קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לחישוב מחדש של גמלאות לנכה: .1לפנינו תביעה, לפיה על הנתבע לערוך חישוב מחדש של הגימלאות המגיעות לתובע, עקב נכותו, בגין תאונה שארעה לו ביום 27/2/89, זאת על בסיס הצהרתו לשנת המס .87 .2בכתב ההגנה טען הנתבע שבשעתו שולמה לתובע גימלה על יסוד הנתונים שהיו אצל הנתבע ביחס להכנסתו בסך של -. 8054ש"ח, הכנסה ל- 3חודשים לפני התאונה. משהתברר לנתבע לפי שומה עצמית לשנת 1989כי לא היו לתובע הכנסות בסכום לפיו שולמה הגימלה, שונה הבסיס לתשלום הגימלה ל- 4546ש"ח במקום -. 8054ש"ח. בהתייחס לנ"ל שילם הנתבע לתובע גימלאות ביתר, והוא זכאי להשבתם. .3להלן העובדות הנוגעות לענין: א. התובע היה עובד עצמאי בתקופה הנוגעת לענין, הוא יליד 27/10/58, נפגע בתאונה ביום 27/2/89, הוא נשוי + שלושה ילדים. ב. התובע קיבל דמי פגיעה וגימלת נכות כאשר ההכנסה ששימשה בסיס לחישוב הינה -.054, 8ש"ח לרבעון, וזאת עד חודש .12/90 ג. בחודש 12/90נשלחה לתובע הודעה על הפחתת בסיס הקיצבה, להלן נוסח המכתב: "הנדון: קיצבת נכות מעבודה תאונה מיום 27.2.89 הריני להודיעך כי בעקבות השומה העצמית שנתקבלה לשנת 89, הבסיס לחשוב הגימלה יהיה -. 4546ש"ח במקום -. 8054ש"ח אשר עד היום שולמה לך הקיצבה לפי בסיס זה. בעקבות זאת נוצר לחובתך תשלום מעל למגיע בדמי פגיעה בסך -. 6874ש"ח אשר ננכה אותו מקיצבת הנכות המשתלמת לך. גם כן ייוצר חוב ע"ח קיצבת הנכות אשר שולמה לך והודעה תשלח אליך ישירות ע"י המחשב וגם סכום זה ינוכה מקיצבת הנכות." ד. מאז ההפחתה, המוסד משלם לתובע את הקיצבה המופחתת ואף מקזז מדי חודש סכום לסילוק התשלום העודף עקב החלת ההפחתה רטרואקטיבית. ה. התובע הגיש דוחות על הכנסותיו ונערכו לו שומות סופיות וזמניות בתאריכים הבאים: 1) ביום 28/7/88שומה סופית לשנת המס 1986ע"ס 000, 23ש"ח. 2) ביום 2/1/89שומה זמנית לשנת המס 1987ע"ס 571, 49ש"ח. 3) ביום 21/6/89שומה זמנית לשנת המס 1988ע"ס 716, 59ש"ח. 4) ביום 7/6/90שומה זמנית לשנת המס 1989(הפסד של 286, 2ש"ח). .4לאחר הגשת סיכומים ע"י ב"כ הצדדים ניתנה ביום 29.1.96החלטה כדלקמן: "א) האם לצורך מתן הגמלה התייחס המ.ל.ל לסה"כ ההכנסות שהיו לתובעת  1989או רק להכנסות מחודשים 12/88- 11ו-.1/89 ב) כיצד חושבו המקדמות לחודשים הנ"ל, על פי איזה נתונים." .5להלן תגובת ב"כ התובע להחלטה הנ"ל: א. הבסיס לחישוב גמלאות: ההכנסה שהיתה אצל המל"ל כשומה עצמית או סופית שהתקבלה לפני השנה השוטפת, כך לענין 11+ 1988 12לקח המל"ל בחשבון לצורך חישוב הגמלה את ההכנסה שהיא עפ"י שומתו העצמית של התובע לשנת המס 1986, שכן זו השומה שהיתה למל"ל לטענתו לפני .1/1/1988 בהתייחס לנ"ל, לא הכנסת התובע במשך 1989ולא הכנסתו שהיתה לו בחודשים 11+ 1988 12ובינואר 1989, שמשו את המל"ל לצורך חישוב הגמלה. כאשר התקבלה אצל המל"ל שומתו העצמית של התובע לשנת 1989, שהיתה שומה שלילית (שומת הפסד), תיקן המל"ל את הבסיס לחישוב הגמלה והפחית את הגמלה החדשית וזאת בחדש דצמבר 1990, הפחתה שבעקבותיה הוגשה התביעה דנא. ב. חישוב המקדמות לחדשים 11+ 1988 12וינואר 1989: המקדמות ששילם התובע בגין התקופה הנ"ל, הם לפי השומה שהיתה אצל המוסד לפני 1/1/1988ואולם התובע נדרש כמו כל מבוטח עצמי לשלם את הפרשי דמי הביטוח, גם לאחר תום שנת הכספים, ועם קבלת השומה המעודכנת. המל"ל מזכה את המבוטח העצמי אם ובמידה ומתברר עפ"י השומה כי דמי הבטוח שמגיעים, הם נמוכים משעור המקדמות ששולמו בפועל במשך השנה השוטפת. .6להלן תגובת ב"כ הנתבע להחלטה הנ"ל: .1א) בסיס לצורך תשלום הגימלאות לנפגעי העבודה הינו הכנסות בתקופה של רבע השנה, שקדם ל- 1לחודש, בו חל היום שבעדו מגיעים לראשונה למבוטח דמי ביטוח וזאת לפי ס' 98לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה  1995(ס' 54לחוק 1968) ותקנה 9א' לתקנות הביטוח הלאומי, תשי"ז .1956 ב) לאור זאת, בסיס לתשלום הגימלאות במקרה של התובע הוא הכנסותיו בחודשים 12/88- 11ו-.1/89 ג) חישוב הבסיס הוסבר בתעודת עובד ציבור שהוגשה מטעם הנתבע. .2א) המקדמות לחודשים 12/88- 11חושבו לפי שומה עצמית של שנת 1986, שנתקבלה במוסד לביטוח לאומי לפני .1/1/88 דרישה לתשלום נשלחה לתובע ביום .23/10/88 ב) מקדמה לחודש 1/89חושבה לפי שומה סופית של שנת 1986, שנתקבל במוסד לביטוח לאומי אחרי 1/1/88דרישה לתשלום נשלחה לתובע ביום .7/2/89 .7א. ביום 4.6.96הוזמנו ב"כ הצדדים להשלמת סיכומים, כן הוזמן עובד המוסד, במהלך הישיבה ניתנו ההצהרות כדלקמן: "עו"ד גב' ליאנדרס: השומה ממס הכנסה לשנת 87הגיעה לביטוח לאומי ממס הכנסה בתאריך 14/5/89, דהיינו לאחר התאונה. עו"ד נאסר: אני מסכים שאם אכן השומה של שנת 87הגיעה בתאריך שנמסר לעיל אזי הביטוח הלאומי פעל כדין, כשחישב את הגמלאות לפי שנת 86, אבל אני לא מוותר על הטענה שלי שלמוסד יש שיקול דעת על פי התקנות, ושהמקרה הנדון על פי נסיבותיו הצדיק את שיקול הדעת לטובת התובע. מר ג'אמל סאלם: את תיקון השומה הסופית לשנת 86קיבלנו לאחר התאונה בשנת .31/8/89 עו"ד נאסר: אני מבקש תזכורת נוספת בהסכמת חברתי אם תסכים לבדוק את הנתונים הדרושים לצורך העניין." ב. ביום 7.1.97התקיימה ישיבה נוספת בה הוצהר במהלך הישיבה כדלקמן: "ב"כ התובע: אני מסכים שלפי רישומי המוסד השומה של שנת 87הגיע בתאריך שנמסר על ידי עו"ד ליאנדרס. אבל אני לא מסכים שהמוסד פעל כדין. לגבי שומה של שנת 86אני מפנה למסמך לפיו השומה נתקבלה לפי .31.8.86 המסמך סומן באות א' בהסכמת עו"ד ליאנדרס. יש בידי אינפורמציה כי בעקבות המקרה שלי הוצא חוזר שמספרו 1177מיום 1.2.95ואני מעוניין לראות אותו, פניתי לביטוח הלאומי ולא נעניתי. ב"כ הנתבע: אני מוכנה לעזור לחברי, אני לא רואה שום צורך שהחוזר הזה יכול להשפיע על התיק הזה. באי כח הצדדים: מבקשים תזכורת נוספת ואחרונה. החלטה .1נקבע לתזכורת נוספת ליום 25.2.97בשעה 15: 10בחיפה." .8החוזר שדובר בו בישיבת 7.1.97הומצא לידי ב"כ התובע (מדובר בחוזר 1177מ- 1.2.95העוסק בגמלה חוסמת), לענין חוזר זה הוגשו תגובה ותגובה שכנגד. .9ביום 6.5.97הוזמנו ב"כ הצדדים ועובד המוסד להבהרות נוספות, להלן ולצרכי נוחות הדברים שנרשמו: "מר סאלם: הפגיעה היתה בפברואר 89הבסיס לתשלום דמי פגיעה היה ההכנסה שהיתה בידיעת המוסד לשנת 86(מפנה לתעודת עובד ציבור מ-28.4.92) דמי הפגיעה מחושבים לפי הכנסה ברבעון האחרון לפני הפגיעה. הואיל והפגיעה היתה 2/89הריבעון הינו חודשים נובמבר דצמבר .88וינואר 89לגבי נובמבר ודצמבר 88יש גימלה חוסמת לפי הכנסה שהיתה במוסד לשנת .86לגבי ינואר 89זה לא חסום. והחישוב הוא לפי השומה הסופית. ההכנסה לצורך תשלום דמי פגיעה לחודשים נובמבר ודצמבר 88לא השתנתה, השתנה רק ינואר 89לפי שומה סופית. לשאלת בית הדין אילו במוסד היתה הכנסה לשנת 87שהגיעה לפני 1.1.89, ההכנסה של 87היתה נלקחת בחשבון כבסיס לתשלום דמי ביטוח לשנת 89, אבל לא לנובמבר 88ודצמבר .88 לשאלת עו"ד נסאר: אם התובע היה בא לביטוח לאומי ומצהיר על הכנסה גדולה יותר, לצורך תשלום מקדמות במהלך דצמבר 88ולפני נובמבר 88, ההכנסה הזו היתה משמשת לצורך מקדמות וגם לצורך תשלום דמי פגיעה, לחודשים נובמבר 88ודצמבר .88 באי כוח הצדדים: אין לנו צורך בהשלמות נוספות מבקשים שיינתן פסק דין מוקדם ככל האפשר." .10המחלוקת בענייננו אם כדין פעל המל"ל, בחישוב דמי הפגיעה באשר לתאונה מיום 27.2.89, ובגין חישוב זה הוגשה תביעה ביום .25.7.91 חשוב לציין המועדים הנ"ל לאור פער הזמן שחלף ממועד הגשת התביעה עד לפס"ד. .10א. הבסיס לצורך תשלום גמלאות לנפגעי עבודה הנן הכנסות בתקופה של רבע השנה שקדם ל- 1לחודש בו חל היום שבעדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה למבוטח (זאת לפי ס' 98לחוק הבטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995, וכן תקנה 9א' לתקנות הבטוח הלאומי, תשכ"ז-1956). ב. המועד בו קרתה בענייננו התאונה לתובע הנו 27.2.89, לפיכך, רבע השנה שקדם לתאונה הנם החודשים 11/88, 12/88, .1/89 ג. במועד בו קרתה התאונה היו בידיעת הנתבע ההכנסות לשנת 1986, לפיכך, ובשעה שהמוסד פעל בתשלום הגמלה לפי הנתונים שהיו בידיו לשנת 1986, הוא פעל כדין (לגבי החודשים 12/88- 11הגימלה הנה חוסמת לפי ההכנסה שהיתה במוסד כאמור). ד. הקביעה הנ"ל (דהיינו, ידיעת המוסד לענין ההכנסות לשנת 1986) נקבעה על ידינו על יסוד הצהרת ב"כ התובע בדיונים בפנינו, על יסוד האמור בתעודה עובד צבור מיום 28.4.92(שצורפה להודעת המוסד מיום 11.5.92), וכן על יסוד מסמך "א" שצורף לתיק בית הדין במהלך ישיבת .7.1.97 ה. על פי האמור בסעיף 345לחוק דין המקדמות כדין דמי בטוח. ו. לפי תקנה 11לתקנות הבטוח הלאומי (מקדמות) תשמ"ד-1984, השומה העצמית הופכת לסופית לענייננו, אף אם השומה הסופית מצביעה על גידול בהכנסות לפי תקנה 11, לא מחייבים את התובע בהפרשי שומה וגם לא משנים הבסיס לצורך תשלום גמלאות. ענין זה נדון כבר בדיון נא/ 0/138יחיאל תורג'מן נ. המל"ל (לא פורסם). .11בהתייחס לאמור לעיל, והואיל והמוסד פעל לפי השומה שהיתה בידיו לשנת 1986, הפעולה שנעשתה ע"י המוסד הנה כדין, ודין התביעה להדחות. .12ניתן היום 01/06/97בהעדר - לשלוח לב"כ הצדדים פס"ד בדואר. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. .13כל צד רשאי להגיש ערעור על פסק הדין לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30יום מקבלת פסק הדין.נכותנכה עבודה