תביעה למענק נכות מעבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה למענק נכות מעבודה: 1. התובע עותר לתשלום מענק נכות בגין 59 חודשים (במכפלת סכום הקצבה לה הוא זכאי) עקב תאונת עבודה מיום 17.9.87. 2. בכתב ההגנה נטען כי בקשת התובע לקביעת דרגת נכות מעבודה הוגשה לנתבע ביום 11.8.98 בעוד שפסק הדין המכיר בתאונת העבודה ניתן כבר ביום 9.7.92. התובע השתהה בהגשת תביעתו ובדין קבע הנתבע כי הוא זכאי לתשלום בגין 11 חודשים בלבד, וזאת בהתאם לסעיפים 107 ו-296(ב) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן- החוק). 3. בפרוטוקול הדיון מיום 1.4.01 הסכימו ב"כ הצדדים להגשת טיעונים בכתב נוכח העובדה שמדובר בשאלה משפטית ואין צורך בהבאת ראיות. 4. הרקע העובדתי: א. התובע נפגע בתאונת עבודה ביום 17.9.87. ב. ביום 11.10.88 הגיש התובע תביעה לנתבע להכרה בתאונה כתאונת עבודה. תביעתו נדחתה. ג. התובע עתר לבית הדין על החלטת הנתבע (תיק מס' שן/793-0) וביום 9.7.92 ניתן פסק דין אשר חייב את הנתבע להכיר בתאונה מיום 17.9.87 בגדר תאונת עבודה. ד. ביום 11.8.98 הגיש התובע בקשה לנתבע לקביעת דרגת נכות כתוצאה מהפגיעה בעבודה. ה. ועדה רפואית של הנתבע קבעה לתובע נכות כדקלמן: 100% נכות לתקופה 24.4.88 עד 31.12.88, 50% נכות מיום 1.1.89 ועד יום 30.4.89, 25% נכות מיום 1.5.89 עד 31.8.89 ו-15% נכות צמיתה מיום 1.9.89. ו. ביום 21.10.99 הודיע הנתבע לתובע על זכאותו לתשלום מענק קצבה בגין 11 חודשים. 5. טענות הצדדים: טענות ב"כ התובע: א. התובע הגיש תביעתו לנתבע רק בחודש 08/98 מאחר וסוגיית נכותו התבררה בהליכים משפטיים, ראשית בבית הדין לעבודה ואחר כך בתביעה כנגד חברת הביטוח בגין תאונת דרכים, תביעה שהסתיימה רק בשנת 1998 בקביעה כי לתובע 15% נכות צמיתה. ב. התיקון לסעיף 296 לחוק אינו חל בעניינו של התובע באופן רטרואקטיבי. ג. את הדיבור "מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים במענק" בסעיף 107 לחוק, יש לפרש כך שהתנאים המזכים נוצרו ביום מתן פסק הדין המכיר בתאונה כתאונת עבודה, דהיינו ביום 9.7.92 , ולפיכך על פי החישוב כאמור בסעיף 107 לחוק יש להפחית 24 חודשים מהמענק העומד על 70 חודש במקור, ולא 59 חודשים כפי שעשה הנתבע. טענות ב"כ הנתבע: א. התובע הגיש את התביעה לנתבע בשיהוי של 6 שנים מטעמיו שלו שכן ההליכים בבית משפט השלום כנגד חברת הביטוח לא מנעו ממנו הגשת התביעה במועד. ב. סעיף 296 לחוק נכנס לתוקף ביום 1.6.98 בעוד שתביעת התובע הוגשה ביום 11.8.98 ולפיכך חל התיקון בעניינו של התובע. ג. את הדיבור "מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים במענק" בסעיף 107 לחוק יש לפרש כמועד בו נקבעה דרגת נכות צמיתה למבוטח ע"י ועדה רפואית, וזאת על סמך כותרת הסעיף המגדירה את התנאים כאמור. משכך, ועל פי החישוב כאמור בסעיף, בדין קבע הנתבע כי התובע זכאי למענק קצבה בגין 11 חודש. לאחר שבחנו טיעוני ב"כ הצדדים, להלן החלטתינו: 6. סעיף 107 לחוק קובע: "מענק לנכה עבודה שדרגת נכותו 5% או יותר, אך פחות מ-20%. (א) נכה עבודה כאמור בסעיף 104(ג) חשלם לו המוסד מענק בסכום המתקבל מהכפלת קצבה חודשית, בשבעים; הוגשה תביעה לגמלה לפי סימן זה לאחר שתמו 48 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים במענק, ישולם המענק, על אף האמור בסעיף 296(ב), ובלבד שסכום המענק יופחת בסכום השווה לקצבה חודשית כפול במספר החודשים שמתום 48 החודשים האמורים ועד החודש שבו הוגשה התביעה". סעיף 104 לחוק קובע: "זכות לקצבה או מענק. (ג) מענק לפי סעיף 107 ישולם לנכה עבודה שדרגת נכותו היא דרגה יציבה והיא פחותה מ-20% אך אינה פחותה מ-5%". הזכות לתשלום מענק או קצבה מהביטוח הלאומי מתגבשת בשני שלבים. בשלב הראשון מוגשת תביעת המבוטח להכרה בארוע תאונתי בגדר "תאונת עבודה", ועל סמך הנתונים שהוצגו בפניו מחליט הנתבע האם יש מקום להכיר בתאונה בגדר תאונת עבודה כמשמעה בחוק. באם לא הוכרה התאונה כתאונת עבודה רשאי המבוטח לעתור לבית הדין כנגד החלטת הנתבע, ובמקרה כגון זה, כפי שקרה בענייננו, תיתכן הכרה בארוע תאונתי בגדר תאונת עבודה מכח פסק דין. אולם, הכרה באירוע תאונתי בגדר תאונת עבודה אינה מזכה, כשלעצמה, בתשלום קצבה או מענק, וכבר נפסק כי: "לא כל פגיעה בעבודה גוררת בעקבותיה "נכות", מכאן שהכרה בפגיעה כפגיעה בעבודה אינה בהכרח הכרה ב"נכות", וכן שהנכות נובעת מאותה פגיעה בעבודה" (דב"ע 98/ 2-01 גד באלי נ' המוסד פד"ע לג 284). זכאות המבוטח לגמלה או מענק עקב תאונת עבודה, מתגבשת רק לאחר התכנסותה של ועדה רפואית אשר מאבחנת, על סמך מסמכים רפואיים, את הליקוי ממנו סובל המבוטח, קיומו של קשר הסיבתי הרפואי בין הליקוי לפגיעה בעבודה, וקובעת את אחוזי הנכות הזמנית והצמיתה שנותרו, אם נותרו, עקב התאונה. וראה לעניין זה הוראת תקנה 2(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956 הקובעת: "דרגת נכות של נפגע תיקבע ע"י ועדה...". בענייננו, סעיף 107 לחוק חל על התובע בשל קביעת הועדה הרפואית כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 15%, כאמור בכותרת סעיף 107 לחוק וכן בסעיף 104 לחוק. מכאן שהתנאים המזכים במענק נוצרו עם קביעת הנכות הצמיתה, על ידי הועדה הרפואית, אשר היא בלבד מוסמכת לקבוע אם נוצרה נכות צמיתה ואת מועד תחולת הנכות כאמור, ועל סמך קביעתה משולמת הגמלה למבוטח. ויודגש, יש להבחין בין עילת התביעה לקביעת דרגת נכות אשר נוצרה לתובע בשנת 1992, עם מתן פסק הדין אשר הכיר בתאונת העבודה שארעה לו, לבין המועד בו נוצרו התנאים המזכים במענק כשלון סעיף 107 לחוק, מועד הנקבע על ידי ועדה רפואית על פי שיקולים רפואיים ומבלי שום קשר למועד בו הכיר הנתבע בארוע התאונתי בגדר תאונת עבודה, או המועד בו הוצהר על כך בפסק הדין. נוכח האמור בסעיף 107 לחוק לא מצאתי אחיזה לטענת ב"כ התובע לפיה יש לחשב תקופת 48 החודשים המנויים בסעיף מיום מתן פסק הדין בעניינו של התובע, ולא מצאתי פגם משפטי בהחלטת הנתבע אשר מצדיקה התערבותו של בית הדין. 7. במאמר מוסגר יצויין, כי תמוה מדוע המתין התובע זמן כה רב בהגשת תביעתו לנתבע, שהלא אין כל קשר בין התביעה שהגיש כנגד חברת הביטוח להכיר בתאונה בגדר תאונת דרכים, לבין הכרת הנתבע בתאונה בגדר תאונת עבודה. אלמלא השתהה התובע שנים ארוכות, הרי שהיה חל עליו הרישא של סעיף 107 לחוק והוא היה זכאי לכאורה למענק הנכות במלואו. 8. סוף דבר - התביעה נדחית.מענק נכותנכות מעבודהמענקנכות