קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להחזר תשלום לקרן חניה: התובעים בתיק זה היו בעלים של דירת גג בבית משותף ברחוב דיזינגוף 306. לבית היו צמודות זכויות לבניה בגג. בשנת 1990 פנו התובעים לועדה המקומית לתכנון ובניה בתל-אביב יפו בבקשה לקבלת היתר לביצוע עבודות הבניה. ההיתר שהתקבל בתאריך 18.12.91 (נספח א' לסיכומי הנתבעת) קבע, כי: "דרושים וחסרים 6 מקומות חניה", וזאת משום שלבנין עומדות להתווסף 6 יחידות דיור. לטענת התובעים, משפנו אל מחלקת הרישוי בעיריה על מנת להשלים את הליכי קבלת ההיתר, התנתה העיריה את הסכמתה בכך שהתובעים ישלמו בגין קרן חניה סכום של 87,600 ש"ח. לטענתם, דרישה זו של העיריה אינה עומדת בתנאים הקבועים בתקנות התכנון והבניה (התקנת מקומות חניה) התשמ"ג1983- ובתקנה 2 לתוספת של תקנות אלה. תקנה 2 לתוספת קובעת, כי: תקנה 2 (א) - "היתר הבניה יחייב להתקין מספר מקומות חניה כמפורט בתוספת זו". תקנה 2 (ב) - "על אף האמור בסעיף קטן (א) רשאית הועדה המקומית לפטור מן החובה להתקין מקומות חניה לפי התקן, כולם או מקצתם, משיקולים שבתכנון, סביבה או תחבורה ולחייב מבקש היתר בניה להתקינם במקום שמחוץ לנכס או להשתתף בהתקנתם בחניון ציבורי, המוקם על פי תוכנית מאושרת שלביצועה הוקמה קרן למימון החניון האמור, הכל בהתאם להוראות התוכנית המגדירים את המספר מקומות החניה ומועדי הביצוע ובלבד שמרחק ההליכה בין הנכס לבין החניה לא יעלה על המפורט להלן ובענייני רשות גדולה, אזור מגורים - 100 מטרים...". הנתבעת אינה חולקת על העובדה, כי במקרה זה לא ניתן היה להתקין מקומות חניה באתר הבניה עקב שטחו המצומצם של המגרש ומיקומו ולפיכך, לטענתה, הציגה ברירה בפני התובעים להתקין מקומות חניה מחוץ לנכס או להשתתף בהתקנתם בחניון ציבורי בהתאם להוראה הקבועה בתקנה 2 (ב) בתוספת לתקנות שלעיל. התובעים טוענים, כי לא הוצגה בפניהם ברירה, וכי העיריה חייבה אותם לשלם את הסכום האמור לקרן. לדידי, אין זה משנה אם בחרו התובעים או חויבו לפעול לפי החלופה של תשלום לקרן. השאלה היחידה הרלונטית היא, האם התקיימו התנאים שבתקנה 2 (ב) שלעיל. התקנה קובעת, כי החלופה של תשלום לקרן שתממן הקמת חניון ציבורי תתקיים בשני תנאים מצטברים: 1. תהיה תוכנית מאושרת שתגדיר מספר מקומות חניה ומועדי ביצוע, ולביצוע התוכנית תוקם קרן. 2. מרחק ההליכה בין מקום החניון המיועד לבין הנכס לא יעלה על 100 מ'. משלא נתמלאו התנאים, כל סכום ששולם על חשבון הקרן שולם שלא כדין והתובעת זכאית להשבתו. מן הכלל אל הפרט: בעניננו, הצהירה גב' מרגריטה בלוזמן מטעם עירית ת"א, כי לא קיימת תוכנית בנין עיר מאושרת אשר חלה על הבניין בחלקה 1 בגוש 6959. זאת ועוד, מכתבי הטענות והסיכומים, הוכח בפני כי לא קיים היום, ואין אפשרות לבנות בעתיד פתרון חלופי של חניון ציבורי במרחק של עד 100 מ' ממקום הנכס. אשר על כן, התנאים לא התקיימו והתובעת זכאית להשבת הסכום ששילמה על חשבון הקרן. ברצוני להוסיף, כי לפי תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרותיו) תש"ל1970-, רשאית ועדה מקומית להתנות תנאים בהיתר הבניה ובין השאר למקומות חניה והגישה אליהם. להלן תקנה 16 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרותיו) תש"ל 1970-: 16 (א) "ועדה מקומית ראשית לתת היתר, לסרב לתיתו, לתקנו, לשנותו, להתנותו, או לבטלו לפי סעיף 216 לחוק וכן להתנות בו תנאים ובין השאר בענינים אלה: "(9) מקומות חניה והגישה אליהם". מקריאת היתר הבניה גופו, אני למד כי אמנם מצאה הועדה לנכון לציין, כי חסרים ודרושים מקומות חניה נוספים, אך לא קבעה דרך מיוחדת וספציפית לביצוע. משלא קבעה הועדה דרך להקמת החניות בהיתר הספציפי, יחול ההסדר הכללי. לאחר שבחנתי את ההסדר הכללי מצאתי, כי החלופה הנוגעת לתשלום עבור קרן חניה אינה מתקיימת, וכל סכום ששולם בגינה שולם שלא כדין. לפיכך, אני מקבל את התביעה וקובע, כי על הנתבעת להשיב את הסכום ששולם לקרן בצירוף ריבית והצמדה כחוק החל מיום התשלום לקרן ועד יום ההחזר בפועל. הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בסך 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ בערכם להיום. חניה