קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות עובדים בפירוק חברה - קרן השתלמות: 1. זהו ערעור על החלטת המפרק של החברה בתביעת חוב שהגיש המערער שהיה עובד בחברה החל מחודש מרץ 2000 עד פיטוריו ב- 30.9.07. על פי מכתב הפיטורין מיום 10.10.07, שעותק ממנו צורף לערעור, עבודתו של המערער בחברה הופסקה החל מיום 1.10.07 בסגירת המפעל בשל קשיים עסקיים וכלכליים. ביום 13.1.08 ניתן צו לפירוק החברה והכונס הרשמי מונה כמפרקה הזמני. ביום 7.7.08 מונה עו"ד נ. נשר כמפרקה הקבוע. 2. ביום 17.4.08 הגיש המערער תביעת חוב לתשלום סך של 153,454 ₪ נכון ליום מתן צו הפירוק. תביעת החוב מורכבת מדמי הודעה מוקדמת בסך 8,288 ₪; פיצוי פיטורין בסך 32,541 ₪ לפי שכר חודשי בסך 8,288 ₪ בגין 7 שנים ו-8 חודשים ולאחר הפחתת סך 31,000 ₪ שקיבל המערער ע"ח פיצויי הפיטורין; פדיון 32.5 ימי חופשה בסך 11,635 ₪; דמי הבראה בסך 6,495 ₪ עבור 20.36 ימים; הפרשות שלא הופרשו על ידי החברה כמעסיקת המערער בגין ביטוח המנהלים/ תכנית פנסיה לשכירים (להלן-קופת הגמל) שעל שמו עבור התקופה מאפריל 2006 עד ספטמבר 2007, בסך 7,562 ₪; אובדן ביטוח בשל מחדלה של החברה להפריש לקופת הגמל את הפרמיה בתקופה האמורה, בסך 36,616 ₪; דמי נסיעות בסך 2,600 ₪ עבור התקופה מינואר עד אוקטובר 2007; רכיבי תביעה מכוח ההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים לענף אליו שייכים עיסוקי החברה (ענף האפייה): (1) בגין תוספת וותק, תביעה בסך 10,664 ₪ לפי תופסת וותק בשיעור 4% מיולי 2002 ובשיעור 3% מינואר 2003; (2) תביעה בסך 35,250 ₪ בעבור אי הפרשה לקרן השתלמות. 3. המפרק קיבל את תביעת החוב בחלקה. המוסד לביטוח לאומי אישר את החלטת המפרק והודיע למפרק, במכתבו מיום 31.12.09, כי למערער ישולמו רכיבי תביעת החוב שאושרו בניכוי מס הכנסה, ביטוח לאומי וביטוח בריאות וכן בהפחתת גימלת פש"ר בשיעור 4% המגיעה למערער החל מיום 1.7.02 ועד ליום 31.12.06 לפי "חוק ההסדרים במשק המדינה לשנים 200-2003 והחוק להבראת המשק 2003" . סה"כ אושר למערער תשלום סך 55,925 ₪ מתוך סכום תביעת החוב. 4. על החלטת המפרק הוגש הערעור. בהחלטה מיום 3.3.10, צורף המוסד לביטוח לאומי כמשיב נוסף בערעור. 5. המערער עותר לאישור מלוא תביעת החוב על כל רכיביה. אשר לתוספת וותק ולהפרשות לקרן השתלמות, טוען המערער כי המדובר ברכיבי תביעה שבהם החברה היתה מחוייבת מכוח ההסכם הקיבוצי הכללי בענף המאפיות והקונדיטוריות ו/או צו הרחבה בענף ו/או ההסכם הקיבוצי הכללי בענפי התעשיה והמלאכה הזעירה הכוללים את ענף המזון ו/או צו הרחבה של ההסכם האמור. אשר לרכיב הפרמיה שלא שילמה החברה לקופת הגמל טוען המערער כי בתקופה המתחילה מאפריל 2006 ועד לספטמבר 2007 לא העבירה החברה לקופת הגמל את החלק שניכתה ממשכורתו ולא את חלקה בתגמולים לביטוח מנהלים. נטען שעל המפרק היה לפחות לאשר את רכיב התביעה המתייחס לחלק שנוכה ממשכורתו של המערער. בנוסף, טוען המערער כי בשל מחדלה של החברה לשלם את הפרמיה נגרם לו אובדן ביטוח בסך 36,616 ₪. 6. בתשובתו לערעור מסכים המפרק לתקן את החלטתו ברכיב ההצמדה של תקופת ההודעה המוקדמת ולאשר למערער את רכיב ההצמדה מיום 30.9.07 ובהתאם להוסיף 689 ₪ לסכום התביעה שאושר על ידו. אשר לרכיב תוספת וותק בתביעת המערער, המפרק מסכים לתקן את סכום התביעה שאושר על ידו באופן שבו תאושר תוספת של 7% על שכר חודשי בסך 5,149 ₪, מוכפל בשנים עשר חודשים ובסה"כ 4,325 ש"ח. אשר ליתרת התביעה ברכיב זה, המפרק מפנה לסעיף 183 לחוק הביטוח הלאומי הקובע כי אין להכיר בחוב שכר עבודה העולה על 12 חודשים ליום הפסקת יחסי עובד מעביד ומוסיף כי המערער לא מיצה את זכויותיו כלפי החברה עוד בטרם נקלעה לקשיים והשתהה באופן ניכר בתביעת זכויותיו ולכן אין הצדקה לנצל את קופת הפירוק לשם תביעת זכויותיו היום. לעניין רכיב קרן ההשתלמות, טוען המפרק כי הפקדות המעביד לקרן השתלמות תכליתן העשרת ידיעותיו של העובד באמצעות השתלמות ולשיטתו אינן נושאות אופי סוציאלי ולכן אינן עונות להגדרת "שכר העבודה" שבסעיף 1 לחוק הגנת השכר תשי"ח- 1958 (להלן-חוק הגנת השכר) אליו מפנה הגדרת "שכר עבודה" שבסעיף 180 לחוק הביטוח הלאומי. לעמדת המפרק, פרשנות שתכיר ברכיב קרן ההשתלמות כ"שכר עבודה" תפגע בעיקרון השוויון בין הנושים ובאיזון הנחוץ בין חובות בדין קדימה לחובות בדין רגיל. לעמדת המפרק, במידה ודעתו תידחה, יש להכיר, לכל היותר, בסך 4,500 ₪ בלבד, שזה סכום הפרשות החברה שנטען כי לא הופרשו לקרן ההשתלמות ואך בשנים עשר חודשים שקדמו בתכוף למועד שבו נותקו יחסי עובד-מעביד (סעיף 183 לחוק הביטוח הלאומי). לעניין יתרת ימי החופשה, המפרק מפנה לתלוש האחרון שהופק למערער בחודש ספטמבר 2007, בו מופיעה יתרת ימי חופשה בלתי מנוצלת ע"ס 31.08 ימים ולא 32.05 ימים. לטענתו, הדרישה לאשר תשלום בגין 32.05 ימים עומדת בסתירה למה שהוצהר על ידי המערער בטופס תביעתו לביטוח הלאומי שבו רשם כי עבודתו אצל החברה הופסקה ביום 30.9.07. אשר למספר ימי ההבראה שאושרו לתשלום על ידו (14 ימים במקום היתרה בסך 20.36 ימים), טוען המפרק כי על פי ההלכה הפסוקה וצו ההרחבה בדבר תשלום דמי הבראה, המערער, ככל עובד, זכאי לקצובת הבראה, אף לאחר סיומם של יחסי עובד מעביד, לתקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו אם לא קיבל קצובת הבראה עבור אותה תקופה במהלך עבודתו. אשר לרכיב תביעת החוב בגין אי הפרשה לקופת גמל, המפרק טוען כי אין הצדקה לאישור תשלום בגין רכיב זה כיוון שלטענתו עד ליום מתן החלטתו בתביעת החוב וגם נכון ליום הגשת תשובתו לערעור, המערער לא המציא אישור מחברת הביטוח שאצלה מנוהלת קופת הגמל אודות יתרת הכספים בקופה. כן לא הומצאה אסמכתא כלשהיא בדבר יתרת פיגורי החברה, על אף פניות חוזרות לבאת כוח המערער בעניין. אשר לרכיב תביעת החוב בגין אובדן ביטוח, לשיטת המפרק רכיב זה אינו נכלל בגדר "שכר עבודה" וגם אם כן נכלל, התשלום בגינו מוגבל לשנה מיום סיום יחסי עובד מעביד. בכלל, מוסיף המפרק, ככל שרכיב כזה לא הופרש לקופה, הרי חברת הביטוח בה מנוהלת קופת הגמל היא זו שזכאית לדרוש את תשלומו מהמפרק ולא המערער. 7. המוסד לביטוח לאומי הצטרף לעמדת המפרק לפיה יש לדחות את הערעור מהנימוקים שהביא המפרק בתשובתו לערעור ולתקן את החלטת המפרק בתביעת החוב ברכיבים המתייחסים לתוספת וותק וההצמדה של תקופת ההודעה המוקדמת. 8. יש לדחות הערעור ברכיב תוספת הוותק המתייחס לתקופה שלפני 12 החודשים שקדמו בתכוף למועד שבו פוטר המערער, למעט ההסכמה לתקן את ההחלטה בתביעת החוב באופן שיאושר תשלום בגין תוספת של 7% על שכר חודשי בסך 5,149 ₪, מוכפל בשנים עשר חודשים ובסה"כ 4,325 ₪. התשלום בגין תוספת הוותק מהווה חלק מ"שכר עבודה" לפי סעיף 183 לחוק הביטוח הלאומי ועל פי הוראת סעיף זו לא תשולם גמלה בגין חוב "שכר עבודה" בעד תקופה שלפני 12 החודשים שקדמו בתכוף למועד שבו נותקו יחסי עובד ומעביד. 9. מנימוקי המפרק, שאליהם הצטרף המוסד לביטוח לאומי, ולאור הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר תשלום דמי הבראה שהוראותיו הורחבו בצו הרחבה (עותק מההסכם הקיבוצי צורף לתשובת המוסד לביטוח לאומי לערעור) וכן בהתבסס על הנתונים העולים מהמסמכים שצורפו לתביעת החוב (תלושי שכר ומכתב סיום העסקה), אין מקום להתערב בהחלטת המפרק ברכיבי תביעת החוב המתייחסים לדמי הבראה ולפדיון ימי חופשה. 10. גם הערעור על החלטת המפרק ברכיבי תביעת החוב המתייחסים ל"הפרשות לקופת הגמל" ו"אובדן הביטוח", דינו להידחות; המבוטחים הזכאים לגמלה לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, הם "העובד" ו- "קופת גמל". לפי סעיף 184, זכאית קופת הגמל, במגבלות מסויימות, לגימלה מהמוסד לביטוח לאומי בגין תשלומים סוציאליים שלא שולמו לה על ידי המעביד. המונח "חוב לקופת גמל" מוגדר בסעיף 180 באותו פרק של חוק הביטוח הלאומי כך: "תשלומים סוציאליים שלא הועברו לקופת גמל ופיצויי הלנת שכר לגביהם כאמור בסעיף 19א(ב) לחוק הגנת השכר". במסגרת פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, תביעה בגין הכספים שלא העבירה החברה לקופת הגמל לזכותו של המערער, הן חלקו של המערער בכספים אלה ואשר גביהם נטען כאן כי נוכו משכרו ולא הועברו לקופה והן חלקה של החברה בהם, הנה תביעה של קופת הגמל מהמוסד לביטוח לאומי ולא של העובד. אי לכך, היה על המערער לפנות לחברת הביטוח (מגדל חברה לביטוח בע"מ) בה מנוהלת קופת הגמל על מנת שזו תגיש תביעה נפרדת למפרק בגין חובה של החברה כלפיה בגין התשלומים שאמורה היתה החברה להעביר לקופת הגמל לזכות המערער. יתירה מכך, הכספים אותם תובע המערער במסגרת הרכיב "אובדן ביטוח" אינם ברי תביעה מהמוסד לביטוח לאומי במסגרת הגמלה לה זכאים העובד או קופת הגמל מכוח פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי. הגמלאות המשולמות לעובד ולקופת הגמל מכוח פרק זה של החוק מתייחסות לתשלומים שלא הועברו לקופת הגמל, בכפוף למגבלות הקבועות בהוראות סעיפים 183 ו- 184 ולא לאובדן הביטוח שייגרם לעובד בעתיד בגין אי העברת כספים אלה על ידי המעביד לקופת הגמל. מעבר לנדרש אציין כי מתלושי השכר שהוגשו בתיק לא ברורה טענת המערער בדבר ניכוי כספים משכרו בתקופה המתחילה מאפריל 2006 עד ספטמבר 2007 עבור קופת גמל. 11. יש לקבל את הערעור לעניין קרן ההשתלמות; מהמסמכים שצורפו לערעור, לרבות אלה שצורפו לתביעת החוב, עולה כי החברה לא צירפה את המערער ולא הפרישה בעדו כספים לקרן השתלמות כלשהיא. אין חולק כי ממשכורתו של המערער לא נוכו כספים כלשהם בגין חלקו בהפרשות לקרן השתלמות. החברה מחוייבת היתה לעשות כן, ועל כך המפרק לא חולק, מכוח הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי החל בענף האפייה שנערך ונחתם ביום 4.7.1966 והוראותיו הורחבו בצווי הרחבה. בשונה מרכיב התביעה המתייחס להעדר הפרשות לקופת הגמל, משלא צורף המערער לקרן השתלמות, אין גוף (קופת גמל) שרשאי, מכוח סעיף 184 לחוק הביטוח הלאומי, לתבוע בשמו את חובה של החברה בגין התשלומים שהיתה צריכה להפריש לקרן לזכותו. במצב הדברים המתואר, החלת סעיף 183 לחוק הביטוח הלאומי על חלקה של החברה בהפרשות לקרן השתלמות לזכות המערער מתיישבת עם התכלית של פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי ואף מתבקשת מהרציונאל שלו (השוו להחלטתי בפר"ק (חיפה) 423/08 המוסד לביטוח לאומי נ' עלי חליל עלי ואח', ניתן ביום 13.11.2008, טרם פורסם, ); לא אוכל להסכים עם טענת המפרק והמוסד לביטוח לאומי שאין לראות בהפרשות לקרן השתלמות כ"שכר עבודה" לפי הגדרת מונח זה בחוק הגנת השכר. התשלומים אותם משלם המעביד מחלקו לקרן ההשתלמות לזכות העובד מכוח ההסכם הקיבוצי הרלוונטי הם בבחינת "תשלומים אחרים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו" (ר' הגדרת המונח "שכר עבודה" בסעיף 1 לחוק הגנת השכר). חלקו של המעביד בתשלומים לקרן השתלמות, בנוסף למה שמנוכה משכרו של העובד כל חודש לאותה קרן, מחושב לפי שיעור אחוזים מסויים משכרו החודשי של העובד ומטבע הדברים חלקו של המעביד באותם תשלומים תלוי ומשתנה בהתאם לסכום השכר המשולם לעובד כל חודש וחודש. הדברים עוגנו בהחלטות בית הדין הארצי לעבודה שקבע כי תשלומים לקרן השתלמות, כמו גם התשלומים לקרנות פנסיה ולקופות גמל, הם חלק בלתי נפרד משכרו של העובד (ראה: ע"ע 1529/04 קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות בע"מ נ' מועצה מקומית יאנוח ג'ת ואח', ניתן ביום 8.11.05, טרם פורסם, ). בנוסף לתכליתם של התשלומים לקרן השתלמות להעשיר את ידיעותיו של העובד באמצעות השתלמות, תשלומים אלה נושאים אופי סוציאלי, שכן גם בהם, כמו התשלומים לקרן פנסיה ולקופת גמל, מעוגן עתידו הכלכלי של העובד. העובד יכול לנצל את קרן ההשתלמות כ"קופת תגמולים" ורשאי למשוך את הכספים ממנה בעתיד לפי תחנות המשיכה הקבועות בתקנונן של הקרנות (ראה לדוג': ע"ע (ארצי) 73/03 קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות בע"מ נ' עראבה מועצה מקומית, ניתן ביום 3.12.2003, טרם פורסם, ). המערער זכאי לתשלום הכספים אותם לא העבירה החברה לקרן ההשתלמות לזכותו בשנים עשר חודשים שקדמו בתכוף למועד שבו נותקו יחסי עובד-מעביד, כחלק משכר עבודתו לפי סעיף 183 לחוק הביטוח הלאומי. 12. החישובים יערכו על ידי המפרק והמוסד לביטוח לאומי. אין צו להוצאות. זכויות עובדים בפירוק חברהקרן השתלמותתביעת חובהשתלמותפירוק חברהחוב