קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום על תיקון רכב מהעבודה מכיסו של העובד לאחר תאונת דרכים: א. רקע עובדתי וגדר המחלוקת 1. התובע עבד כשכיר של הנתבעת ובמסגרת עבודתו הועמד לרשותו רכב, בבעלות התובעת; בתאריך 96/04/02 ניזוק אותו רכב בתאונה. התובע דאג לתיקונו ושילם מכיסו עבור התיקון סך 18,705.- ש"ח בתאריך 96/04/02; הנתבעת השיבה לו מתוך סכום זה 9,290.- ש"ח בלבד - ולא יספה. התובע טוען שהוא זכאי למלוא יתרת התשלום, אך למען הבא תביעתו למסגרת סמכותו של בית משפט זה העמידה ע"ס 8,000.- ש"ח בלבד - אף שהיתרה גבוהה יותר. בינתיים נותקו יחסי העבודה בין הצדדים ואף מתנהלים ביניהם הליכים משפטיים בביה"ד לעבודה. 2. בראש טענותיה כופרת התובעת בסמכותו של בית משפט זה להיזקק לתביעה; סבורה היא כי הערכאה המוסמכת לדון במחלוקת היא בית הדין לעבודה - וזו בלבד. לעיצומו של ענין טוענת הנתבעת כי מעולם לא אישרה לתובע לבצע את התיקון, במוסך בו תוקן ובסכום ששולם בעבור התיקון, היא אף מכחישה כי שילמה לתובע אותו סכום אשר, לטענתו, שולם לו ע"ח התיקון. מוסיפה היא וטוענת כי "באם לא היתה אצה לתובע הדרך לתקן את הרכב - לנוחיותו ולתועלתו האישית בלבד - במהירות ובפזיזות, היתה היא מבצעת את התיקון במחיר השווה למחצית סכום התיקון הנטען" (סעיף 4.1 של כתב הגנתה). ועוד - ולחלופין, טוענת הנתבעת כי הגישה נגד התובע תביעה לתשלום חוב בסך 100,000 ש"ח ולפיכך, גם אם יפסוק בית המשפט כי לתובע מגיע החזר, יש לקזז את הסכום שיפסק מסכום תביעתה. ב. קביעות עובדתיות במספר עניינים - שיש צורך בהם לצורך ההכרעה: 3. הרכב תוקן עפ"י הנחיותיו של שמאי אשר מונה לכך ע"י מבטחת הרכב - קרי: המבטחת עמה קשורה הנתבעת [שהרי היה זה רכבה של הנתבעת אשר עפ"י חוזה העבודה (ר' להלן) גם חייבת היתה בכל הוצאות החזקתו]. 4. הוצאות התיקון אשר שולמו ע"י התובע, מכיסו, תאמו את קביעת השמאי - אולם מתוך אלו שילמה המבטחת לנתבעת [ר' עדות סוכן הביטוח מר עזריאל - ישיבת 97/08/24 עמ' 1] 11,365.- ש"ח בלבד. ההפרש נובע מניכויי מע"מ2,717.- ש"ח; חוב קודם של הנתבעת למבטחת [השתתפות עצמית בהוצאות תיקון שאינו קשור כלל לתיקון נשוא המחלוקת] 1,500.- ש"ח; השתתפות עצמית, עפ"י חוזה הביטוח 1,791.- ש"ח; כינון (קרי: השבת ערך המכונית לצורך הביטוח) 809.- ש"ח; בלאי וחלקים מתבלים (שהוחלפו בחדשים במהלך התיקון) 462.- ש"ח. אין מחלוקת שחשבוניות התיקון הועברו לנתבעת וזו הזדכתה בתשומות המע"מ ! 5. העולה מן האמור עד הנה: הנתבעת "נהנתה מרווחים" - והכניסה לכיסה כספים שהוחזרו לה ע"י המבטחת - עבור הוצאות התיקון ששולמו ע"י התובע, ובמילים אחרות התובע שילם מכיסו חוב ישן של הנתבעת למבטחת, תשומות מע"מ בהם הזדכתה הנתבעת, חלקי חילוף חדשים שהותקנו במכוניתה של הנתבעת וכיוצ"ב. 6. הכחשת הנתבעת כי שילמה לתובע ע"ח התיקון סך 9,290.- כטענתו - משוללת יסוד. 7 אני מקבל את דברי התובע, הנאמנים עלי, כי אף במקרים קודמים נהג להוציא מכיסו הוצאות שונות שנדרשו לצורך תחזוקת המכונית - בלא להמתין תחילה לאישור הנתבעת, והוצאותיו אלו הושבו לו ע"י הנתבעת, בלא אומר. 8. אין כל ראיה - אף לא נעשה נסיון להוכיח - כי אילו היה הרכב מתוקן במוסך אחר ניתן היה לבצע זאת בהוצאה קטנה יותר - ומכל מקום, משנשאה המבטחת בהוצאות התיקון [פרט לניכויים המפורטים לעיל - שאותם היתה מנכה בכל מקרה], אין כל רבותא באפשרות תיאורטית זו. 9. במכתב מתאריך 96/06/25 (לאחר שכבר נותקו קשרי העבודה בין הצדדים) - המופנה אל ב"כ התובע, מאשר ב"כ הנתבעת (בניגוד לטענות הנתבעת בפני!) כי: "מרשתי שילמה למר גרשון סכום של 9,290.- ש"ח ..." ומוסיף: " מרשתי טרם קיבלה את סכום השיפוי מאת חברת הביטוח. לכשתקבלו תיערך התחשבנות ומרשך יהיה זכאי לסכום השווה להפרש שבין התקבול מאת חב' הביטוח לבין הסכום שכבר שולם" ... (ההדגשה איננה במקור - ר.ש.) [בהמשך המכתב אמנם מודיע ב"כ הנתבעת כי הסכום לו יהא התובע זכאי יקוזז כנגד חובות התובע לנתבעת - אך אין בהכרזה זו כדי לגרוע מעצם החיוב]. 10. הומצאו לי כתבי בי-דין של בית הדין לעבודה מהם עולה כי הוגשו, שמה, תביעות הדדיות של הצדדים, אך לא הוכח בפני קיומו של חוב כלשהו שכנגדו ניתן לקזז את אשר ייפסק לתובע - אם ייפסק - בתביעה שבפני. 11. לא הוכחה - אף לא נעשה נסיון של ממש להוכיח - טענת הנתבעת כי נוכח ערכו הנמוך של הרכב לא היה תיקונו כדאי - ומשהוכח כי המבטחת נשאה בעיקר הוצאות התיקון אין גם כל רבותא בטענה זו. ג. האם חייב היה התובע בתיקון הרכב - עפ"י חוזה העבודה שבינו לבין הנתבעת ? 12. שני הצדדים מסכימים כי התשובה לשאלה זו שלילית ! עמדתה של הנתבעת - נחרצת; כפי שהראינו לעיל "אבן הפינה" להגנתה היא כי התובע כלל לא זכאי היה לבצע התיקון; גם התובע מאשר כי "תיקון הרכב היה פעולה שאיננה מחוייבת מתוך חוזה העבודה שלי" (פרוטוקול ישיבת 97/03/10 עמ' 1). וכן: "אני לא הייתי חייב לשלם את הוצאות התיקון ... עשיתי זאת כעזרה לחברה כדי לקצר את הזמן ולמרות שלא הייתי חייב בכך" (פרוטוקול 97/08/24 עמ' 2). 13. נושא הרכב מוסדר בסעיף 5 של הסכם העבודה שבין הצדדים שניסוחו (ככל שקשור לענייננו) איננו ברור וחד משמעי: "5. רכב: החברה תעמיד לרשותו של העובד רכב צמוד שישמש לו לצרכי הסעה מביתו לעבודה וחזרה ולצרכי עבודתו בחברה ולצרכים פרטיים. הרכב הוא רכושה של החברה לכל דבר וענין. אולם העובד אחראי, במסגרת שרותי הרכב המקובלים בחברה לשלמותו ותקינותו. החברה תשא בכל ההוצאות לאחזקת הרכב כל זה לפי הנוהלים הנהוגים בחברה בעניינים אלה" ... לא הובהר לי מהם "שרותי הרכב המקובלים בחברה" שבמסגרתם מוטלת על התובע (העובד) אחריות לשלמות הרכב ולתיקונו - אך ברור בעיני שאין להסיק מכך התחייבות של העובד לשאת בהוצאות תיקון הרכב - שהוא, כאמור, רכבה של הנתבעת - עת יינזק בתאונה, ייגנב או יחובל. חיוב כזה הינו ללא ספק חריג ואילו התכוונו לו הצדדים חייבים היו לציינו במפורש בחוזה. השאלה מה כוללות "הוצאות החזקת הרכב" לפי הנוהלים הנהוגים בחברה - אף היא לא הובהרה די עד כדי שתשמש חץ כיוון להכרעה בסוגיה. 14. על יסוד כל האמור, לרבות טענות 2 הצדדים, אני קובע כי התובע אכן לא היה חייב עפ"י תנאי חוזה העבודה בתיקון הרכב ותשלום הוצאות התיקון בכספו. 15. עם זאת אני מקבל את דברי התובע (פרו' 97/08/24 עמ' 2 ש' 19) כי בפועל נהגו כך הצדדים, גם במקרים קודמים, כדי "לקצר דרך" - התובע היה מוציא את ההוצאות הנדרשות לתיקון, בלא צורך באישור מטעם הנתבעת וזו היתה משיבה לו את הוצאותיו. ד. מהי עילת התביעה ? 16. כאמור, התובע לא היה חייב בתשלום הוצאות התיקון, אך אין ספק כי הנהנית מהתשלום שבוצע על ידיו היתה הנתבעת - והיא בלבד ! זהו איפוא, לכאורה, מקרה המחייב השבת "ההנאה" עפ"י דיני "עשיית עושר" - ר' סעיף 1 של חוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט1979-. [יצוין, למען השלמת הפסק כי מקומה של עילת השבה מכח דיני "עשיית עושר" שמור והיא מתקיימת, במקרים המתאימים גם מקום שם קיים חוזה המסדיר את יחסי בעלי הדין, בצד החיובים החוזיים וכל עוד אין היא מנוגדת לאותם חיובים ! - ר' למשל ד"נ 82/20 אררט חמרי בניה בע"מ נ' הרלו אנד ג'וניס ג.מ.ב.ה פ"ד מב(1) 221]. 17. לעילה זו נתווספה, לסברתי, במועד מאוחר יותר עילה חוזית - בהתחייבות ב"כ הנתבעת כלפי התובע, במכתבו הנ"ל מ96-/06/25 - בו מובטחת לתובע השבת כל סכום אשר ישולם ע"י המבטחת ע"ח הוצאות התיקון. אמנם מדובר שם ב"תקבול" שישולם ע"י חב' הביטוח - אך ברור בעיני שניכויים אשר נעשו ע"י חב' הביטוח בשל מע"מ (עליו כאמור הזדכתה הנתבעת), או בשל חוב קודם של הנתבעת או כיוצא באלו - הינם, לצורך הענין, בבחינת תקבול לכל דבר ! יצויין כי המכתב איננו מסוייג בסייג ("מבלי לפגוע בזכויות" או נוסח דומה) ואף עפ"י תכנו אינו נראה כנועד למו"מ במסגרת פשרה - ולפיכך מחייב תוכנו את הנתבעת לכל דבר. ה. סמכות בית המשפט 18. הגיעה העת לבוא אל סוגיית סמכותו של בית משפט זה להיזקק לתביעה. סעיף 24 של חוק בית הדין לעבודה תשכ"ט1969- מקנה לבית הדין סמכות ייחודית לדון בתביעות בין עובד למעביד שעילתן ביחסי עובד ומעביד. נפסק, לא אחת, כי "יש לפרש את סעיפי החוק הקובעים את סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה פירוש דווקני ומתוך ריסון עצמי שכן זו סמכות מוגדרת - ועל כן מוגבלת" (דב"ע לז/3-105 הועד המקומי מושב בית הגדי נ' הרב חדד מקיקץ פד"ע י' 73). העקרון המנחה לבחינת תחום סמכותו היחודית של ביה"ד לעבודה הוא האם מקור עילת התביעה "... בזכויות המוקנות וחובות המוטלות מהיחסים החוזיים שבין האחד כעובד והשני כמעביד או מזכויות וחובות שמקורם בחוק מתחום משפט העבודה" (דב"ע מב/3-14 + תב"ע (ת"א-יפו) נה/3-874 אליהו חיים נ' גרין משה - תקדין עבודה כרך 96(2) עמ' 574. כך למשל עובד אשר עתר למתן פס"ד שעניינו חזקה במקרקעין - כאשר בחוזה העבודה בינו לבין מעבידו נקבעה אופציה לרכישת הדירה (להבדיל מהצהרה בדבר זכויותיו עפ"י החוזה) - הופנה לבימ"ש השלום (שם). 19. בענייננו אמנם נמסר הרכב לשימוש התובע מכח חוזה העבודה אך עילת התביעה איננה נובעת מהחוזה - כפי שכבר הראינו לעיל - ולפיכך איננה בסמכותו היחודית של ביה"ד לעבודה. [שונה היה המצב, למשל, אילו היתה זאת תביעת התובעת להחזר הוצאות תיקון הרכב - בטענה שעפ"י חוזה העבודה הוטל על התובע לתקן את המכונית - אך לא כך המצב בענייננו]. 20. עוד יוזכר בהקשר זה כי המכונית ניתנה לתובע גם לשימושו הפרטי ולא רק לצרכי עבודתו. 21. מסקנתי, מכל האמור, היא כי אין המדובר בעילת תביעה הנובעת מיחסי העבודה שבין הצדדים ועל כן אין היא בסמכותו היחודית של בית הדין לעבודה ובית משפט זה כשר לדון בה. 22. כך הוא גם - ועוד יותר - לענין העילה החוזית, ההתחייבות שנוצרה במכתבו הנ"ל של ב"כ הנתבעת: זו נוצרה לאחר שיחסי העבודה שבין הצדדים כבר באו לקיצם - ואיננה קשורה או תלויה ביחסים הללו. 23. אשר כל כל אלו- משהוכח כי התובע שילם מכיסו את הוצאות התיקון, שהנתבעת - ורק היא - נהנית מהם (משהוחזר הרכב לידי הנתבעת בסמוך מאד למועד תיקונו) ומששילמה הנתבעת לתובע רק חלק מהוצאות התיקון אף שהתחייבה לשלם גם את היתרה, ומשלא הצביעה הנתבעת על כל עילה המצדיקה המנעות מהתשלום - אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את סכום התביעה במלואו 8,000.- ש"ח בתוספת אגרת תביעה בסך 64.- ש"ח ובעבור ביטול זמנו של התובע בהליך זה 300.- ש"ח - כאשר כל הסכומים ישאו ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 96/12/17 (מועד הגשת כתב התביעה). 24. כתב הערבות הבנקאית שהופקד ע"י הנתבעת להבטחת ביצוע פסה"ד יימסר לידי התובע, שיוכל לממשו עפ"י פסק דין זה.תיקון רכבהשעיהרכב