תביעה בין בעלי מניות בתביעות קטנות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בין בעלי מניות בבית משפט לתביעות קטנות: 1. התובע ונתבע 1 היו בעלי מניותיה במשותף של חברת י.ע. שיש מסוגנן (1997) בע"מ (להלן: "החברה"). ביום 1/1/99 חתמו הצדדים על הסכם לפיו על התובע להעביר את כל מניותיו בחברה לנתבע 1, ובתמורה יקבל סכום של 15,000 $. הנתבע 1 התחייב גם כי כל חוב שיוטל על התובע בגין החברה יוחזר לו. נתבעת 2 הינה אשתו של נתבע 1, שהיתה ערבה לקיום כל התחייבויותיו כלפי התובע (להלן: "ההסכם"). לטענת התובע לא עמד הנתבע בהתחיבותו, ולא החזיר לו סך של 3,000 ₪ ששילם לרואה החשבון ביום 25.6.99, בגין סידור הדו"חות הכספיים. עוד טען התובע, כי במעמד חתימת ההסכם אצל עוה"ד רוט - שייצג את שני הצדדים - הוסכם בעל פה כי הנתבע 1 ישלם גם מחצית משומת מס ההכנסה בגין מיסוי רווחי ההון שיצטרך התובע לשלם, אך גם את הסכום הזה לא שילם הנתבע, ועל כן הוגשה התביעה על סך של 13,687 ₪. 2. בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי לאחר בירור שערכו עם משרדו של רואה החשבון, נאמר להם במפורש כי השירותים תמורתם שילם התובע היו קשורים לעבודה פרטית ולא לחברה, ועל כן אין הם צריכים להשיב לתובע את הסכום הנטען (סעיף 3 לכתב ההגנה). ובאשר לתשלומי המס טענו הנתבעים, כי לא הובטח לתובע שום תשלום נוסף מעבר למה שהוסכם, עוגן וצויין מפורשות בהסכם. הנתבעים הוסיפו, כי המס על רווחי ההון מוטל בגין רווחים על הונו של התובע, ועל כן אין הנתבעים צריכים להשתתף עמו בתשלום מסוג זה (סעיפים 1 ו-5 לכתב הגנה). 3. בבית המשפט העיד התובע, כי לאחר מו"מ הגיע עם הנתבע לידי הסכמה בנוגע לתשלומי המס, אלא שהנתבע סירב בכל תוקף לרשום בהסכם סעיף המחייב אותו בכך, ורק התחייב בעל פה "הוא אמר-מילה שלי" (עמ' 1 לפרוטוקול). גם אשתו של התובע העידה ותמכה בדבריו. לגרסתה היא הייתה נוכחת בכל הליך הפירוק, ובמעמד חתימת ההסכם שמעה גם היא את נתבע 1 אומר "מילה שלו זו מילה", ושברגע שימסרו לידיו את סכום שומת מס ההכנסה "זה יסודר והוא ישלם" (עמ' 6 לפרוטוקול). 4. התובע זימן כעד מטעמו את עו"ד רוט ולצורך כך אף נדחה הדיון, אלא שבסופו של דבר עורך הדין לא התייצב, ומכיוון שהוא מטפל בעניינים נוספים של שני הצדדים ולא היה מעוניין להעיד כנגד אחד מהם (עמ' 5 לפרוטוקול), ויתר התובע על העד. 5. נתבע 1 סיפר בעדותו כי לאחר מו"מ בינו לבין התובע נחתם ביניהם הסכם, אך "לגבי סיפור מס הכנסה- זה לא היה . לא היה שום דבר" ו"לא הייתה פגישה נוספת שבה התחייבתי לשלם. לא היה ולא נברא" (עמ' 2 לפרוטוקול). נתבעת 2 העידה, כי לאחר מו"מ ממושך נכתב ההסכם, תוך שהוא מסכם את כל הנקודות המוסכמות בין הצדדים, למרות שנותרו עוד מחלוקות נוספות, שאחת מהן אכן נסובה סביב עניין התשלום למס ההכנסה. לדבריה, מכיוון שהיא ובעלה התעקשו שאינם מוכנים לשלם עוד כספים תמורת חלקו של התובע, נחתם ההסכם כפי שהוא בפגישה השנייה אצל עורך דין רוט. 6. ניתן היה להתרשם כי הצדדים ניהלו בינהם מו"מ מורכב וארוך, שלאחריו גובשו כל ההסכמות נרשמו ונכתבו סביר בעיניי כי ההסכם אכן משקף את כל ההסכמות, ואילו הובטח דבר מה בעל פה במעמד חתימת ההסכם, לא היתה שום מניעה מלנסח סעיף נוסף ולהכניסו בחוזה, שנחתם באופן מסודר אצל עורך דין. קשה לי להאמין כי עורך הדין היה מתיר הסכמות בלתי כתובות, נוכח היחסים המעורערים בין הצדדים, כפי שהתגלה לעיני באולם בית המשפט, ומכל מקום הוא לא הגיע כדי להעיד על כך, והדברים נותרו בלתי מבוססים. זאת ועוד, בבחינת ההסכם ניתן לראות כי הוספו בו סעיפים בכתב יד. כלומר, אם הייתה הסכמה בנוגע לתשלום מחצית שומת מס ההכנסה, הרי שהצדדים היו יכולים לנהוג באותה דרך ולהוסיף סעיף בכתב יד, אלא שהם לא עשו כן ולא שמעתי כל הסבר שהניח דעתי בקשר לכך. עוד אני למדה ממסכת העובדות, כי רק בפגישה השניה אצל עורך הדין נחתם ההסכם, וזאת לאחר שבפגישה הראשונה לא הצליחו הצדדים לגבש את ההסכמות באופן סופי, וסביר בעיני כי ההסכם לא היה נחתם אלמלא סוכמו הדברים לגבי כל פרטי פירוק השיתוף. לאור זאת, אני דוחה את גרסת התובע כי היו הסכמות בעל-פה שלא באו לידי ביטוי בכתב, וקובעת כי התביעה להשבת תשלומי המס לא הוכחה. 7. באשר לתביעת התשלום בסך של 3,000 ₪ לרואה החשבון של החברה - אמנם באופן עקרוני זכאי התובע לקבל החזר על כל תשלום ששילם והוא בגדר חוב של החברה, ואולם הנטל להוכיח כי מדובר בחוב כזה מוטל עליו. בבחינת הקבלה מצוין כי התשלום ניתן עבור הנהלת חשבונות , ייעוץ כלכלי ושונות, והקבלה מופנית למר יעקובוביץ' הרצל- התובע. לטעמי, אם השירותים היו ניתנים בגין עניינים הקשורים לחברה, הייתה הקבלה מופנית לחברה על מנת שהוצאה זו תוכר לה במסגרת הוצאותיה, ויש לתמוה כי לא כך נעשה. זאת ועוד, ברגע שהנתבעים טענו בכתב הגנתם כי התשלום לרואה החשבון שולם בגין שירותים פרטיים, מן הראוי היה שהתובע יביא ראיה כלשהי מטעם רואה החשבון, כי השירותים ששילם עבורם היו שירותים עסקיים הקשורים לחברה, ומשלא עשה כן לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. 8. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה. אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעים, יחד ולחוד, הוצאות בסך 650 ₪, כשהסכום צמוד ונושא ריבית עד לתשלום בפועל. דיני חברותתביעות קטנותבעלי מניותמניות