התובע טוען לתיקון כתב התביעה, להגדלת גובה הנזק בלבד, זאת כלשונו כתוצאה מכימות משתנה שגדל בגין מספר השנים שחלף, אין שינוי בעילות התביעה. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לתקן את סכום התביעה: 1. התביעה בתיק זה הוגשה ביום 3.8.87, כתב תביעה מתוקן הוגש ביום 1.2.88, התיק הועבר לטיפולי על ידי כב' הנשיא ביום 24.6.98. (לא בכדי מצויינים המועדים כפי שיבואר להלן). 2. ביום 3.9.98, על פי הסכמת הצדדים, קבעתי בהחלטתי כי הצדדים יגישו את סיכומי טענותיהם בכתב וראיותיהם ולשם קבלת פסק דין, התובע תוך 30 יום וב"כ הנתבעים תוך 30 מקבלתם, תוך מתן אפשרות לתגובה לתובע. כעולה מהחלטתי מיום 10.9.98, עם קבלת הודעת התובע, הוריתי להניח התיק בפני ביום 19.11.98, למתן פסק דין. כדי להסיר ספק, אנו בשלב הגשת סיכומים לכל דבר וענין. 3. ביום 20.9.98 עתר התובע לתיקון כתב התביעה, המחלוקת נשוא החלטתי כאן. 4. התובע טוען לתיקון כתב התביעה, להגדלת גובה הנזק בלבד, זאת כלשונו כתוצאה מכימות משתנה שגדל בגין מספר השנים שחלף, אין שינוי בעילות התביעה (סע' 3 לנימוקי הבקשה), וכך גם כך בטיעון בפני טענתו כי התביעה היתה נכונה ליום הגשת התביעה, מדובר בנזק מתמשך ויש לדון בגודל הנזק האמיתי נכון להיום. ב"כ המשיבים מתנגד לתיקון (תגובתו מיום 6.10.98) וכך גם בדיון בפני, טוען גם להעדר תצהיר תומך לאימות העובדות נשוא הבקשה לתיקון כתב התביעה והעדר נוסח התיקון המבוקש. 5. תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי מלמדת: רשאי בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה יעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות". הלכה היא, מעת שהראה בעל דין שהתיקון דרוש כדי להעמיד לדיון את השאלה שהיא באמת השאלה שבמחלוקת, זכאי הוא לכאורה לקבל רשות לתיקון (זוסמן המנוח,סדר הדין האזרחי [מהדורה שביעית, ש' לוין עורך 1995], 337 - 338). 6א. דלתותיו של בית המשפט יהיו פתוחות בדרך כלל לרווחה שעה שעסקינן בבקשה לתיקון כתב תביעה וגם בשלב של הגשת סיכומים. אין משמעות הדבר פריצת גדר. בית המשפט, במסגרת שיקוליו בדיונו בבקשה לתיקון כתב תביעה, יניח על כפות המאזניים לא רק את השלב שבו הוגשה הבקשה אלא, גם את הסיבה לאיחור בהגשתה. התובע בפני, לא ציין הנמקה כלשהיא לאיחור. לא למותר לחזור ולציין, כי מדובר בתביעה אשר במקורה הוגשה ביום 3.8.87 ובידי התובע היה זמן רב ביותר לטעון לכימות משתנה הנובע ממהלך חלוף שנים. ראה בר"ע 80/282 פד"י לו (4), עמ' 130, בו קובע בית המשפט העליון בלשון ברורה כי יש לקחת בחשבון את התנהגות בעל הדין מבקש התיקון, למרות שתיקון יכול להעשות בכל שלב משלבי הדיון (שם, עמ' 133) אלא, שיש כמבואר לשקול גם את הנימוק לאיחור, התנהגות בעל הדין המבקש, השתהותו, השלב בו מוגשת הבקשה והעובדה שהמבקש ידע את נשוא המבוקש ולא מדובר בגילוי פתאומי (שם, עמ' 135). ב. תולה התובע - המבקש בין היתר את בקשתו בכך שהמתין לנשוא ת.א 87/881 בו ניתן פסק דין על ידי כב' השופט אסא ביום 13.5.98. טרחתי ועיינתי בתיק זה לרבות בטיעוני הצדדים ובפסק הדין שם ולא מצאתי בתיק זה נימוק לאיחור בהגשת הבקשה בתיק בפני, אין בנשוא המחלוקת שם צפי לגילויים אשר על פי טענות של התובע צריכים היו לעכב זמן רב כל כך את בקשתו. מעבר לכך, כב' השופט אסא קובע בצורה ברורה בעמ' 5 לפסק הדין, בת.א 87/881, ואני רואה לצטט: "ההתנכלויות ההדדיות של הצדדים, לטענותיו של הנתבע (שם, סורפין - התובע כאן - י' כ') יכול ויש להם שחר, אך אין להם מקום בתביעה זו ואין תביעה זו באה לסתום את הגולל עליהם ואם ברצונו, יכול הנתבע בתיק זה הווה אומר סורפין, לתבוע בגינן אם לא תינתן לו תשובה מספקת בת.א 87/863". כמבואר, התובע פנה בבקשתו לבית המשפט כאן ביום 20.9.98 לאחר קביעת התיק להגשת טיעונים וראיות ולשם קבלת פסק דין. חשוב מכך, אין ולא היה מקום להתליה נשוא הנטען על ידי המבקש בת.א 87/881 בו נתבע התובע כאן, המחלוקת היתה ברורה וטיעוני הצדדים לענין זה בת.א 87/881 מדברים בעד עצמם. ג. בעניננו, אין עסקינן בעובדות חדשות שנתגלו, בראיה חדשה שנעלמה מעיני התובע והתגלתה לפתע פתאום או שנבצר ממנו להשיגה קודם לכן. כל העובדות נשוא בקשת התובע היו מונחות לפתחו. נשוא כימות משתנה נשוא חלוף השנים הינו ענין טרוויאלי המצוי בידיעת התובע מעשה של יום ביומו בתביעתו והתובע יכל (ובעיקרו של דבר, גם יכול) לטעון לענין זה בעתו. (השווה, ע"א 59/41 פד"י יג (1), עמ' 613, שם נבעה בקשת התיקון כתוצאה מעובדות חדשות במהלך גביית ראיות בניגוד למקרה בפנינו). בעל דין המאחר בהגשת בקשתו מפחית מסיכוייו להעתרות בית המשפט לבקשתו - ראה ע"א 60/329, פד"י טו (1) עמ' 490: "ככל שבעל דין מאחר בהגשת בקשתו ללא טעם, פוחת הסיכוי שבית המשפט יעתר לבקשתו". 7. במקרה דנן, לבד מהעדר נימוק ראוי בבקשה, העדר תצהיר, קיימת השתהות ארוכה ללא סיבה ועסקינן בתביעה אשר הוגשה במקורה ביום 3.8.87, תוקנה ב- 1.2.88. כל אשר טוען התובע בפני בבקשתו, יכל לציין בצורה ברורה הן בכתב תביעתו המקורית, בודאי שבתיקון ב- 1.2.88 וכן עד עצם היום הזה ולא להמתין לשלב הגשת סיכומים. שעה שבית המשפט שוקל תיקון כתב תביעה, נותן הוא את ידו לתובע כדי לא לגרום לחסר כדי פגיעה בזכותו לצדק ולנסיון לטעון טענותיו, אלא שלנגד עיניו גם הנתבעים אשר משך הזמן החולף פוגע בהם, בהגנתם ועלול לגרום להרעת מצבם כנתבעים. ניתן לומר, קל וחומר בתיק זה אשר ההשתהות בו הינה מעל ומעבר כדי פגיעה בשורת הצדק. (לא למותר לציין כאן, כי אין כל מניעה שהתובע יעתור באשר לנטען על ידו בכתב תביעה נפרד, אם ימצא מקום לכך נשוא טענתו לכימות עולה בגובה הנזק וכל אשר יחסר יהא, אולי, תקופה של כ- 3 שנים לאור הזמן שחלף). 8. סוף דבר, שעה שאין בפני נימוק של ממש לאיחור בבקשה, לאור ההשתהות הארוכה, השלב בו הוגשה הבקשה, הנזק העלול להגרם לנתבעים ובמאזן שבין התובע - מבקש התיקון והרעה אפשרית של מצב הנתבעים ובנסיבות תיק זה ומועדיו, אני מורה על דחית הבקשה. ההוצאות יקבעו כמכלול בפסק הדין. כעולה מהאמור לעיל ושעה שאינני מקבל גם את בקשתו של ב"כ הנתבעים לחזור בו מההסכמה כפי שטען בפני בעת הדיון (והרי עסקינן בהחלטה לכל דבר וענין), אני מורה כי התובע יגיש בנסיבות את סיכום טענותיו וראיותיו תוך 21 יום מהיום, הנתבעים ישיבו תוך 21 יום מקבלתם. מוקנית לתובע זכות תגובה תוך 7 ימים מקבלת טיעוני ב"כ הנתבעים. תיקון כתב תביעה