קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לקבלת מענק עבודה מועדפת: לפנינו תביעת התובע לתשלום מענק למי שעבד בעבודה מועדפת/נדרשת (להלן המענק). התובע שירת שירות צבאי סדיר מחודש נובמבר 1994 ועד לחודש נובמבר 1997. התובע עבד במלון נפטון באילת מיום 4.12.97 ועד ליום 25.4.98. לאחר מכן חזר התובע אל בית הוריו במושב עין איילה ועבד בְמִשְקָם מיום 1.5.98 ועד ליום 30.6.98. התובע הגיש תביעה לנתבע וזו נדחתה על ידי הנתבע ביום 9.6.99 מן הטעמים הבאים: לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לבין הוריו. התובע לא עבד פרק זמן כנדרש בעבודה בגינה מבוקש המענק. התובע טוען, כי עבד חמישה חודשים כמלצר במלון נפטון באילת, עבודה שעונה על הגדרת עבודה נדרשת ואחרי תקופה זו עבד במשך חודשיים במשק השייך להוריו, בעבודות כלליות. כן טוען התובע כי התקיימו יחסי עובד מעביד בינו לבין אביו כנדרש בסעיף 174 (א)(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן החוק). לחילופין יש לקבל את תביעת התובע לתשלום מענק מכוח סעיף 165(ב)()ד), הגם שהוא עבד במרחק העולה על 60 ק"מ ממקום מגוריו וזאת משום שהמעסיק ממן לו נסיעה בכל שבועיים לביתו. מנגד טוען הנתבע, כי באשר לעבודת התובע במלון נפטון באילת נלקחה תקופת עבודה של ארבעה חודשים בחישוב תקופת העבודה לצורך קבלת המענק, ואולם החודשיים במשק ההורים לא נכללו בתקופת העבודה הנדרשת, זאת משום שבעבודתו במשק הוריו אין התובע להגדרת עובד ולא נתקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לבין הוריו, כנדרש בסעיף 174 (א)(2) לחוק. באשר לתביעתו החילופית של התובע למענק חלקי, טוען הנתבע כי התובע העתיק את כתובת מגוריו למלון סנפיר באילת בחודש 12/97. המענק החלקי משולם על פי החוק רק למי שעבד בעבודה לא מתאימה. משהתובע התגורר על פי רישומי משרד הפנים בכל תקופת עבודתו באילת, העבודה שעבד בה היתה "עבודה מתאימה" ועל כן אין הוא עונה על התנאי של מענק חלקי. הזכאות למענק חלקי על פי סעיף 174 (ד) לחוק הינה אך ורק למי שעבד בעבודה מועדפת, ועל פי סעיף 174 א' לחוק הדרישה היא כי עבודה זו תהא בלתי מתאימה. השאלה הראשונה שעלינו לדון היא האם נתקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע להוריו. בענף הביטוח הלאומי, קירבה משפחתית אין בה, כשלעצמה, כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד מעביד. יחד עם זאת, כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה, הם קרובי משפחה, הלכה פסוקה היא כי בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו; עמד על כך כבוד הנשיא אדלר בפרשת אורלי יהלום (עב"ל 20105/96 אורלי יהלום - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 603, 616): "בענף הביטוח הלאומי, קירבה משפחתית - ולו קירבה בין הורים וילדים - אין בה, כשלעצמה, כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד מעביד. המניע לבחירת העובד, בין אם הוא מניע עיקרי או משני, אינו קובע לעניין קיומם של יחסי עובד מעביד. מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, היא היא הקובעת לעניין זה (דב"ע לג/108-0 המוסד לביטוח לאומי - כץ, פד"ע ה 31). עם זאת, כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, הלכה פסוקה במשפט הביטחון הסוציאלי היא, כי בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו;" ובהמשך פסק דין יהלום בעמ' 617 מביא כבוד הנשיא אדלר מבחנים שנקבעו בפסק דין גרוסקופף (עב"ל 20182/97 המוסד ביטוח לאומי - גרוסקופף, פד"ע ל"ד 97) ואת אלה יש ליישם גם בענייננו וכך נאמר: "שאלת קיומם של יחסי עובד- מעביד בענף ביטוח האבטלה, נבחנה לא מכבר על ידי בית דין זה בפסק דין גרוסקופף. אמנם, דן פסק הדין בקיומם של יחסי עובד מעביד בין בעל מניות בחברת יחיד, לבין החברה שבבעלותו, ואולם נקבעו בו פרמטרים לבחינת קיומם של יחסי עבודה, היפים אף לענייננו, ואלה הם: 1) האם הסדר העבודה הינו אמיתי או שמא מדובר בפיקציה? מבחן זה נועד למנוע ניצול לרעה של ביטוח אבטלה או מניפולציות שכל מטרתן זכייה בכספים מן המוסד לביטוח לאומי- כספים שאינם מגיעים על פי חוק. החשש מניצול כאמור, הקיים לגבי בעל מניות בחברה שבבעלותו כפי שנדון בעניין גרוסקופף, קיים אף לגבי העסקה בין בני משפחה בשל יחסי הקירבה השוררים ביניהם. לפיכך, יבחן בית הדין אם אכן בוצעה עבודה בפועל בעבור בן המשפחה, ואם התקיים דיווח שוטף למוסד על בן המשפחה כ"עובד". היה ויתברר כי בן המשפחה לא ביצע עבודה בפועל, וכי הדיווח נועד לשם השגת הגימלה, לא תקום זכאות לדמי אבטלה. 2) האם ניתן לקבוע מה היה שכרו של העובד? במסגרת מבחן זה, שומה על בית הדין לבדוק האם נשאו התשלומים אופי של שכר, והאם התמורה שהוגדרה כ"שכר עבודה" היא אכן תמורה בעד ביצוע עבודה בפועל. כאשר מדובר בעבודה בעבור בן משפחה, עולה החשש כי מדובר בעזרה משפחתית גרידא, שאין בגינה תמורה נאותה." האם הסדר העבודה הינו אמיתי, או שמא מדובר בפיקציה? בהודעתו לחוקר הנתבע (מוצג נ/4) תיאר התובע את העבודה שביצע במשק הוריו וכך ציין: "חזרתי חזרה למושב והתחלתי לעבוד במשק כפר הנופש השייך להורים. אני עבדתי עם פועלים תאילנדים, בניתי את המטבח השייך למסעדה, עשיתי קירות גבס למסעדה, יצקתי בטון במסעדה, את כל מבנה העץ למטבח מבחוץ - רצפתי את המסעדה ........ עבדתי בערך חודשיים ובנוסף עבדתי במשק החקלאי אם אני לא טועה זה היה השנה האחרונה של הבננות. פרקתי כבלים שהחזיקו את הבננות. עקרנו שטח אז פניתי עמודים. ש. מהם הימים והשעות בהם עבדת? ת. עבדתי שישה ימים בשבוע. בצימרים עשינו גינון - אבנים למסלעת. אני עושה פה הכל אם צריך עוזר במטבח, הרכבתי שולחנות, שפצנו בר במסעדה. התחלתי לעבוד בשעה 8.00 - 9.00 בבוקר עד השעה עד הלילה 19.00 - 20.00 בערב אפילו עד השעה 02.00 לפנות בוקר". ובהמשך: "ש. כיצד שולם שכרך? ת. קבלתי אצל ההורים תלושי משכורת. השכר לא היה לא קבלתי שכר כי אין להם לא היה להם לתת לי 2000 ₪ 3000 ₪. ש. מי קבע את השכר ומה הבסיס? ת. לא עבדת בשביל הכסף זה לא מה שחשוב. קבלתי כסף למה שרציתי. דברים כמו פלפון- לבלות - דלק. ש. האם היו עבודות נוספות שבצעת במשק? ת. לא, חזרתי לעבוד במשק כי היו צריכים אותי לפני העונה. ש. האם היה צורך בעבודתך במשק ומדוע? ת. בטח. כי אין להם יכולת כספית להורים שלי ........כספים ואין להם מספיק ידים עובדות. עבדתי במשק לצורך עזרה ועבודה." בתצהירו ציין התובע כי עבד במשק הוריו במושב עין איילה מיום 1.5.98 ועד 30.6.98. בגין עבודתו זו הונפקו לו תלושי שכר (מוצגים ת/4 ו ת/5), את התשלומים בפועל קיבל יותר מאוחר, על פי הסכומים שנרשמו בתלושי השכר. לאחר סיום עבודתו במשק פתח מסעדה ונרשם כעצמאי גר בעין איילה כשנה וחצי עד אשר עזב את העסק וחזר לעבוד באילת. התובע העיד בפנינו כי כשנה לאחר עבודתו ולאחר ההודעה שנתן לחוקר הנתבע, שילמו לו הוריו את השכר שהגיע לו לפי תלושי השכר. לפני כן היו לו צרכים יום יומיים ולאלה נתנו לו ההורים כסף ואת השכר שילמו לו יותר מאוחר. עוד ציין התובע כי השכר לא היה הדבר החשוב ביותר מבחינתו וכי יכול היה לקבל שכר גבוה יותר ממקומות אחרים ובכל זאת עבד במשק של ההורים כי היה לו גם טוב שם. אמו של התובע, גב' אסתר בנדט, העידה בפנינו כי שילמו לתובע שכר מאוחר יותר וגם שילמו לו מעבר לזה. האם ציינה כי כל הזמן היתה מזרימה לתובע כספים מעבר למשכורת. עוד ציינה האם כי הסכומים הרשומים בתלושים, זה השכר שהגיע לתובע. שוכנענו כי התובע אכן עבד בכפר הנופש של הוריו ובמשק שלהם, ואין מדובר רק בעזרה משפחתית. לא הובאה לפנינו כל ראיה לפיה עולה חשש כי לפנינו פיקציה או העסקה לא אמיתית של התובע. אכן ההורים לא שילמו לתובע בתחילה את שכרו משום, שלדברי התובע, לא היה להם כסף וממילא ההורים נתנו לתובע כספים לצרכיו המיידיים, אך לאחר מכן שולם השכר. אין ללמוד מאי תשלום השכר בסמוך לביצוע עבודה כי התובע לא ביצע עבודה בפועל. אשר למבחן השני - האם ניתן לקבוע מה היה שכרו של העובד? ניתן לקבוע מה היה שכרו של התובע על פי תלושי השכר. כאמור שוכנענו כי התובע ביצע עבודה בפועל ועבודתו לא היתה רק בגדר עזרה משפחתית, כך גם שוכנענו כי אין מדובר בפיקציה. אשר על כן אנו קובעים כי נתקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לבין הוריו בתקופה מיום 1.5.98 ועד 30.6.98. משקבענו כי נתקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע להוריו, אין לנו צורך לדון בטענתו החילופית של התובע בדבר זכאותו למענק חלקי. אשר על כן אנו מקבלים את התביעה וקובעים כי התובע זכאי למענק. משהתובע מיוצג על ידי עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי אין צו להוצאות. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. עבודה מועדפת / מענק שחרורמענק