קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תוספות שכר כחלק מהמשכורת הקובעת לתשלום גמלה: הנשיא (גולדברג) .1בבית-הדין האזורי התבררה עתירת המשיב להצהיר כי רכיבי שכר המכונים "תוספת כוננות", "תוספת כוננות מינהלית" ו-"תוספת בית-חולים" ייחשבו כחלק מ"המשכורת הקובעת" לצורך תשלום גמלה. לאחר הגשת העתירה הסכימה המערערת לכלול בגמלת המשיב את שני הרכיבים האחרונים, ועל כן נותרה במחלוקת "תוספת כוננות" בלבד (להלן - התוספת). העתירה נתקבלה ומכאן ערעור המדינה לפנינו. .2העובדות - בעיקרון, כפי שנקבעו על-ידי בית-הדין האזורי: א) המשיב עבד במשרד הבריאות, וב- 11שנים, בטרם פרש לגמלאות, שימש בתפקיד מנהל אגף הרוקחות. משרדו היה במשרד הבריאות, ולא בבית-חולים או בלשכת בריאות מחוזית; ב) משכורתו של המשיב כללה "תוספת כוננות", "תוספת כוננות מינהלית" ו"תוספת בית חולים"; ג) תוספת כוננות משולמת בהתאם למוסכם לגבי מכסות כוננות בהסכמים קיבוציים מ- 29.5.1977(כולל "סיכום דברים" מיום 29.11.1977), 21.3.1979ו-5.6.1983; ד) בסעיף 19להסכם הקיבוצי מיום 29.5.1977, שבו נקבעה הזכאות ל"כוננות נאמר: " .19(א) לעניין זה: 'שבת' או 'מועד', פירושו פרק זמן משעה 17.30בערב השבת או המועד ועד שעה 19.00, למחרת היום. 'כוננות': פרק זמן - מחוץ לשעות עבודתו הרגילות - בו נמצא העובד מחוץ למוסד במקום מוסכם עם ההנהלה, במטרה להיענות לכל קריאה מטעמה, לשם מילוי תפקיד. 'השכר הרגיל': פירושו: המשכורת הכוללת (משכורת היסוד התחילית + תוספת הוותק + תוספת תואר שני ושלישי + תוספת השתלמות + תוספת היוקר + תוספת % 2.5שנקבעו בהסכמים מ- 25באפריל 1976ומ- 11במאי 1976+ תוספת משפחה) אותה מקבל העובד במקום עבודתו, לפי דרגת-הקבע שלו באותו פרק של זמן. (ב) המעסיקים יבדקו את נושא הכוננויות ביחידות השונות במגמה להרחיב את המתכונת הקיימת, ויקבעו את מספר הכוננויות החודשי בכל יחידה בהתאם לצרכי השירות. ועדה משותפת תיישם את סיכום סעיף זה. (ג) התמורה בעד כוננות עובד הנדרש להיות בכוננות ביום חול לרגל צרכי העבודה אחרי שעות העבודה הרגילות, יהיה זכאי לתמורה בשיעור שכר רגיל (של כל עובד לפי דרגתו) של שעתיים בעד-כל שלש שעות כוננות ( 2/3מהשכר הרגיל של שעת עבודה בעד כל שעת כוננות). בשבתות ובחגים יהיה זכאי ל- 6/7מהשכר הרגיל (של כל עובד לפי דרגתו) של שעה אחת, בעד כל שעת כוננות. בעד עבודה בפועל בזמן הכוננות יקבל העובד תמורה בהתאם למפורט ב-27.535- 27.535של התקשי"ר". בסיכום הדברים מיום 29.11.1977(שנחתם בעקבות ההסכם הקיבוצי מיום 29.5.1977) נקבעה מכסת תורנויות לנושאי התפקידים השונים. באותו סיכום נקבע כי מכסת הכוננויות של מנהל אגף הרוקחות במשרד הבריאות תהיה 17לחודש. בשנת 1983הוכללה התמורה עבור 3כוננויות של כל רוקח בשכר המשולב, ובהתאם הופחת מספר הכוננויות, כך שהמכסה של המשיב הועמדה על 14לחודש; ה) גם בטרם שולמה התוספת היה המשיב למעשה בכוננות מתמדת, במובן זה שהוא היה מוכן במשך כל החודש לקריאות בענייני עבודה מחוץ לשעות העבודה הרגילות. עם תחילת תשלום התוספת לא השתנה המצב בעניין קריאות מחוץ לשעות העבודה; ו) התוספת שולמה כל חודש, כסכום חודשי, בשיעור של מספר כוננויות, ולא השתנתה בחודשים שהמשיב יצא לחופשות קצרות; ז) המשיב פרש מעבודתו בחודש אוקטובר 1985עם הגיעו לגיל הפנסיה; .3בית-הדין האזורי נימק את הכרעתו גם בכך שנכונות המשיב להיות בכוננות היתה קיימת הן לפני תחילת תשלום התוספת והן אחרי כן, ומכאן מסקנתו כי התוספת שולמה בגין עבודתו הרגילה. .4טענות המערערת היו כי התוספת אינה פיקציה אלא שולמה בגין נכונות המשיב להיענות לקריאות מחוץ לשעות העבודה הרגילות; התוספת הוצמדה לתפקיד המשיב ולא לדרגתו. המשיב תמך בפסק הדין - ומטעמיו. .5המבחן העיקרי שנקבע לפירוש המושג "המשכורת הקובעת", בסעיף 8לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל- 1970(להלן - חוק הגמלאות), והכרעה בשאלה אם רכיב שכר מהווה "תוספת אמיתית" (ולא פיקציה) או "חלק מהשכר הרגיל", הוא האם התשלום (של התוספת) "מותנה בתנאי או בגורם מיוחד, ותלוי בכך שמי שבו מדובר, מתקיים בו אותו תנאי או גורם" (דב"ע לד/3- 7[1], בע' 427). .6עיון בחומר הראיות שבתיק, דהיינו בתצהירי המשיב והעדים מטעם המערערת, על נספחיהם, מביא אותנו למסקנה כי תוספת הכוננות (להבדיל מהכוננות המינהלית) היא "תוספת", המשתלמת בעד נכונות לבוא ולבצע עבודה שתידרש, אם תידרש, כפי שנקבע בהסכם הקיבוצי משנת .1977 לענייננו יפים הדברים שנאמרו בדב"ע מד/30- 3ד"ר הלנה לסלו באום - מרכז בריאות הנפש עזרת נשים" (לא פורסם), בשינויים המחוייבים: "מחומר הראיות עולה כי אין המדובר בתוספת פיקטיבית המגיעה לעובד בעד עצם ביצוע עבודתו הרגילה. כנגד התשלום באה דריכות מתמדת, נכונות מתמדת ואי-נוחות מתמדת - - שהן מנת חלקם של מנהלי מחלקה, והלכה למעשה קורה וקורה שהם נדרשים על-פי קריאת פתע להתייצב לעבודה". ואם תאמר שהמשיב לא נקרא לבצע עבודה כל שהיא אחרי שעות עבודתו, ומכאן כי מדובר בתוספת פיקטיבית, נשיב שהתשלום אינו מבוצע בהכרח עבור עבודה בפועל, אלא עבור הנכונות לבצעה שעה שייקרא לכך, כעולה מההסכם הקיבוצי. לטענה כי עצם תפקידו של המערער הוא כזה שאין כל צורך בכוננות תהא התשובה, שיש ותוספת מסוימת משתלמת לקבוצה, והתוספת אכן מותנית בתנאי ברור, אף כי חלק מהזכאים לה והנהנים ממנה אינו ממלא אחר התנאי. די בכך שהקבוצה, כקבוצה, ממלאה אחר התנאי כדי להגיע למסקנה כי ב"תוספת" עסקינן. נבהיר את דברינו. מנהלי מחלקות בבתי חולים זכאים לתוספת כוננות (דב"ע מד/ 3/30הנ"ל; דב"ע מז/9- 7[2]). מטבע הדברים נקראים מנהלי מחלקות מסוימים למחלקתם בתדירות גבוהה, בעוד עמיתיהם, מחמת עיסוקה של המחלקה, אינם נקראים כלל. הניתן לאמר כי אותו תשלום יהיה "תוספת" גבי אלה ממנהלי המחלקות הנקראים בשעות בלתי רגילות למחלקותיהם, בעוד שלגבי עמיתיהם שאינם נקראים יהיה התשלום חלק מ"המשכורת הקובעת"? כך גם במקרה שלפנינו, שבו ברוקחים עסקינן. חלקם הגדול, אם לא המכריע, נקרא לאחר שעות עבודתם (תב"ע (ת"א) מב/10-7, אברהם טרנאו - הממונה על הגמלאות (לא פורסם)), ומכאן כי אין לראות בתוספת "פיקציה" (כפי שנקבע שם). האם נכון יהיה לומר כי לגבי אותם רוקחים הנקראים לבצע עבודה שעה שהם בכוננות יהווה התשלום "תוספת" בעוד שלגבי עמיתיהם, או לגבי ממונה עליהם (המשיב) יהוה התשלום חלק ממשכורתם הכוללת? דין אחד לתשלום, שעה שהרוקחים פעילים, בין אם הם נקראים בשעת הכוננות ובין אם לאו; מן הראוי שאותו דין יחול עליהם גם שעה שהם פורשים לגמלאות. .7בעניין "תוספת כוננות" אמר בית-דין זה: "... מצפים ממנהל כי יהיה נכון לקריאה במידה שיהיה צורך בכך, וזה למעשה היה "התנאי", לגרסת המדינה, לתשלום בגין הכוננות. בנסיבות אלה, לגבי המנוח, ברור כי אין לאמר שהיה "תנאי" לתשלום, באשר עצם ביצוע תפקידו כמנהל כלל את אותו "תנאי", וזאת היתה "עבודתו הרגילה"... (דב"ע מד6- 7[3], בע' 31). במקרים נוספים הכיר בית-הדין ב"תוספת כוננות" כחלק מהמשכורת הקובעת. לדוגמא: תוספת כוננות ששולמה למזכיר בית-משפט (דב"ע מח/5-7, הממונה על הגמלאות - דורון (לא פורסם), או לעובד משרד החוץ (דב"ע מז/5-7, הממונה על הגמלאות - שוהם (לא פורסם)). השוני הבולט בין שלושת המקרים דלעיל (חביון, דורון ושוהם) למקרה שלפנינו הוא כי בהם דובר בכוננות מינהלית, אשר הוכרה כחלק ממשכורתו הקובעת של המשיב, ואין ללמוד מהם לעניין הכוננות המקצועית. לענייננו, השוני בין "כוננות מינהלית" ל"כוננות מקצועית" אינו סמנטי בלבד, והא ראיה - למשיב שולם תשלום עבור שתיהן כאחד. .8מהעובדה שהמשיב, כעמיתיו הרוקחים, היה למעשה בכוננות מקצועית עוד בטרם הוחלט על תשלום תוספת הכוננות, אין כדי לשנות מהתוצאה. יש ומעביד מכיר, במסגרת משא ומתן, בצורך בפיצוי עבור מטרה מסוימת שלא תוגמלה קודם לכן, ואין בכך כדי לשלול את הצורך בבדיקה, על-פי המבחנים המקובלים אם אכן התמלאו התנאים לראות באותו תשלום "תוספת" אם לאו. .9העולה מכל האמור כי דין הערעור - להתקבל. אין צו להוצאות.תוספות שכררפואהמשרד הבריאות