קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תקופת אכשרה למענק עבודה מועדפת: 1. זוהי תביעה של התובע לתשלום מענק עבודה מועדפת, על פי סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), לאחר שתביעתו נדחתה ע"י הנתבע על פי מכתב דחייה מיום 2/5/99, בנימוק שהוא לא השלים תקופת אכשרה. 2. העובדות הצריכות לענייננו הן כדלקמן: א. התובע השתחרר משירות סדיר בצה"ל ביום 6/6/96. ב. בתקופה שבין 6/6/96 ועד 31/8/96 היה התובע חבר בקיבוץ מצר ועבד בתחום החינוך והחליבה. בתקופה זו לא נטען ולא הוכח כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בינו ובין הקיבוץ, גם לא כאלו שניתן לקחת אותם בחשבון לצורך חישוב תקופת אכשרה. ג. ביום 1/10/97 החל התובע לעבוד בעבודה שהיא בגדר "עבודה מועדפת", ברפת של קיבוץ מצר, שם עבד עד סוף חודש 3/98, ובגינה הוא תובע את המענק נשוא תביעה זו. במהלך תקופה זו קיבל התובע מהקיבוץ משכורת חודשית כמפורט בתלושי השכר (מוצג ת/4) בהם פורטו חודשי העבודה, מספר ימי העבודה בחודש, השכר ודמי הביטוח ותשלומי מס הכנסה שנוכו משכרו. 3. כאמור, העבודה המועדפת בגינה נתבע המענק, החל התובע לבצע ביום 1/10/97 - כלומר, במהלך השנה השניה לשחרורו, ומכאן - זכותו למענק כפופה לכך שהוא צבר תקופת אכשרה כמשמעה בסעיף 161 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"). 4. הכלל הוא, כי על פי סעיף 174 (ב) לחוק הזכות למענק עבודה מועדפת, מותנה בשני תנאים מצטברים: לעבוד בעבודה מועדפת 6 חודשים לפחות מתוך שנתיים מיום השחרור, וזכאות לדמי אבטלה המותנה בתקופת האכשרה, אם תחילת העבודה המזכה במענק עבודה מועדפת החלה אחרי תום שנה מיום השחרור (במהלך השנה הראשונה לאחר השחרור, לא נדרשת תקופת אכשרה). מילוי שני התנאים המצטברים שבסעיף הנ"ל הוא תנאי בל יעבור לזכאות, לכן מי שחלק מהתקופה בה עבד בעבודה מועדפת לא היה זכאי לדמי אבטלה, מהטעם שלא צבר תקופת אכשרה, לא היה זכאי למענק מכח סעיף זה (דב"ע נו02-261/ עינן בן דוד נ' המל"ל - לא פורסם). 5. מחומר הראיות עולה כי התובע היה עובד חודשי, ולכן ומכח סעיף 161 (א)(1)(א) לחוק, תקופת אכשרה הנדרשת היא של 180 ימי עבודה, בעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה, מתוך 360 ימים בתכוף לתאריך הקובע (1/10/97). 6. להוכחת תקופות עבודתו של התובע לפני היום הקובע, הוא הביא את הראיות כדלקמן: א. אישור המעביד "סטייק האוס ווייט הול בע"מ", על עבודת התובע בשירותו בתקופה מיום 20/9/96 ועד 30/11/96 בה עבד התובע 54 ימים (ר' מוצג ת/2). ב. אישור שאינו נושא חתימה וחותמת (מוצג ת/3), המתיימר להיות אישור על עבודה מטעם מעביד בשם סטופינר בע"מ, שרשום בו שהתובע עבד בחודשים 6/97-3 והשתכר בעד כל התקופה סך של 2,197 ₪ בלבד. ג. לטענת התובע, הוא עבד בתקופה שבין 6/97-3 במועדון ביליארד הנמצא ברח' ז'בוטינסקי בראש העין, ונוהל ע"י חב' סטופניר הנ"ל, ותקופת עבודתו זו יש לזקוף בחישוב תקופת האכשרה הנדרשת. ד. לגבי עבודתו במקום עבודה זה, העיד התובע (בעמ' 1 לפרוטוקול), כי: "לפי מיטב ידיעתי עסק זה עדיין קיים, לפי בירורים שביצעתי נמצא שם אותו בעל הבית שהיה בתקופתי. עבדתי במועדון הזה 4 חודשים שלמים, קיבלתי משכורת במזומן, אך לא מסרו לי תלושי שכר, לאחר שפניתי למל"ל ונדרשתי להמציא אישורים על תקופת עבודתי, עשיתי מאמצים לקבל את התלושים ממקום עבודה זה, אך התגלו לי הרבה בעיות, בתחילה הם סרבו לתת לי אישור, ובסוף מסרו לידי אישור (במקום טופס 106) (מוצג ת/3)". ה. באשר לשכר הזעום של 2,197 בגין 4 חודשי עבודה הנטענים, כמפורט במוצג ת/3, העיד התובע בעמ' 1 לפרוטוקול, כדלקמן: "אכן כתוב באישור שאני השתכרתי רק 2,197 ₪, אני מצהיר שזה לא נכון, שכן כל חודש השתכרתי מעל סכום זה. עבדתי שם 4 חודשים, חסכתי את הכסף ונסעתי לחו"ל.. אני מצהיר שעבדתי 4 חודשים מלאים. זה שהמעסיק שלי לא הנפיק לי תלושים מתאימים, זו לא אשמתי.. עבדתי תקופה מלאה ב-4 חודשים האלה, לפחות 20 יום בכל חודש וקיבלתי שכר בסוף החודש לפי המשמרות בהן עבדתי. העסק פתוח משעה 10.00 בבוקר עד 04.00 לפנות בוקר. עבדתי בכל שבוע לפחות 5 משמרות. משכורתי נעה בין 2,000 ל-3,000 ₪ כל חודש". ו. עוד טען התובע כי לצורך תביעה זו, הוא פנה למשרד שמפעיל את המועדון בראשון לציון ושם נאמר לו שחברת סטופניר בע"מ כבר לא קיימת וכי חבל על הזמן שלו, שכן הוא לא יוכל לתבוע אותם ולחייבם להנפיק לו תלושי שכר שיפרטו את ימי העבודה והשכר שקיבל (ר' עמ' 2 שו' 1-3 לפרוטוקול). 7. לטענת הנתבע יש לדחות את תביעת התובע, מהנימוקים כדלקמן: א. בתקופה שבין 1/10/96 ועד 1/10/97 התובע אמור לצבור 180 ימי עבודה שעבורם שולמו דמי ביטוח. ב. באישור שהציג התובע (ת/3) להוכחת תקופת עבודתו בחודשים 3/97 ועד 10/97 אין פירוט של מספר ימי העבודה שהוא עבד בפועל ולא ניתן לקבוע מה הם הימים שצבר כתקופת אכשרה. ג. התובע לא המציא תלושי שכר עם פירוט ימי עבודה, ואף לא טרח לזמן כעד את מעסיקו. ניסיון שעשה הנתבע לבצע חקירה במקום העבודה שציין התובע, לא הועיל. 8. כאמור, מאחר והתובע ביצע את העבודה המועדפת במסגרת השנה השניה מיום שחרורו, עליו להוכיח תקופת אכשרה כמתחייב מסעיף 161 (א)(1)(א) לחוק, כתנאי לזכאותו למענק עבודה מועדפת. מחומר הראיות עולה כי התובע הצליח להוכיח עבודה של 54 יום בסטקייה, ואילו באשר לעבודתו הנטענת בתקופה שבין 6/97-3 ברור שאין באישור הלא חתום והלא מפורט (מוצג ת/3) כדי לשמש הוכחה מספקת לעבודתו במספר ימים שיש בהם להשלים את תקופת האכשרה הנדרשת, משום שבאישור זה אין פירוט של ימי העבודה של התובע, וגם השכר הנקוב בו הוא זעום ביותר, ואינו עומד בפרופורציה לתקופת העבודה הנטענת ע"י התובע (4 חודשים). לכן, ומאחר ונטל הראיה להוכחת תקופת הכשרה הוא על התובע ומאחר וקבענו שאין במסמך ת/3 כדי להועיל לו בהקשר זה, ומשלא הובאו עדים אחרים דוגמת עובדים שעבדו עם התובע (לטענתו הוא עבד בעבודה זו במשמרות), או עדים אחרים שיכולים לבסס את טענותיו לעניין תקופת העבודה, ברור שהוא לא הצליח להרים את נטל הראיה הדרוש. 9. התוצאה היא כי התביעה נדחית, בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 10. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.עבודה מועדפת / מענק שחרורתקופת אכשרהמענק