכוגני. הוא העריך את נכותו ב - 30 אחוז לצמיתות על פי סעיף 24(5) למבחנים. 4. חוות הדעת העיקרית לגבי התובע ניתנה על ידי הפסיכיאטר ד"ר וייל. הוא סקר את מצבו של התובע שהיה רביעי מבין 10 ילדים. אביו היה שרת בית ספר ובעל משק במושב. אמו עבדה בנקיון. הוא סיים 11 שנות לימוד, תחילה בפנימיה דתית, בכיתה ט' בישיבה, הפסיק את הלימודים, עבר לבית ספר מקצועי בעפולה, וגם עזר בעבודות המשק. גוייס לצה"ל שירת שירות מלא בחיל הנדסה אח"כ עבר לארה"ב, ושהה אצל אחותו משך כשנה. עבד בשיפוצים ובבנין. אח"כ חזר לארץ ושהה בקיבוץ כחצי שנה. יותר מאוחר החל לעבוד כנהג משאית במפעל "חוגלה", אך פוטר. הוא חזר להתגורר בבית הוריו, החל ללמוד קורס להנהלת חשבונות, אך נכשל בבחינות. אח"כ חזר לעבוד כנהג משאית, עד לתאונה. לקראת שחרורו של התובע מן האישפוז המחלקה הפלסטית בביה"ח בעפולה נרשם על ידי היועץ הפסיכיאטרי כי התובע מתלונן שהוא סובל מכאבי ראש, הפרעות בשינה, עצבנות, צעקות, מוטרד, וכועס על הצוות המטפל ומסרב להשתחרר מבית החולים. התרשמותו של היועץ הפסיכיאטרי היתה כי התובע שרוי במצב חרדתי. הוא התקבל לאישפוז יום פסיכיאטרי בביה"ח בעפולה, שם נשאר משך 19חודשים. הוא הצטרף למועדון החברתי של "אנוש" בעפולה, לא חזר לפעילותו הקודמת, איבד את הבטחון העצמי ונקלע להסתגרות. היתה ירידה בזכרון ובריכוז. ד"ר וייל מציין את קשיי ההסתגלות של התובע במהלך חייו עוד קודם לתאונה, כאשר התובע לא מצא את מקומו, לא נקלט בקיבוץ פוטר מעבודתו כנהג משאית בחב' "חוגלה", ונכשל בקורס להנהלת חשבונות. הוא סיים את שירותו הצבאי הסדיר אך נקבע לו פרופיל על רקע נפשי. עד היום הוא נמצא במסגרת "אנוש" בעפולה, ובבדיקתו של ד"ר וייל נשארו בעינם הליקויים הקוגניטיביים הקשים שנתגלו בעבר. רמתו התיפקודית של התובע ירודה ובלתי סדירה גם במסגרת המעון. הוא מסוגר בתוך עצמו ודימויו העצמי ירוד. מדובר, לדעתו של ד"ר וייל, בתסמונת לאחר זעזוע מוח והפרעות אורגניות של האישיות. יש להתייחס לנכות כצמיתה הואיל ו"מדובר בסימנים קליניים מובהקים וקבועים שאין בהם הפסקות המגבילים את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה באופן ניכר. סעיף 29(11) ו - 34(ה) - %50". לד"ר וייל לא היתה אפשרות לבדוק את הפגיעה בחוש הטעם והריח של התובע ובעדותו בעמ' 60 ציין כי פגיעה כזאת עשויה להצדיק נכות של 5 אחוזים. לא שוכנעתי שנותרה לתובע פגימה בתחום הזה. לפנינו איפוא נכויות אלה: 50אחוז לפי סעיף 34(ה); 10אחוז עבור הצלקות; 10אחוז עבור הפרעה וסטיבולארית; 10 אחוז עבור טינטון ו - 30 אחוז בתחום האורולוגי. סה"כ נכות משוקללת 74.48 אחוז, ובמעוגל 74.5 אחוזים. 5. באשר לנזק הבלתי ממוני: הנכות הרפואית המשוקללת של התובע היא כאמור 74.5 אחוזים. הסכום המקסימלי עומד כיום על 500, 132 ש"ח. בגין הנכות מגיע לתובע סכום של 712, 98 ש"ח. התובע אושפז אישפוז רגיל משך 40 ימים. כמו כן הוא אושפז במעון יום פסיכיאטרי בעפולה, המופעל על ידי קופ"ח מיום 21.11.94 עד ליום 7.7.96 (ראה נספח ז' לתצהירו של התובע). הוא הופנה אל המעון על ידי המרפאה לבריאות הנפש בעפולה, לצורך קבלת טיפול נפשי, ריפוי בעיסוק, פעילויות חברתיות וכדומה, והאישפוז נמשך 625 ימים. שאלה היא, אם ה"אישפוז" במעון היום צריך לבוא בגדר "מספר הימים שבו היה הניזוק מאושפז בבית חולים, במוסד לטיפול בחולים או בנכים בשל התאונה", כאמור בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו - 1976. בת.א. (ירושלים) 1290/96 שי לניאדו נ' שלום משה ואריה חברה לביטוח, תקדין מחוזי 98(1) 1681, נדון ענינו של מי שאושפז בביה"ח למשך 151ימים. כמו כן קיבל 20טיפולים במסגרת אישפוז יום של ביה"ח "הדסה" בירושלים, במהלך תקופה של חודשיים. כב' השופט בן זמרה פסק כי מגיע לתובע פיצוי בראש הנזק הבלתי ממוני בגין " 151 ימי אישפוז, כאשר איני לוקח בחשבון את ימי אישפוז יום במחלקת השיקום בבית החולים הדסה הר הצופים, שכן אין דינו כאישפוז המזכה בפיצוי". בת.א. (ירושלים) 506/93 שלי דיינה אופיר נ' שושנה יחזקאל ואררט, תקדין מחוזי 97(3) עמ' 3199, דנה בכך כב' השופטת וקסלר. נקבע כי טיפול אמבולטורי אינו בגדר אישפוז. כמו כן אובחן בין מי שאכן מאושפז ב"אישפוז יום", שאז ימי אישפוז אלה נלקחים בחשבון לצורך קביעת הפיצוי בראש הנזק הבלתי ממוני. לעומת זאת מי שנזקק ל"אישפוז יום" לצורך טיפולים, כגון: ריפוי בעיסוק, פסיכולוגיה וכדומה, טיפולים אלה אינם נלקחים בחשבון ימי האישפוז. בת.א. (ירושלים) 126/94 אבי הדרומי נ' מנורה, תקדין מחוזי 96(4) עמ' 473 קבע כב' השופט ע' קמא "כי יש לפרש, "אשפוז" כאשפוז מלא בבית חולים", ו - 17 ימי אישפוז היום של הנפגע שם, לא הוכרו לצורך חישוב הנזק הבלתי ממוני. בת.א. (באר שבע) 4/89 מוסא אל ריאטי נ' הדר חב' לביטוח, ציין כב' הנשיא טירקל "שיש להביא בחשבון רק אותם ימים שבהם היה התובע מוחזק בבית החולים ונתון להשגחה רפואית (ע.א. 235/78 חנה הורנשטיין נ' יצחק אוהבי ואח’, פ"ד לג(1) 346וכן ע.א. 589/89 שרה רקוביצקי נ' יאיר יעקובוב), (פ"ד מז(1) 727), ולא את חלקי הימים שבהם התעכב בבית החולים רק לצורך שחרורו משם. כמו כן יש להביא בחשבון ימים שהם בגדר "אישפוז יום", כמקובל בבתי החולים לצורך טיפולים מסויימים". בפרשת הורנשטיין הנ"ל, נסב הדיון על שאלות אחרות הקשורות לאישפוז ובהקשר שבעניננו נאמר על ידי כב' הנשיא ברק "כי את הביטוי "מאושפז" יש לפרש כמשמעותו בלשון בני אדם. על פי משמעות זו, מי שמוחזק בבית חולים ונתון להשגחה רפואית, הריהו "מאושפז" באותו בית חולים". נראה מתקבל על הדעת להבדיל בין "אישפוז יום" שפירושו קבלת טיפולים רפואיים במרפאות חוץ של בית חולים במסגרת בלתי מחייבת לבין "אישפוז יום" הזהה בכל לאישפוז רגיל, פרט לכך שמתאפשר לחולה לישון בלילה בביתו, אם הרופאים מרשים זאת. באישפוז מן הסוג הזה, ניתן אולי לכלול את החולה בגדר "מי שמוחזק בבית חולים ונתון להשגחה רפואית". ההפרש הכספי בעניננו, בפריט זה, הוא בין הסכום המקסימלי במלואו 500, 132 ש"ח, לבין הסכום המגיע בעבור הנכות 752, 98 ש"ח בתוספת הסכום המגיע עבור 40 ימי אישפוז, 600, 10 ש"ח, סה"כ 312, 109 ש"ח. המחלוקת בנושא זה עולה איפוא במקרה דנן לסכום של 188, 23 ש"ח. אין לזלזל בסכום הזה, אך בהיקפה של התביעה דנן, מדובר בפריט נזק קטן יחסית. אפסוק איפוא לתובע בראש הנזק הבלתי ממוני, את הסכום המקסימלי במלואו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה ואילך. אני דוחה את טענת ב"כ התובע כאילו יכול התובע לפי חוק הפיצויים להיות זכאי, בראש הנזק הבלתי ממוני, לסכום העולה על הסכום המקסימלי. מגבלה זאת עומדת כלפי כל תובע, בלי קשר לאחוזי הנכות שנגרמו לו, למספר ימי האישפוז ולקיצור תוחלת החיים. הסכום כיום בצירוף הריבית עולה לכדי הסך של 950, 168 ש"ח. .6כפי שעולה מחוות דעתו של ד"ר וייל, ולאור מכלול הראיות, יש לקבוע כי גם אלמלא התאונה היה התובע אדם שכושר השתכרותו לא היה גבוה. אין לו תעודת בגרות; בצבא סבל מבעיות נפשיות ונכלא ל- 3חודשים בגין תקיפת שוטר. אמנם, הוא סיים את שירותו הצבאי בתום תקופת השירות, אך בתעודת השחרור לא מובעת כלפיו כל הערכה (ראה ת/10). הוא הוגדר כבעל אישיות ילדותית; הוא לא היה אף פעם יציב במקום עבודה או מגורים לפרק זמן ארוך; נכשל ברכישת מקצוע הנהלת החשבונות, ואת הכשרתו המקצועית ניתן לסכם ברשיון הנהיגה למשאיות כבדות ובקורס הפעלת ציוד מכני הנדסי שעבר בסמוך לגיוסו לצבא. במפעל "חוגלה" הוא עבד כשכיר מיולי 1991 עד אפריל 1992, אז הוא השתכר, בכסף של היום, כדי השכר הממוצע במשק. יש לקחת בחשבון את אי יציבותו; סמוך לתאונה עבד אצל דוד קדוש, אך תלושי שכר לא הוצגו. לפי דברי קדוש, נהג העובד אצלו מרויח בין 500, 4 ש"ח ל-200, 5 ש"ח נטו. (עמ' 37). אעריך, על יסוד הנ"ל, כי אלמלא התאונה היה התובע משתכר בממוצע, כל חודש, סכום של 800, 4 ש"ח נטו לחודש. הערכה זו לוקחת בחשבון את חוסר יציבותו של התובע במקום עבודה אחד וכן את פרקי הזמן בהם לא היה עובד כלל, במהלך השנה. אקבל, כי מאז התאונה ועד היום לא יכול היה התובע להשתכר בכל עבודה. חלפו מאז התאונה 75חודשים. מתקבל הפסד של 000, 360 ש"ח. אקח בחשבון ריבית ממחצית התקופה עד היום. אקבע את הפיצוי בראש נזק זה, להיום, בסכום של 000, 400 ש"ח. באשר לעתיד - פרופ' וייל העיד אמנם כי "יש פה אובדן תיפקוד של 100 אחוז. הוא יכול לעשות בבית דברים עם הפסקות ועדיף שתהיה השגחה על עבודתו. לכן, מבחינת כושר העבודה אפשר לומר כי הוא נפגע באופן מלא." (עמ' 63). אולם, לפי הערכתי הערכה זו של פרופ' וייל מחמירה עם התובע יתר על המידה, ואני סובר כי בכל זאת יוכל התובע למצוא לעצמו איזו שהיא השתכרות, אם כי בהיקף מצומצם. אמינותו של התובע מסופקת בעיני. יש הפרזה מצידו באשר לחומרת מצבו כל עוד המשפט מתנהל. כשייפסקו הפיצויים, כך אני מעריך, הוא יוכל לעשות צעדים בעלי משמעות, לצורך שיקומו. אעריך כי ישתכר לכל הפחות סכום של 500, 1 ש"ח לחודש. נותר הפסד של 300, 3ש"ח לחודש. הוא בן 37 שנה כיום. לפניו עוד 28 שנות עבודה. המקדם הוא 226.7. ההפסד לעתיד מגיע לסכום של 110, 748 ש"ח. 7. כיום נמצא התובע במסגרת מוגנת של אנו"ש בעפולה. שהותו שם ממומנת בעיקרה על ידי העברת % 55 מקצבת הנכות הכללית אל המוסד. לא נראה לי שהוא יוכל לשהות שם עוד זמן ממושך, ולפי דעתי גם אין הכרח כי ישהה בעתיד במוסד מעין זה. פרופ' וייל הסביר, "שהוא יכול להסתדר בלי ליווי תמידי, ללא השגחה על ידי אדם צמוד אליו... אין לו עצמאות מוחלטת וגם לא תלות מוחלטת...". (עמ' 67). עם קבלת הפיצויים, יוכל לצאת משם, לגור בדירה שכורה או בדירה משלו, אולי יוכל לחזור אל המושב, ואף להקים משפחה. ראוי לפסוק לו פיצוי מתאים בגין היזקקות מסוימת לעזרת הזולת. הערכתי היא כי ביסודו של דבר הוא יוכל להסתדר בחיי יום יום בכוחות עצמו. ביכולתו לנוע ולנסוע על אופניים ממקום למקום, לקנות צרכי מכולת ומזון, לבשל מעט לעצמו, ולקיים אורח חיים מתקבל על הדעת. את העזרה לה הוא ייזקק, לצורך עזרה במשק הבית, בנקיון ובבישול אני מעריך בשעתיים ביום. העלות היא 50 ש"ח ליום; 500, 1 ש"ח לחודש. עד גיל 78 שנה, לפנינו עוד 41 שנה. המקדם הוא .282.90 מתקבל הפסד העולה לסכום של 350, 424 ש"ח. התאונה לא גרמה לתובע כל מיגבלה בניידותו. לא שוכנעתי כי הוא זקוק לרכיבה טיפולית או לטיפולי פיזיוטרפיה. מסופקני אם הוא זקוק, אובייקטיבית, לטיפולים במרפאת הכאב. אולם, הוא נהג בנדון זה על פי עצת הרופאים. הוא קיבל במרפאה זאת עד כה טיפולים רבים ביותר. כמו כן נשא התובע בהוצאות ובתשלומים עבור תרופות, בנסיעות לטיפולים רפואיים, וכן השתתפות בהוצאות אנו"ש. אעריך את כל התשלומים הללו, לעבר ולעתיד, בסכום של 000, 60 ש"ח. 9. ההפסדים והנזקים עקב התאונה עולים איפוא לסכומים הבאים: א. נזק בלתי ממוני - 950, 168 ש"ח ב. הפסד השתכרות בעבר - 000, 400 ש"ח ג. הפסד השתכרות בעתיד - 110, 748 ש"ח ד. עזרת צד ג' בעתיד - 350, 424 ש"ח ה. תשלומים והוצאות בעבר - 000, 60 ש"ח סה"כ: 410,801, 1 ש"ח יש להפחית תגמולי נכות כללית. תגמולים אלה מסתכמים בסכום של 151, 378 ליום .31.5.2000 חלק מתגמול זה שימש להחזקת התובע במוסד "אנוש" בעפולה. אנכה על כן מן הפיצויים, על דרך של אומדן, סכום של 000, 300 ש"ח. כמו כן יש לנכות את התשלומים התכופים שהתובע קיבל: ביום 6.3.95 סכום של 930, 16 ש"ח; ביום 5.8.96 סכום של 000, 30 ש"ח; ביום 26.3.98 סכום של 120, 18 ש"ח; ביום 9.12.98 סכום של 000, 21 ש"ח; ביום 16.5.99 סכום של 500, 21 ש"ח; ביום 16.12.99 סכום של 653, 27 ש"ח, וביום 19.6.00 סכום של 653, 27 ש"ח. סה"כ נומינלית 856, 162 ש"ח. לאחר עיקור אותו חלק של הסכומים ששולם עבור שכ"ט עו"ד ומע"מ, עומדת היתרה על סך של 246, 151 ש"ח. יש לקחת בחשבון ריבית והצמדה עד היום. אקבע את הניכוי להיום בגין התשלומים התכופים, לסך של 000, 180 ש"ח. 10. הנזקים עולים איפוא לסכום של 410,801, 1 ש"ח. מזה יש לנכות 000, 300 ש"ח וכן סך של 000, 180 ש"ח. נותר לתשלום סכום של 410,321, 1 ש"ח. הנתבעת מחוייבת בהתאם, להיום. יש להוסיף שכ"ט עו"ד ומע"מ כדרוש. כמו כן את הוצאות המשפט שנגרמו לתובע. טרקטורון