קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה של מתווך לדמי תיווך על עסקת שכירות:   1. טענות הצדדים   בפני תביעה לתשלום דמי תיווך שהתובע טוען כי הנתבע חב לו על פי "הצהרה על קבלת מידע" אשר נחתמה על ידי הנתבע ביום 6.12.01 וצורפה כנספח לכתב התביעה, (להלן: ההסכם).   על-פי ההסכם, קיבל הנתבע מהתובע מידע בדבר דירה, ברחוב בורוכוב 1 בגבעתיים, המוצעת להשכרה (להלן: הדירה). כן התחייב הנתבע, על פי תנאי ההסכם, לשלם לתובע דמי תיווך של "חודש שכירות בתוספת מע"מ במקרה של השכרה".   בכתב התביעה נטען כי הנתבע שכר את הדירה האמורה בשכר חודשי של 1,400$, החל מחודש ינואר 2002 ולפיכך עליו לשלם לתובע דמי תיווך כפי שהתחייב בהסכם.   התובע המשיך וטען כי לאחר שפנה לנתבע בדרישה לתשלום דמי התיווך, הסכים, לשם פשרה בלבד, לקבל דמי תיווך בשיעור של 1,000$ בצרוף מע"מ ושלח לנתבע חשבונית בהתאם אך משלא עמד הנתבע בהסדר הפשרה ולא שילם את הסכום האמור, עותר התובע לחייב את הנתבע לשלם את דמי התיווך בשיעור שנקבע בהסכם.   הנתבע כפר בכתב הגנתו בזכאותו של התובע לדמי תיווך וטען כי ההסכם עליו חתם, אינו עונה על דרישות סעיף 9 לחוק המתווכים במקרקעין תשנ"ו-1996 (להלן: החוק) ותקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב) תשנ"ז-1997 (להלן: התקנות).   עוד הוסיף הנתבע וטען כי התובע הטעה אותו לגבי מצב הדירה באומרו כי "הכל חדש" וכי לאחר שהנתבע חתם על הסכם השכירות הסתבר כי בדירה פגמים רבים שחייבו עבודות שיפוץ נרחבות.   2. העדויות התובע העיד כי לא היה נוכח במעמד חתימת הסכם השכירות בין המשכיר לנתבע אך לטענתו נאמר לו על ידי בנו של בעל הנכס כי דמי השכירות החודשיים נקבעו בסך של 1,450 $.   התובע העיד כי לא אמר לנתבע שמדובר "בדירה חדשה" אלא מדובר "בדירה חדישה". התובע אישר בעדותו כי כשהראה לנתבע את הדירה לראשונה, לא היתה הדירה מחוברת לזרם החשמל אך הוסיף והעיד כי בביקור השני בדירה, נכח בנו של בעל הדירה שראה את הדרוש תיקון וסיכם עם התובע על קיזוז מדמי השכירות.   התובע הודה כי מספר תעודת הזהות שלו אינו מופיע על ההסכם אך טען כי מופיעים בו פרטיו המלאים.   הנתבע אישר בעדותו כי חתם על ההסכם שצורף לתביעה.   הנתבע העיד כי ביקר בדירה כשזו היתה חשוכה ולאור המלצת התובע לגבי הדירה, הניח כי התובע בדק את הדירה. הנתבע הוסיף והעיד כי הוא והתובע ניהלו מו"מ עם בעל דירה ואישר כי נחתם הסכם שכירות בינו לבין בעל הדירה על פיו דמי השכירות החודשיים נקבעו בסך של 1,300 $ לחודש.   התובע הוסיף והעיד כי נתבקש על ידי הנתבע לדבר עם בנו של בעל הנכס בעניין גובה דמי השכירות אך לאחר מכן נוהל מו"מ ישיר בין הנתבע לבין בעל הנכס וכי הוא לא היה נוכח במעמד חתימת הסכם השכירות.   מר גבע ארז, נהגו של הנתבע, העיד כי הלך לראות את הדירה עם התובע והנתבע וכי ראה דירה "שאינה נראית כדירת יוקרה". לשאלת הנתבע תיקן העד ואמר כי הבין זאת רק לאחר מכן כשהסתבר שיש בעיות וצריך לתקן את החשמל, הג'קוזי ואת הדליפות מהתקרה.   3. השאלות השנויות במחלוקת   מטענות הצדדים ועדויותיהם עולה כי אין מחלוקת בדבר חתימתו של הנתבע על ההסכם מכוחו הוגשה התביעה.   כן אין מחלוקת כי בעקבות וכתוצאה מפעולות התיווך שנעשו על ידי התובע, נחתם הסכם שכירות בין הנתבע לבין בעל הדירה.   הנתבע טען כי התובע אינו זכאי לדמי תיווך על פי ההסכם בשל אי עמידת ההסכם בדרישות החוק והתקנות. כן טוען הנתבע כי הסתמך על המלצת התובע באשר למצב הדירה בעוד שבפועל התגלו בדירה פגמים שדרשו עבודות שיפוץ נרחבות.   אדון בטענות אלה כסדרן.   4. האם ההסכם עומד בדרישות החוק והתקנות   סעיף 14 לחוק קובע כי מתווך יהא זכאי לדמי תיווך בהתקיים התנאים המצטברים הבאים: (1) המתווך הינו בעל רשיון לפי החוק. (2) המתווך מילא את הוראות סעיף 9 לחוק בדבר דרישה להזמנה בכתב. (3) המתווך היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב.   הנתבע טען כי התנאי הקבוע בסעיף 14 (2) לחוק, אינו מתקיים שכן ההסכם שנחתם בינו לבין התובע אינו עונה על דרישות סעיף 9 לחוק ודרישות התקנות מהטעמים הבאים:   א. כותרת המסמך הינה "הצהרה על קבלת מידע" ולא "הזמנה בכתב". ב. המסמך אינו כולל את שמו ומספר תעודת הזהות של התובע. ג. המסמך אינו כולל את תיאור הנכס נושא פעולת התיווך.   5. כותרת המסמך   סעיף 9 לחוק קובע כי מתווך לא יהא זכאי לדמי תיווך אלא אם חתם הלקוח על "הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין...". הדרישה לקיום הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך אין משמעה כי ההסכם יוכתר בכותרת "הזמנה בכתב".   הנתבע הודה כי חתם על ההסכם שהוכתר בכותרת "הצהרה על קבלת מידע". ההסכם כולל התחייבות לתשלום דמי תיווך בשיעור הנקוב בהסכם וכן את פרטי הדירה לגביה בוצעה פעולת התיווך.   הלכה היא כי יש לפרש מסמך פרשנות תכליתית. תכליתו של ההסכם, כפי שעולה בברור מתוכנו, הינה התחייבות לשלם דמי תיווך במידה וייחתם הסכם שכירות בנוגע לדירה שפרטיה נמסרו לנתבע, כמפורט בהסכם. הנתבע אף לא טען כי הבין את ההסכם בצורה שונה. לפיכך מדובר בהסכם שהינו בגדר "הזמנה בכתב" למתן שירותי תיווך כמשמעה בסעיף 9 לחוק.   6. העדר שמו ומספר תעודת הזהות של המתווך   תקנה 1 (1) לתקנות קובעת כי בהזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך יכללו "שמות, כתובות ומספרי זיהוי של המתווך ושל הלקוח".   בענייננו, מופיע בכותרת ההסכם השם "תיווך העמק סוכנות לנכסים" וכן כתובת ומספרי טלפון. שמו ומספר תעודת הזהות של התובע, אינם מופיעים בהסכם.   טרם נפסקה הלכה מחייבת בשאלת האם הוראות החוק הינן הוראות קוגניטיביות או דיספוטיזיביות. פרופ' ד. פרידמן בספרו דיני עשיית עושר ולא במשפט, כרך א' מהדורה שניה, תשנ"ה-1998, בעמ' 209, תומך בדעה כי הוראת סעיף 14 לחוק אינה בגדר הוראה קוגניטיבית השוללת את אפשרות הצדדים להתנות עליה. לצורך הכרעה בשאלה שבפני, איני רואה צורך להרחיב בדיון בשאלה זו. אכן מוטב היה לו הסכם התיווך היה מנוסח באופן קפדני יותר אלא שבנסיבות העניין, הנתבע לא טען ולא הוכיח כי נגרמה פגיעה בזכות מזכויותיו כתוצאה מהעדר פרטים אלה בהסכם.   הנתבע מכיר את התובע בשמו ולא חלק על כך כי התובע אכן ביצע את פעולת התיווך.   זאת ועוד, הוראות ההסכם ניתנות להשלמה שכן התובע שלח לנתבע חשבונית שעותק ממנה צורף לכתב התביעה. בחשבונית מופיע מספר העוסק המורשה של התובע שהינו כמספר תעודת הזהות.   7. העדר תיאור הדירה   תיאור הדירה על פי ההסכם כולל את הפרטים הבאים: כתובת הדירה, היותה דירת גג בת 3 חדרים + חדר, מיקומה בקומה 15 וגובה דמי השכירות המבוקשים. פרוט זה, די בו כדי לענות על דרישת סעיף 1 (3) לתקנות על פיה בהסכם יש לכלול תיאור הנכס נושא פעולת התיווך.   8. קיום הסכם תיווך על פי דרישות החוק והתקנות - סיכום   בנסיבות העניין נראה כי ההסכם שנחתם בין התובע לנתבע, עומד בדרישות החוק בדבר קיום הזמנה בכתב לביצוע פעולות תיווך במקרקעין. אכן החוק והתקנות שהותקנו מכוחו, הינם בגדר חקיקה שנועדה להגן על ציבור הצרכנים אלא שבנסיבות העניין קשה להימנע מהרושם שטענותיו של הנתבע בגין פגמים בהסכם התיווך, לא רק שאין בהן כדי להצביע על פגיעה בזכות מזכויותיו של הנתבע אלא שנגועות הן בחוסר תום לב וכל מטרתן להימנע מתשלום דמי התיווך המגיעים לתובע על פי ההסכם.   אשר על כן דין טענת הנתבע כי ההסכם אינו עונה על דרישות החוק והתקנות להדחות.   9. אחריות המתווך למצב הדירה   דין טענת הנתבע כי התובע אינו זכאי לדמי תיווך על פי ההסכם, בשל הפגמים שנתגלו בדירה והצריכו על פי הנטען, עבודות שיפוץ נרחבות, להדחות.   טענת הנתבע כי שכר את הדירה על סמך המלצתו של התובע בלבד, אינה סבירה ואינה מתקבלת על הדעת. הנתבע היה בדירה, לפחות פעמיים, על פי העדויות וראה את מצבה.   כן העיד התובע ועדותו אמינה עלי, כי הנתבע ניהל בעניין זה מו"מ עם בנו של בעל הנכס והוסכם על קיזוז סכום מדמי השכירות, בגין התיקונים הדרושים בדירה.   חזקה על הנתבע כי התרשם ממצב הדירה בטרם חתם על הסכם השכירות וכי מצב הדירה, נלקח בחשבון בתנאי ההסכם ובגובה דמי השכירות. הנתבע לא הגיש כראיה מטעמו את הסכם השכירות ונראה כי לא בכדי.   זאת ועוד, מעמדו של התובע, כמתווך, אינו מטיל עליו אחריות למצב הדירה וכל טענה בעניין זה, הינה במישור היחסים שבין הנתבע לבעל הדירה ועל פי תנאי הסכם השכירות.   מעבר לדרוש אוסיף ואומר כי טענותיו של הנתבע בעניין הפגמים שנתגלו בדירה, נטענו כטענה בעלמא, בלא שהוצגה לגביהן כל ראיה וגם מטעם זה דינן להידחות.   10. סוף דבר   התובע זכאי מכוח ההסכם בין הצדדים לדמי תיווך בשיעור של דמי שכירות לחודש בצרוף מע"מ.   הסכם השכירות לא הוגש כראיה אך הנתבע העיד כי דמי השכירות החודשיים עמדו על סך של 1,300$ לחודש.   מקובלת עלי טענת התובע כי משלא עמד הנתבע בהסכם הפשרה ולא פרע את סכום החשבונית שהוצאה לאחר ובהתאם להסכם הפשרה, זכאי התובע לדמי התיווך במלואם, על פי הוראות ההסכם.   כן מקובל עלי כי נגרמו לתובע טרחה והוצאות לגביית החוב.   אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים:   א. דמי תיווך בסך של 1,300 $ המסתכמים למועד פסק הדין בסך של 6,155 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובסה"כ 7,263 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.   ב. פיצוי בגין טרחה והוצאות לגביית החוב (לרבות בגין תשלום שכ"ט עו"ד, בסך של 527 ₪, על פי קבלה שצורפה לתביעה), בסך כולל של 800 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פסק-הדין ועד מועד התשלום בפועל.   ג. הוצאות משפט (לרבות בגין הוצאות פרסום לצורך ביצוע תחליף המצאה בסך של 523 ₪ על-פי קבלה ת/1) בסך כולל של 1,000 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.   תיווךשכירות