תביעת תלויים תאונת דרכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת תלויים תאונת דרכים: 1. תביעת תלויים בגין תאונת דרכים המבוססת על חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן: הפלת"ד). המנוח ז"ל, שנולד ב- 20.03.44 (להלן: המנוח), שבגינו הוגשה התביעה, נהרג בתאונת דרכים שהיתה גם תאונת עבודה ביום 18.11.96 (להלן: התאונה). חברתו של המנוח (להלן: האישה) טוענת כי היא היתה ידועה בציבור כאשתו של המנוח, ומכח זה היא תובעת פיצויים כאילו היתה אשתו החוקית, וכן תובעות פיצויים שתי בנותיו של המנוח ועזבונו של המנוח. הנתבעת לא חולקת על אחריותה לפצות את התלויים במנוח, היא חלקה על כך שהאישה זכאית לפיצויים, וכן על גובה הפיצויים (המגיעים לאישה ולבנות). 2. מתוך החקירה הנגדית והחוזרת של האישה עולה, שהיא היתה ידועה בציבור של המנוח, וחיה עימו חיי משפחה משותפים. במסגרת חיים משותפים אלה, נולדו להם שתי בנותיהם התובעות. ולכן אני קובע כי האישה היתה ידועה בציבור כאשתו של המנוח. הנתבעת טענה כי לפי פקודת הנזיקין, אין זכויות של תלויים לידועה בציבור, ענין זה הוכרע על ידי בית המשפט העליון זה מכבר, בכך שנקבע כי המונח "בן זוג" המופיע בסעיף 78 לפקודת הנזיקין (המזכה תלויים בפיצויים) כולל בתוכו גם ידועה בציבור (ע"א 2000/97 מיום 19.12.99). לפיכך, אני מקבל את הטענה כי בהיות האישה ידועה בציבור, כאשתו של המנוח, היא זכאית לפיצוי כתלויה, כאילו היתה אשתו החוקית של המנוח, בתנאי שיוכח שהאישה היתה תלויה במנוח, ערב מותו. למעשה אין חולק על כך שהמנוח היה מפרנסה של האישה במשך שנים לפני מותו, וכן שהוא פירנס את שתי בנותיו, התובעות. 3. נקודת המוצא לקביעת אובדן התמיכה של התלויים עקב מותו של המנוח, היא מידת השתכרותו, ומה היה כושר השתכרותו אילמלא נפטר. עובר לתאונה, עבד המנוח כמנהל מאפיית חיטין בע"מ, בפרדס חנה (להלן: המאפיה). לפי תלושי המשכורת של המנוח עולה כי בשלושת החודשים האחרונים לפני התאונה, השתכר בסך של 7,370 ש"ח לחודש ברוטו (נ1/ עד נ3/). התובעים טוענים כי מעבר לשכרו "הרשמי" של המנוח כנ"ל הוא קיבל הטבות נוספות אשר לא באו לידי ביטוי בתלושי השכר, ויש להביא בחשבון הכנסות כאלה. בנסיבות, נראה לי שאין לסמוך על הדברים שהכנסתו של המנוח היתה גבוהה יותר ממה שמצויין בתלושי השכר. איני מאמין בענין זה, לא לאישה ולא לעד שמשון מטרי. לפיכך, אני מחשב את שכרו של המנוח לצורך חישוב הפסדי התמיכה בתלויים כדלקמן: בחודש אוגוסט 1995 היה השכר הממוצע במשק 4832 ש"ח ואילו שכרו של המנוח היה 7,000 ש"ח (הפרש באחוזים 59.74) לכן, גם כשאני מחשב את שכרו של המנוח לינואר 2000, אני שומר על אותה הפרשיות (59.74% ביחס לשכר הממוצע במשק שהוא 6,347 ש"ח), וקובע את שכרו של המנוח 10,138 ש"ח. כבסיס לחישוב הפסדי התמיכה של התלויים (התובעים), אני מפרט כאן את תאריכי הלידה שלהם, כזכור תאריך הלידה של המנוח הוא 20.03.1944. תאריך הלידה של האישה (האלמנה) 29.11.1959, תאריך הלידה של יסמין 26.02.1987, תאריך הלידה של עמית, 12.12.1991. יש לנכות 25% מס הכנסה משכרו ברוטו של המנוח. מכאן, ששכרו נטו לינואר 2000 היה 6,079 ש"ח. לפי זה, הפסד התמיכה של התלויים עד הגיע הבנות לגיל 20 שנה, ועד הגיע האלמנה לגיל 65 שנה, מגיע ל- 1,084,076 ש"ח. 4. התובעים מבקשים לפסוק להם הפסד הכנסה על כך שהמנוח עזר בבית, בנקיון הבית, גינון ועזרה בלימודים לבנות. בראש נזק זה התביעה היא מעל 500,000 ש"ח. לדעתי מדובר בתביעה מופרזת, במיוחד לאור טענת התובעים כי המנוח היה מועסק שעות רבות במאפיה. לא מתקבל על דעתי כי עזרתו בבית היתה משמעותית. בכל זאת, אני פוסק באופן גלובלי סך של 50,000 ש"ח כהפסד העזרה של התובעים בגין מותו של המנוח, תוך שאני מתחשב שבסופו של דבר הוא עזר באופן חלקי בתחומים שונים, כמקובל ברבדים שונים בחברה הישראלית. 5. בנוסף למשכורתו, קיבל המנוח סך של 250 ש"ח לחודש עבור הוצאות רכב, בשיערוך להיום, 593 ש"ח לחודש. ענין זה למעשה אינו שנוי במחלוקת, אך יש לנכות מהסכום הזה את שימושו הבלבדי של המנוח ברכב לצרכי עבודה, לפי הערכתי, הפסדם של התובעים בגין רכב עקב מותו של המנוח, מסתכם בסך של 50% משווי ההוצאות הנ"ל, ובסה"כ לאחר שיערוך להיום, סך של 40,000 ש"ח. 6. התובעים מבקשים לפסוק להם הפסדי פנסיה. המנוח היה חבר בביטוח מנהלים, והתלויים קיבלו את הפרמיה בגין זאת, בסך של 300,000 ש"ח,(עמ' 21 לפרוטוקול). מלבד זאת יצויין, כי לא היתה מחלוקת על כך שלמנוח בתקופת עבודתו, לא היו לו כלל זכויות בפנסיה (א3/), ולא נטען כי בעתיד יתכן שהיו מגיעים לו זכויות כאלה, (יתכן שביטוח המנהלים בא במקום זכויות הפנסיה והפרמיה הזו כאמור, נגבתה). גם לו סברתי כי יש לפסוק סכום גלובלי כלשהו לתובעים, בגין האפשרות שבמהלך חייו של המנוח (לולי נפטר בתאונה), היה הוא, בסופו של דבר זוכה בפנסיה כלשהי, והייתי מעריך באופן גס בסך של 150,000 ש"ח, עדיין תגמולי המל"ל היו גבוהים יותר. בסיכום כולל ממה שמגיע לתובעים, כפי שיפורט להלן. לכן אני דוחה את תביעת התובעים, באשר לטענתם על הפסד פנסיה. 7. באשר לתביעת העזבון בגין הוצאות הלוויה, הקבורה, הקמת המצבה, והוצאות הארוח במהלך השבעה והאבל. הוצאות הקמת המצבה שולמו על ידי המאפיה, (מקום עבודתו של המנוח), ולכן אין התובעים זכאים לפיצוי בענין זה. באשר לשאר ההוצאות הקשורות למותו של המנוח, אני פוסק 5,000 ש"ח כסכום גלובלי. באשר לפיצוי בגין קיצור תוחלת חיים, למעשה לא היתה מחלוקת בין הצדדים, ואני פוסק לתובעים סך של 35,000 ש"ח. מכל הסכומים שפסקתי לעיל, יש לנכות את הסכומים שהתובעים קיבלו מהמל"ל, משוערכים להיום ולפי דו"ח האקטואר המעודכן מיום 16.02.200 שהוגש לי ביום 20.02.200, סך של 1,497,319 ש"ח. 8. לשיטה אחרונה, סכום הפיצויים המגיע לתובעים יהיה כדלקמן: הפסדי התמיכה של התלויים 1,084,076 ש"ח הפסד שירותי המנוח 50,000 ש"ח הוצאות רכב 40,000 ש"ח תביעת העזבון 40,000 ש"ח סה"כ 1,214,076 ש"ח לאחר שמנכים מהסכום הנ"ל את תגמולי המל"ל, מתברר כי אין יתרה לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים. אדרבא, תשלומי המל"ל היו גבוהים יותר ממה שפסקנו. לפיכך, אין מנוס מדחיית התביעה. בנסיבות איני רואה מקום לחייב את התובעים בהוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו. תאונת דרכיםתביעת תלויים