קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תקופת שירות עודפת בצבא קבע: הנשיא (גולדברג); .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (השופטת פורת; תב"ע מח/9-7), שדחה את טענת המערער כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים המגיעים לו על-פי סעיף 39(ז) לחוק שירות המדינה (גמלות) [נוסח משולב] התש"ל- 1970(להלן - חוק הגמלאות), תוך הכללת התקופה שהוספה לו על-פי סעיף 18(ב) לחוק שירות הקבע בצה"ל (גמלאות) התשמ"ה- 1985(להלן - חוק שירות הקבע). .2העובדות הצריכות לעניין: א) המערער פרש לקצבה מצה"ל בתאריך 28.2.1970, לאחר ששירת בפועל בצבא תקופה של 21שנים 7חדשים ו- 10ימים. קצבתו חושבה, תוך הגדלת תקופת שירותו מכוח סעיף 18(ב) לחוק שירות הקבע, לפי שירות של 29שנים וחודש אחד; ב) לאחר פרישתו מצה"ל החל המערער לעבוד בשירות המדינה, ממנה פרש לקצבה בתאריך 31.12.1987, בתום שירות בפועל כעובד מדינה תקופה של 17שנים ו- 10חודשים: ג) סך כל תקופת שירותו בפועל של המערער בצבא ובמדינה עולה על 35שנים, ועל כן זכאי הוא לפיצויי פיטורים בשל תקופת שירות עודפת על-פי הוראת סעיף 39לחוק הגמלאות; ד) למערער שולמו פיצויי פיטורים בעד תקופת שירות בפועל העולה על 35שנה; ה) המערער מקבל מהמדינה קצבה בשיעור של %71.2/3, וזאת מכוח שירותו בשירות הקבע. .3העומד לפירוש הוא סעיף 39(ז) (4) לחוק הגמלאות, אשר זה לשונו: "עובד שנתקיימו בו ארבעה אלה: (1) (2) (3) (4) "יהיו הוא או שאירו, לפי העניין, זכאים לפיצויי פיטורים, אף אם פרש מהשירות מרצון, בשל תקופת השירות העודפת על תקופות השירות המזכות אותו בקצבה בשיעור המירבי, או שחיו מזכות אותו כך לולא נסתיים שירותו בפטירתו, או על 35שנים של שירות ועבודה כאמור בפסקה (3), הכל פי הארוכה שביניהן (להלן - תקופת השירות העודפת)". נדגיש כי אין חולק שארבעת התנאים, שהצטברם מזכים בפיצויים, התמלאו במערער, והמחלוקת מתמקדת בשאלה מהו פירוש הדיבור "תקופת השירות העודפת". .4טענותיו של המערער בבית-הדין האזורי ולפנינו, הן: א) תקופת השירות העודפת היא כל תקופת השירות המזכה אותו בקצבה, על-פי חוק שירות המדינה, בשיעור המירבי. הואיל וסך כל תקופות השירות המזכות אותו בקצבה הוא 46שנים ו- 11חודשים, והואיל והקצבה המירבית היא 35שנים, הרי שהתקופה העודפת היא 11שנים ו- 11חודשים; ב) סעיף 37(ז) סיפק לחוק הגמלאות מציג 2חלופות לחישוב תקופת השירות שמעבר לה זכאי העובד לפיצויים עבור התקופה העודפת. החלופה הראשונה היא "תקופת השירות העודפת על תקופות השירות המזכות אותו בקצבה בשיעור המירבי", והחלופה השניה; "תקופת השירות העודפת של 35שנים של שירות ועבודה כאמור בפסקה (3) של סעיף 39(ז)". פסקה (3) דנה בתקופת שירות בפועל מטעם המדינה. עצם קיומן של 2חלופות מלמדת, לדעת המערער, כי על-פי החלופה הראשונה לא נדרש התנאי המצוי בחלופה השניה, דהיינו - שירות בפועל של 35שנה ויותר, ודי בצירוף תקופות השירות המזכות בקצבה; ג) את המושג "השיעור המירבי" המוגדר בסעיף 39(ט) לחוק הגמלאות יש לפרש תמיד כשיעור קצבה של %70, שבו זוכה הגמלאי בגין 35שנות שירות; ר) כתוצאה מחישוב זכאותו של המערער-על-פי שיטתו של המשיב, מפסיד המערער פעמיים: על-פי סעיף 32(ב) לחוק הגמלאות הוא אינו זכאי לקצבה העולה על סך % 70מהמשכורת הקובעת, ואילו לפי סעיף 39אין הוא מקבל כל פיצוי על כך. מכאן שלגבי המערער היתה פעולתו של הרמטכ"ל, המגדילה את תקופת שירותו, חסרת נפקות בפועל, בניגוד למי שלא האריך בפועל בשנות עבודתו; ה) יש לראותו במי שמלכתחילה התחיל לעבוד בשירות המדינה עם "ותק נצבר" של 29שנים וחודש; ו) מטרת סעיף 39(ז) לחוק הגמלאות היא לתת פיצוי מינימלי לעובד שהגיע לקצבה המירבית, ולעודד עובדי מדינה להמשיך בעבודתם גם לאחר שהגיעו לקצבה המירבית. גישתו של המשיב אינה תואת מטרה זו. עד כאן טענות המערער. .5טענות המשיב בבית-הדין האזורי ולפנינו הן: א) קריאת דברי ההסבר של סעיף 33(ז) להצעה לתיקון לחוק שירות המדינה (גמלאות), מלמדת כי הכוונה היתה לתת פיצוי למי שמשרתים "שירות ממושך", ובמובן שהכוונה לשירות בפועל, משום שמדובר ב"שירות מוכר", דהיינו עבודה בפועל המוכרת על-פי חוק הגמלאות, כגון עבודה ב"מוסד מוכר" (סעיף 82לחוק) או שירות מטעם המדינה, בתפקיד שהחוק לא חל עליו (סעיף 85לחוק). אין בהצעת החוק, ולא בדברי שר האוצר בכנסת, כל התייחסות להגדלה מלאכותית של תקופת השירות. השר מדבר על "צבירת" שנות עבודה: "צבירה" היא כל שנות העבודה בפועל, ולא שנים שהעובד "קיבל" במתנה; ב) סעיף 31(ד) (2) לחוק שירות הקבע מאפשר הגדלת הקצבה המשולמת למי שזכאי לגמלה על פי חוק שירות המדינה (גמלאות) וחוק שירות הקבע, מעל-% .70המערער אכן נהנה מגמלה בגובה % 71.67מהמשכורת הקובעת; ג) המלים בסעיף 39(ז) סיפה "הכל לפי הארוכה שביניהם" אינן מתייחסות לתקופה העודפת אלא לחלופות המנויות באותה פסקה. חלופה אחת היא התקופות בשירות המדינה המזכות בקצבה המירבית, והחלופה השניה היא 35שנות שירות במדינה, ועבודה במקומות אחרים שחוק שירות המדינה אינו חל עליהם, או שיש לגביהם הסכמי רציפות. לפיכך העובד זכאי לפיצויי פיטורים עבור התקופה העודפת על-פי החלופה השניה; ד) קצבת המערער הוגדלה בהתאם לסעיף 18(ב) לחוק שירות הקבע. סעיף זה מאפשר לרמטכ"ל, על-פי החלטת הממשלה, להגדיל את זכאותו של חייל אשר שירת בצבא קבע בהיותו מעל לגיל .40החלטת הממשלה הנוגעת לעניינו של המערער מדברת על סמכות לרמטכ"ל "לצורך קביעת זכות לקצבת פרישה של חייל פלוני לפי החוק האמור" (ילקוט הפירסומים התשכ"א מס' 849, בע' 1383), ומכאן שלא היה זה בסמכותו של הרמטכ"ל להעניק זכויות שאינן נוגעות לקצבת פרישה. העולה מכך שתקופת שירותו בצבא הקבע של המערער הוגדלה אך ורק לצורך קביעת זכות לקצבת פרישה, ולא לכל זכות אחרת כגון מענק או פיצויי פיטורים; ה) סעיף 39(ז) לחוק הגמלאות מדבר על "תקופת השירות העודפת". "שירות" מוגדר בסעיף 1לחוק הגמלאות כ"שירות כעובד" ו-"תקופת שירות" מוגדרת כ"תקופת שירות רצופה שהחלה לאחר שהגיע העובד לגיל 18". במקרה שלנו צריך להכריע האם המערער עשה "שירות" על-פי חוק שירות הקבע תוך התייחסות לחוק הגמלאות. כיוון שתקופת שירותו בצבא הקבע של המערער הוגדלה אך ורק לצורך קביעת זכות לקצבת פרישה, ולא לכל זכות אחרת (כגון מענק או פיצויי פיטורים), הרי שמדובר ב"שירות" במובן מוגבל, שאינו מתייחס לאמור בחוק שירות המדינה (גמלאות). עד כאן טענות המשיב. .6בית-הדין האזורי דחה את התביעה בקובעו: א) סעיף 39(ז) לחוק הגמלאות נועד ליתן פיצוי בגין שנות עבודה שלא הניבו קצבה, אך זאת ותו לא; ב) פירושו של המערער יביא לכך שבגין אותה תקופה יהיה זכאי לקצבה ולפיצויי פיטורים גם יחד, דבר הנוגד את מטרת המחוקק; ג) הרמטכ"ל הגדיל את תקופת שירותו של המערער לעניין הקצבה בלבד. .7דינו של הערעור להידחות, בייחוד מטעמיו של בית-הדין האזורי. א) "תקופת שירות" מוגדרת, בסעיף 1לחוק הגמלאות, "כתקופת שירות רצופה שחלה לאחר שהגיע העובד לגיל 18". ו"תקופה", מעצם טבעה, היא פרק זמן. לא נעלם מעינינו כי סמכותו של הנציב להגדיל "תקופת שירות" (סעיף 100לחוק הגמלאות), אך ההגדלה היא לצורך קביעת זכויות עובד לפי "חוק זה", קרי חוק הגמלאות. "הגדלת השירות" של המערער נעשתה לפי חוק אחר, הוא חוק שירות הקבע; ב) מטרתו ותכלית של התיקון לחוק הגמלאות, שהעניק פיצויי פיטורים עבור תקופת שירות העולה על 35שנים, היא לפצות עובד עבור תקופת עבודה שאינה מניבה קצבה, ולא להעניק לו, בגין אותה תקופה, קצבה ופיצויי פיטורים; ג) תקופת שירותו של המערער הועמדה על-ידי הרמטכ"ל על תקופה העולה על זמן השירות לעניין הקצבה בלבד, וזאת כעולה מהאישור שקיבל המערער מצה"ל וכותרתו - "אישור על תקופת שירות לצורכי קצבה מצה"ל". הסמכות להגדיל את השירות הוענקה לרמטכ"ל על-ידי הממשלה (ראה סעיף 5ד דלעיל), אך הוגבלה, כאמור באותה החלטה, "כדי להעמיד את הקצבה המגיעה לאותו חייל". תקופת הגדלת שירות נוספת היא בגין שירות חובה (סעיף 8לחוק שירות הקבע), באותו סעיף נאמר כי תקופת שירות החובה תובא בחשבון תקופת השירות "לצורך חוק זה", כלומר לצורך חוק שירות הקבע בלבד. נכון הדבר כי המערער התחיל את שירותו בשירות המדינה עם "ותק נצבר" של למעלה מ- 29שנים. אלא מאי - ותק נצבר זה היה לעניין אחד בלבד והוא - קצבה. משלא הוגדל ויתקו של המערער על-ידי הרמטכ"ל "לכל דבר ועניין", אין לו, למערער, אלא מה שהוגדל, וזה אינו כולל הגדלה לעניין הזכות לפיצויי פיטורים; ד) אף לא אחת משתי "החלופות" בסעיף 39(ז) לחוק הגמלאות, המעניקות את הזכאות לפיצויי פיטורים (ראה סעיף 4ד לעיל), אינה יכולה להועיל למערער. הראשונה דנה בתקופת שירות במדינה, והשניה בתקופת שירות במדינה ובמקום עבודה אחר. תקופות שירות אלה יש למנות לפי שירות בפועל, אלא אם הוגדלו לעניין פיצויי הפיטורים או לכל דבר ועניין. .8לעניין טענת "ההפליה": התשתית "הרעיונית" של חוק הגמלאות, ושל חוק פיצויי פיטורים היא כי אין זכות לשניהם כאחד. הזכאי לקצבה מכוח חיקוק, אינו זכאי לפיצויי פיטורים (סעיף 15לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963) והזכאי לקצבה מכוח חוק הגמלאות אינו זכאי לפיצויי פיטורים (סעיף 39(א) לחוק הגמלאות). תשלום פיצויי פיטורים בעד התקופה העודפת הוא חריג, וככל יוצא מהכלל יש לפרשו פירוש דווקני. העובדה שהוחלט ליתן פיצוי בעד תקופת שירות בפועל העולה על 35שנים, פיצוי שלא היתה זכאות לגביו עד לאותו תיקון בחוק הגמלאות, אינה מזכה באותו פיצוי מי שהוגדלה תקופת שירותו מכוח דין זה או אחר. "הפליה" קיימת רק בין שווים. "השווים" הם מי ששרתו בפועל תקופת זמן העולה על זאת המזכה בקצבה מירבית, ולא כל מי שמטעם זה או אחר, היה זכאי לקצבה העולה על % 70(או %71 2/3), כמו במקרה שלפנינו, מבלי שעבד בפועל 35שנים בשירות המדינה או בשירות אחר שהוכר לצורך זה כשווה ערך לשירות במדינה. .9המדינה לא ביקשה הוצאות והצהירה כי לא תגבה את ההוצאות שנפסקו בערכאה הראשונה.צבאשירות צבאי