על מי מוטלת האחריות על נפילה מגובה של עובד ? התובע נתבקש לעבוד על גג הבניין בגובה של 6 מטרים, ולבצע את העבודות הנדרשות בהרכבת חשמל על גג רשת. תוך כדי ביצוע העבודות קרס ו/או התמוטט חלק מהרשת מתחת לרגלי התובע אשר נפל מגובה רב. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות על נפילה מגובה של עובד: רקע: 1. מדובר בתביעה לפיצויי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע מס' 1 כתוצאה מתאונת עבודה שאירעה בתאריך 13/11/01. התביעה הוגשה נגד סלטי מערכות חשמל בע"מ (להלן: "סלטי מערכות", או "הנתבעת 1") בתור מעבידתו של התובע; וכנגד סולל בונה בע"מ (להלן: "סולל בונה" או "הנתבעת 2") בטענה כי זו הייתה מזמינת העבודה, ו/או הקבלן הראשי ו/או מבצע הבניה. 2. בהחלטתי מ-16/04/09 התרתי צירוף ה-מל"ל כתובע נוסף, בתביעת שיבוב כנגד הנתבעת מס' 2, מכוח הוראת סעיף 328 לחוק ביטוח לאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. 3. בדיון מיום 22/06/10 הודיעו התובע מס' 1 והנתבעים כי הגיעו להסכם פשרה, לפיו ישולמו לתובע ע"י הנתבעות פיצויים בסכום כולל של 633,220 ₪ (מעבר לתשלומי ה-מל"ל), כאשר חיוביהן של הנתבעות הינם ביחד ולחוד. כן הוסכם כי ההודעה לצדדי ג' תדחה. אמנם ב"כ הנתבעת 2 הוסיפה, כי הפשרה מבוססת על חלוקת האחריות בין הנתבעות לבין עצמן בחלקים שווים, אלא שאין חולק שהסכמתה זו אינה מחייבת את ה-מל"ל. 4. בעקבות ההסכמות הנ"ל, כל שנותר הוא דיון והכרעה בשאלת חלוקת האחריות לתאונה בין הנתבעות. ככל שחלקה של הנתבעת 2 גבוה יותר, כך יגדל הסכום בו יזכה ה-מל"ל בתביעת השיבוב כנגד הנתבעת 2. נסיבות התאונה: 5. התובע טען בתביעתו, כי בתאריך 13/11/01 עת שעבד בשירות הנתבעת 1, עפ"י "... הוראות הנתבעים, נתבקש לעבוד על גג הבניין בגובה של 6 מטרים, ולבצע את העבודות הנדרשות בהרכבת חשמל על גג רשת. תוך כדי ביצוע העבודות קרס ו/או התמוטט חלק מהרשת מתחת לרגלי התובע אשר נפל מגובה רב...". (ר' סעיף 5 לכתב התביעה). בתצהיר עדותו הראשית הוסיף התובע, כי במקום העבודה לא נכח מנהל עבודה מוסמך מטעם הנתבעת 1, כי הוא ושאר הפועלים עבדו ללא פיקוח, וללא שהוזהרו מפני סיכונים שבאתר העבודה. עוד ציין התובע בתצהירו, כי הנתבעת 1 פעלה במקום בתור קבלן משנה של חברת "הנדל צומת" (להלן: "חברת הנדל") - וזו האחרונה היא שהייתה קבלן המשנה של "סולל בונה". כיומיים לפני התאונה, הממונה מטעם חב' הנדל, בשם ניהאד, מסר לתובע סקיצות להתקנת גלאי עשן, שבהן גם צוין מיקומם של גלאי העשן, ובכלל זה היה צורך לבצע הכנה לגלאי עשן, תוך כדי עבודה על משטח הקונסטרוקציה ממנו נפל התובע, ללא שהוזהר שמא משטח הקונסטרוקציה אינו יציב, או שקיימת סכנת נפילה ממנו. למשטח הקונסטרוקציה הייתה, לטענתו, גישה אחת דרך פתח בקיר המבנה הקיים, משם נכנס הוא ועובד נוסף והתחילו לעבוד, כשלפתע קרס חלק מהמשטח שעליו עמד, ונפל ארצה. 6. מטעם התובע העיד עומר שאער - פועל נוסף של הנתבעת 1, אשר עבד איתו באותו יום בתור עוזר חשמלאי, ואף היה איתו על אותו גג קונסטרוקציה, עת נפל התובע ארצה. 7. דומה, כי נסיבות התאונה בעיקרן אינן שנויות במחלוקת. מדובר בפרויקט שבו שימשה סולל בונה מבצע בניה, והיא זו שהעסיקה מספר קבלני משנה בתחום המסגרות, המיזוג, הבניין, החשמל וכו'. בין היתר התקשרה סולל בונה עם קבלן משנה, חברת הנדל, לשם ביצוע עבודות חשמל, וזו התקשרה עם סלטי מערכות בתור קבלן משנה שלה לשם ביצוע עבודות החשמל. 8. מדובר במבנה הבנוי בצורת ח', שצורתו יוצרת מעין חצר פנימית. קבלן עבודות המסגרות, מר משה לוי (שהעיד מטעם סולל בונה), נתבקש ע"י סולל בונה לבנות קירוי קונסטרוקציה ורשת ברזל של החצר בגובה כ-5-6 מר'; לצורך כך התקין תחילה קורות ברזל בגובה הרצוי, תוך יצירת פתחים באורך 2.4 מר', ורוחב 1 מר'. הפתחים כוסו ביחידות רשת מתכת, ע"י ריתוך לקורות הברזל, וריתוך היחידות אחת עם השנייה, וכך נוצר גג קונסטרוקציה מרשת ברזל בגובה כ-5-6 מר' מעל החצר הפנימית. 9. העבודה בוצעה ע"י קבלן המסגרות, משה לוי, במשך תקופה של כ-3 שבועות, אלא שבטרם מסירת העבודה לסולל בונה, הותיר קבלן המסגרות יחידת רשת אחת ללא ריתוך, זאת לטענתו כדי לאפשר לעובדי המיזוג לעלות משם אל גג הקונסטרוקציה שבנה, ולאפשר מאותו פתח גם העלאת חומרים לצורך עבודות המיזוג. בעניין זה גרסתו של משה לוי שונה מגרסתו של עה/2 - תאופיק חוסיין עומר, מי שעבד באותה תקופה כמנהל עבודה מטעם סולל בונה (להלן: "מנהל העבודה"). מנהל העבודה לא ידע למעשה להסביר מדוע קבלן המסגרות הותיר יחידת רשת אחת ללא ריתוך, אם-כי שלל כי הותרת הפתח האחרון בגג נועדה לאפשר לקבלנים אחרים לעלות משם ולבצע עבודות שונות במקום. מאידך, ההסבר שלו כי קבלן המסגרות השאיר יחידת רשת אחת ללא ריתוך משום שהמתין לתוצאות בדיקת הפיקוח באשר לאיכות העבודה, אינה משכנעת. בדיקת איכות העבודה אינה מחייבת השארת פתח אחד ללא רשת. מה גם, משה לוי בעצמו העיד כי נתבקש ע"י סולל בונה להשאיר פתח אחד ללא ריתוך כדי לאפשר לקבלנים אחרים לעלות לגג המבנה. 10. כך או אחרת, אין חולק כי בעת שהתובע ביצע עבודות הכנה לצורך התקנת גלאי עשן, ולצורך כך נדרש, לטענתו, בהתאם לתכנית העבודה, לבצע עבודה תוך הליכה על הגג, דָרַך בטעות על אותה יחידת רשת שלא רותכה, ואשר ככל הנראה זזה בעקבות כך ממקומה, וכתוצאה מכך צנח ארצה מאותו פתח. 11. אין חולק בין הצדדים כי שני הנתבעים חבים כלפי התובע בתור מעוולים במשותך. חלוקת האחריות בין השניים תקבע בהתאם למידת האשמה של כל אחד מהם. נטען ע"י סולל בונה, כי הכניסה לגג נאסרה לחלוטין, ומה עוד שלא היה כל צורך בכניסת פועלים אחרים, מלבד הקבלן משה לוי, לאותו משטח עבודה. אינני מקבל טענה זו. הוכח אמנם, כי מניעת הגישה המוחלטת מפועלים אחרים לגג אכן הונהגה בתקופה בה עבד הקבלן משה לוי בהקמת אותה קונסטרוקציה. באותה תקופה, הפתח היחיד שדרכו ניתן היה להגיע לגג נאטם לחלוטין בלוח דיקט; ונותרה אך הגישה לקבלן משה לוי באמצעות פיגום שבנתה סולל בונה מתחת לאותו גג. אלא שעם סיום עבודות המסגרות של הגג, פורק אותו פיגום, והגישה לגג התאפשרה דרך אותו פתח. 12. מנהל העבודה העיד, כי בעת שעזב הקבלן משה לוי את שטח העבודה, הוסר הפיגום, כך שלא ניתן היה לעלות אל הגג אלא דרך אותו פתח בקיר, שהיה, אגב, בגובה כ-1.2 מ' ביחס לרצפת הקומה ממנה התאפשרה הגישה. הוברר עוד כי התאונה אירעה מספר ימים, בין 5 ימים לשבוע ימים, לאחר שעזב הקבלן משה לוי את אתר העבודה. מנהל העבודה העיד, כי הפתח היה עם מעקה מקרשי עץ. משמע, לוח הדיקט הוסר לאחר שהקבלן משה לוי סיים עבודתו, כך שהגישה מאותו פתח אל הגג התאפשרה. ואכן, התובע והעד עומר שאער העידו, כי משנזקקו להלך על הגג לצורך ביצוע העבודה שנתבקשו לעשות, עברו דרך אותו פתח, שלא היה חסום. עוד הוברר, כי במקום לא הוצבו שלטי אזהרה האוסרים על הפועלים באתר להגיע לאותו גג. הנה אם כן, גם אם היה מעקה כלשהו על אותו פתח, הגישה אל גג הקונסטרוקציה התאפשרה בקלות, ומכל מקום לא נאסר על התובעים לעלות על הגג. 13. גם הקבלן משה לוי, וגם מנהל העבודה, העידו, כי העבודה על הגג הושלמה למעשה כולה, מלבד אותו פתח שנותר ללא ריתוך. בעוד ששני אלה העידו שיחידת הרשת לא הונחה על הפתח, אלא הצידה, העיד התובע כי הוא נפל משדרך על הרשתות המונחות, או אז השתחררה אותה יחידת רשת, ונפל ארצה. 14. אכן, מצב שבו יחידת רשת אחת, מתוך משטח בגודל של כ-90 מ"ר (כפי שהעיד הקבלן משה לוי(, נותרה ללא ריתוך, יצר למעשה מלכודת מסוכנת לתובע, כּך שהאמין כי הוא מהלך לו על משטח בטוח. אלא שאף בהנחה שיחידת הרשת לא הונחה על אותו פתח, גם אז לא ניתן לפטור את הנתבעים מאחריות. השארת פתח בגג בגובה 5-6 מר' יוצרת סיכון בלתי סביר של נפילה מגובה לכל מי שצפוי שיעלה על אותו גג ויהלך עליו. 15. אינני מקבל טענת מנהל העבודה שלא היה לפועלים של סלטי מערכות, או לפועלים אחרים, מה לעשות על אותו גג. גם העובדה שהם לא ביקשו ממנו רשות לעלות על אותו גג, ולא הודיעו לו זאת, אין בה כדי לפטור את סולל בונה. מאמין אני, כי התובע ועוזרו לעבודה, לא עלו על הגג כדי להשתעשע, אלא אך לצרכי העבודה; מאמין אני גם שהגישה למקום לא נאסרה עליהם, לא במפורש ולא במשתמע. 16. נקיטת אמצעי הזהירות מתחייבת ע"י מבצע הבניה, בין היתר, כדי למנוע תאונות המתרחשות כאשר עיניו של מנהל העבודה אינן פקוחות על אותו עובד. על מבצע העבודה חלה חובת זהירות מושגית וקונקרטית, בין היתר להבטיח משטח עבודה בטוח, במיוחד כאשר הסיכון שנוצר הינו סיכון של נפילה מגובה משמעותי. מדובר היה בסיכון בלתי-סביר, ובהתרחשות שניתן היה לצפותה מראש. משכך, אין ספק בדבר אחריותה של סולל בונה לאירוע התאונה. 17. באשר לסלטי מערכות, הרי מדובר במעסיקו הישיר של התובע. היא גם שהייתה למעשה הקבלן המופקד על ביצוע עבודות החשמל בפרויקט. מטעם סלטי מערכות היו שני אחראיים: מוחמד וחאלד, שהם הבעלים של החברה, והם אלה שנתנו הוראות עבודה לתובע ולשאר פועליהם, ובכלל זה ביצוע העבודה אשר חייבה אותם לעלות על אותו גג קונסטרוקציה. 18. התובע העיד, כי נתבקש ע"י סלטי מערכות לבצע עבודתו שבמהלכה אירעה התאונה. משכך, חובה היה על סלטי מערכות, בהיותה המעביד, לדאוג לשלומם ובטחונם של עובדיה, ובכללם התובע. חובה היה על סלטי מערכות לוודא מראש, באם ניתן היה לבצע את העבודה תוך שימוש באותו גג בבטחה, ולצורך כך היה עליה לברר מראש עם מנהל העבודה באם הדבר בטוח. אילו כך נהגה סלטי מערכות, סביר להניח שמנהל העבודה היה מעמיד אותה על הסכנות הטמונות באותו משטח; וכי אז היו ננקטים אמצעי הזהירות הנדרשים, או אף היה נאסר על התובע לדרוך על אותו גג, והתאונה הייתה נמנעת. גם סלטי מערכות, בהיותה המעביד של התובע, הפרה חובת הזהירות המושגית והקונקרטית, והתרשלה בכך שלא בחנה את משטח העבודה בטרם התחיל התובע בביצוע העבודה. חלוקת האחריות בין הנתבעים: 19. עתה נשאלת השאלה מהי מידת האשמה של כל אחד מן הנתבעים. בעוד שב"כ הנתבעים טענה שעיקר האשמה על סלטי מערכות, טען ב"כ המוסד לביטוח לאומי, כי עיקר האשמה על סולל בונה. אכן הנטיה היא לראות במעביד הישיר כמי שנושא בעיקר האחריות לשלומו ובטחונו של עובדו, אלא שבמקרה שלפנינו, ומאחר ואין חולק כי סולל בונה הייתה "מבצע הבניה" בפרויקט, ונוכח העובדה שבמידה מסוימת הסיכון לו נחשף התובע היה נסתר מן העין, ולאחר בחינת מידת האשמה של כל אחד מן הנתבעים, הנני רואה בשני הנתבעים אחראיים במידה שווה לאירוע התאונה. משמע, שהמוסד לביטוח לאומי יזכה במחצית תביעת השיבוב, מאת הנתבעת מס' 2 - סולל בונה, סכום המהווה מחצית תשלומי ה-מל"ל לתובע בגין התאונה נשוא התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק נכון ליום חוות הדעת האקטוארית. 20. ב"כ הנתבעות טענה בסיכומיה כי תשלומי ה-מל"ל עפ"י חוות-דעת אקטוארית מ-29/10/08 עומדים על 1,683,900 ₪ (כולל ריבית והצמדה עד ליום חוות-הדעת), וב"כ ה-מל"ל לא חלק על נתון זה. בבואי לבחון את חוות-הדעת האקטוארית, מצאתי כי זו לא הוגשה, אף שצוין כי היא מצורפת ל-ת/2. בשל כך, ומאחר ויש להניח, כי בעניין זה אין מחלוקת בין הצדדים, אתיר לצדדים להגיש פסיקתא מוסכמת על הסכום שנפסק - מחצית תשלומי המל"ל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כאמור. לסכום הנ"ל יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 15%, והוצאות משפט בסך 2,000 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע מס' 2, באמצעות בא-כוחו, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק-הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. תאונות נפילהנפילה מגובה / מסולםנפילה