קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תסמונת כתף קפואה: 1. בפני תביעתה של התובעת הטוענת, להכרה בפגיעה בכתפה - פגיעה בעבודה. 2. בכתב התביעה היא טוענת, כי בחודש 6/97 נאלצה לבצע תנועה קיצונית בידה הימנית הפעילה, ומאז סובלת היא מתסמונת של כתף קפואה. 3. התובעת מוסיפה שגם אם פגיעתה אינה תוצאה של ארוע בודד, הרי שעקב אופי עבודתה כספרית, היה עליה לבצע תנועות חוזרות ונשנות, כך שיש להכיר בפגיעה ממנה היא סובלת - כפגיעה בעבודה על פי עקרון המיקרוטראומה. ההגנה 4. הנתבע במכתבו מיום 27.5.99 דחה את תביעתה, כשלטענתו לא נחשפה התובעת לארוע בעבודה. 5. הנתבע מוסיף שאין קשר סיבתי בין הפגיעה לה טוענת התובעת לבין עבודתה, וכי מהחומר הרפואי המתיחס לתובעת עולה שהמדובר באבחנות שאינן טראומטיות ושמקורן אינו בעבודתה. 6. התובעת לא צירפה אישור מטעם שירות רפואי מוסמך ואף מסיבה זו יש לדחות את התביעה. 7. הנתבע טוען לחילופין, כי השפעת העבודה, ככל שהיתה כזו, על הפגיעה בכתפה של התובעת, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות מצבה הקונסטיטוציונלי של התובעת. 8. בדיון ביום 13.11.2000 הצהירה ב"כ התובעת, כי התביעה מתבססת רק על עקרון המיקוטראומה ונושא זה, שלא נבחן ע"י הנתבע קודם לכן - הוחזר אליו לבדיקה, ורק ביום 10.7.01 הודיע הנתבע על דחיית התביעה - גם בעילה זו. 9. בתחילת ישיבת ההוכחות ביום 7.1.2002, הסכים הנתבע למנות מומחה רפואי, ולצורך מתן חוות דעת, מונה על ידינו ד"ר דוד אנג'ל. 10. העובדות שנקבעו הן: "א. התובעת ילידת 1947. ב. התובעת עבדה כספרית במשך כ-30 שנה. ג. שעות עבודתה של התובעת מ- 9.00 - 18.00 לערך. ד. בתוקף עבודתה ביצעה התובעת תנועות חוזרות ונישנות עם איזור כתף ויד ימין, כאשר התנועות נעשות במצב שהיד מורמת. ה. במהלך חודש יוני 97 ביצעה התובעת תנועה חדה עם יד ימין לעבר בקבוקון וחשה כאב חד בכתפה. ו. משפנתה התובעת לטיפול רפואי לאחר מספר חודשים אובחן הכאב כ"כתף קפואה". ז. התובעת נותחה בדצמבר 98 בכתפה בבית החולים פוריה בטבריה ומאז לא שבה לעבודתה משום שמצבה אינו מאפשר זאת. ח. התובעת טוענת לקשר סיבתי בין הפגיעה בכתפה ובין תנאי עבודתה. ט. התובעת טוענת כי הפגיעה בכתפה מתייחסת למיקרוטראומה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה - 1995. 11. השאלות עליהן התבקש המומחה להשיב הן: "א. מהי המחלה או המחלות מהן סובלת התובעת? ב. האם יש קשר סיבתי כלשהו בין תנאי עבודתה של התובעת, כפי שתוארו בסעיף 2 לעיל ובין מחלתה? ג. אם התשובה לשאלה הקודמת חיובית, האם כל מאמץ פיזי שעשתה התובעת במסגרת עבודתה גרמה לה לפגיעה כלשהי שאפשר ליחסה לזמן מסויים ולארוע מסויים? ד. האם התשובה לשאלה הקודמת חיובית - ההיתה אותה פגיעה, פגיעה זעירה ובלתי הפיכה, כך שבהצטרף אליה פגיעות דומות וחוזרות נוצר המצב הקיים בתובעת, או שמא המצב הקיים הוא תוצאה של הליך תחלואתי טבעי? (מיקרוטראומה) ה. האם התשובה לרישא של השאלה הקודמת (פגיעות זעירות נפרדות ובלתי הפיכות) היא חיובית - האם יש בתובע גורמי סיכון והאם תנאי עבודתו הנ"ל השפיעו על המחלה הרבה פחות מאשר נתוניה האישיים? 12. תשובותיו של ד"ר אנג'ל התקבלו ביום 14.3.2002 ובחוות דעתו נקבע כי : א. מחלתה של התובעת היתה "כתף קפואה (הגבלה בתנועות הכתף). בבדיקה ה- M.R.I. ראו רק שינוי שיכול להתאים לדלקת או קרע חלקי כגון סובסקפולריס. ב. לא תואר או נטען מארוע תאונתי בודד. עבודה כספרית, כולל הרמת היד לכיוון ראש הלקוחות, אין בה כדי לגרום נזקים זעירים, בלתי הפיכים שיצטברו ויגרמו למחלתה. לכן אין קשר סיבתי בין מחלתה לעבודתה של מיקרוטראומה". 13. בקשת התובעת להפנות למומחה שאלות הבהרה נדחתה על ידינו וכך גם בקשה נוספת, מאוחרת יותר, לפסילת המומחה או למינוי מומחה נוסף. 14. התובעת בסיכומיה טוענת כי התנועות השגרתיות, החוזרות ונשנות - בעיקר ביד ימין - שביצעה כספרית, במהלך עשרות שנות עבודתה במקצוע זה - מוליכות למסקנה כי הפגיעה נגרמה כתוצאה מעבודתה. 15. התובעת מתבססת על חוות דעתו של ד"ר גורדון אידלסון הקובע כי סביר מאוד שפגיעתה של התובעת מקורה בשימוש מוגבר ואינטנסיבי של הכתף. 16. בהתייחסה לחוות דעתו של ד"ר אנג'ל, המומחה מטעם בית הדין, טוענת ב"כ התובעת שהמדובר בשתי אסכולות רפואיות שונות. 17. לדעת ב"כ התובעת, לאור עובדה שהמומחה מטעם בית הדין אינו שולל את המיקוטראומה - על בסיס ממצאים רפואיים שהוצגו בפניו, אלא על כך שעבודתה כספרית אין בה כדי לגרום לכך, הרי שההלכה היא שיש לאמץ את ההשקפה המיטיבה עם התובעת. 18. ב"כ התובעת בסיכומיה, מוסיפה וטוענת שהמומחה מטעם בית הדין אינו יכול לקבוע בוודאות, לאור תוצאות בדיקת ה- M.R.I. את סיבת הפגיעה, וכי אין למעשה הסבר להתהוות "הכתף הקפואה". 19. הנתבע בסיכומיו סבור, כי יש לקבל את חוות דעתו של ד"ר אנג'ל שמונה על ידינו לבחון את סוגיית הפגיעה בכתפה של התובעת. 20. ב"כ הנתבע אף טוען שאין בפנינו "עימות" בין שתי חוות דעת, ולשיטתו "חוות דעתו של ד"ר אנג'ל היא הקובעת ואין בילתה". הכרעה 21. דעתנו בסוגייה זו היא כדעת הנתבע. 22. בפני המומחה הרפואי, הונחה תשתית עובדתית שהתבססה על גירסת התובעת כמתואר בתצהירה. 23. ההלכה ביחס להסתמכותו של בית הדין על חוות דעת של המומחה הרפואי שמונה על ידיו קובעת כי: "כלל הוא כי בית הדין נותן משקל נכבד לחוות דעתו של המומחה בדבר השפעת הארוע בעבודה על בוא האוטם. אולם, בית הדין אינו "מאמץ" את חוות דעתו ואינו פוסק על-פיה באופן "אוטומטי". על בית הדין לשקול מחד גיסא את מכלול נסיבות העניין, כולל עוצמת האירוע החריג וסמיכות הזמנים בינו לבין הופעת הסימנים של האוטם, תוך הענקת משקל נכבד לחוות-דעתו של הרופא, ומאידך גיסא, על בית הדין להבחין בין לשונו של הרופא לבין לשונו של המשפטן." (דב"ע נ"ג/ 118-0 עזריאל נ' המל"ל, פד"ע כ"ח 209, 218). 24. במקרה שלפנינו - חוות דעתו של המומחה ברורה וחד משמעית. המומחה מאבחן את הממצאים שניצפו בבדיקת ה- M.R.I. , ועל פיהם הגיע לקביעה ש"עבודתה כספרית, כולל הרמת היד לכיוון ראש הלקוחות, אין בה כדי לגרום נזקים זעירים בלתי הפיכים שיצטברו ויגרמו למחלתה". (ההדגשה שלי - מ.ש.). 25. בנסיבות אלה - אין מנוס מדחיית התביעה. 26. אין צו להוצאות. רפואהכתפיים