תאונת עבודה של שוחט

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה של שוחט: 1. זוהי תביעה להכרה באירוע שארע לתובע ביום 3.2.1980 כתאונת עבודה. 2. העובדות העולות מתוך כתבי הטענות והראיות שהושמעו בתיק הם כדלהלן: א) התובע הינו חקלאי, בעל משק במושב הודיה, ובתקופה הרלבנטית עסק בגידול תרנגולי הודו. בערך בתחילת חודש ינואר 1980 שיווק התובע כ- 4000 הודיים שהיו לו, והשאיר ברשותו כמה עופות לצורכי ביתו; ב) ביום 18.1.1980 הוטל על מושב הודיה הסגר בגלל מחלת בעלי חיים, וניתנה הוראה לשחוט את כל העופות המבוגרים מהמחזור הקודם; ג) ביום 3.2.1980 הביא התובע כמה עופות לשחיטה אצל השוחט במושב משען הסמוך, ותוך כדי השחיטה קפצה אחת מהתרנגולות וקפיצה זו גרמה לתובע להזיז ידו, והוא נחתך בחלף השחיטה. 3. החוק מכיר כתאונת עבודה תאונה שארעה - לגבי עובד עצמאי - תוך כדי ועקב עיסוק במשלח ידו. לגבי עובד עצמאי לא עומדת למבוטח ההנחה המשפטית בסעיף 39לחוק, ועליו לשכנע את בית-הדין כי נתקיימו שני התנאים גם יחד, גם "תוך כדי" וגם "עקב" עיסוק במשלח יד. 4. השאלה הראשונה היא: מה היה ייעודן של תרנגולי ההודו שהתובע השאיר ברשותו, ואשר תוך כדי שחיטתן ארע לתובע את אשר ארע לו. התשובה לשאלה זו הינה ברורה ומוסכמת גם על התובע. הוא לא שיווק תרנגולי הודו אלה והשאירם ברשותו, לצורך ביתי, דהיינו, לאכילה ביתית, כך שמטרתו היתה להוציא אותם לשחיטה מזמן לזמן לפי הצורך בבית. 5. עד כאן הכל ברור ופשוט. לו היה התובע נפגע בעת שחיטת אחד ההודיים, מבלי שיוטל הסגר על המושב, ברור שדבר זה לא היה תוך כדי ועקב עיסוקו, כי הרי הוא עשה לעצמו. על כן, השאלה נשאלת, האם בעקבות הטלת ההסגר על המושב, וההוראה להשמיד את כל ההודיים, נכנס האירוע שארע לתובע למסגרת "תוך כדי ועקב" עיסוקו במשלח ידו. 6. יש מה וכמה מבחנים אשר בתי-הדין משתמשים בהם כדי לבחון אם אירוע מסוים יש לו קשר כזה לעבודתו או לעיסוקו של המבוטח, כך שיש לומר שארע "תוך כדי" עבודתו. נראה לי כי המבחן הכי נוח למבוטח במקרה זה הוא המבחן ,but forכלומר, האם אילולא העבודה, היה התובע נמצא במקום ובמצב שהיה עת נפגע. 7. כדי ליישם את המבחן הנ"ל לענייננו, יש לשים לב כי ההסגר הוטל על המושב ביום .18.1.1980 באותו תאריך כבר שיווק התובע את 4000 ההודיים שגידל, והשאיר מספר קטן (לפי גרסה אחת 5 ולגרסה אחרת 2) של הודיים לשימוש ביתי. את העופות האלה הוא לא שחט בבת אחת, בהתאם להוראות ההסגר, אלא שחט כמה מהם בתחילה. אינני מקבל את גרסת התובע, כפי שהושמעה בפני בית-הדין, כאילו שחט 5 הודיים ביום המקרה, אלא מעדיף את הגרסה שמצאה את ביטויה בחקירה של המוסד (נ/1) שניתנה אחרי שהמוסד דחה את תביעתו המקורית. מגרסה זו עולה, כי התובע לקח 2 הודיים לשחיטה. הוא לא לקח אותם לשחיטה על-פי צו ההסגר, אלא לצרכיו הפרטיים. ב-נ/ 1 נאמר על-ידו: "והשארתי שני הודיים בלול לצורכי הבית. כשנזקקתי להם לקחתי אותם לשחיטה". והוא הוסיף: "אני לא שחטתי אותם מייד לאחר ההחרמה, אלא רק שבוע לאחר מכן, כי אז נזקקתי לבשר בבית". התובע בעצם חזר על גרסה זו בפני ואני מקבלה כאמת. התובע אמר בפני שהיה יכול להשאיר הודיים עוד כמה זמן ולא לשחטם בתחילת פברואר. 8. היוצא מכל הנ"ל הוא, כי התובע שחט את ההודיים, כאשר שחט אותם, לצורכי ביתו בלבד, ולאו דווקא לצורכי משקו. על כן אין לומר, שאילולא עיסוקו לא היה נמצא באותו מקום ושוחט את העופות. 9. מכל האמר יוצא, שהתובע לא נפגע תוך כדי ועקב עיסוקו, ועל כן דין התביעה להידחות. שקלתי אם לפסוק הוצאות נגד התובע, בהתחשב בסתירות ובשינוי גרסה בבית-הדין, אולם החלטתי לתת לתובע ליהנות מהספק ועל כן אין צו להוצאות.תאונת עבודה