תביעת בנק להחזרת כספים

התובע (בנק דיסקונט) דרש השבת סכומי כסף מהחברה וממורשי חתימתה, אשר ערבו לחברה כלפי התובע לפי כתב הערבות, בתוספת ריבית כמוסכם בין הצדדים בסעיף 5 (ג) ובסעיף 6 לטופס התנאים בחשבון העו"ש. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת בנק להחזרת כספים: בפני תביעה כספית בסדר דין מקוצר שהוגשה ע"י התובע שהינו תאגיד בנקאי שהעניק לנתבעת 1 (להלן: "החברה") שירותים בנקאיים שונים ובהם אשראי כספי. לשם כך הוחתמה החברה הנתבעת 1 באמצעות מורשי חתימתה, על טופס פתיחת חשבון עו"ש ביום 25.7.1997. כמו כן, חתמה החברה באמצעות מורשי חתימתה גם על כתב ערבות מתמדת "לכל חוב" שאינה מוגבלת בסכום, ביום 4.1.1998 (להלן:"כתב הערבות"). יתרת חובה של החברה בחשבון העו"ש, כפי שמופיע בדפי החשבון שהוצגו ובהתאם לתצהיר פקיד התובע, הינה בסך של -.69,296 ש"ח. התובע דורש השבת הסכום הנ"ל מהחברה וממורשי חתימתה, אשר ערבו לחברה כלפי התובע לפי כתב הערבות, בתוספת ריבית כמוסכם בין הצדדים בסעיף 5 (ג) ובסעיף 6 לטופס התנאים בחשבון העו"ש. הנתבעת 1 לא הגישה בקשת רשות להתגונן ודין התביעה נגדה להתקבל. הנתבע 2 לא אותר. הנתבע 3 הגיש בקשת רשות להתגונן וזו ניתנה לו בהחלטת כב' השופטת ניב מיום 28.11.2000 כנגד הפקדת ערובה בסך 15,000 ש"ח בקופת בית המשפט. הנתבע 3 דוחה את טענות התובע, וטוען כי היה מעולם לא היה בעליה של החברה או מנהלה, אלא היה שכיר בחברה וזאת מחודש דצמבר 1997 ועד חודש אוגוסט 1998, עת פוטר מעבודתו. הנתבע 3 מודה כי במהלך עבודתו בחברה התבקש לחתום על כתב ערבות להלוואה עבור החברה, אולם לטענתו הוסבר לו כי מדובר בערבות להלוואה בסך של 10,000 ש"ח בלבד לצורך רכישת רכב לחברה וכי ערבותו תשמש כבטחון נוסף להבטחת החזר ההלוואה. לטענתו הלוואה זו סולקה במלואה עוד במהלך עבודתו בחברה. הנתבע 3 טוען כי לא ידע, לא התכוון ולא היה מסכים לחתום על ערבות בלתי מוגבלת בסכום לטובת הנתבעת 1 וכי החתמתו על המסמכים על ידי התובע, נעשתה במרמה ו/או עקב אי ידיעת השפה העברית בשל היותו עולה חדש. לטענת הנתבע 3 הוא הינו "ערב יחיד" כמשמעו בפרק ב' לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן: "החוק"). לפיכך ומשלא צויין בכתב הערבות סכום קצוב, פטור הוא מערבותו וזאת לאור סעיף 21(ב) לחוק. הנתבע 3 מוסיף וטוען, כי היה זה התובע אשר גרם לאי מילוי החיוב, משלא שמר על מסגרת האשראי של החברה והעניק לחברה אשראי ללא קבלת בטחונות מתאימים. אין חולק כי הנתבע 3 חתם על מסמכי התובע בהם טופס התנאים בחשבון עו"ש טופס פתיחת החשבון וכתב הערבות. הנתבע 3 חתום על מסמכים אלה כמי שמורשה לפעול בחשבון ולחתום בשם החברה. הנתבע 3 אישר כי חתימתו מופיעה על טופס התנאים בחשבון עו"ש מיום 25.7.1997, אולם לטענתו לא חתם על טפסי הבנק בתאריך המצוין על גבי המסמך אלא במועד אחר, שכן אותה עת טרם עבד בחברה, כפי שניתן ללמוד מעדותו ומתלוש המשכורת שהציג בפני בית המשפט. האם יש בכך בכדי להעיד על השגת כל חתימותיו של הנתבע 3 שלא כדין? אינני סבור כך. הנתבע 3 חתום כאמור גם על טופס פתיחת החשבון וכתב הערבות אשר נחתמו ביום 4.1.1998, בזמן שהנתבע 3 עבד בחברה. כפי שהעידה עובדת הבנק, הנתבע 3 החליף בעל עניין אחר שפרש מהנתבעת 1 ואז החתימו אותו מחדש על כל הטפסים הנדרשים. יתר על כן, אישר הנתבע בחקירתו כי הינו חתום אף על טופס ה"הודעה בדבר קבלת החלטה לעניין שינוי בזכויות החתימה", המאשר כי הינו מוסמך לייצג את החברה כלפי התובע, לשמש כשלוחה ולחייבה בחתימתו. טופס זה נחתם על ידי הנתבע 3 בפני עו"ד ביום 31.12.1997 והעו"ד הינו דובר רוסית והוא עורך דין החברה ואינו מטעם הבנק. יש לציין כי עו"ד זה לא הוזמן לעדות מטעם הנתבע כדי לאשש טענותיו ולכן טענת הנתבע 3 כי היה רק שכיר בחברה ולא ידע על מה הוא חותם, לא נתמכת בעדות כלשהי. כידוע גם בעל עניין יכול להיות שכיר בחברה. הנתבע 3 טוען כי חתם על המסמכים מתוך טעות והטעיה שיכול ונגרמו בשל אי הבנתו את השפה. הנתבע סבור היה כי חתם על ערבות בגין הלוואה בסך של 10,000 ש"ח בלבד ולא בגין חובות החברה כולם. אכן החברה קיבלה הלוואה נפרדת בסכום של 10,000 ש"ח (ראה מש/4), אולם הלוואה זו נחתמה כשלושה חודשים מאוחר לחתימת הנתבע 3 על מסמכי החשבון והערבות ולכן אינם קשורים זה לזה. מעדותה של עדת התביעה הגב' טובה אורנשטיין שלא נסתרה, עולה כי הנתבע 3 חתם על מסמכים רבים בפני פקידי הבנק וכי לדבריה : "סרגי היה זה שהיה מגיע באופן שוטף לבנק ועושה את כל הפעילויות הבנקאיות". לגבי טענת הנתבע 3 שהפסיק לעבוד בחברה בסוף אוגוסט ומאז אין לו זכות חתימה הגיבה עדת התביעה : "אם אתה אומר שסרגי עצמו הודיע - אני משיבה כי לא זכור לי אבל אדם לא יכול לבוא להגיד שמעכשיו הוא אינו פעיל בחשבון, יש חובות בחשבון". לדברי עדת התביעה הגב' סיגל עטיה שהכירה את הנתבע 3, הנתבע 3 חתם על המסמכים בנוכחות הנתבע 2 שהוא בעל המניות המנהל הנוסף בחברה והרוח החיה בה. לדבריה, בוריס ידע עברית והוא שהסביר לנתבע 3 על מה הוא חותם, לאחר שהיא הסבירה הדברים בעברית. כמו כן היה פקיד בנק מר יעקב סגל, שלדברי עדת התביעה גם הוא דובר רוסית, שהסביר לאלה שאינם דוברי עברית, לפי הצורך. הנתבע העיד כי הודיע לטובה או סיגל, על פרישתו מהחברה וביקש לבטל את זכות החתימה. לדבריו אמרה מי מהן ש"הכל בסדר". טענה זו נסתרה על ידי עדת התביעה באשר וכמקובל אין "משתחררים" בהבל פה מערבות וחבות כלפי הבנק בשיחה בעל פה ללא בדיקת מצב החשבון באותה עת וללא פרוצדורה כלשהי ובכתב. התובע לא הוכיח כי לא מונה כמנהל לחברה. אם יש לנתבע טרוניה בעניין זה הוא כלפי הנתבע מס' 2 ולא כלפי הבנק. הבנק לא יזם את מינויו של הנתבע 3 למנהל שני בחברה וגם לא יזם את החתמתו של הנתבע 3 על המסמכים שנדרשו לצורך מתן אשראי לנתבעת 1. לסיכום : כל המסמכים שהוצגו על יד הבנק נחתמו על ידי הנתבע עצמו, או בפני עורך דין של החברה הנתבעת 1 ושלא בפני פקידי הבנק, או בפני פקידי הבנק. הנתבע ערב יחד עם הנתבע 2 כבעלי עניין בחברה הנתבעת 1 לחובות בחשבון ולא רק למתן הלוואה ספציפית. הנתבע היה מנהל בחברה (אחד משני מנהלים) וחתימתו חייבה את החברה לכל דבר וענין ואין הוא ערב יחיד. לאור האמור מתקבל התביעה כאמור בעתירה. למותר לציין כי כנראה התובע נפל קורבן בידי הנתבע 2 שברח ולא אותר והותיר חובות מרובים, אך בכך אין הוא יכול להלין על הבנק התובע. לאור האמור מתקבלת התביעה כאמור בעתירה כנגד הנתבעת 1 והנתבע 3 יחד ולחוד. לנתבע 2 לא בוצעה מסירת כתב התביעה והתביעה נגדו נמחקת. בנסיבות הענין מצאתי כי יש להפחית בפסיקת ההוצאות והנתבע 3 ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 10% מסכום התביעה בצרוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. פסיקתא תוגש תוך 14 יום . בנקהחזרת כספים