קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה שיבוב בגין תאונת דרכים: א. מהות התביעה: זוהי תביעת שיבוב אותה הגישה התובעת כנגד הנתבעים, בעקבות תאונת דרכים בה ניזוק רכב המבוטח על ידה. התובעת פיצתה את בעלת אותו הרכב והיא תובעת עתה את נזקיה מידי בעל הרכב המעורב בתאונה - הנתבע 1 - ומידי חברת הביטוח שבה היה מבוטח רכבו - הנתבעת מס' 2. ב. נסיבות אירוע התאונה: בתאריך 92/2/24 נהג אלן בלונדר - עת/1 (להלן: "בלונדר") - רכב מסוג הונדה אקורד שמספר רשויו 95-754-06 (להלן: "הרכב" או "המכונית"), ונסע בכביש רמות בן-שמן מכוון מזרח לכוון מערב. הרכב שייך לבלונדר דינה והוא היה מבוטח ע"י התובעת. בלונדר נהג את הרכב ברשות בעלת הרכב. הכביש בו נסע בלונדר הוא כביש דו-מסלולי רחב כאשר בכל מסלול נתיב נסיעה אחד. משני צידי הכביש שוליים שרוחבם כ3.5- מטרים. עובר לארוע התאונה ירד שלג והכביש היה מכוסה בשכבת שלג שגובהה כ10- ס"מ. השלג כיסה את הסימונים בכביש כך, שלא ניתן היה לראות את הפסים המסמנים את שולי הכביש, גם לא את הסימון בכביש היוצר הפרדה בין המסלולים. במהלך נסיעתו, בסמוך לשעה 00: 30, הגיע בלונדר לעקומה ימנית, מבחינתו, שליד בית חורון. בשעה שיצא מהעקומה הבחין במשאית החוסמת את הכביש באופן חלקי. בלונדר בלם את רכבו אולם מפאת השלג החליק הרכב, סטה שמאלה והתנגש במשאית. ההתנגשות ארעה באופן שבו פינה קדמית שמאלית של הרכב פגעה במרכז דופן שמאל המשאית. כתוצאה מהתאונה ניזוק הרכב בעיקר בפינתו הקדמית שמאלית. המשאית הינה משאית רכינה (סמיטריילר) שמספר רשויה 20-268-38 (להלן:ו  "המשאית"), השייכת לנתבע מס' 1 ואשר היתה מבוטחת בזמן הרלוונטי ע"י הנתבעת מס' 2. עובר לתאונה היתה המשאית בשליטתו של נהגה - יוסף אמג'ד - עה/1 (להלן: "אמג'ד"). אמג'ד נהג את המשאית ברשות הנתבע מס' 1. לפני התאונה נהג אמג'ד את המשאית ונסע באותו הכביש מכוון מערב לכוון מזרח לאמור, בכוון ההפוך לכוון נסיעתו של בלונדר. בסמוך לשעה 20: 00, כארבע וחצי שעות לפני התאונה, החנה אמג'ד את המשאית לצד ימין דרכו, לטענתו מחמת השלג שלא אפשר את המשך נסיעת המשאית בבטחה. אמג'ד החנה את המשאית באופן שבו התומך ("הקבינה" או "הסוס") חונה בצמוד למעקה ברזל שלימין השוליים, ואילו החלק הנתמך של המשאית ("העגלה") חונה כשחלקו בשוליים וחלקו במסלול נסיעת המשאית. המשאית חנתה כך במרחק של כ30- מטרים מקצה העקומה מתוכה הגיע רכבו של בלונדר. עד כאן אין העובדות שנויות במחלוקת. מוסר בלונדר בעדותו כי עובר לתאונה, ובהיותו בעקומה, נהג את רכבו במהירות שבין 30-40 קמ"ש. שעה שיצא מהעקומה הבחין במשאית החונה לשמאל דרכו כאשר חלקה האחורי חוסם חלק מן הכביש, הוא ניסה לבלום את הרכב אך זה לא נעצר והוא החליק אל עבר המשאית, תוך סטיה שמאלה, ופגע בה באופן המתואר לעיל. מוסר אמג'ד כי מחמת השלג לא יכול היה להמשיך בנסיעה והוא נעצר לצד ימין דרכו, באופן המתואר לעיל, בסמוך לשעה 20: 00. לאחר מכן ישב בקבינה, הפעיל חימום, שמע רדיו והמתין. עוד מוסר אמג'ד כי הדליק את כל אורות החניה, הקדמיים, הצדדיים והאחרים של המשאית, וכן הפעיל שני פנסים מהבהבים ופנס משולש, המותקנים כולם על גג הקבינה. מאחורי חלקה האחורי של המשאית הניח בכביש משולש אזהרה. בסמוך לשעה 00: 30, שעה שישב בקבינה כאמור, ארעה ההתנגשות. מתוך עדויות העדים שהעידו לפני אין ספק שחלקה האחורי של המשאית חנה אלכסונית וחסם חלק מן הכביש עובר לתאונה. יחד עם זאת, אין לי ספק כי המשאית חסמה רק חלק ממסלולו של אמג'ד - המסלול הנגדי למסלול נסיעת בלונדר - ולכל היותר את כל מסלולו של אמג'ד, המיועד לנסיעה מכוון מערב למזרח. כאמור, נסע בלונדר בכוון ההפוך - ממזרח למערב. נתמך אני במסקנתי זו מעצם העובדה שהמשאית חנתה כך כל אותו הלילה, החל מהשעה 20: 00 ועד שעות הבוקר המוקדמות, שעות ארוכות בהן חלפו על פני המשאית כלי רכב רבים בשני המסלולים, לאמור גם ממזרח למערב וגם ממערב למזרח. אף על פי כן לא התנגש אף לא רכב אחד מבין אלה במשאית, לבד מרכבו של בלונדר. בעובדה זו יש כדי להעיד כי לפחות מסלול אחד, מסלולו של בלונדר, היה פנוי לחלוטין אם לא יותר. מתוך כך, ברור הדבר שהתאונה ארעה כאשר עבר בלונדר אל המסלול הנגדי לכוון נסיעתו ופגע שם במשאית. ג. האחריות לתאונה: בלונדר מוסר כי נסע במהירות 30 - 40 קמ"ש עובר לתאונה והוא הבחין במשאית לראשונה במרחק של 30 מטרים לפניו. בלונדר איננו זוכר אם דלקו אורות במשאית, ואם כן אלו. כיוון שכך אין בידי התובעת לסתור את גרסת הנתבעים כי דלקו כל אותם האורות עליהם העיד אמג'ד. (ענין הדלקת "כל האורות" מופיע בסעיף 14(ב) לכתב ההגנה ולפיכך אין מקום לטענת התובעת בסיכומיה בדבר "שינוי חזית" בנקודה זו). יתרה מזו, מוסר בלונדר כי הבחין במשאית מיד בצאתו מהעקומה והמדובר בשעת חשיכה. אם ראה בלונדר את המשאית כבר בשלב זה, הרי שאין לדבר הסבר אלא אם דלקו בה אומנם אותם האורות - כגרסת אמג'ד. כאמור לעיל, חסמה המשאית את המסלול הנגדי למסלול נסיעתו של בלונדר, לכל היותר, ואם היה ממשיך בלונדר במסלול נסיעתו לא היה מתנגש במשאית. עובדה היא שכלי רכב אחרים עברו במסלולו של בלונדר, לפני ואחרי התאונה, ולא התנגשו בה. אם אלה פני הדברים אין לסטייתו של בלונדר שמאלה, אל תוך המסלול הנגדי, כל הסבר, אלא בחוסר זהירותו. תקנה 35 לתקנות התעבורה, תשכ"א1961- (להלן: "תקנות התעבורה"), קובעת: "נוהג רכב ישתמש ככל האפשר בצידו הימני הקיצוני של הכביש, אף בכביש חד סטרי, או בצדו הימני הקיצוני של הנתיב המיועד לאותו סוג רכב, הכל בכפוף להוראות חלק זה." בלונדר הפר הוראת תקנה 35 הנ"ל שעה שסטה שמאלה אל עבר המסלול הנגדי שבו היתה המשאית. יתרה מזו, אין חולק שעל אף שבכל מסלול נתיב נסיעה אחד הרי שאותו נתיב רחב ומצידו של כל מסלול שוליים שרוחבם כ3.5- מטרים. אין ספק, במצב דברים זה, שהיה בידי בלונדר לחלוף על פני המשאית בבטחה לו נשאר במסלולו הלגיטימי. דעתי היא כי אין הסבר לסטיית בלונדר שמאלה אלא במהירות נסיעתו בעקומה. שעה שיצא מהעקומה לא הצליח לשמור על נסיעה בצד ימין של דרכו. בראותו את המשאית, ומפאת השלג, לא הצליח לחזור אל מסלולו הלגיטימי. שכן ממה נפשך: אם נסע הוא במהירות העולה על 40 קמ"ש לקתה נהיגתו בחוסר זהירות הבאה לידי ביטוי במהירות בלתי סבירה בהתחשב בתנאי הדרך - כביש מושלג, עקומה, בשעת חשיכה. אם נסע במהירות שבין 30 - 40 קמ"ש, כגרסתו, ובכל זאת לא הצליח לשמור על נסיעה בצד ימין, ובמסלולו הלגיטימי, והתנגש במשאית, כי אז גם מהירות זו לא התאימה לנסיעה בכביש מושלג ובשעת חשיכה. עצם הסטיה שמאלה, תוך איבוד יכולת השליטה ברכב והיכולת להחזירו למסלול הימני הלגיטימי, יש בה כדי להצביע על מהירות בלתי סבירה, בהתחשב בתנאי הכביש. תקנה 51 לתקנות התעבורה קובעת: "לא ינהג אדם אלא במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת ברכב." דעתי היא, כי נהיגתו של בלונדר לקתה בחוסר זהירות הבאה לידי ביטוי גם במהירות שלא התאימה לתנאים ששררו בכביש, ובכך הפר את הוראת תקנה 51 הנ"ל. לסיכום חלק זה, מצאתי כי נהיגתו של בלונדר לקתה בחוסר זהירות הבאה לידי ביטוי בסטיה ממסלולו הלגיטימי אל המסלול הנגדי ובמהירות שלא התאימה לתנאי הדרך - תוך הפרת תקנות 21(ג), 35 ו51- לתקנות התעבורה. כתוצאה מחוסר זהירותו איבד בלונדר את השליטה ברכבו, סטה אל עבר מסלול המשאית ופגע בה. בידי בלונדר היה למנוע את התאונה אילו שמר על נסיעה במסלולו הלגיטימי. אשר לחלק של אמג'ד: תקנה 69 לתקנות התעבורה קובעת: "הנוהג רכב בדרך שאיננה עירונית, המסומנת כדרך ראשית או אזורית על ידי תמרור מודיעין לא יעצור את רכבו, לא יעמידו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד על הכביש או על שולי הדרך בין בהשגחה ובין שלא בהשגחה." תקנה 69(ב) מביאה רשימת מקרים בהם לא תחול הוראת תקנה 69(א) אלא שאף לא אחד מאותם מקרים חל בענייננו. תקנה 69(ה) קובעת: "הוראות תקנת משנה (א) ו-(ב) ו-(ג) לא יחולו על עצירתו או העמדתו של רכב שהיה הכרח לעצרו ולהשאירו עומד באופן זמני על פני הכביש עקב קלקולו, ובלבד שנוהג הרכב יעשה את כל הדרוש כדי להסיעו לשולי הדרך במידת האפשר ולהרחיקו מהדרך בכל המהירות האפשרית." תקנות המשנה של תקנה 69, המובאות לעיל, אוסרות אם כן העמדת רכב לצידה של דרך בינעירונית, ואם יש הכרח בדבר, מחמת קלקולו של רכב, מוטלת חובה להחנותו לצד הדרך ולא בדרך עצמה. אין חולק כי הדרך הינה דרך ביעירונית. לדברי אמג'ד לא התקלקלה המשאית אלא שהוא נאלץ לעצרה מחמת הסיכון שבהמשך נהיגתה בתנאי שלג. מוכן אני לקבל שתנאי השלג יצרו הכרח להעמיד את המשאית לצד הדרך. יחד עם זאת, אין אני מוכן לקבל את גרסתו כי לא היה בידו להביא את משאיתו לידי מצב חניה בשולי הכביש ובאופן שלא יצור מחסום או מכשול בכביש, גם לא באופן חלקי. הרי טוען אמג'ד כי המשאית לא התקלקלה, מכאן שהיא היתה כשירה ומסוגלת לנסיעה, לכשעצמה, והוא החליט להעמידה לצד הדרך מחמת הסיכון שבהמשך נסיעתו בתנאי שלג. אין לי ספק שבמצב דברים זה היה בידי אמג'ד למצוא מקום נוח יותר לחניה, שלא בסמוך לעקומה ובאופן שבו היה מביא את המשאית כולה אל שולי הדרך. כך לא נהג אמג'ד ובכך הפר את הוראת תקנה 69 הנ"ל. בהחנותו את המשאית כשחלקה על פני הכביש חסם הוא את הכביש באופן חלקי. אני קובע מכאן כי בהתנהגותו זו הפר אמג'ד את הוראת תקנה 69 לתקנות התעבורה ובכך תרם לארוע התאונתי. אשר לחלוקת האחריות אין בלבי ספק כי חלקו של בלונדר גדול לאין ערוך מחלקו של אמג'ד. חוסר זהירותו, הבא לידי ביטוי במהירותו הבלתי סבירה ובסטייתו אל המסלול הנגדי, בו היתה משאית, תרם תרומה עקרית לארוע התאונה. בהתחשב בכל האמור לעיל אני מחלק את האחריות כך שב75%- ממנה תשא התובעת ואילו ב- 25% ישאו הנתבעים. ד. גובה הנזק: לא מצאי בסיכומי הנתבעים כי הם חולקים על שיעור הנזק שנגרם לרכב, ועל גובה הנזק אותו שילמה התובעת לבעלת הרכב - הכל כמפורט בכתב תביעתה ובסיכומיה. לפיכך, אני קובע את גובה הנזק על סך 18,149 ש"ח, נכון ליום הגשת סיכומי התובעת - 96/10/1. הנתבעים ישלמו לתובעת 25% מאותו הסכום לאמור, 4,538 ש"ח. על סכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 96/10/1 ועד מועד התשלום בפועל. תאונת דרכיםתביעת שיבוב