תביעה בין נהגי מוניות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בין נהגי מוניות / סכסוך בין נהגי מוניות: התובע והנתבע, שניהם נהגי מוניות בירושלים, הגישו תביעות האחד נגד השני בעקבות פרשה אשר במהלכה עוכב התובע לחקירה על ידי משטרת ישראל בגין חשד להחזקת רשיון מונית החשוד כמזויף. לטענת התובע עיכובו נעשה בעקבות הלשנת שווא של הנתבע אשר לא הייתה מבוססת. עוד לטענתו בעקבות האירוע נגרם לו נזק בלתי הפיך ופגיעה נפשית קשה, השפלה וכליאת שווא, אשר בגינם הוא מבקש פיצויים. הנתבע מכחיש בכתב הגנתו כי הוא זה אשר מסר למשטרה מידע כלשהו אודות התובע. 3.       יחד עם כתב ההגנה הגיש הנתבע תביעה שכנגד בטענה כי בעקבות הפרשה ומאחר והתובע סבר שהוא זה אשר מסר את המידע למשטרה, פרסם התובע ברבים דברי לשון הרע כנגד הנתבע ובהם כינה את הנתבע כ"מודיע מלשן". 4.       את התביעה הגיש התובע גם נגד מדינת ישראל (משטרת ישראל) אולם במהלך הדיון ויתר על התביעה כנגד המדינה. התביעה העיקרית התובע, התובע העיד באריכות אודות השתלשלות העניינים אשר הובילו לעיכובו לצורך חקירה על ידי המשטרה ועל מעשיו של הנתבע, הנתבע אשר מצביעים לטענתו על כך שהנתבע היה מעורב במתן המידע למשטרה. שרון שהרבני, שוטר במפלג בילוש במרחב ציון אשר חקר את התובע העיד כי: "ביום 10.9.02 בשעות הבוקר קיבלנו תדריך מראש הצוות על כך שאנו צריכים להגיע לרח' שבטי ישראל - הנביאים, ולהמתין למונית מסוימת. תוך כדי שאנו מבחינים במספר מוניות הבחנו במונית של התובע, וכשלידו היה נוסע שאני לא מכיר מעולם ולא ראיתי מעולם, תוך כדי שאנו חובשים כובעי זיהוי משטרתיים ואור כחול מהבהב על גג הרכב, בדיוק בצומת הרחובות שציינתי. ניגשנו לנהג הרכב שזה התובע - אני מזהה אותו. הצגנו בפניו תעודות מנוי משטרתי וביקשנו מנהג הרכב לרדת מהרכב ולהזדות בפנינו ולהציג את הרשיונות. בעודנו רואים את זיהויו, ומציג בפנינו את התעודות, ביצענו חיפוש ברכב, בתא הכפפות נמצא רשיון נוסף על שם בחור מסוים, הדבר הזה עורר את חשדנו. ש.ת. התעורר חשד כי היו שני רשיונות הסעה עם שני שמות שונים. בשלב זה הודעתי לתובע שהוא מעוכב בחשד להחזקת רשיונות הסעה החשודים כמזוייפים. טרם עלייתנו לניידת בוצע לחשוד כמקובל ע"פ פקודת המשטרה חיפוש על גופו, והובלנו אותו לתחנת המשטרה לצורך חקירה. ברצוני לציין ע"פ טענת התובע, שלא בוצע שום קפיצה מצד אף גורם משטרתי שנכח באירוע, ובהמשך לטענת התובע שאני נצמדתי אליו בתחנת המשטרה , אני עשיתי זאת ע"פ פקודת המשטרה לפי חוק שמירת עצורים." על מנת לזכות בתביעתו על התובע להוכיח כי קמה לו עילת תביעה נגד הנתבע. עפ"י סעיף 60 לפק' הנזיקין {נוסח חדש] העוסק בעילת תביעה בגין פתיחה של הליך נפל בפלילים: "נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל - למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת -של הליך נפל, נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים." מבלי להיכנס לשאלה האם הנתבע אכן הודיע למשטרה על חשד לרשיון מונית מזויף אצל התובע, הרי עפ"י הסיפא של סעיף 60 לפק' הנזיקין אין לתובע עילת תביעה נגד הנתבע רק משום שמסר ידיעות למשטרה אודות חשד זה. ראה בעניין זה את בת"א (תל-אביב) 535/92 משה בדש ו-2 אח' נ' רמי מנדולה תק-מח 93(2), 647, עמ' 656 שם נפסק כי: "גם הטענה בדבר נגישה - פתיחת הליך בפלילים נגד מר בדש - אינה מגלה עילה. לא מצאתי צורך להיזקק למחלוקת בין הצדדים בשאלה: מי פתח בהליך הפלילי נגד מר בדש - האם המשטרה או הנתבע. זאת - לאור ההוראה המפורשת, בסיפא לסעיף 60 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]: "אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים." הנה כי כן, עפ"י הוראת פקודת הנזיקין הגשת תלונה למשטרה, אינה מהווה עילה להגשת תביעה בגין נגישה." ההדגשה שלי, ע.כ. וכן ראה את תיק תמ"ש (ירושלים) 16134/97 פלונים נ' אלמונית תק-מש 2000(3), 311 עמ' 314. התובע לא הוכיח עילת תביעה אחרת שיש לו נגד הנתבע. לאור זאת אני דוחה את התביעה שהגיש התובע נגד הנתבע. 10.   אוסיף כי משטרת ישראל הוציאה תעודת חסיון אודות כל פרט שיש בו כדי לגלות את זהותו של האדם אשר מסר למשטרה את המידע המתועד בדו"ח המידע הרלבנטי. לאור זאת, ולאור קביעתי לפיה גם אם הנתבע הוא שמסר את המידע למשטרה אין לתובע עילת תביעה נגדו, לא מצאתי לנכון לקבוע ממצאים בנוגע לשאלה האם הנתבע הוא זה אשר מסר את המידע למשטרה. התביעה שכנגד הנתבע הגיש העתק מהמודעה אשר תלה התובע בתחנות המוניות. במודעה זו נרשם כי: "לידיעת נהגי המוניות בירושלים לאחרונה נחשף במוניות "און ליין" נהג מונית מודיע ומלשין למשטרה ולמוסדות הקשורים בתחום המוניות. שמו הוא עופר דרעי. בהלשנת שווא למשטרה שהעלתה חרס ושאינה מבוססת נגד נהג מונית ב"און ליין". נודע גם ממספר נהגים שבעבר עופר דרעי נזרק ממוניות רחביה וסמדר בנסיבות דומות נגד נהגים. בעקבות הלשנת השווא למשטרה תבע נהג המונית את עופר דרעי והמשטרה תביעה משפטית בגין הנזק שגרם עופר דרעי לנהג, וכן הוגשה נגד עופר דרעי תלונה בארגון המוניות." עפ"י חוק איסור לשון הרע תשכ"ה - 1965, לשון הרע היא: "דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם" וכן: "לבזות אדם בשל מעשים התנהגות או תכונות המיוחסות לו." עפ"י סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע "פרסום לשון הרע לאדם אחר או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית." בעניין יסודות העוולה והמבחנים לקיומה ר' רע"א 7943/01 יורם נור נגד משה יערי ואח' תק - על 2001 (3) 1740. בפרסום המודעה בתחנות המוניות השונות ובדברים אשר אמר התובע לבעלי התחנות ולנהגי המוניות יש משום דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם ולפיכך יש בדברים אלה משום לשון הרע. עפ"י סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 להתובע עומדת טענת הגנת אמת בפרסום, וכלשון הסעיף: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש." התובע נשאל אודות אמיתות המידע שהוא פרסם בהודעה והשיב: "בתשובה לשאלת בית המשפט למה כתבתי בהודעה כי יש נהגים נוספים שמסרו שהנתבע נזרק ממוניות רחביה וסמדר בנסיבות דומות. ש. מי אמר את זה. ת. אני לא מכיר את הנהגים אישית. שמעתי משמועות. ש. מי אמר את השמועה. ת. נהגי מוניות. ש. למה כתבת בהודעה שהוגשו תלונות בארגון המוניות. ת. הכוונה שלי היא הייתה לעצם מסירת אותו מכתב לארגון המוניות, הכוונה למסירת ההודעה הזו שפרסמתי לארגון המוניות. לעניין התביעה לארגון המוניות התכוונתי לחכות לדיון בבית משפט זה."   התובע לא הוכיח בעדותו כי תוכן ההודעה ככל שהוא מתייחס לכך שהתובע שכנגד נזרק מתחנות מוניות רחביה וסמדר בנסיבות דומות הנו אמת. גם העובדה שהוגשה תלונה בארגון המוניות התבררה כלא נכונה. בנסיבות אלה לא עומדת להתובע הגנת "אמת דיברתי" בנוגע לאמירות אלה. לטענת הנתבע גרם לו התובע לעוגמת נפש ומועקה וכן נזק ממוני שכן חברות המוניות השונות סירבו להעסיק אותו לאחר ששמעו את דברי הנתבע שכנגד. התובע עצמו כתב בכתב ההגנה לתביעה שכנגד, אשר את האמור בו הוא אישר בעדותו כי: "יום לאחר תאריך נשוא התביעה סולק הנתבע ממוניות "און ליין" כמי שקיבל את הדין וכך גם מעוד 5 תחנות מוניות שאליהן ניגש, כפי שגם הוא עצמו מציין. התובע נפגש עם כל מנהלי התחנות בנפרד ולאחר שהקשיבו לגרסתי זימנו את הנתבע וביקשו ממנו לפרק את המשדרים, השיבו לו חזרה את כספו ושטר בטחון, ודרשו ממנו לעזוב את התחנה." עפ"י סעיף 7א' (ב) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965: "(ב) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק." לאור מסקנתי לפיה בתוכן ההודעה שפרסם הנתבע היה מידע אשר היה בו משום לשון הרע, לאור הנזקים שעליהם העיד התובע שכנגד ולאור הוראת סעיף 7א' לחוק אני מחייבת את התובע לשלם להנתבע פיצוי בסך של 3,000 ₪. כמו כן ישא התובע בהוצאות המשפט של הנתבע בסך 500 ₪. נהג מוניתמונית