קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לתשלום בגין עבודות ציורי קיר: 1. זו תביעה כספית, לשכר מוסכם ולחילופין לשכר ראוי. התובעת היא חברה העוסקת בעבודות ציורי קיר והדפסי קיר לפי הזמנה. הנתבעת היא מועצה מקומית. לפי הנטען בכתב התביעה, הזמינה הנתבעת מהתובעת עבודה בבית ספר מקומי של הנתבעת. העבודה כללה עיצוב וצביעת המעטפת החיצונית של בית הספר והקמת פסל סביבתי. התובעת טוענת, כי ביצעה את הרוב המכריע של העבודה שהוזמנה וכי הפסיקה את הביצוע, משום שהנתבעת הורתה לה להפסיקו. חשבונה, בסך 117,000 ש"ח, לא כובד. 2. הנתבעת טוענת, כי מעולם לא הזמינה את העבודה, כי בעקבות משא ומתן ראשוני, ביצעה התובעת את העבודה, ביוזמתה וללא הסכמת הנתבעת וכי מיד כשנודע לה, שהתובעת מבצעת עבודות לבית הספר, מבלי שהוזמנה לעשות זאת, דרשה מהתובעת להפסיק זאת מיד. עוד טוענת הנתבעת, כי בעקבות הצעה שהציעה לה התובעת לביצוע העבודה, הודיעה הנתבעת לתובעת, שתנאי להתחייבות הנתבעת הוא, קבלת אישור תקציבי לעבודות. 3. הוגשו תצהירי עדויות ראשיות, של מנהל התובעת ושל ראש המועצה הנתבעת, העדים הנ"ל נחקרו ועורכי הדין סיכמו טענותיהם. 4. אין מחלוקת על העובדות דלקמן: א. ביום 29.2.96 ערך מנהל התובעת מסמך, שהופנה לנתבעת ובו תיאור מרכיביה השונים של העבודה, הן עבודת העיצוב השיפוץ והצביעה של מעטפת בית הספר והן הפסל הסביבתי. עוד נזכר באותו מסמך, שמחיר המרכיב הראשון בעבודה - 70,000 ש"ח, מחיר הפסל - 30,000 ש"ח והמחיר הכולל - 100,000 ש"ח בתוספת מע"מ ("ההצעה"). ב. התובעת החלה לבצע את העיצוב, השיפוץ והצביעה של מעטפת בית הספר בחופשת הפסח של 1996, ואז נדרשה להפסיק את העבודה ולעזוב את שטח בית הספר. ג. התובעת לא קיבלה אישור בכתב לביצוע העבודה, או מסמך "הזמנה" שלה. 5. השאלה הראשונה היא, אם נכרת הסכם בין התובעת לנתבעת, לביצוע העבודה. ככל שמדובר בהסכם בכתב, התשובה ברורה והיא שלילית. ההצעה, על פניה, אינה אלא הזמנה של הנתבעת להתקשר עם התובעת לביצוע העבודה. כך עולה מרוחו הכללית של המסמך, אבל כך ברור גם מהסיפא שלו: נשמח לעמוד לרשותכם ולבצע העבודה כנדרש." 6. השאלה השניה והחלופית היא, אם נכרת הסכם בעל פה. בענין זה הציגו שני הצדדים עמדות עובדתיות סותרות. מנהל התובעת, כשנשאל על ידי ב"כ הנתבעת, מדוע התחילה התובעת בעבודה, למרות שלא קיבלה הזמנת עבודה השיב, שנאמר לו להתחיל בעבודה, וש"ההזמנה בדרך". מאידך ראש המועצה טען, שמעולם לא נאמרו דברים כאלה, ושמעולם לא הוחלט לאשר את הצעת התובעת או להזמין ממנה את העבודה. נראית לי עמדת הנתבעת, בענין זה, מעמדת התובעת: ראשית - הטענה שנאמר למנהל התובעת, שהתובעת יכולה להתחיל בביצוע העבודה, היא נקודה מרכזית ונדבך חשוב בתביעה. מן הראוי היה שנקודה זו, אם יש בה ממש, תקבל ביטוי בתצהיר העדות הראשית של התובעת, ולא תצוץ, כבדרך אגב, בתשובה לשאלה שנשאל מנהל התובעת בחקירה נגדית. שנית - אילו היה מנהל התובעת מפרט, ממי קיבל את האישור לגשת לעבודה, מתי קיבלו ובאיזה דרך - מילא, אך האמירה הסתמית והכללית, שניתנה לתובעת הוראה להתחיל בעבודה, בלי לפרט את מקורה, את מועדה וכו', אינה מאפשרת לנתבעת לבדוק את הדברים, אינה מאפשרת לה לנסות לסתור אותם ומשקלה מועט. שלישית - מנהל התובעת אישר, שקיבל מהנתבעת הזמנה מסודרת, לעבודה אחרת. והזמנה זו הוגשה והיא נושאת תאריך 26.3.96. לפי הנטען על ידי מנהל התובעת בעדותו, התובעת ביצעה את העבודות במרץ ואפריל 1996. לפיכך ברור, שתוכן ההזמנה והפרוצדורה הראויה היו ידועות לו כבר, אם לא לפני תחילת העבודות נשוא התביעה, לפחות במהלכן. בהזמנה הנ"ל נאמר במפורש, שעל עבודה שמעל 1,500 ש"ח, חייבת לבוא הזמנה חתומה על ידי ראש המועצה והגזבר. הדבר היה צריך להדליק נורה אדומה, מול פני מנהל התובעת. בנסיבות אלה, הטענה שהתובעת סברה בתום לב, שהיא זכאית לראות את ההודעה בעל פה, שמקורה לא הובהר, כאסמכתא להתחיל בעבודה נשוא התביעה, אינה משכנעת. ורביעית - לטענת מנהל התובעת, הספיקה התובעת לעבוד, שלושה או ארבעה שבועות. במילים אחרות, אפילו אם הסתמך מנהל התובעת, על האמירה האנונימית, שההזמנה אושרה ושהיא "בדרך", הסבר זה יכול להניח את הדעת למשך יומיים, שלושה או ארבעה, אבל משלא הגיעה ההזמנה במשך חמישה ימים, שישה, שבוע ויותר, מן הראוי היה שהתובעת תזדעק ותעורר את הבעיה ביוזמתה. המסקנה היא, אפוא, שהתובעת לא קיבלה אישור לגשת לביצוע העבודות, לא בכתב וגם לא בעל פה. 7. השאלה הבאה היא, אם שתיקתה של הנתבעת, בעוד התובעת מבצעת את העבודות בחצר בית הספר, אינה עולה כדי הסכמה מכללא. לכאורה, מדובר בעבודות שבוצעו בחלל הפתוח ולא בחדרי חדרים. שתיקת הנתבעת, לנוכח ביצוע העבודות, עשויה ללמד על הסכמה. אלא שלענין זה, לא הונחה תשתית ראויה על ידי התובעת. מהעדויות התברר, שהעבודה בוצעה בפסח. אם רצתה התובעת לבסס את הטענה, שהנתבעת הסכימה, בשתיקתה, לביצוע העבודות, היה עליה לפחות להוכיח, שמישהו בעל סמכות מטעם הנתבעת, ראה את עובדי התובעת מבצעים את העבודות ולא מיחה בעדם. הדבר לא הוכח ואפילו זכר לכך אין, בתצהיר העדות הראשית. התובעת טענה, אמנם, שהועמד לשימושה מחסן בבית הספר, כדי לאחסן בו ציוד וחומרים, אבל גם בענין זה, לא נאמר מי העמיד, לא מתי, לא ניתן הסבר או רקע כלשהו לטענה, ובהעדר מידע כאמור, אין לראות ברשות לאחסן דברים במחסן, הסכמה לביצוע העבודות. שתיקה סתם, כאר לא ברורה התמונה כולה, אינה מעידה, בהכרח, על הסכמה לביצוע העבודות. יתר על כן, יו"ר המועצה הנתבעת העיד, שברגע שנודע לו על ביצוע העבודות, הורה לסלק את העובדים מן המקום. מול גירסה זו, לא ניסתה התובעת להביא גירסה אחרת. אם אמנם כך הדבר, ברור שלא היתה הסכמה בשתיקה מצד הנתבעת לביצוע העבודה. 8. השאלה האחרונה היא, אם אין לחייב את הנתבעת, לשלם לתובעת, את שוויה של טובת ההנאה שקיבלה מהתובעת, מכח סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט1979-. הסעיף האמור קובע: פשיטא, שהנתבעת קיבלה מהתובעת שירות, או טובת הנאה והשאלה היא, אם לא ראוי, לחייב את הנתבעת להשיב לתובעת, על דרך תשלום בכסף, את שווי טובת ההנאה. נראה שאין סיבה, שהנתבעת "תתעשר" על חשבון הנתבעת. 9. אלא שלענין זה, הקושי מתעורר בשאלה, מהו שוויה של טובת ההנאה: (א) ברור שעסקינן רק בשיפוץ וצביעת מעטפת בית הספר, שכן הפסל לא נמסר לנתבעת והיא לא נהנית ממנו. (ב) ב"כ התובעת טוען, שאת שווי טובת ההנאה, ניתן להסיק מההצעה. דעתי איננה, בכל הכבוד, כדעתו. ההצעה מפרטת את הסכום שביקשה התובעת, לחייב בו את הנתבעת, על בסיס חוזי. הוא כולל הוצאות בעין, הוצאות כלליות ורווח. אין כל בסיס למסקנה, שטובת ההנאה של התובעת, הוא כשעור הסכום שביקשה התובעת לקבל מהנתבעת עבור ביצוע העבודות. לענין זה אמר פרופ' פרידמן, בספרו: דיני עשיית עושר ולא במשפט, בעמ' 415: בהערכת שוויה של עבודה, מתעוררת השאלה אם יש להעריכה, בדומה לנכס, על בסיס מחירה (היינו, כמה היה עולה "לרכוש" עבודה כזו) או שמא על בסיס התועלת שהביאה, כגון ש-א הזמין את ב לבצע שיפוץ בביתו, ולאחר ביצוע מחצית המלאכה בוטל החוזה. אפשרות אחת היא להעריך כמה היה עולה לשכור בעל מלאכה ברמה דומה לבצע את אשר נעשה. אפשרות שניה, היא לבחון בכמה העלתה העבודה שבוצעה את ערך הנכס. תוצאת האפשרות השניה היא לרוב סכום נמוך יותר. אך מקום שמדובר בעבודה שבוצעה לבקשת הנתבע הדרך הנכונה היא, במקרה הרגיל, הדרך הראשונה. התובעלת שהפיק היא בכך שהוגשם רצונו." מכאן שלהערכה של התועלת שהפיקה הנתבעת מהעבודה, לא הונחה תשתית עובדתית כלשהי. (ג)יתר על כן, לא הוגש חישוב ואפילו לא ראיה כללית כלשהי, איזה חלק מהעבודות אותן הציעה התובעת לבצע בבית הספר, אמנם בוצע. נכון שמנהל התובעת העיד, בתצהירו, שעבודת התובעת הופסקה "לאחר ביצוע של למעלה מ80%- מהעבודה ובכלל זה פיסול הפסל הסביבתי", אבל אינני רואה בכך הערכה מובנית, ודאי לא תחשיב שניתן להסתמך עליו. (ד) יתר על כן, לא ברור איזה חלק מהעבודות שהציעה התובעת לנתבעת, בהצעה הנ"ל, אמנם היה לתועלתה של הנתבעת, שהרי לא בהכרח, כל מה שהציעה התובעת, תואם את האינטרסים של הנתבעת. (ה) האם, למרות האמור, לא ראוי במקרה זה, ללכת על דרך "אומדנא דדייני" דהיינו לפסוק לתובעת תשלום, על בסיס שומה כללית, שתצא מאותם נתונים שהוכחו, תוך ביצוע ההתאמות המתאימות? חוק עשיית עושר ולא במשפט שותר בשאלה זו, ועלי ללכת, אפוא, על פי עקרונות כלליים. חוק עשיית עושר ולא במשפט שותק בשאלה זו, ועלי ללכת, אפוא, על פי עקרונות כלליים. בע"א 80/355, נתן אנסימוב בע"מ נ' טירת בת שבע, פד"י ל"ה (2) 800 נאמר אמנם: אבל ראשית - כאן לא בפיצוי מדובר, אלא בהערכת שווי טובת ההנאה ושנית - הכלל הנ"ל אין פירושו, שבית המשפט יכול לקבוע את התשלום כראות עיניו ונאמר שם: ועוד נאמר שם, שגם אם לא נדרש "דיוק מתימטי", נתונים כלשהם, כבסיס לאומדנא, נדרשים גם נדרשים: "תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדוייקות, ואינו נדרש דיוק מתמטי, ואינה נדרשת ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא כי הנפגע-התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע חלו במידת ודאות סבירה ((REASONABLE CERTAINTY כלומר, באותה מידת ודאות המתבקשת מנסיבות הענין." ושלישית - לאומדנא דדיינא ניתן להיזקק, כאשר אי אפשרות מעשית ליתן נתונים להערכה ממשית של הנזק, הפיצוי או כד': ע"א 92/294, דרוק נ' אליאסיאן, פד"י מז (3) 23: וראה גם ע"א 90/217, הועדה המקומית נ' עינו, ע"א פד"י מ"ז (2) 111. כאן לא מדובר בסכום שהוכחתו בעייתית ולא היה שום קושי לתובעת, להביא ראיות, או שומה, או לפחות נתונים שהיו מאפשרים לבסס הערכה, מה שווי טובת ההנאה ממנה "נהנית" הנתבעת. 10. אשר על כן, לא הוכחה התגבשות חוזה, לא הוכחו הנתונים המאפשרים פסיקה על בסיס עשיית עושר ולא במשפט ודין התביעה להידחות. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ.קירות