על פי האמור בכתב התביעה, המשיבה 1, דנאל מצפה ורדיה בע"מ, הזמינה מאת המערער עבודות צביעה באתר בניה פסגת ורדיה שהיה בבעלותה ו/או בחזקתה. במהלך ביצוע עבודות עבור המשיבה 1נדרש המערער ע"י מנהל עבודה מטעם המשיבה 1 לבצע תיקוני צבע בקיר חיצוני של בנין באתר בגובה 6- 7 מטר. לטענתו, הוא ביקש כי המשיבה 1 תבנה פיגום לצורך העבודה אך המשיבה 1 סירבה וסיפקה למערער סולם אלומיניום מתקפל באורך של 4.5 מ', אשר התעקם בעת שהתובע עבד עליו, נשבר ונפל והתובע נפל יחד עם הסולם ונפגע בידו הימנית. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה במהלך עבודות צביעה בגובה: השופט ר. שפירא: 1. תמצית המחלוקת בבית משפט קמא והחלטת בית משפט קמא : לפני ערעור וערעור שכנגד על פסק דין כב' השופטת ב. בר-זיו מיום 22.4.2001 בת.א 20841/98. בבית משפט קמא הגיש המערער (המשיב שכנגד, יקרא להלן "המערער") נגד המשיבות (המערערות שכנגד, יקראו להלן "המשיבות") תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, עקב תאונה מיום 7.9.1995. על פי האמור בכתב התביעה, המשיבה 1, דנאל מצפה ורדיה בע"מ, הזמינה מאת המערער עבודות צביעה באתר בניה פסגת ורדיה שהיה בבעלותה ו/או בחזקתה. המשיבה 2 היא המבטחת של המשיבה 1. בתאריך 7.9.95, במהלך ביצוע עבודות עבור המשיבה 1נדרש המערער ע"י מנהל עבודה מטעם המשיבה 1 לבצע תיקוני צבע בקיר חיצוני של בנין באתר בגובה 6- 7 מטר. לטענתו, הוא ביקש כי המשיבה 1 תבנה פיגום לצורך העבודה אך המשיבה 1סירבה וסיפקה למערער סולם אלומיניום מתקפל באורך של 4.5 מ', אשר התעקם בעת שהתובע עבד עליו, נשבר ונפל והתובע נפל יחד עם הסולם ונפגע בידו הימנית. בבית משפט קמא חלקו הצדדים על מספר נושאים: ראשית, מבחינת המישור העובדתי. לגבי אופן אירוע התאונה: בניגוד לדבריו כפי שבאו לידי ביטוי במסמכים רפואיים ואחרים, בבית המשפט טען המערער, שהסולם עליו עמד עובר לנפילתו נשבר לפתע ואח"כ החליק ונפל. המשיבה 1טענה כי הגרסה הנכונה היא הגרסה הראשונית של המערער כפי שבאה לידי ביטוי במסמכים שהוצגו לפיה, הסולם החליק ונפל ביחד עם המערער ורק לאחר מכן נשבר, כנראה כתוצאה מהנפילה. הצדדים חלקו ביניהם גם לגבי הבעלות בסולם. שנית, במישור המשפטי, נסבה המחלוקת על שאלת האחריות של המשיבה 1 לנזקי המערער כקבלן עצמאי שכתנאי לתחילת עבודתו חתם על התחייבות לפיה ישא באחריות בלעדית לכל נזק שייגרם בקשר או כתוצאה מביצוע העבודה. הצדדים לא חלקו על כך שהעבודה בהסכם הוגדרה כביצוע עבודות צבע בפנים הבנין והתאונה אירעה תוך כדי עבודת צבע חיצונית בבנין. בנוסף טענה המשיבה 1התאונה נגרמה למערער עקב אשמו התורם. בפסק הדין של בית משפט קמא קבעה כב' השופטת בר-זיו כממצא עובדתי כי המשיבה 1מסרה למערער סולם שהיה בבעלותה ו/או בחזקתה לצורך עבודת צביעה חיצונית של קיר בנין, כי הסולם התעקם ונשבר תוך כדי עבודת המערער על הסולם וכתוצאה מכך נפל המערער ארצה ונפגע. מבחינת המישור המשפטי נקבע כי המשיבה 1 אחראית לאירוע התאונה הן במישור החוזי והן במישור הנזיקי וזאת מאחר והעבודה אותה ביצע המערער בעת התאונה שונה מסוג העבודה עליה הוסכם בהסכם - עבודת צבע מחוץ לבנין ולא בתוך הדירות, לפיכך אין מקום לתחולת הסעיף המשחרר את המשיבה 1 מאחריות בייחוד כאשר היא זו שסיפקה למערער לצורך ביצוע העבודה מוצר פגום שגרם לתאונה. בהתאם, הספקת הסולם הפגום למערער היא גם המשחררת את המערער מטענת אשם תורם. למערער נקבעה נכות התואמת את הנכות הפונקציונלית בשיעור 28 אחוזים ונקבע כי סה"כ נזקיו מסתכמים בסכום של 282, 522 ש"ח מהם יש לנכות תשלומים מהמל"ל. 2. טיעוני הצדדים בערעור: המערער תוקף את פסק דינו של בימ"ש קמא ככל שהדבר נוגע לפיצוי שנפסק. לטענתו, הפיצוי שנפסק אינו הולם את חומרת פגיעתו ואת אובדן ההכנסה בשים לב להכנסותיו לעבר. נימוקיו פורטו בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון המפורטים מטעמו. המשיבות, הן המערערות שכנגד, תוקפות את פסק דינו של בימ"ש קמא בנוגע לסוגיית האחריות וטוענות כי על-פי ההסכם בין הצדדים היתה היא פטורה מאחריות. לחילופין טוענת כי יש לייחס למערער/המשיב בערעור שכנגד, רשלנות עצמית תורמת גבוהה. בכל הנוגע לערעור המערער טוענת המשיבה 1 כי אין מקום להורות על תוספת של פיצוי כלשהו. טיעוני הצדדים פורטו בהרחבה בהודעות הערעור ובעיקרי הטיעון ואין צורך לחזור עליהן במסגרת פסק הדין. 3. התערבות ערכאת ערעור - הפן המשפטי: כלל ידוע הוא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים העובדתיים אשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדים והתרשמה ממהימנותם, אלא במקרים חריגים. ביחוד תמנע ערכאת הערעור מהתערבות כזו כאשר בית המשפט קמא: "לא פטר עצמו בדברים כלליים בניתוח העובדות אלא צלל למעמקי הראיות, בחן ובדק את הדברים ביסודיות, עשה ככל האפשר לבור את האמת המזדקרת ממכלול הדברים ולתת ביטוי לחקירתו, דרישתו ובדיקתו מעל דפי פסק הדין" ראה: ע"א 640/85 זיו קופר נ' איגוד המוסכים בישראל, פד"י מד(1) 594, 598. ואולם ערכאת הערעור רשאית לסטות מן הכלל הזה, כאשר מדובר בהסקת מסקנות מעובדות, והעובדות אינן תומכות במסקנה אותה הסיקה הערכאה הראשונה. מותר לעשות כן כאשר המסקנות שהסיקה הערכאה הראשונה אינן מתיישבות עם ההגיון העולה מהראיות שהיו בפניו. צריך לעשות זאת בזהירות, במקרים חריגים, אולם עדיין ערכאת הערעור רשאית לעשות זאת, במקרה הראוי. כפי שיפורט להלן סבור אני כי טעה ביהמ"ש קמא כאשר קבע כי המשיבה 1אחראית לקרות התאונה וחייבת בפיצוי המערער. המשיבות אינן אחראיות לנזקו של התובע מאחר והסעיף הפוטר את המשיבה 1מאחריות חל גם לעניין התאונה נשוא ערעור זה. למותר לציין כי הסרת האחריות מכתפי החברה מייתרת את הצורך בדיון ביתר השאלות שבמחלוקת שהועלו ע"י ב"כ הצדדים כגון: מה גרם לנפילתו של המערער, פגם בסולם או החלקה כתוצאה מרשלנות. מה גם שהמחלוקת בשאלות אלו בסיסן בממצאים עובדתיים לגביהם הכלל הוא שבית המשפט יעדיף שלא להתערב. במקרה זה אין צורך לחרוג מהכלל. 4. האחריות לנזקים כתוצאה מתאונת עבודה: בין המערער למשיבה נחתם הסכם המסדיר את עבודת הצביעה באתר בו ארעה התאונה. הסכם זה נ/ 8 הינו הסכם סטנדרטי אשר שימש את הצדדים בהתקשרויות ביניהם. הבנין אשר במהלך צביעתו נפצע המערער, אינו האתר היחידי בו סיפק המערער שרותים למשיבה. ניתן לראות לפי הסכם נ/ 7 שהוגש כראיה, כי למעשה עבד קבלן זה גם בבניינים נוספים עבור המשיבה 1, והכל על פי אותו הסכם. למעשה, למעט הגדרת סוג העבודה ומקום הבניה בסעיף 1 ו- 2 להסכם, היו תנאיי ההסכם שנחתם בין הצדדים לביצוע עבודות שונות, זהים. בהסכם נ/ 7 שעניינו בנין אחר במצפה ורדיה הוטל על הקבלן לצבוע את הבנין מכל צדדיו, לרבות קירות חיצוניים. בהסכם נ/ 8 שעניינו בתים אחרים בפסגת ורדיה נדרש הקבלן לצביעת פנים בלבד. ואולם למעט הבדלים אלו כל יתר פרטי ההסכמים שבין הצדדים היו זהים לחלוטין, לרבות תנאי התשלום וכל תנאי אחר מתנאי ההתקשרות. סעיף 8 להסכם שנחתם בין המערער למשיבה 1 קובע כי: "קבלן המשנה אחראי לכל נזק שייגרם לעצמו ולעובדיו, לשכיריו או לצדדים שלישיים כלשהם או לחברה, לרבות המועסקים על ידו לגופם או לרכושם, בקשר או כתוצאה מביצוע העבודה. קבלן המשנה משחרר בזה לחלוטין את החברה מכל תביעה שתוגש נגדה בקשר לנזק כזה לפי פקודת הנזיקין או לפי כל חוק אחר..." (ההדגשות שלי ר.ש.) העבודה נשוא ההסכם הינה עבודת צביעת פנים של הבניין. כב' השופטת בבית משפט קמא קבעה כי: "די בעובדה כי בעת ארוע התאונה ביצע התובע עבודה מסוג אחר מזה שהוסכם בהסכם - עבודת צבע מחוץ לבנין ולא בתוך הדירות, כדי לקבוע כי סעיף 8 להסכם אינו חל בענייננו. "שורש" הארוע - שגרם לתאונה - נעוץ בעובדה כי על התובע הוטל לבצע עבודה בה לא יכול היה להשתמש בציוד השייך לו (כפי שהוכח לתובע היה ציוד/סולם לבצע עבודות צבע בתוך הדירות, בגובה נמוך אך נזקק לסולם מאת הנתבעת בגלל העבודה המיוחדת מחוץ לבנין, בגובה) וככזה אין ההוראות הכלליות של ההסכם יכולות לחול" (ההדגשות שלי ר.ש.) סבור אני כי בשים לב למערכת ההתקשרות הכוללת שבין הצדדים טעה בית משפט קמא בהחלת הוראות ההסכם על התאונה נשוא הערעור שבפנינו. סעיף 4 להסכם הסטנדרטי שבין הצדדים קבע כדלקמן: "א. החברה רשאית להגדיל ו/או לשנות את היקף העבודה ו/או אופן ביצועה, כל תוספות או שינויים יעשו בכתב, לפני בצועה. ב. מחירי העבודות הנדסיות ו/או השינויים ייקבעו לפי מחירי היחידה של הזמנה זאת, או בהיעדר מחירים אלה לפי הסכם מיוחד בכתב, אך גם בהיעדר הסכם חייב קבלן משנה לבצע עבודות נוספות ו/או שינויים אלה מיד עם קבלת הודעה על כך מאת החברה". (ההדגשה הוספה. ר.ש.) ניתן אם כן לראות כי הצדדים צפו במסגרת ההסכם שביניהם אפשרות לפיה תורה המשיבה 1למערער לבצע עבודות שונות שלא הוגדרו בהסכם מלכתחילה וגם צפו כי לא יערך הסכם נפרד לביצוע עבודות אלה. מכאן ניתן ללמוד כי הצדדים ראו את הוראות ההסכם כולו, לרבות סעיף 8 שבהסכם, כחלות על כל עבודה שתבוצע על ידי הקבלן/מערער עבור המשיבה 1וזאת מכוח ההתקשרות שביניהם. פירוש זה לטיב היחסים הולם את ההתקשרות הממושכת שבין הצדדים. אמנם, וכפי שעולה מהסכמים נ/ 7 ו- נ/8, התבקש הקבלן לכל אתר לבצע עבודה מסוימת ומוגדרת ואולם הצדדים צפו כי במהלך העבודה יתעורר צורך בביצוע עבודות צדדיות כאלו ואחרות ובהתאם גם הגדירו את ההסכם באופן שיחיל את הוראותיו גם על תוספות עבודה אלו. דעתי היא כי פרשנות בית משפט קמא לתחולת "הסעיף הפוטר", סעיף 8 להסכם, באופן שבו יחולו הוראותיו רק על עבודת צביעת פנים עליה הוסכם במסגרת ההסכם נ/ 8 הינה פרשנות מצמצמת אשר אינה משקפת את מכלול הוראות ההסכם, לרבות הוראות סעיף 4 בהסכם, ואינה משקפת את מערכת היחסים שבין הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בעבודות שביצע המערער עבור המשיבה 1באתרים השונים על-פי ההסכמים בין הצדדים. איני סבור כי העבודה אותה ביצע המערער בעת האירוע שונה באופן מהותי או כדברי כב' בית המשפט קמא "מסוג אחר", ומוציא אותה מגדרה של העבודה כפי שהוסכם עליה לצורך החלת "הסעיף הפוטר". על פניו ניתן לראות כי בעת חתימת ההסכם היתה כוונת הצדדים לפטור את המשיבה 1 מכל אחריות לנזקי הקבלן "בקשר או כתוצאה מביצוע העבודה". עבודת הצבע מחוץ לבניין כפי שבוצעה ע"י המערער בעת התאונה יכולה לחסות תחת כנפי הגדרה זו גם אם ביצוע חלק זה של עבודה לא פורט בהגדרת העבודה על-פי ההסכם המקורי, וזאת בשים לב להוראות סעיף 4 אשר כאמור צפו פני עתיד והחילו את הוראות החוזה גם על ביצוע עבודות החורגות מאלו שהוסכם מלכתחילה, ואשר הן מסוג העבודות אותן מבצע הקבלן עבור המשיבה 1. לא נעלמה מעיני העובדה כי במקרה זה נקבע על-ידי בית משפט קמא שהסולם ממנו נפל המערער, סופק על-ידי המשיבה .1ואולם, עובדה זו לכשעצמה אינה מבטלת את הוראות סעיף 8 להסכם אשר קבע בצורה מוחלטת פטור מלא למשיבה מכל תביעה שתוגש בגין נזק שהוא בקשר או כתוצאה מביצוע העבודה. לא ברור גם מהעובדות כפי שעולות בעדויות שבתיק בית המשפט כי בעבר לא סופקו מעולם לקבלן אמצעים דומים במקרים בהם נזקק לכלי עבודה כלשהו לצורך ביצוע עבודה שלא תוכננה. לא נראה שעצם הספקת הסולם במקרה זה היתה ארוע חריג והיא שיקפה את מערכת היחסים המתמשכת שבין הצדדים. לכן, וגם במקרה זה סבור אני כי על הוראות סעיף 8 שבהסכם לחול, במובן זה שגם אם סיפקה המשיבה 1 את הסולם, והסולם נשבר כפי שקבע בית משפט קמא, אין בכך כדי להטיל עליה אחריות לפיצוי המערער. בנסיבות אלו לא מצאתי צורך לבחון את סוגיית גורם הנפילה, אם כי לא נעלמה מעיני העובדה שלמעט בבית המשפט טען המערער בכל ההזדמנויות הקודמות כי החליק עם הסולם וסיפור שבירתו של הסולם עלה לראשונה במהלך הדיון בבית משפט קמא. אשר על כן, אציע לחברי לקבוע כי טעה בית משפט קמא כאשר קבע כי הוראות ההסכם שבין הצדדים לא חלו על העבודה כפי שבוצעה ע"י המערער בעת שנפגע. בהתאם, ואם נחיל את הוראות סעיף 8 להסכם על עובדות המקרה, כי אז האחריות כולה נופלת על המערער והמשיבה 1פטורה מכל חובה לפצותו בגין נזקיו. 5. רשלנות תורמת: לכאורה, ואם תתקבל המסקנה לפיה פטורה המשיבה 1מאחריות לנזקי התובע, כי אז מתייתר הצורך לדון בסוגיית הרשלנות התורמת ובסוגיית הנזק. יחד עם זאת, מצאתי לנכון להוסיף את הערותי למקרה זה. המשיבות טוענות כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי מאחר והמערער נפל עקב שבירת הסולם אין לייחס לו כל אשם לאירוע התאונה. לטענתן, גם אם תתקבל הקביעה העובדתית של בית משפט קמא כי המערער נפל עקב שבירת הסולם עדיין יש לייחס לו אשם תורם לקרות האירוע מכיוון שנעתר לבקשת המשיבה 1 וביצע את העבודה על סולם ללא פיגום. ב"כ המשיבות מצרף לעיון בית המשפט רשימת פסיקה ארוכה ומפורטת המייחסת אשם תורם לנפגע. אין חולק כי המערער היה קבלן עצמאי לביצוע עבודות צבע הנחשב מומחה ומנוסה במקצועו הוא הכיר את העבודה ואת כלליה וידע מה הם האמצעים להבטחת שלומו בטחונו ובטיחותו של העוסק בעבודה זו. אין ספק כי היטיב לדעת את גודל הסיכון בו כרוך ביצוע העבודה ללא פיגום. לו הייתי מסכים עם קביעת בית משפט קמא כי העבודה שביצע המערער בעת קרות התאונה שונה מזו שהוסכם עליה בחוזה ואין מיומנותו בביצועה כמיומנותו בביצוע העבודה עליה הוסכם סבורני כי הייתי מייחס למערער אף רשלנות בשיעור גבוה יותר לכשנעתר לבצע עבודה כה מסוכנת על אף שאין לו את המיומנות הדרושה. כפי שציינתי לעיל, כוונת הצדדים לגבי חלוקת האחריות ביניהם באה לידי ביטוי בחוזה העבודה שכרתו ובו הוטלה האחריות לנזק על כתפי הקבלן בלבד. הטלת האחריות לנזק מעצם טיבה וטיבעה כוללת בחובה את האחריות לשמירת הבטיחות בביצוע העבודה. בניגוד לחובות החלות על מעביד ביחסים שבינו לבין עובדו על קבלן עצמאי מוטלת החובה לספק ולהשתמש בכלים המתאימים לביצוע העבודה אלא אם נקבע אחרת. ראה לעניין זה: ע"א 5120/92 כמיל מגיזל נ' זוהיר חורי , תק-על 94(3) 1018. בנסיבות הענין, ועל-פי ההסכם שבין הצדדים ומערכת היחסים המתמשכת שביניהם, לא יכול הקבלן לפטור עצמו מאחריות גם אם סולם שסופק לו ע"י המשיבה 1 היה פגום ופגם זה הוא שגרם לנפילה, כפי שקבע בית משפט קמא. מדובר בצבעי מקצועי. אין זו הפעם הראשונה שצבע עבור המשיבה 1 קירות חוץ, כפי שעולה מהסכם נ/ 7 שבין הצדדים. בנסיבות אלו, היה עליו להיות ער לסיכונים הנובעים מצביעת קיר חיצוני של בנין וגם אם נדרש ע"י המשיבה 1 לבצע עבודה זו היה עליו להתריע בפניה, וזאת מכח מומחיותו המקצועית, כי ביצוע העבודה בתנאים אלו הינו גורם מסוכן והיה עליו להמנע מביצוע עבודה ללא פיגומים מתאימים. בנוסף, יש לצפות מצבעי מקצועי שידע לזהות סולם פגום ויוכל להתריע מפני שימוש בסולם שאינו הולם את תנאי הבטיחות הנדרשים בעבודה. בנסיבות אלו, ולו סברתי כי אכן אחראית המשיבה 1לנזקיו, הייתי מציע לחברי לקבוע כי המערער/הקבלן אחראי כדי % 33 של רשלנות תורמת לנזק שנגרם לו ובהתאם הייתי גם מציע להפחית את שיעור הפיצוי שנפסק לזכותו. 6. שיעור הפיצוי : אשר לערעור על גובה הפיצויים שנפסקו, חזרתי ועיינתי בחישובי בית משפט קמא ולא מצאתי באף אחד מראשי הנזק שבגינם נפסקו פיצויים, כי נפלה טעות המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור. אציין לענין זה כי סבור אני שבענין הכנסותיו בעבר לא דייק המערער וטיעוניו בענין זה לא היו אמינים, בשים לב למסמכים אשר הוא הציג לבית משפט קמא. מפירוט המסמכים שהציג עולה כי בדיווחי המערער לשלטונות המס לשנת המס 1995, הגדיל המערער את סכום הרווחים השנתי המדווח ביותר מפי 4 משתי השנים הקודמות. הדיווח לשנת 1995, שהיא השנה שבסופה ארעה התאונה, נעשה כשנה לאחר התאונה. העליה בהכנסותיו בשיעור ניכר זה ובנסיבות הנ"ל הינה ללא הסבר סביר בחומר הראיות (ובמיוחד שלכאורה, החל מחודש ספטמבר 95', נפגע כושר השתכרותו). לא בכדי סבר בית משפט קמא כי הכנסותיו אלה עליהן ביסס את טיעוניו חורגות מהממוצע של הכנסתו לאורך שנים ומטעם זה, ככל הנראה, לא נלקחו הכנסות אלו בחישוב ממוצע ההכנסות של התובע. סבור אני כי בענין זה לא נפלה טעות תחת ידיו של בית משפט קמא ואין צורך להרחיב מעבר לאמור לעיל. 7. סיכום: בסיכומו של דבר ומן הטעמים שפורטו לעיל אציע לחברי לדחות את ערעור המערער ככל שהדבר נוגע לסכום הפיצוי, ולקבל את ערעור המשיבות/המערערות שכנגד. אציע לחברי לקבוע כי המערערות שכנגד, חברת דנאל מצפה ורדיה בע"מ ואררט חברה לביטוח בע"מ, פטורות מאחריות לנזקי התובע וזאת בהתאם להוראות ההסכם שבין הצדדים. בהתאם, יש לקבל את ערעורן ולדחות את תביעתו של התובע. בנסיבות הענין, ובשים לב לעובדות נשוא המקרה, אציע לחבריי לקבוע כי כל צד ישא בהוצאותיו. י. יעקבי-שווילי, ס. נשיא: אני מסכים לפסק דינו של חברי השופט שפירא. אוסיף ואומר עוד זאת, שאלמלא קבענו שחל על המשיבות (המערערות שכנגד) הפטור מכוח ההסכם שנחתם בין המשיבה 1למערער, הייתי סבור שנכון לשנות את קביעת בימ"ש קמא בענין אופן ארוע התאונה, בשני מובנים: א. הייתי סבור שלפי חומר הראיות עולה יותר המסקנה שהסולם החליק ואתו נפל המערער, מאשר המסקנה שהסולם נשבר ומחמת ההישברות נפל התובע. ב. אפילו תמצי לומר שהתאונה קרתה מחמת השבירה שנשבר הסולם בהשענו על הקיר והמערער על גביו, היה מקום לקבוע אשם תורם ממשי על המערער. חברי כבר הצביע על כך, אך אוסיף שיש לזכור שהמערער בעל נסיון רב בעבודה מסוג העבודה הנדונה ובשימוש בסולמות, וכן שמדובר בסולם מתארך לגודל רב, ועל כן בהאריכו את הסולם כדי לטפס עליו ולעבוד בהיותו עליו, צריך היה להסתכל ולעיין בסולם בזמן הארכתו ובטרם יטפס עליו. לא שמענו שהמערער עשה זאת. עוד ראוי לזכור שהמערער היה קבלן עצמאי ולא עובד שכיר של המשיבה, ולכן ההשואה שעשה ב"כ המערער בין עניננו לבין מקרה של פועל רגיל אינה ראויה. כל אחת משתי מסקנות אלה היתה משנה שינוי בולט את התוצאה הממונית מזו שנפסקה בבימ"ש קמא. השופט ס. ג'ובראן: אני מסכים לתוצאה ולנימוקים שפורטו בפסק דינם של שני חברי להרכב. בסיכומו של דבר הוחלט לדחות את ערעור המערער ולקבל את ערעור המשיבות, המערערות שכנגד, כמפורט בפסק דינו של כב' השופט שפירא. אם שילמו המשיבות/המערערות שכנגד סכום כלשהו למערער, על המערער להשיב לידיהן את הסכום ששולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהמועד בו שולם לידיו הסכום ועד למועד ההשבה. כאמור, ישא כל צד בהוצאותיו. צביעהתאונות נפילהתאונת עבודהנפילה מגובה / מסולם