קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בעלות על מטלטלין שנתפסו ע''י המשכיר / תפיסת מטלטלין של שוכר: השופטת ר. יפה-כ"ץ: 1. המערער השכיר למשיבה, חברת אליאש - יגואר (1998) בע"מ, מבנה תעשיה לתקופה של שנה, החל מיום 10/1/99 ועד 9/1/00, בו ניהלה המשיבה מתפרה. בתאריך 6/2/00 פנתה המשיבה לבימ"ש השלום באשדוד בדרך של המרצת פתיחה, וביקשה כי ביהמ"ש יצהיר שהמטלטלין שפרטה ברישא לבקשה, ואשר שימשו אותה בעסק המתפרה שניהלה, הינם בבעלותה וכי אין למערער כל זכות עליהם. מהאמור בתצהיר שצורף לבקשה, עולה כי בהתאם להסכם השכירות שנחתם בין הצדדים, שילמה המשיבה דמי שכירות עבור שני חודשי השכירות הראשונים, אך מאחר והמערער פנה למנהלי המשיבה והציע שהם ישפצו את המבנה תמורת קיזוז מדמי השכירות - הם אכן שיפצו את המבנה, ולא שילמו עבור חודשי השכירות הנוספים שהיו במבנה. כן נאמר בתצהיר, כי בתאריך 15/6/99 (דהיינו - 3 חודשים לאחר שלא שולמו דמי שכירות) החליף המערער את מפתחות המושכר ומנע מהמשיבה להמשיך בשכירות או להמשיך בפעילות עיסקה, שכן הוא גם מנע מהמשיבה כל גישה לציוד שהיה במושכר. לפיכך, כאמור, הוגשה הבקשה להצהרה כי המטלטלין שתפס המערער הם בבעלותה של המשיבה וכי למשיב אין כל זכות בהם. המערער בחר שלא להגיש תצהיר תשובה, וב"כ הודיע כי המערער מסתפק בחקירת מנהל המשיבה על התצהיר שהגיש בתמיכה לבקשתו. עוד הודיע ב"כ המערער, כי המערער אינו מתנגד לחלק הראשון של הבקשה, דהיינו - כי למשיבה בעלות על המטלטלין, אך לטענתו אין להעתר לחלק השני של הבקשה, שכן לטעמו גם למערער יש זכות באותם מטלטלין - זכות עכבון - בשל דמי שכירות שחבה המשיבה למערער. ביהמ"ש קמא (כב' ס. הנשיא הש' חמדני), לאחר שמנהל המשיבה נחקר על תצהירו ולאחר שהצדדים הגישו סיכומיהם, נעתר לבקשה והצהיר כי המטלטלין המפורטים בבקשה הם רכושה הבלעדי של המשיבה, וכי למערער אין זכות להחזיק בהם ולפיכך עליו להחזירם לרשות המשיבה תוך 7 ימים מקבלת פסה"ד. על פסק דין זה הוגש הערעור נשוא פסק דיננו. 2. המערער העלה בערעורו מספר טיעונים - אותם גם העלה בפני ביהמ"ש קמא ואשר נדחו בפסק הדין נשוא הערעור. טענתו הראשונה של המערער הועלתה בסעיפים 1 ו- 3 לסיכומיו, ולפיה לאחר שהמשיבה לא שלמה שכ"ד, ולאחר אין סוף פניות, נחתם הסכם נוסף בין הצדדים ואף ניתן שיק מטעם שני בעלי המניות של המשיבה לכיסוי מלוא התחייבויות המשיבה, ומאחר וגם ההסכם הנוסף לא קוים ואף השיק חולל והוגש לביצוע בהוצל"פ, היה מקום לבטל את המרצת הפתיחה בשל ההליך המקביל הנ"ל. אולם העובדות המצוינות לעיל, עליהן המערער מסתמך, לא הוכחו בפני ביהמ"ש קמא. יש לזכור, כי המערער בחר שלא להגיש תצהיר מטעמו בפני ביהמ"ש קמא, ונציג המשיבה בחקירתו הנגדית לא אישר ולו טענה אחת מטענות המערער. גם ביהמ"ש קמא היה ער לנסיונו של המערער להסתמך על "ראיות" שלא הוכחו, ובצדק דחה נסיון זה והסתמך אך ורק על העובדות שהוכחו בפניו. אמנם נכון, כי המערער הגיש באמצעות נציג המשיבה מסמך ובו התחיבות הנחזית כהתחיבות שנחתמה על ידי המשיבה לפנות את המושכר עד ליום 17/6/99, שאם לא כן "יש למשכיר זכות לפתוח ולהכנס פנימה ולפנות אל כל המבנה" - אך נציג המשיבה הכחיש חתימתו על התחיבות זו (להלן: "המסמך"). כאן המקום להוסיף ולציין, כי המערער הגיש בקשה לצרוף ראיה במסגרת הערעור (בש"א 8098/01), כאשר במסגרת בקשה זו ביקש לצרף פרוטוקול מהדיון שהתקיים בפני רשמת בימ"ש השלום באשדוד ביום 15/7/01 במסגרת התנגדות לביצוע שטר שהוגש לביצוע על ידי המערער כנגד נציגי המשיבה. פרוטוקול זה הינו חקירת מנהלה האחר של המשיבה (לא המנהל אשר העיד בפני ביהמ"ש קמא), כשלטענת ב"כ המערער בעדותו אישר מנהל זה של המשיבה כי המסמך האמור נחתם על ידו. ב"כ המערער לא הסתפק בבקשה עצמה, ובניגוד לדין צרף לבקשה את הפרוטוקול, דהיינו אותה ראיה שביקש להגיש, ובכך ניתן לראות נסיון להשפיע על ביהמ"ש לפני מתן החלטתו - דבר פסול לכשעצמו. אך לא רק זאת, אלא שהבקשה הוגשה ללא תצהיר ובלא כל הסבר מדוע, למשל, לא נחקר אותו נציג של המשיבה, במהלך הדיון נשוא הערעור, במיוחד כאשר בישיבת ההוכחות שהתקיימה בביהמ"ש קמא, ולאור עדותו של מנהל המשיבה שהעיד כי לא הוא חתום על המסמך, הציעה ב"כ המשיבה לחקור את המנהל הנוסף של המשיבה בענין זה (אותו מנהל שכעת את עדותו ביקש להגיש) - וב"כ המערער דחה את הצעתה. כמו כן לא ניתן כל הסבר לכך שבמסגרת הדיון בפני ביהמ"ש קמא לא הוגש כל מסמך מהליכי ההוצל"פ, פרט לאותו העתק משטר בטחון שהוגש לביצוע, ובהעדר כל מסמך שכזה בצדק קבע ביהמ"ש קמא כי במצב הראיות שהוגשו בפניו לא ניתן לדעת מה גורל ההליכים בהוצל"פ ומה גובה החוב הנטען. די בכל אלה כדי לדחות את בקשת הצירוף של המערער, אך ניתן להוסיף שגם לגופו של ענין אין בראיה המבוקשת כדי לשנות את התמונה כולה, שהרי גם במסמך הנ"ל אין היתר למערער להחזיק במטלטלין ואין בו הודאה בחוב הנטען כלפי המערער, אותו חוב המהווה לטענת המערער את הבסיס לזכות הערבון שקמה לו, לטענתו. המסמך מקנה, לכל היותר, זכות למערער לפנות את המושכר מן המטלטלין - באם הוא לא יפונה עד ליום 17/6/99, כאשר לטענת המשיבה המושכר נתפס על ידי המערער יומיים לפני המועד האמור, דהיינו כבר ביום 15/6/99 - טענה שלא נסתרה, שכן, כאמור, המערער לא הביא כל ראיה מטעמו. זאת ועוד, קיום ההליך בפני ראש ההוצל"פ באשדוד בענין שטרי - אין בו הצדקה לבטל את ההליך שהוגש בפני ביהמ"ש קמא, שהוא הליך נפרד, ושעניינו המטלטלין שנתפסו שלא כדין על ידי המערער. 3. טענתו העיקרית של ב"כ המערער היתה, כי עומדת לו זכות עכבון על המטלטלין מכוח החוב שחייבת המשיבה כלפיו, אך גם בענין זה סבורה אני שצדק ביהמ"ש קמא כאשר קבע שלא הונחה על ידי המערער תשתית ראייתית - לא לטענה שקיים חוב כלל ולא לטענה שיש לו זכות עכבון. בענין זה, ובהעדר ראיות אחרות מטעם המערער, לא נסתרה טענת המשיבה לפיה המערער עשה דין לעצמו והשתלט על מטלטליה בכוח תוך השבתת העסק שניהלה, ולא נסתרה טענתה שחוב השכירות לאותם 3 חודשים בהם שהתה במושכר ללא תשלום - אמור להתקזז מעלות השיפוצים שעשתה במושכר (לבקשת המערער). אך גם אם נניח שהמשיבה חבה סכום כלשהו בגין אותם חודשי שכירות, אין הדבר מקנה למערער זכות לתפוס את מטלטליה - העולים בשווים עשרות אלפי שקלים מעבר לאותו חוב נטען. גם בענין זה צדק ביהמ"ש קמא, כאשר איבחן מקרה זה ממקרהו של נותן שרות, אשר מעכב תחת ידו מטלטלין שהגיעו אליו כדין על מנת לקבל את שכרו, ובצדק קבע כי לו היינו נעתרים לטענת המערער ומכירים בזכות העכבון לה טען "יוכל כל מי שטוען לחוב זה או אחר, לתפוס בכוח מטלטלין של מי שלטענתו חייב לו ולטעון לזכות עכבון, דבר שיפגע בתקנת הציבור וישבש את מערכות החיים וסדרי הדין והמשפט. במקרה כזה, "כל דאלים", על דעת עצמו יבצע עיקולים והוצאת מעוקלים ויגרום לאנדרלמוסיה". 4. עוד טען ב"כ המערער, כי ההליך כולו לא היה ראוי להתברר במסגרת של המרצת פתיחה, וכי היה על ביהמ"ש קמא להעבירו למסגרת של פסים רגילים או למחוק אותו כליל, בשל הסעד הכספי שהמשיבה עוד תדרוש מהמערער בגין החזקת מטלטליה. גם לטענה זו אין על מה שתסמוך, שכן הסעד שביקשה המשיבה במקרה זה הוא סעד להצהיר על זכויות במטלטלין, והיא היתה רשאית לבקש סעד כזה בדרך של המרצת פתיחה כפי שעשתה. 5. מתוך כל האמור לעיל, הייתי מציעה לחבריי לאשר את קביעת ביהמ"ש קמא לפיה המטלטלין נשוא הבקשה הם מטלטליה של המשיבה וכי למערער אין כל זכות עליהם. יחד עם זאת, ביהמ"ש קבע עוד, כי על המערער להחזיר את המטלטלין לידי המשיבה תוך 7 ימים, תוך שהוסיף שאם הוטל עיקול על אותם מטלטלין במסגרת תיק ההוצל"פ - הם יוחזקו על ידי המשיבה עד להחלטת יו"ר ההוצל"פ. ב"כ המערער טען כי "צו העשה" המתיחס להשבת המטלטלין ניתן בלא שהסעד כלל נתבקש על ידי המשיבה. אולם, גם אם ברישא להמרצת הפתיחה לא נתבקש סעד זה, הרי שבסיומה הוסיפה המשיבה ובקשה גם ליתן צו המאפשר לה להעביר את המטלטלין לכל מקום בו תחפוץ - סעד אשר פירושו לאפשר לה לקבל את המטלטלין מידי המערער המחזיק בהם שלא כדין. לפי כך, סבורה אני שאין מקום להתערב בממצאי פסה"ד והייתי מציעה לחבריי לדחות את הערעור ולחייב את המערער בהוצאות משפט ובשכ"ט ב"כ המשיבה בשיעור כולל של 7,500 ₪, ומשסכום זה הופקד כערבון על ידי המערער - הייתי מורה למזכירות להעבירו לידי ב"כ המשיבה לכיסוי חיובי המערער כלפי המשיבה בערעור זה. ר. יפה-כ"ץ, שופטת ס. הנשיא י. פלפל: אני מסכים. ס. הנשיא י. פלפל אב"ד ס. הנשיא י.טימור: אני מסכים. ס. הנשיא י. טימור לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינה של כב' השופטת ר. יפה - כ"ץ. מטלטליןשכירות