קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לאספקת מים - סמכות בית המשפט: בתאריך 8.5.83הוריתי לבאי-כוח הצדדים בתיק זה להגיש את סיכומיהם בכתב בכל הקשור לשאלת סמכותו של בית-משפט זה לדון בענין הנדון. בכתב-התביעה טענו התובעים כי הנתבעת מסרבת לספק להם מים וכי בפועל ניתקה את אספקת המים להם ולחווה בה הם נמצאים. בעתירתם הם ביקשו מבית-משפט זה כי יורה לנתבעים להמשיך בהספקת המים להם ולחווה ולחילופין הם ביקשו כי הנתבעת תמנע מלהפסיק את הספקת המים עד אשר יכריע סופית בענין נציב המים. לאחר שקראתי את סיכומיהם של באי-כוח הצדדים ולאחר עיון בנושא, אני סבור, כי אכן בית-משפט זה נעדר סמכות לדון בתביעה זו. סעיף 18(2) לחוק בתי המשפט, תשי"ז- 1957[2] מתנה את סמכותו של בית-המשפט המחוזי בכך שבית-משפט מחוזי ידון: "בכל ענין שאיננו בסמכותו הייחודית של בית-דין אחר". סעיף 34לחוק המים, תשי"ט- 1959[3] קובע לאמור: "נציב המים רשאי לצוות על בעל רשיון הפקה שיספק מים לאדם פלוני... באין הסכמה בין הצדדים על כמות המים מחירם ותנאי הספקתם ייקבעו אלה ע"י נציב המים. הרואה עצמו נפגע על-ידי החלטתו רשאי לערור עליה לפני בית-הדין". סעיף זה קובע בצורה ברורה ונחרצת, כי נציב המים הוא הרשות המוסמכת לצוות על הנתבעת שלפנינו לספק מים לתובעים. ולאחר מיצוי ההליך הזה, אם לא יבואו התובעים על סיפוקם, רשאים הם לפנות בערר ל"בית-הדין" כמשמעו לפי סעיף 140לחוק המים [3]. יודגש, כי הערר לפני בית-הדין האמור בסעיף 34לא מוסב על הסיפא של סעיף זה בלבד אלא גם על הרישא. למסקנה זו אני מגיע מתוך פירוש החוק מתוכו אך גם מעצם רוח כוונת החוק בכללותו. בחוק זה, לאמר חוק המים, תשי"ט- 1959[3] שאף המחוקק להגיע למצב שכל ענייני המים במדינת ישראל ירוכזו ע"י רשות אחת המכירה את הנושא על בוריו ואשר יהיה אפשר לערער על כל סוגי החלטותיה בדרך הקבועה בחוק. על כוונה זו של המחוקק ניתן ללמוד מנוסח הצעת החוק שהונחה לפני כנסת ישראל (הצ"ח 326תשי"ח עמ' 58) כפי שמתייחסת לנושא זה: "סימן ב' של פרק זה דן בהקמת ועדות שפיטה לענייני מים. מתוך מגמה לדאוג לפתרון מהיר וענייני של הסכסוכים בעסקי מים, מקים החוק המוצע בית דין מיוחד שבו פועל שופט מקצועי כאב בית דין ושני נציגי צבור. העובדה שנציגי צבור משתתפים כחברים שווי זכויות בועדות השפיטה, והעובדה שועדות השפיטה אינן קשורות בסדרי הדין של בתי-המשפט הרגילים, מבטיחים טפול מהיר וענייני בבעיות המתעוררות...". וכך בחוק עצמו מצויים סעיפים רבים הקובעים את כל סוגי הענינים שידון בהם "בית-הדין". למשל: א. סעיף 16לחוק המים עוסק בערר לפני בית-הדין על קביעת "רצועת מגן". ב. סעיף 20יח'(א) לחוק המים עוסק בערר לפני בית-הדין על קביעת הנציב בקשר לזיהום מים. ג. סעיף 31(א) לחוק המים עוסק בערר לפני "בית-הדין" על סירוב לתת "רשיון הפקה". וכיוצא בזה ישנם עוד כמה סעיפים העוסקים בהענקת הסמכות לביתהדין לדון בכל העניינים הקשורים למים. לכן, איפוא, סבור אני שאין כל טעם אשר יצדיק במקרה זה חריגה מהדרך המותווית בחוק המים, מה גם שהתובע בעצמו הודה בכתב תביעתו (בסעיף 11) כי החל לצעוד בדרך זו ופנה לנציב המים בבקשה כי יקבע לו הקצבת מים וכי יורה לנתבעת לערוך עמם חוזה להספקת מים. לכן, הדרך הנאותה כעת היא להמתין לתשובת הנציב ואם זו לא תשביע את רצונם רשאים התובעים כאמור להגיש ערר לבית-הדין כאמור בסעיף 34לחוק המים, תשי"ט-.1959 עוד יצויין, כי בקשר להערת בא-כוח התובעים בסיכומיו, כי טרם זכה לתשובת הנציב (הבקשה נשלחה אליו בתאריך 30.5.82), הרי תשומת ליבם של התובעים מופנית בהקשר לכך לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), תשי"ט-.1959 גם פסקי-הדין שהופניתי אליהם ע"י ב"כ התובעים לא גרמו לשינוי עמדתי בהיותם לא קשורים במישרין לענין ואין הם רלוואנטיים למקרה הנדון (ע"א 34/59 שמש נ' מפעל המים [1], עוסק בהגדרת המונח "מקרקעין" בהקשר של מים לצורך שאלת הסמכות בין בית-משפט מחוזי ובית-משפט שלום ולכן אין הוא קשור לעניינינו). סיכומו של דבר אני דוחה את התביעה בתיק 661/82 מחמת חוסר סמכות עניינית וזאת על-פי תקנה 106(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי [5]. תוך כדי כתיבת פסק-דין זה, ביום 16.6.83, הגיש ב"כ התובעים הודעה לבית-המשפט, לפיה קיבל בינתיים תשובה מאת נציב המים שכעולה ממנה לא ראה נציב המים מקום להתערב בענין הנדון. בהמשך ההודעה כותב ב"כ התובעים כי מכתב זה יש בו למעשה משום דחיית בקשת התובעים לפעול בהתאם לסמכויותיו לפי סעיף 34לחוק המים, ומכאן זכותם של התובעים לערער על החלטת הנציב לפני בית-הדין למים. עד כאן תמים דעים אני עם ב"כ התובעים בנקודה זו. עם זאת, אין באפשרותי להיעתר לב"כ התובעים שבמידה ואקבע שאינני מוסמך, מבחינה עניינית להיזקק לתביעה, כי אז אעביר את התיק לבית-הדין למים במסגרת סעיף 37לחוק בתי המשפט [2], ואקיים את צו המניעה הזמני עד להכרעה לפני בתביעה בסדר דין רגיל, הרי הדיון בפני בית-הדין למים, הוא בגדר ערר ולא הרי זה כהרי זה. בנוסף לכך, גם סדרי הדין שונים, ואין צורך להאריך בדברים. עם זאת אני מחליט כי צו המניעה הזמני מיום 22.5.82יעמוד בתוקפו עד ליום 30.6.83וזאת על-מנת לאפשר בינתיים לתובעים לפנות בבקשות לבית-הדין למים. תשומת לב הצדדים מופנית לצו המים (הקמת בית דין לענייני מים), תש"ך-1959, עמ' 245[6]. התובעים ישלמו הדדית לנתבעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 000, 1שקלים כל זאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. אספקהחוק המים / רשות המיםמים