מדובר בתביעה ובתביעה שכנגד שעניינם ביצוע עבודת נגרות, בעיקר ארונות מטבח. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בנושא ארונות מטבח: 1. אילו צפיתי בראשית דרכו של דיון זה, לאן יתפתח, חזקה שהייתי מעביר את התביעה בראשיתה לבית משפט השלום על מנת שתתברר כתביעה רגילה, שכן כמסתבר בדיעבד, לא תאמה המסגרת המצומצמת והזמן המועט המוקצב להתדיינות בערכאה זו להיקף הנושאים שבמחלוקת, ולטענות הצדדים, אשר עשוהו לתיק "עב כרס". 2. מדובר בתביעה ובתביעה שכנגד שעניינם ביצוע עבודת נגרות, בעיקר ארונות מטבח; התובע אשר נכנס לדירה חדשה ב"פרוייקט גבעת מבשרת" הסכים עם הנתבע, בעל נגריה לרהיטים ולעבודות בנין, כי האחרון יתקין בדירתו החדשה מטבח - עפ"י מפרט ותרשים שנחתמו ע"י שני הצדדים. לטענת התובע לוקה המטבח אשר סופק לו בפגמים לרוב (כמפורט ברשימה ארוכה המצורפת לכתב התביעה); הנתבע לא נענה לכל פניותיו לתקן את המעוות ולפיכך לא נותר לתובע אלא להעסיק לצורך התיקונים ההכרחיים נגר אחר, ואולם גם לאחר שבוצעו תיקונים אלו עדיין פגום המטבח ולקוי. בגין כל אלו ולרבות עגמת הנפש שנגרמה לו, לטענתו, תובע הוא מאת הנתבע פיצוי בסך 7,556.- ש"ח (נכון לאפריל 1996). 3. הנתבע "לא נשאר חייב". בכתב הגנה ארוך ומפורט דחה בתוקף את כל טענות התובע. לטענתו, היה זה התובע אשר דרש ממנו חדשות לבקרים לבצע שינויים ולסטות מהתכנית המקורית - וכתוצאה מכך נגרמו מרבית אי ההתאמות והפגמים בחלקי המטבח. עוד טוען הנתבע כי אף שחלק מן המטבח (הארון התחתון) היה מוכן בתום שבועיים מחתימת ההסכם ואף כבר הובא למקום התקנתו בביתו החדש של התובע, נדרש להחזירו לנגריה, בשל מחלוקת בין התובע לקבלן הבניה - וכך אוחסן הארון המוכן בנגריה במשך כשנה וחצי. בתום אותה תקופה כאשר בא הנתבע, לפי דרישת התובע, להתקין את המוזמן, התבקש ע"י התובע לבצע ריהוט נוסף (לאמבטיה ולחדר השינה) אך התובע לא נאות לשלם את התמורה שנדרשה, וכתוצאה מכך, בעת שהיה הנתבע בשלבים אחרונים של התקנת ארונות המטבח, התחיל התובע להעלות טרוניות שונות על פגמים ובסופו של דבר ניתק כל קשר עם הנתבע ואף סירב לאפשר לו להשלים את התקנת ארונות המטבח. הנתבע מודה כי "בשל התנהגותו זו של התובע לא נסתיימו עבודות ההתקנה וחלק מהליקויים והפגמים עליהם מצביע התובע בתביעתו אינם אלא עבודות שהנתבע היה משלימם לולא מנע זאת ממנו התובע ..." (סעיף י"ב של כתב ההגנה). הנתבע מחלק איפוא את הפגמים אותם מונה התובע לשלוש קבוצות: אלו שאינם אלא שינויים שנעשו בהסכמת או לפי דרישת התובע; אלו אותם התכוון הנתבע להשלים אך לא הותר לו בשל ניתוק המגע; אלו אשר כלל אינם פגמים. 4. הנתבע לא הסתפק בכתב הגנה אלא הוסיף והגיש תביעה שכנגד לתשלום 1,000.- ש"ח יתרת המגיע עבור המטבח, 900.- ש"ח עבור ארון לאמבטיה ו5,400.- ש"ח בעבור איחסון הארונות המוכנים בנגריה במשך שנה וחצי - סה"כ: 7,300.- ש"ח. התובע (נתבע שכנגד) חזר והשיב בכתב הגנה - שוב, מפורט וארוך, שבו דחה בתוקף את כל טענות התובע-שכנגד. 5. בדיון הראשון שהתנהל בפני עוד בשלהי יוני 1996 הסכימו הצדדים למינוי מומחה שיבדוק את טענותיהם ויחווה דעתו המקצועית אודות כל הליקויים הנטענים כמפורט לעיל, וכך נעשה; מיניתי את מר גדעון טימור מחברת "טימור אדריכלות ומעצבי פנים בע"מ" כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה הגיש את חוות דעתו "שהשורה האחרונה" בה היא כי עלויות הליקויים אותם מצא בעבודת הנתבע מסתכמות ב950.- ש"ח ואילו חובו של התובע לנתבע מסתכם בסך 1,900.- ש"ח, כך שהתובע חייב לנתבע 950.- ש"ח. 6. אם סברתי, לתומי, כי במינוי מומחה כאמור, ועם קבלת חוות דעתו, תבוא המחלוקת לסיומה - שגיתי; תגובת התובע לחוות דעת המומחה לא איחרה לבוא והשגותיו כנגד קביעות המומחה רבות וכבדות משקל. אין צריך לומר, נוכח המסקנה הנ"ל כי הנתבע מוכן לסמוך ידיו ולקבל את חוות דעת המומחה. 7. לאחר שחזרתי ועיינתי בדו"ח המומחה ובכל טענות והשגות התובע, מצאתי כי אכן יש באלו טעם ובסיס של ממש; המומחה הנכבד אישר, למעשה, קיומם של מרבית הפגמים אך מצא להם "צידוקים" בעיקר משני טעמים; הצידוק האחד - אי בהירות וטעויות בתכנון ובתרשים שצורף להסכם ביצוע העבודה, וכלשונו: "התרשים ... הינו כללי מאוד, חסר פתרונות לבעיות שונות ובמקומות אחדים אף אינו הגיוני" ובמקום אחר בחוות הדעת: "... הסכימה הלא מדוייקת ... ללא מידות מפורטות דבר המזמין פרשנויות ומאלץ את הנגר להיות גם ארכיטקט ומעצב פנים". כתוצאה מכך נאלץ הנתבע לבצע אילתורים ושינויים. אינני רואה לענין זה "עין בעין" עם גישת המומחה הנכבד: במערכת היחסים שבין התובע-הלקוח לבין הנתבע-הנגר (אשר העיד על עצמו כי בנה מטבחים לרוב), הנתבע הוא בעל המקצוע, המומחה ואילו הלקוח הינו "בור" שאיננו מבין בעבודת הנגרות. במצב דברים זה מוטלת האחריות המקצועית כל כולה על הנתבע. הוא המתמצא ובקיא בעבודת הנגרות וממנו מצפים לדעת האם תכנית אפשרית לביצוע אם לאו. אין הוא מתבקש להיות אדריכל או מתכנן אך הוא נדרש להציע ללקוחו כי יוועץ בכזה כאשר התכנית לוקה בפגמים. איש לא יבוא אליו בטענות אם יאמר כי אינו יכול לבצע פרט זה או אחר ועל כן יש להתייעץ באדריכל או מתכנן, אך בהחלט יש מקום לבוא אליו בטענות כאשר הוא מקבל על עצמו לבצע דבר שאיננו ניתן לביצוע, ומשהלך בדרך האילתורים כדי לפתור בעיות שהתעוררו, וכתוצאה מכך יצאה מתחת ידיו עבודה שאיננה ראויה יש לזקוף זאת לחובתו ולא לחובת לקוחו. 8. "צידוק" אחר אשר ניתן ע"י המומחה לפגמים שונים אותם אמנם מצא היו "הסכמות אליהן הגיעו הצדדים במהלך ביצוע העבודה" והסברים שונים אותם נתן הנתבע לליקויים הללו. בקביעות אלו אכן חרג המומחה מתחום הסמכות שהוקנתה לו. תפקידו הצטמצם בקביעת טיב העבודה, בחינת טענות אודות ליקויים שנמצאו בה (ראה כתב המינוי המפורט). לא היה זה מתפקידו להכריע בין גירסאות הצדדים מקום שם חלוקים הם ביחס לעובדות. משמכחיש התובע מכל וכל כי נתן הסכמתו לשינויים, לא מוסמך היה המומחה לקבוע כי הוא מקבל בענין זה את גירסת הנתבע כאילו ניתנה הסכמת התובע לאותן חריגות. ענין זה צריך היה להשאיר לבית המשפט. 9. זאת ועוד יותר, משסיכמו הצדדים את מהות העבודה בכתב, במפרט ובתרשים חתומים ע"י שניהם, כי אז יש לפעול עפ"י אלו וראוי הוא שאם יסכימו על שינוי תהא הסכמתם זו אף היא בכתב וחתומה ע"י שניהם - וזאת למניעת כל מחלוקות, שאם לא כך יעשו מה ערך יש להסכמות כתובות? ואמנם כאשר מדובר בתוספת שלטענת התובע הוסכמה בין הצדדים ולכאורה איננה נמצאת בתכנית (קרניז עליון - סעיף 4 לחוות הדעת) קובע המומחה: "לא היה כלול בעלות ההזמנה ולכן לא היה חובה על הנגר לבצעו אלא אם סוכם הדבר ביניהם בכתב". כך אכן ראוי שיקבע אך מדוע שונה דינם של "הסכמות" לשינויים המיוחסות למזמין ? מדוע יש לקבל מפי הנתבע טענות כאילו הוסכם על שינוים אלו או אחרים, למרות שאין לכך כל אישור בכתב ? סתם המומחה ולא פרש. 10. משדחיתי את עיקרי דו"ח המומחה לא נותר לי אלא לנסות לפלס דרכי, בעצמי, בין טענותיהם השונות של הצדדים כשאני נעזר לכך בכתבי הטענות בקביעות העובדתיות של המומחה ובצילומים אשר הוצגו בפני. בדיקת הטענות בדבר הליקויים השונים "אחד לאחד" מגלה כי לגבי חלקם הארי קיים אישור לעצם קיום הפגם - בהודאת הנתבע או בדו"ח המומחה. משדחיתי לעיל את ה"צידוקים" אשר ניתנו ע"י הנתבע - והמומחה - לקיום הליקויים הללו משדוחה אני בהעדר ראיה בדוקה את טענות הנתבע כי התובע "הסכים" לסטיות מהתכנית הכתובה והחתומה מוכחתד דרך עובדת קיום הליקויים. 11. כזכור טען הנתבע לגבי חלק מן הליקויים - כי מדובר בעבודות שלא ניתן לו להשלימן בשל ניתוק המגע שיזם התובע. בין אם כך הוא ובין אם לאו - סבור אני כי במצב הדברים שנוצר כאשר אותן עבודות שבוצעו ע"י הנתבע לקו בליקויים כה קשים (רק כדוגמה: מתקן יבוש כלים שאיננו מעל לכיור, ארון תריס שלא ניתן לסגרו בשל מידותיו הקטנות, חלקי ארון שאינם במקום המיועד להם וכל כיוצ"ב) - וכאשר חלק מן הליקויים תוקנו בינתיים ע"י התובע לא ניתן לדרוש מהתובע כי יאפשר לנתבע "להשלים" את העבודה. הגם כל עוד לא הביע הנתבע נכונות לתקן את הפגמים מה בצע לאפשר השלמת דברים פגומים ? 12. להוכחת שעור נזקיו המציא התובע קבלות על עבודה וחמרים שונים בסך 1,606.- ש"ח - אותם כבר הוציא לצורך תיקון מקצת הפגמים וכן הצעות מחיר בסך כולל 2,950.- ש"ח לתיקון אותם פגמים אשר טרם תוקנו; אלו לא נסתרו ומקובלים עלי. 13. עוד מבקש התובע לפסוק לו פיצוי בעבור "עגמת נפש תסכול וחוסר אונים לנוכח המאמצים הפיזיים והנפשיים והסכומים הגדולים שהושקעו במטבח מחד, ובגין חוסר היכולת להנות מפרי ההשקעה במשך חדשים ארוכים מאידך" (סעיף 12(ו)(4) של הנספח לכתב התביעה). אין בעיני ספק כי הפרשה אכן גרמה לתובע ובני ביתו עגמת נפש לא מבוטלת - אך הסכום הנתבע נראה בעיני מופרז עד מאד, בהשוואה לערך העיסקה כלה (13,000.- ש"ח). מה גם - בהיבט זה אין לנכות את התובע עצמו כליל באשמה: תכנון מבנה "מטבח" הינו ענין למומחים; לא כל נגר מיומן לתכנן ולבצע עבודה כזו ומקובל היום, להפקיד מלאכה זו בידי מעצב פנים שמתמחה בכך, המעצב את המטבח ואף מעבד את התכנון ל"תכנית עבודה" ומסוגל לפקח על ביצוע נאות. התרשים עליו הסכימו הצדדים כבסיס לעבודה, נראה, על פניו, חובבני ולא נעשה בידי מומחה. משביקש התובע "לדלג" על שלב זה - יצא שכרו ב"כחסכון" זה, בהפסדו. אני פוסק, איפוא לתובע פיצוי בעבור עגמת הנפש המטרד ובזבוז הזמן, לפי שיקול דעתי סך 1,000.- ש"ח. 14. אשר לתביעה שכנגד: הארון באמבטיה: התובע (הנתבע שכנגד) מכחיש כי הזמין ו/או קיבל ארון זה מעם הנתבע (תובע שכנגד); אין כל מסמך הזמנה, תכנית או ראיה אחרת להזמנת והספקת ארון זה. יש איפוא לדחות את התביעה. כך גם התביעה לפיצוי בשל "אחסון" הארון בנגריה במשך תקופה ארוכה, תביעה שניכר בה, על פניה, שלא באה אלא כ"משקל נגד" לתביעה העיקרית. לא הוכח בענין זה דבר ויש לדחות גם תביעה זו. לעומת זאת משמקבל אני את התביעה להוצאות תיקונים והשלמות במטבח, יש לחייב את הנתבע בהשלמת יתר התמורה - בסך 1,000.- ש"ח, שבה מודה התובע. 15. התוצאה מכל האמור לעיל - ולאחר קיזוז הסכומים שפסקתי: אני מחייב את הנתבע (מר י. חסיד) לשלם לתובע (מר י. נוריאל) סך 4,556.- ש"ח בצרוף אגרת התביעה בסך 61.- ש"ח ושני הסכומים ישאו ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה (96/04/28) ועד התשלום המלא. בנוסף על כך אני מחייבו בתשלום חלקו של התובע בהוצאות המומחה (לפי קבלה שתוצג) ובעבור ביטול זמנו של התובע בהליך זה (בשים לב לכל שלביו ודיוניו) 400.- ש"ח.רהיטים (תביעות)תביעות מטבחים