קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להשלמת שכר: .1זוהי תביעה להשלמת שכר, כאשר התובע מבקש מהנתבעת רבע משכורת נוסף על השכר שקיבל לתקופה מ- 1.4.1974עד .1.4.1975התביעה מבוססת על התחייבות בכתב שהוכחשה על-ידי הנתבעות. .2התובע עבד כמנהל כללי של "המפעל להכשרת ילדי ישראל" מחודש מרץ 1973 עד אוקטובר .1978הנתבעת מס' 2הינה אגודה עותמנית אשר עוסקת בהעברת ילדי ישראל למסגרת קיבוצית, ומקבלת חלק גדול ממימונה ממשרד החינוך, ונציג משרד החינוך מהווים רוב בהנהלה. לנתבעת מס' 2הנהלה ציבורית אשר נפגשת פעם בשנה והניהול השוטף נעשה על-ידי הגב' רחה פרייר והמנכ"ל. מימון המשרה של התובע וכן משרות אחרות של עובדי המפעל להכשרת ילדי ישראל נעשה על-ידי משרד החינוך, כאשר מר שרלין (היום סגן מנהל כללי של ממרד החינוך), שאז היה מנהל המחלקה לטיפול בילד במשרד החינוך, היה קובע יחד עם הנתבע את היקף משרתו ואת שכרו של התובע ועובדים אחרים. מר שרלין היה הממונה על התובע בעבודתו במשרד החינוך וכן בעבודתו אצל הנתבעת מס' .2עבודתו של התובע אצל הנתבעת מס' 2נעשתה בתיאום עם משרד החינוך. .3התובע קיבל מהנתבעת מס' 2שכר בשביל חצי משרה בתקופה מרץ 1973עד אפריל 1975, כאשר למעשה היקף משרתו כמנכ"ל המפעל להכשרת ילדי ישראל היה הרבה מעבר לחצי משרה. לפי עדות מר בליץ, הרחיב התובע את עבודת הנתבעת מס' 2ובנה תשתית לסידור הפעולות החינוכיות של הנתבעת מס' 2כולל פתיחת פנימיות. לפיכך בחודש אפריל 1975הסכים מר שרלין לבקשת התובע שיעבוד 3/4משרה בתוקף מ- .1.4.1974אנו מקבלים את עדות התובע כי ביום 11.4.1975סוכם בינו לבין מר שרלין שהנתבעת מס' 2תשלם לתובע שכר בשביל 3/4משרה החל מיום 1.4.1974, היינו ישולם רטרואקטיבית שכר של 1/4משרה בנוסף לשכר של חצי משרה שכבר קיבל. התובע העלה על הכתב את ההסדר הנ"ל (ת/1) ומר שרלין כתב על ת/ 1שהוא לא מתנגד להצעה זו. עקב אי-תשומת לב, או טעות של מר בליץ, המנהל האדמיניסטרטיבי של המפעל (פ/6, ח/2, ח/3), לא שילם לתובע שכר רבע המשרה המובטח רטרואקטיבית מאפריל 1974עד אפריל .1975בזמן שהיה מנכ"ל הנתבעת מס' 2, היה התובע יכול ליתן הוראה לשלם לעצמו את הסכומים שהוא דורש בתובענה דנן, ואשר מימונם מובטח על-ידי הסיכום בינו לבין מר שרלין, אבל כנראה שגם הוא לא שם לב לדבר עד שנת 1978, השנה שבה סיים את עבודתו אצל הנתבעת מס' .2 .4גב' ברג, נציגת פרקליטות המחוז, טענה שהבטחת מר שרלין לא מחייבת את הנתבעת מס' .2מאידך, לפי עדות מר בליץ והתובע-החלטות הנתבעת מס' 2לגביה היקף משרות (כולל משרתו של התובע) אותן מימן משרד החינוך נעשה על-ידי מר שרלין, בתיאום עם התובע, ומחייבות את שתי הנתבעות. עדות מר שרלין, כי הסיכום בינו לבין התובע לגבי הוספת רבעה משרה אינו בר -ביצוע בלי אישור ההנהלה הציבורית של הנתבעת מס' 2, אינה תואמת את המציאות. הנהלת הנתבעת מס' 2ישבה בערך פעם בשנה וקבעה מדיניות כללית בעוד שהניהול היום-יומי נעשה ע"י התובע וקביעת תנאי עבודה של התובע ועובדים אחרים של הנתבעת מס' 2נעשתה על-ידי התובע ומר שרלין. זאת ועוד, למעשה הסיכום מיום 11.4.1975בוצע בלי אישור ההנהלה הציבורית, ורק אי-תשומת לב לתשלום הרטרואקטיבי מנעה ביצוע מלא של הסיכום. בנוסף, יש לציין כי לפי הראיות עולה שגם בשנים 1974- 1975שלט משרד החינוך בפעולות הנתבעת מס' .2 יש להוסיף שהייצוג של שתי הנתבעות בתובענה דנן היה על-ידי פרקליטות המחוז. .5דחינו באופן מוחלט את עדותו של מר שרלין, סמנכ"ל משרד החינוך, מאחר ומר שרלין הודיע בבית-הדין, כי הכתוב בתצהירו לגבי הסיכום בינו לבין מר כהנא אינו נכון, שלא תמיד הוא קורא את המסמכים שעליהם הוא חותם, שהוא לא קרא היטב את התצהיר לפני שחתם ולא שם לב לפרטים. נדהמנו לשמוע מעובד בדרגת מר שרלין שאין הוא אחראי על מעשיו או דבריו. קשה לקבל עדות של מר שרלין כי הוא חתם על ת/ 1וכתב עליו: "למר כהנא- אין לי התנגדות להצעתך מאחר ואני רואה ברכה בעבודתך" מבלי שקרא את הכתוב בו או בלי להבין את תוכנו. כן תמוהה בעינינו הודעתו של מר שרלין בבית-דין זה שהגרסה המופיעה בתצהירו אינה נכונה. מעדותו של מר שרלין עולה כי לא ניתן לסמוך על מר שרלין, שכן מתוך עדותו נוכחנו כי אינו אחראי ואינו רואה עצמו אחראי לדברים שכתב או לחתימתו על מסמכים, התנהגות שאינה ראויה לכל עובד ציבור ובמיוחד לעובד בתפקידו. .6כשקבענו כי היה סיכום בין מר שרלין לבין התובע על תשלום תוספת רבע משכורת רטרואקטיבית וכי סיכום זה מחייב את הנתבעת מס' 2והיה בר-ביצוע, התוצאה היא שיש לראות את הסיכום כחוזה עבודה בין הצדדים. מהאמור לעיל עולה, שיש לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעות לשלם לתובע את רבע המשכורת לתקופה בין 1.4.1974- .1.4.1975חישוב הסכום לפי הנתונים שהוגשו הוא חצי מהשכר ששולם לחצי משרה = השכר לרבע משרה (531,93 = 765, 19ל"י). .7לסיכום אנו מקבלים את התביעה ומחייבים את הנתבעות לשלם את הסכום של 976.50, 1שקל צמוד למדד המחירים של חודש הגשת התביעה (ספטמבר 1979) עד לתשלומו בפועל. הנתבעות ישלמו לתובע הוצאות ושכר-טרחה בסך 500, 1שקל. מזכירות בית-הדין תעביר העתק מפסק-דין זה למר החינוך ולמבקר המדינה ותפנה את תשומת לבם לסעיף 5של פסק-הדין.דיני חינוךמשרד החינוך