קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת פינוי חנות בשכירות: א. הרקע העובדתי וטענות התובעים התובעים, בעלי חנות הממוקמת במרכז המסחרי בפינת הרחובות ביאליק וההגנה בנהריה (להלן: "החנות") הגישו נגד הנתבעים ביום 5.12.99 תביעה בסדר דין מקוצר לפינוי החנות ותשלום יתרת דמי שכירות בסכום של 77,948 ₪. אשר לנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") טענו התובעים החנות הושכרה לה לפי חוזה שכירות מיום 9.5.93 (להלן: "חוזה השכירות") כנגד תשלום דמי שכירות חודשיים בסך של 292.50 דולר בערכם השיקלי. 3. בסעיף 4 לכתב התביעה פרטו התובעים את התקופות בגינן לא שילמה הנתבעת דמי שכירות, כדלקמן: בעבור החודשים יוני - דצמבר 1994 8 חודשי שכירות - סה"כ 2,340 דולר. עבור השנים 1997-1995- 36 חודשי שכירות ובסה"כ 10,530 דולר. עבור 7 חודשים ממהלך שנת 1998 - 2,047.50 דולר. עבור שנת 1999 - 3,510 דולר. סה"כ החוב בערכו השיקלי: 77,948 ₪. 4. הגם שהטענה לא נטענה במפורש בכתב התביעה, עולה כי חיובו של הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע") מתבסס על ערבותו לחיובי הנתבעת כפי שנרשמה בשולי העמוד הראשון של חוזה השכירות. ב. טענות הנתבעת בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת (לאחר העברת התביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר - לפסים של תביעה רגילה) נטען כי חוזה השכירות שבין הצדדים שתחולתו הייתה עד חודש מאי 1996 לא חודש בשל קשייה הכלכליים של הנתבעת אשר הודיעה לב"כ התובעים, עו"ד אלקיים על כוונתה לפנות את החנות בתום תקופת השכירות. להלן טענה הנתבעת כי הוסכם בינה ובין ב"כ התובעים כי הנתבעת תמשיך להישאר בחנות ללא תשלום דמי שכירות תוך שהיא נושאת בהוצאות ארנונה מים וכו', כל זאת עד שיעלה בידי התובעים למצוא שוכרים חדשים לחנות.נ אשר לפיגורים בתשלומי דמ"ש טענה הנתבעת כי בניגוד לטענת התובעים שולמו על ידה דמי שכירות עבור החודשים יוני - דצמבר 1994, וכן בעבור החודשים ינואר - יוני 1995.ב עוד הוסיפה הנתבעת וטענה כי הפקידה בידי עו"ד אלקיים סך של 14,700 ₪ ב-24 שיקים בתשלום דמ"ש בעבור החודשים יולי - דצמבר 1995 כמו גם בעבור התקופה החל מינואר 1996 ועד וכולל מאי 1996. 3. עם זאת הודתה הנתבעת כי חלק מן השיקים לא כובדו ועל יסוד הודאתה לפיה היא נותרה חייבת לתובעים דמ"ש בסכומים שבין 9,000-8,000 ₪, ניתן נגדה ביום 5.11.01 פסק דין חלקי לתשלום סך 9,000 ₪ לתובעים. ג. טענות הנתבע הנתבע טען כי התבקש לחתום כערב לחיובי הנתבעת על פי חוזה השכירות וכי חתם על עמוד 2 של חוזה השכירות בעקבות דברי ההרגעה של עו"ד אלקיים לפיהן "אין לו מה לדאוג." הנתבע הוסיף כי למיטב זכרונו כאשר חתם על עמ' 2 "לא היה רשום דבר בין חתימתי ובין חתימת הנתבעת ומהות ההתחייבות הוספה בשלב מאוחר יותר".ב גירסה זו נועדה כמסתבר לקעקע את טענת התובעים לפיה יש לחייב את הנתבע כערב לחיובי הנתבעת.ו ד. דיון וממצאים קודם שאדרש לממצאים העולים מעדויות בעלי הדין ראיתי לנכון להתייחס להוראת סעיף 20(א) של חוזה השכירות שם נאמר: "כדי למנוע ספקות מוצהר בזה כי תקופת השכירות על פי חוזה זה לא תתחדש מאליה עם סיומה אלא אם כן ייערך בין הצדדים חוזה שכירות חדש בכתב על פי התנאים שעליהם יוסכם בין הצדדים".נ אין חולק בפני כי בין התובעים מזה לנתבעת מזה לא נחתם חוזה שכירות נוסף, ומכאן נובע לכאורה כי תקופת השכירות הגיע לידי סיומה ביום 15.5.96, כאמור בסעיף 1 לחוזה השכירות.ב בהיותם ערים מן הסתם לבעייתיות שמציבה הוראת סעיף 20(א) של חוזה השכירות טענו התובעים בפני כי חרף כך זכאים התובעים לדמי השכירות עבור מלוא התקופה בה החזיקה הנתבעת בחנות דהיינו עד וכולל דצמבר 1999.ו את טעמיהן לביסוס טענה זו השתיתו התובעים הן על הוראת סעיף 19 לחוק השכירות והשאילה - תשל"א-1971 (להלן: "חוק השכירות") והן בטענה לפיה, מעצם המשך החזקתה של הנתבעת בחנות, לאחר תום תקופת השכירות מתחייב כי עליה להמשיך ולשלם עבורה דמ"ש מכוח עקרונות עשיית עושר ולא במשפט. 4. הגעתי למסקנה כי אין בידי לקבל את ההנמקה שבסיסה הוראת סעיף 19 לחוק השכירות וזאת על יסוד הוראת סעיף 2(ג) לאותו חוק ממנו נובע כי סעיף 19 לחוק השכירות לא יחול מקום שכוונה אחרת משתמעת מן ההסכם שבין הצדדים; לדידי אין ספק כי סעיף 20(א) לחוזה השכירות היא בגדר כוונה אחרת כזו. 5. יתר על כן: עו"ד אלקיים הודה בעדותו כי אין במשלוח טיוטת חוזה השכירות החדש לנתבעת (חוזה אשר לא נחתם) - כדי לענות על התנאי הגלום בסעיף 20(א) לחוזה השכירות המקורי שעניינו עריכת חוזה שכירות חדש (עמ' 13 לפרוטוקול). 6. אשר להנמקה השניה אטעים כי הלכה פסוקה היא כי עם פקיעת תקופת השכירות חלה על המחזיק בנכס חובה לשלם דמי שימוש ראויים וזאת מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט-1979. השוו: ע.א. 511/89 שחף שרותי תעופה נ' רשות שדות התעופה (פד"י מ"ה(5) 643). 7. למותר לציין כי אם יעלה בידי הנתבעת לבסס את טענותיה בכתב ההגנה בדבר הסיכום שהשיגה עם ב"כ התובעים - לא תהא תחולה לעקרונות עשיית עושר ולא במשפט אשר נדחים מכוח הסכם תקף שבין הצדדים. 8. גירסתה של הנתבעת בדבר סיכום הדברים אליו הגיעה עם עו"ד אלקיים פורטה בסעיפים 4,3 לתצהיר עדותה הראשית והנתבעת עמדה עליו גם במהלך חקירתה הנגדית (עמ' 24,21 לפרוטוקול) בקליפת אגוז אמורים הדברים בטענה לפיה לאור מצוקתה הכלכלית מזה, ובהעדר שוכר חליפי מזה, הסכימו הצדדים כי הנתבעת תמשיך להחזיק בחנות ללא תשלום דמ"ש אך תישא בהוצאות ארנונה, צריכת מים וכו'. 9. התובעים ביקשו לקעקע גירסה זו בטענם כי מדובר "בשקר וכזב" (סעיף 15 לתצהירו של עו"ד אלקיים) ואף העלו ספקות באשר לסבירותה. לא נעלמו מעיני מספר פירכות בגירסת הנתבעת כמו זו לפיה שילמה לתובעים סכומים העולים מעבר לתקופת השכירות החוזית הנתבעת נימקה זאת בטענה לפיה הסכום היה צמוד וכלל גם ריבית (עמ' 23). 10. התובעים ניתלו גם בעובדה כי הנתבעת הכחישה כי קיבלה את מכתבו של עו"ד אלקיים מיום 4.5.97 (נספח ט') שנשלח כנטען בדואר רשום בו נזכרה בין היתר העובדה כי שלחו לנתבעת חוזה שכירות חדש ביום 7.8.96. סבורני כי גם אם קיבלה הנתבעת את המכתב האמור, אין בו כדי להעלות או להוריד. הטעם לכך הוא כי הנתבעת הודתה כי קיבלה את החוזה בדואר וכי הבהירה במפורש לעו"ד אלקיים כי לא תחתום עליו (עמ' 23 לפרוטוקול). 11. לעומת זאת אני מתקשה להבין את התנהלותו של עו"ד אלקיים והפערים שבין הכחשתו את גירסת הנתבעת מחד גיסא ופעולותיו מאידך. אטעים כי לא מצאתי במכתביו של עו"ד אלקיים אל הנתבעת משום נקיטת עמדה ברורה לפיה בהעדר חתימה על חוזה שכירות חדש - תוגש נגד הנתבעת תביעת פינוי. בשולי נספח ט' נרשמה תרשומת של שיחה עם הנתבעת מיום 7.5.97 המתייחסת להסדרת חוב הפיגורים בלבד וללא תגובתה באשר לדרישה לחתום על חוזה השכירות. 12. מעדותו של עו"ד אלקיים נובע כי הוא היה מודע באופן מתמשך וכדי מספר שנים - לעובדה כי הנתבעת ממשיכה להחזיק בחנות הגם שלא חתמה על חוזה השכירות החדש. התרוצים בהם ניסה להסביר את אי נקיטת הליכי פינוי נגדה בכך "שלא התפנה לכך, לא מצא לנכון... מתוך התחשבות ורחמנות" (עמ' 12 לפרוטוקול) אינם משרים אמינות רבה. 13. עו"ד אלקיים גם רמז כי השליך את יהבו על הוראת חוק השכירות והשאילה (שם בעמ' 13 לפרוטוקול) אך לא הרחיק לכת בטענה פוזיטיבית לפיה הביע הנתבעת במועד כלשהוא הסכמה פוזיטיבית לחתום על חוזה שכירות חדש. תמהני עד כמה מתיישבת התנהגותו של עו"ד אלקיים במעשים ומחדלים שתוארו לעיל עם חובת תום הלב והדרך המקובלת המעוגנת בהוראת סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973. 14. בכך לא סגי; לא נסתרה בפני גירסת הנתבעת לפיה הרבה חנויות באותו מיתחם היו סגורות מחוסר שוכרים (עמ' 22) וגם מעדותו הכבושה של עו"ד אלקיים (בעמ' 14 לפרוטוקול) ניתן להסיק ממצא כי שוכר חדש לא היה בהישג יד מידי. מכאן שקיימת ראיה נסיבתית התומכת בגירסת הנתבעת לגבי הסיכום האמור. 15. לא הייתה בפני מחלוקת של ממש לגבי טענת הנתבעת לפיה התקיימה שיחה טלפונית בינה ובין עו"ד אלקיים לאחר הגשת התביעה (הנתבעת בעמ' 22, עו"ד אלקיים בעמ' 13) אשר לתכנה של אותה שיחה העידה הנתבעת: "הוא אמר שיש תביעה נגדי תביעה של כסף... שאלתי אותו למה איך עשית לי את זה ואמרתי לו שהוא אמר לי שאוכל להישאר תמורת ארנונה והוא אמר לי שלוחצים עליו והוא צריך להראות לבעל הבית שהוא עובד ועושה משהו, הוא אמר זאת במילה אחת" (צ.ל. מילה אחרת - מ.ב.ח.) (שם בעמ' 24). 16. גירסת הנתבעת מתחזקת לאור עדותן של הג"נ סקורניאנוב טטיאנה ואירנה גלזמן, חברותיה של הנתבעת, אשר לגירסתן היו עדות שמיעה לשיחת טלפון (כאשר הרמקול הפנימי מופעל) בין הנתבעת לעו"ד אלקיים אשר במהלכה אישר עו"ד אלקיים את נכונות גירסת הנתבעת בדבר המשך השארותה בחנות תמורת תשלום חיובי ארנונה ומים אך טען כי לנוכח אי הסכמתם של מרשיו - הוא הגיש תביעה (עמ' 17). 17. שתי העדות גם יחד העידו כי עו"ד אלקיים השתמש בביטוי גס למדי אך חד משמעי באותה מידה בטענו במהלך שיחתו הטלפונית עם הנתבעת כי נאלץ להגיש את התביעה נגד הנתבעת - חרף המוסכם עימה - "כדי לשמור על התחת שלו" (עמ' 18,17 לפרוטוקול). 18. חרף טענות התובעים בסוגיה זו - התרשמתי כי מדובר בעדות כנה ואמיתית ואני מעדיף את גירסת הנתבעת והעדות מטעמה על גירסתו היחידה של עו"ד אלקיים אשר מעמדו הרגיש כנוגע בענין והצורך לתרץ את התנהלותו המוזרה במכלול הפרשה הן בפני לקוחותיו והן בפני בית המשפט, עומדים לו לרועץ. אשר על כן אני פוסק כי חיוביה של הנתבעת לתשלום דמי שכירות פקעו ביום 15.5.96. 19. חיובי הנתבע 19.1 לא מצאתי תימוכין כלשהם לגירסת הנתבע לפיה נאמר לו על ידי עו"ד אלקיים כי חתימתו הינה פורמלית בלבד. טענה מעורפלת זו הוכחשה בתקיפות על ידי עו"ד אלקיים (עמ' 15). טענתו האחרת של הנתבע לפיה הוסף הכיתוב על חוזה השכירות בדבר ערבותו - לאחר שחתם על חוזה השכירות הוכחשה על ידי עו"ד ורדי בעדותו (עמ' 9) ואין חולק כי מדובר בטענה שנטל הראייה להוכיחה חל על הנתבע וכי הדברים אמורים בנטל מוגבר באשר טענה זו מייחסת לתובעים ו/או לבא כותם זיוף של מסמך. ראו קדמי "על הראיות" בעמ' 1319-1317. 19.2 הנתבע נכשל בהרמת נטל הראיה להוכחת טענתו. אשר על כן אני פוסק כי הנתבע חייב מכוח ערבותו לחיובי הנתבעת דהיינו לתשלום דמי השכירות עד ליום 15.5.96. 20. סכום החוב ותשלומו 20.1 בסוגיה זו הובא בפני תצהירו של מר יוסי מאי מטעם התובעים אשר פירט את סה"כ תשלומי הנתבעת לאורך שנות החזקתה בחנות. לגירסת מאי הפקידה הנתבעת ביום 22.10.97 על חשבון יתרת חובה סך של 14,000 ₪ בשיקים דחויים אשר מתוכם נפרע סך של 5,600 ₪ בלבד. מאי עמד על גירסה זו ולא סטה ממנה גם במהלך חקירתו הנגדית (עמ' 6 לפרוטוקול). 20.2 לאור קביעתי לפיה חייבת הנתבעת דמי שכירות עד ליום 15.5.96 בלבד ובהעדר ראיה לסתור את חישובי מאי אני פוסק כי יתרת חובה של הנתבעת בעבור התקופה הנ"ל הסתכם לסך של 8,400 ₪. הנתבעת מודה בקיומו של חוב זה (סעיפים 15-14 לסיכום טענותיה). 20.3 גירסתו של הנתבע לפיה יש לפטור את הנתבע מערבותו באשר "לא ברור הסכום ששולם" אינה מקובלת עלי. יתר על כן טענותיו לפיהן "יתכן" שהנתבעת פרעה את יתרת סכום החוב ע"ס 9,500 ₪ - נסתרה מכוח הודאת הנתבעת. 20.4 אין חולק בפני כי הנתבעת חוייבה בפסק דין חלקי מכוח הודאתה לשלם לתובעים סך של 9,000 ₪. לאור הממצאים אותם פסקתי - הופך החיוב בפסק הדין החלקי לחיוב סופי שאליו יווספו הפרשי הצמדה וריבית. לתובעים תשלום נוסף כלשהיא. אשר לנתבע - ערבותו לחובות הנתבעת חלה לגבי סך של 9,000 ₪ בלבד. 20.5 סוף דבר: אני דוחה את תביעת התובעים לחיוב הנתבעים בסכום כלשהוא מעבר לסכום פסק הדין החלקי על סך 9,000 ₪, בו חוייבה הנתבעת אליו יווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. 20.6 לאור התוצאה אליה הגעתי אני פוסק כי התובעים אינם זכאים להוצאות משפט בהליך זה נגד הנתבעים למעט חיוב הנתבע בשכ"ט עו"ד התובעים בסכום של 1,500 ₪ בלבד ומע"מ בגינם. הודעה זכות הערעור.פינוי מושכרפינוי עסק / חנותתביעת פינוישכירותפינוי