תשלום ארנונה עודפת

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום ארנונה עודפת: א. לאחר עיון בכתבי הטענות ושמיעת עיקרי טיעוני הצדדים, כולל השלמת טיעונים והגשת מסמכים מאת התובע (בהתאם להחלטתי מיום 18.12.96) וכן לאחר עיון בסיכומי הנתבעת, אשר הוגשו באיחור (לאחר קבלת ארכה עפ"י החלטתי מיום 20.1.97) הנני לקבוע כדלקמן: 1. הנתבעת הודתה כי אכן חייבה את התובע בתשלומי ארנונה עירונית מעבר לזכאותו עפ"י שטח דירתו של התובע (להערכתה נגבו מהתובע תשלומים העולים כדי 10% מהחיוב בו היא זכאית עפ"י שטח דירתו), החל מיום איכלוס הדירה 1.12.92 ועד ליום 1.1.96 (שכן ממועד זה 1.1.90 תוקנה הטעות ומהתובע נגבתה הארנונה הריאלית עפ"י שטח דירתו). לענין זה ראה גם מכתבה של הנתבעת אל התובע מיום 28.4.96 לפיו תוקן חיוב הארנונה משטח דירה של 126 מ"ר לשטח של 111 מ"ר בלבד. 2. הנתבעת טוענת כי גבתה את תשלומי היתר בהסתמכה על תוכניתו של הקבלן אשר בנה את הבניין (בתוכניות אלה, כך טענה נקב הקבלן באשר לשטח דירתו של התובע, כמו גם שאר הדירות בבנין). 3. התובע עותר לחייב את הנתבעת להשיב לו את כל תשלומי היתר, אשר נגבו ממנו החל מיום איכלוס הדירה 1/12/92 ועד ליום 1.1.96 (מועד התיקון). 4. הנתבעת כופרת בזכאותו של התובע לקבל החזר זה, בהסתמכה על הוראות חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו1976-, וכן על פסקי דין אשר צוטטו בכתב הגנתה של הנתבעת ובסיכומיה, לפיהם נקבע לטענתה, כי בהליכי השגה על קביעת ארנונה יש לפעול עפ"י הוראות חוק הרשויות המקומיות הנ"ל, מנגנון שנקבע לשם כך כחוק, דהיינו הגשת השגה ל"מנהל" ול"ועדת ערר", על החלטתו וכן כי האינטרס הציבורי באשר לסופיות ההתחשבנות בין האזרח לרשות ושיקולי תקצוב שנתי, גוברים על פני אינטרס הפרט לקבל את כספו בתביעת השגה. ב. לאחר שעיינתי בחוק האמור ובפסקי הדין אליהם הפנו הצדדים שוכנעתי לקבל תביעת התובע שכן מצאתי כי הנתבעת אכן התרשלה בקביעת שיעורה של הארנונה בהסתמכה על תוכניות הקבלן שהוגשו לה בעת הליכי הרישוי שקדמו לבניית הבניין. הנתבעת החליטה לעשות לעצמה חיים קלים, בכך שלא טרחה לבדוק את שטח הדירות בפועל (למרות שנתון זה היה ברשותה או צריך היה להיות ברשותה שכן כרשות מקומית בוודאי בדקה או שצריכה היתה לבדוק כי הדירה נבנתה בסופו של דבר עפ"י התוכניות שהוגשו וכי לא חרגה מתוכניות אלה, קודם להענקת תעודת גמר עפ"י הדין). במעשיה אלה הנתבעת נטלה על עצמה "סיכון" כי חיוביה יהיו גבוהים מהמתחייב ולפיכך מן הדין כי הנתבעת תשיב לתובע את תשלומי היתר שנגבו בשל רשלנותה זו ולא תטיל את תוצאות מעשיה על כתפי האזרח. הנתבעת, כאמור, הודתה בטעותה והחליטה לזכות את התובע בגין תשלומי היתר רטרואקטיבית מיום 1.1.96 ואיני מוצא כל טעם שבדין או בהגיון כי התיקון לא יהיה החל מיום גבייתם של התשלומים העודפים בפועל כדרישת התובע. ג. סוף דבר, בנסיבותיו של מקרה זה איני סבור כי יש להעדיף את האינטרס של הרשות השלטונית על פני אינטרס הפרט ששילם מסיו מעבר למתחייב, ולפיכך, אני מקבל את תביעת התובע ומחייב את הנתבעת להשיב לתובע את כל תשלומי הארנונה העודפת שגבתה ממנו (מתוך הנחה כי שטח דירתו הוא 126 מ"ר כאשר בפועל התברר כי שטחה של הדירה 111 מ"ר), וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה (בין 12.12.93 ל1.96-) דהיינו מיום 1.1.94 ועד לתשלום בפועל. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסכום כולל של 500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפעל. ארנונה