קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תוכנית להרחבת חווה חקלאית: 1. העותר, תושב תל אביב, ארכיטקט במקצועו, הקים סמוך לפקיעין חוה חקלאית, הכוללת "מחסן חקלאי המשמש גם כמבנה שומר", והוא מבקש להרחיב את החוה ולבנות בה חדרי אירוח. החוה ממוקמת בקרקע שייעודה חקלאי. הקמת החוה לוותה בחריגות מחוק התכנון והבניה, ועל פי נספח I לתגובת המשיבים (פריט מס' 24), גובל השטח בשמורת טבע; הוגשה בקשה להיתר למחסן ובפועל נבנה בנין המשמש למגורים; הרשות המקומית מתנגדת לבניה, ואף הוצא צו הריסה. 2. לצורך הרחבת החוה, הגיש העותר לועדה המחוזית לתכנון ולבניה במחוז הצפון, תוכנית, והיא "תוכנית ג/13655 - חוה חקלאית אקולוגית, בוסתן פקיעין". ביום 9.6.03 דחתה הועדה את התוכנית בהחליטה כדלקמן (ראה נספח ז' לעתירה): "מטרת התכנית לאפשר בניה בהיקף של כ - 200 מטר בתוך שטחים פתוחים בעלי ערך סביבתי גבוה מאוד. הועדה לא ראתה כל הצדקה תכנונית לאפשר בניה ללא רצף במרקם כפרי הקיים של הישוב פקיעין. אנו סבורים שכל בניה בתוך שטחים מיוערים תהווה פגיעה חמורה בנוף, הועדה תהיה מוכנה לתוכנית שתייעד את השטח כשטח לגידולים אקולוגיים בלבד וללא בניה לצרכי איחסון אך לא לתוכנית כגון זו שבפנינו, ולכן אנו מחליטים על דחיית התכנית. החלטה זו התקבלה ברוב קולות ובסתייגות נציג משרד התיירות." 3. ביום 13.7.03 פנה העותר אל יו"ר הועדה, וביקש לקבל רשות להגיש ערעור על ההחלטה האמורה, אל המועצה הארצית לתכנון ולבניה (סעיף 110(א)(2)(א) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965). ביום 9.3.04 החליט יו"ר הועדה לדחות את הבקשה (ראה נספח י' לעתירה), ונימק זאת כדלקמן: "טענותיכם כי אין מדובר בבניה של 200 מטר נבדקה על ידי ונמצאה כלא נכונה היות ושטח זה נקבע במפורש בתקנון התכנית, בטבלת זכויות והגבלות הבניה. המבנים המבוקשים במסגרת התכנית מצויים במרחק כ - 200 מטר מהחלקות המיועדות ביישוב פקיעין שמהוות למעשה גבול לפיתוח הישוב. לפיכך צדקה הועדה המחוזית שסברה כי מדובר בשטח שאיננו מהווה חלק מן הישוב. התכנית מנוגדת למגמה תכנונית שאושרה ע"י הועדה המחוזית שהינה לשמור על שטחים פתוחים ולרכז את הבינוי.בבמיוחד נכונים הדברים כאשר מתברר כי בשל מיקומה המנותק של התכנית יהיה צורך להתאים לה את צרכיה בלבד דרך גישה, תשתיות והכל על מנת לרצות את היזם. הועדה בהחלטתה הסתמכה בעיקר על צורך בשמירת שטחים פתוחים ועל הפגיעה הנופית שעלולה להיווצר בשטח בעקבות הקמת הפרויקט המוצע. ... מדובר בשטח מאופיין בערך נופי רק ויש ענין ציבורי לשמרו ללא כל בניה. תמיכה לעמדה זו ניתן למצוא בתשריטים והוראות תמ"א 31 ותמ"א 32 אשר מגדירים את המקרקעין כשטח נוף כפרי (פתוח) ושטח יער טבעי לשימור.והנימוק הנופי הינו נימוק עניני ונכון ומסתמך על תפיסות התכנון כפי שמוצאות את ביטויין בתכניות מתאר ארציות, החלטות מוסדות התכנון הארצי והחלטות בתי המשפט אשר קבעו את החשיבות בשמירה על ערכי נוף. לאור האמור לעיל אינני רואה מקום להתערב בהחלטת הועדה המחוזית ודוחה את הבקשה." 4. ביום 21.6.04 הוגשה העתירה דנן, בה מלין העותר על החלטת הועדה הדוחה את התוכנית וכן על החלטת יו"ר הועדה שלא להרשות ערעור על החלטת הועדה. לטענת העותר, מוצדק להרשות במקרה דנן הגשת ערעור אל המועצה הארצית, שכן מדובר בענין עקרוני והוא התיישבות יחידים בשטחים פתוחים בגליל. עוד טוען העותר, כי החלטת הועדה שגויה, וכי היא ניתנה "תוך טעויות עובדתיות ומשפטיות לפיכך הינה חורגת באופן מהותי ממתחם הסבירות" (ראה סעיף 20 לעתירה). 5. המשיבים טוענים כי החלטת הועדה נכונה; חל שיהוי בהגשת העתירה; אין הצדקה לשיטתם להרשות ערעור על ההחלטה, ולאור זה יש לדחות את העתירה. 6. ביום 27.6.04 שמעתי טענות בעל פה מפי הצדדים. הצדדים הוסיפו טענות בכתב, בפירוט ובהרחבה. 7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים עיינתי בחומר שבפני ובמסמכים הנוספים שהוגשו, הגעתי לכלל דעה שיש לדחות את העתירה. 8. המקרה דנן אינו מעלה שאלה עקרונית או בעלת חשיבות, המצדיקה דיון במועצה הארצית. ראה לענין זה עע"ם 3663/02 ועד שכונת עין כרם נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, פ"ד נז(2), 882. כב' השופט אור סוקר שם את הגישה המרחיבה והגישה המצמצמת בה נקטו בתי המשפט המחוזיים, ובסופו של דבר, מבלי לקבוע אמות מידה נוקשות, נקבע כי "נדרש שהעניין יהיה חשוב עד כדי הצדקה לערב את המועצה, אם בשל היותו בעל השלכה רחבה, אם בשל אופיו העקרוני, אם בשל היותו מלווה ברגישות ציבורית מיוחדת ואם בשל היותו נתון למחלוקת ציבורית קשה". לא מדובר במקרה שבעניננו במדיניות של רשויות התכנון לגבי התיישבות יחידים בגליל, אלא בבקשה לאשר תוכנית בניגוד לאותה מדיניות שנקבעה מכבר, ונבחנה רבות במוסדות התכנון ואף בבתי המשפט. אמנם גם מקרה פרטני עשוי, בנסיבות מיוחדות, להצדיק רשות ערעור אל המועצה הארצית, אך לא שוכנעתי כי זה המקרה בעניננו. 9. בהחלטת הועדה, כך אני סבור, לא נפלה שגיאה שיש בה כדי להצדיק התערבות בה. השיקולים באשר לנוף הפתוח ולפגיעה בו אשר תיווצר עקב הבניה למגורים בשטח הכפרי הפתוח בחוה האמורה, נראים לי נכונים ולגופו של ענין. אינני יכול לומר שהחלטת הועדה בלתי סבירה. 10. אינני סבור שמוצדק היה לחסום את העתירה מחמת השיהוי, שכן כאשר התקבלה החלטה המונעת אפשרות של ערעור, רק אז נוצר מצב הענינים שהצדיק את העתירה, ובמקרה כזה ניתן להתייחס בה לשתי ההחלטות. לעומת זאת, ניתן לראות מכשול נוסף לעותר בהפרות החוק שהיו מצידו בבניה שנעשתה עד כה בקשר לחוה, דבר שהצדיק הוצאת צו הריסה נגד הבניה בחוה ונגד השימוש בה למגורים, שלא בהתאם להיתר שניתן. 11. סיכומו של דבר: העתירה נגד המשיבים 1 ו - 2 נדחית. העתירה נגד המשיבה מס' 3 - נמחקת, זאת על פי ההודעה שהוגשה בנדון זה. חקלאות