קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לקבלת בעלות על רכוש בחנות: 1. בפניי תובענה למתן פסק-דין הצהרתי שהמיטלטלין המצויים בחנות של המבקשת ברחוב ההגנה 10 פ"ת הנם בבעלותה הבלעדית. המבקשת מתבססת על חשבונות, אישורי יועצי מס, שוברי תשלום למל"ל, פנקס מע"מ וסרט קופה רושמת, חוזי שכירות, מסמכי רישום ורשימת נכסים. לטענת המבקשת אין קשר למשיבה מס' 2 (להלן:"החייבת") מלבד הכתובת הרשומה ברשם החברות שהינה רק לגבי פקודת החברות, כשהחייבת אינה פעילה, אין לה מספר עוסק מורשה ואינה מנהלת עסק כלשהו ברחוב ההגנה 10 פ"ת. לטענת המבקשת, מר ניסים דליגטי, שהוא מנהל המבקשת, הפנה את המשיב מס' 1 לאחיו-יהושע-מנהל החייבת ובזה הסתיים הקשר בינו לבין הזוכה. לטענת המבקשת היא הוקמה בשנת 1991 - שנים רבות לפני החייבת ולפני רישום העיקול, כשהחנות מעולם לא הושכרה לחייבת. לטענת המשיב מס' 1 המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה לפי סעיף 28(א) לחוק ההוצל"פ, כשלא הומצאה, ולו קבלה לגבי רכישה אחת למיטלטלין שעוקלו ולגבי הציוד הקבוע, וכן טופס יא מאושר ע"י רו"ח. כך לגבי 2 הטלוויזיות שעוקלו, 6 המכונות עם השלט, קופה רושמת, מחשבים, קלטות וידאו ומשחקים. לטענת המשיב מס' 1 לא צורפה ראיה לכך שהחברה אינה פעילה, והאישור שצורף הנו סתמי ועומד בניגוד לתדפיס רשם החברות. לטענת המשיב המס' 1 לא ניתן ללמוד על השוכר מהסכמי השכירות. לטענת המשיב מס' 1 עולה שיש לראות את שתי החברות כישות משפטית אחת כעולה מהכתובת הרשומה של החברות באותו מקום, כשהשיק נשוא תיק ההוצל"פ נושא את כתובת החברה החייבת, כשב- 99% ממניות החברה החייבת מחזיקה המבקשת, ובאחוז הנוסף מחזיק מר יהושע דליגטי - אחיו של ניסים דליגטי, כשלשתי החברות שם כמעט זהה, כשגם במסמכים יש בלבול בין השמות והחברות עוסקות במטרות או עיסוק זהה. לטענת המשיב מס' 1 יש זהות באנשים המפעילים את המבקשת והחייבת, תוך אי הפרדה בין נושאי התפקידים, כשההעסקה נעשתה בין מר ניסים דליגטי והמשיב מס' 1, בלא שמנהל החייבת ראה את החשבונית בגינה הוצא שיק מטעם החברה. 2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים ובראיות שבתיק, החלטתי לדחות את התובענה, וזאת מן הנימוקים כדלקמן: אני קובע שהמבקשת לא הרימה את נטל הראיה ונטל השכנוע המוטל עליה. למרות החלטתי מיום 23/09/1999 בה אפשרתי למבקשת להמציא את הקבלות לגבי המיטלטלין שעוקלו ולגבי הציוד הקבוע בנכס, לא הומצאו הקבלות והחשבוניות לגבי הציוד האמור (בדו"ח המעוקל יש ציוד של 2 טלוויזיות, משחקי טלוויזיה, 6 מכונות עם שלט, קופה רושמת וכו', שלא צורפו המסמכים הספציפיים לגביהם). גם חוזי השכירות שצורפו לא מסייעים למבקשת, שכן החוזה האחרון שהוצג משנת 1998 נעשה באופן אישי עם מר דליגטי ניסים ולא עם המבקשת (יש לציין גם שלא הוצגו כל חוזי השכירות אלא רק חלק ולא רציף). במקרה זה הכתובת הרשומה של החייבת הינה רחוב ההגנה 10 תל-אביב, כשבעלת 99% מהמניות הינה המבקשת בעצמה שהכתובת הרשומה שלה הינה בוסטון ארה"ב. מנהל המבקשת-מר ניסים דליגטי הנו אחיו של מנהל החייבת-יהושע דליגטי, וכאמור למעשה המבקשת היא בעלת המניות העיקרית בחייבת. אני מקבל את גרסתו של המשיב מס' 1 כאמינה עליי לגבי העובדה שהוא נפגש רק עם ניסים דליגטי בלבד ולא עם יהושע דליגטי לגבי ביצוע העסקה נשוא התובענה וקיבל ממנו את כרטיס הביקור שצורף כנספח א' לנ1/. אני קובע שהמו"מ נוהל בין המשיב מס' 1 לבין מר ניסים דליגטי לגבי אספקת הסחורה - פרחי הזכוכית, כשקבלת הסחורה אושרה ע"י מר ניסים וכן החשבונית, ומר ניסים הוא שהבטיח לשלוח למשיב מס' 1 שיק לתשלום בגי הסחורה, כשהשיק שנשלח הוחזר. אי הדיוק בחקירתו של המשיב מס' 1 לגבי מקומות וזמני הפגישות לא גורעים מאמינותו של המשיב מס' 1 ומכך שאני קובע שהוא ביצע את העסקה עם מר ניסים, אותו הכיר, אתו נפגש והוא הציג לו את הכרטיס (עמ' 13 לפרוטוקול מיום 21/12/1999, שורות 8-7). מר יהושע דליגטי, בעצמו, קושר אותו לאחיו ניסים ולכתובת ברחוב ההגנה 10 וטוען שביקש מאחיו ניסים שהמען למכתבים יגיע לכתובת זו, כשהוא טוען שהוא לא עשה את העסקה עם המשיב מס' 1 ולא מכיר אותו בכלל ושאחיו ניסים אמר לו שיש איזה מישהו שרוצה למכור סחורה כלשהי והוא תקוע עם זה, וניסים שאל אם הוא יכול לעזור לו (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 21/12/1999, שורות 15-18, כשיהושע לא ראה את המשיב מס' 1 מעולם). בניגוד לדבריו של יהושע שהחייבת לא פעילה, הדבר עומד בניגוד למפורט ברשם החברות, כשגם מר יהושוע העיד שהחשבון בנק של החייבת קיים ולא נסגר. מר יהושע מאשר כאמור שהוא לא מכיר בכלל ולא ראה את המשיב מס' 1 מעולם לא ראה את החשבונית של המשיב מס' 1 עבור הסחורה, ואין לו מושג אם הסחורה נרשמה בכלל בספרי החייבת (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 17-13). גרסה זו של מר יהושע מחזקת את גרסת המשיב מס' 1 שאני נותן בה אמון ומעדיפה כמהימנה ואמינה עליי על פני עדותו של מר ניסים דליגטי לגבי הפגישות ביניהם, העסקה ביניהם ונתינת כרטיס הביקור. בניגוד לגרסת מר ניסים (שגם הוא מאשר שפגש את המשיב מס' 1) אני קובע שמר ניסים לא היה מתווך שהפנה את המשיב מס' 1 לאחיו יהושע ובזה הסתיים הקשר ביניהם (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 23/09/1999, שורות 7-5). אני קובע שהמשיב מס' 1 נפגש רק עמו ולא עם יהושע (כפי שהעיד גם יהושע), והדבר מחזק את גרסת המשיב מס' 1 שאני מעדיפה כאמור על פני גרסת מר ניסים וגרסת המבקשת. זאת ועוד, הקשר בין מר ניסים למשיבה מס' 1, לגבי סחורה של פרחים מזכוכית במשרדים ברחוב ההגנה 10, לא מצביע על פעולות דווקא בנושא של משחקי טלוויזיה, שזו פעילות המבקשת לטענת מר ניסים. מר יהושע לא מכיר בכלל את החשבונית ואין לו מושג בכלל אם היא נרשמה בספרי החייבת, והרושם הנו שהוא בכלל לא יודע במה מדובר והעסקה נעשתה בין המשיב מס' 1 למר ניסים תוך שימוש של מר ניסים בחייבת לצורך התשלום. אני קובע שבקשה זו הוגשה בחוסר תום לב ע"י המבקשת תוך ניסיון להברחת רכוש ותוך ערבוב בין המבקשת לחייבת. מדובר בשני אחים שמנהלים את המבקשת (ניסים) והחייבת (יהושע), כשהמבקשת גם בעלת רוב המניות של החייבת. למרות טענת מר ניסים שהמבקשת עוסקת רק במשחקי טלוויזיה, נתפסו ועוקלו במשרד ברחוב ההגנה 10 6 מכוניות עם שלט המתאימות יותר לצעצועים, וכן צעצועים בתפזורת. גם מר ניסים העיד בעצמו בעמ' 4 לפרוטוקול מיום 23/09/1999, שורות 9-10, שהכתובת הייתה כדי שיהושע לא ישכור משרד, דהיינו לא מדובר רק במשלוח דואר אלא באי צורך בשכירת משרד. בנוסף, השיק נשוא תיק ההוצל"פ של החייבת נושא עליו את הכתובת הנ"ל, ולכן לא מדובר ב"מען למכתבים בלבד" כגרסת האחים. מדובר בשני אחים, שקיים קשר הדוק ביניהם, שהתרשמתי שמי שעומד מאחוריהם הוא מר ניסים, שהוא הדומיננטי מבין השניים בשתי חברות בעלות שם דומה, כשגם במסמכים שצורפו יש שינויים ווריאציות בשמות (כמו בפנקסי מע"מ - "בובלס אימפוריום אינק" ובב"ל - "בבלס אימפריום בע"מ צעצועים"), כך שאין דיווח מופרד גם לרשויות. בניגוד לגרסתו של מר ניסים שהמבקשת עוסקת במכירת משחקי טלוויזיה בלבד הוא הצהיר בסעיף 2 לת1/ על עסק למכירת צעצועים וצורכי משרד, וגם בחשבוניות שצורפו לתצהירו יש חשבוניות בגין אביזרים לפורים ותחפושות. אני קובע כי מר יהושע לא ראה בכלל את המשיב מס' 1, כל המו"מ והעסקה נעשו בין המשיב מס' 1 למר ניסים לגבי עסקה שנעשתה כביכול עם החייבת, כשיש לציין שהמבקשת ו/או החייבת לא הציגו את החשבונית בגינה הוצא השיק לגבי הסחורה שנתקבלה. במקרה זה, לאור הערבוב והקשר ההדוק בין החברות כאמור, היחסים המשפחתיים ואותות "אי האמת" כאמור, יש לכך השלכה על נטל הראיה, ויש להתייחס בחשדנות לקשר זה ולחשד שהוא נועד לאפשר לבעלי השליטה בשתי החברות להמשיך ולהחזיק במיטלטלין ללא חשש של עיקול או טענות אחרות של צד שלישי [ראה ה.פ (ת"א) 1823/92 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' סבג ואח', פ"מ תשנ"ו(3) 432-433,421 וה.פ (ת"א) 1137/89 טוגאן בע"מ נ' גלעד ומאיר דורון, תקדין מחוזי 92(1) 154], כשבמקרה של חברות משפחתיות ניתן גם לבצע הרמת מסך [ראה ע"א (ת"א) א. חיון הובלות ושירותים בע"מ נ' דבח (לא פורסם)]. מעבר לכך קיימת לכאורה במקרה זה גם החזקה הקבועה בסעיף 28(א) לחוק ההוצל"פ לגבי החזקה בחצרים בכתובת הרשומה ברשם החברות, ואני קובע שהמבקשת לא סתרה זאת. ביהמ"ש מצווה למנוע הברחת נכסים מפני נושים, במיוחד בין קרובים [ראה ה.פ (ת"א) 16/92 וידר נ' אלשייך, פ"מ תשנ"ה(1) 211,202]. במקרה דנן, השילוב בין הקשר ההדוק בין המבקשת והחייבת מבחינת הכתובת, העיסוק, השליטה של המבקשת בחייבת, הקשר בין האחים מנהלי החברות, אי המצאת קבלות ספציפיות לגבי הציוד נשוא הבקשה וכל אותם סימנים שהצבעתי עליהם ביחד עם העדפת גרסת המשיב מס' 1 מביאים לדחיית התובענה. האישורים והפרוטוקולים שהמציאה המבקשת לגבי המשרד הרשום והרישום הלא מחייב "לצורך פקודת החברות בלבד" לא גורעים מהערבוב בין החברות ומחוסר תום הלב שבהגשת בקשה זו ע"י המבקשת תוך שיתוף פעולה בין המבקשת לחייבת. 3. התוצאה הינה שאני דוחה את התובענה. אני מחייב את המבקשת לשלם למשיב מס' 1 הוצאות משפט בסך כולל של 5,000.- ש"ח. הסכום שהפקידה המבקשת בקופת ביהמ"ש יועבר למשיב מס' 1 לצורך כיסוי ההוצאות הנ"ל. בעלות