אי הודעה במועד על ליקויי בניה

הוגשה תביעה בגין ליקויי בניה. הנתבעת ביססה את טענתה בדבר העדר החבות על הוראת סעיף 4א לחוק המכר (דירות), תשל"ג - 1973, לפיה הקונה יהא זכאי להסתמך על אי התאמה שהודיע עליה למוכר תוך שנה מהמועד בו גילה אותה (במידה וניתן היה לגלותה בסמוך למועד מסירת הדירה), או תוך זמן סביר לאחר שגילה אותה (במידה ולא ניתן היה לגלותה בבדיקה סבירה בסמוך למועד זה). לגרסת הנתבעת, התובעים הודיעו לה על ליקויי הבנייה שבדירתם ביום 25/04/1997, שלוש שנים לאחר שזו נמסרה לידיהם, ומבלי לחשוף בפניה את חוות דעתו של המהנדס פורת, שנערכה כבר ביום 02/02/1996, וסביר להניח כי כבר היתה ברשותם. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי הודעה במועד על ליקויי בניה: 1. התובעים רכשו דירה בבניין שאת הקמתו יזמה הנתבעת, על פי הסכם שנחתם ביניהם ביום 20/06/1993. הדירה נמסרה לידי התובעים ביום 25/04/1994. לטענת התובעים, הנתבעת הפרה את התחייבויותיה כלפיהם, נוכח ליקויים שונים שנתגלו בדירה. לתמיכה בטענה זו צירפו התובעים לכתב התביעה חוות דעת שנערכה על ידי המהנדס א' פורת מיום 02/02/1996, לפיה עלות תיקון הליקויים היא בסך 8,000$. סכום התביעה עצמו הועמד על 52,000 ₪, לאחר שלעלות התיקונים הנזכרת התווספה דרישה לפיצויים בגין עלות מגורים חלופיים במהלך תקופת התיקונים ופיצויים בגין עגמת נפש. 2. הנתבעת הכחישה את עצם קיומם של הליקויים הנטענים, ואת אחריותה להם במידה ויוכחו. עם זאת, הודתה הנתבעת כי ביום 25/04/1997 פנו אליה התובעים במכתב, בו התלוננו על קיומם של ליקויים בדירה, וטענה כי היא העבירה את התלונות האמורות לטיפולם של הקבלן המבצע וקבלן המשנה. 3. הנתבעת שלחה הודעת צד ג' לקבלן המבצע, אשר ביצע את עבודות הבנייה באמצעות קבלן משנה (חברת סולל-בונה), בטענה כי צד ג', במסגרת חוזה העסקתו, קיבל על עצמו את האחריות לטיב הבנייה ולתיקון הליקויים שיתגלו בדירות. חוזה זה לא צורף להודעת צד ג', ואינו מצוי בתיק בית המשפט. צד ג' טען בכתב הגנתו כי תלונות התובעים מיום 25/04/1997 מעולם לא הופנו אליו על ידי הנתבעת ועל כן כלל לא היה מודע לקיומם. בנוסף טען, כי כל הליקויים שהובאו לידיעתו בסמוך לאחר מסירת הדירה לידי התובעים (על פי פרוטוקול קבלת דירה ורשימת התיקונים שצורפה אליו) תוקנו לשביעות רצונם. 4. בין לבין נתקבלה חוות דעתו של המהנדס ס' שוורץ, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה העריך את עלות תיקון הליקויים בדירת התובעים בסך של 20,060 ₪ (כולל מע"מ בשיעור 18%), וציין כי 25% מהנזקים מקורם בתכנון אדריכלי לקוי, והשאר נובעים מביצוע רשלני. 5. נוכח חוות הדעת של מומחה בית המשפט, המייחסת חלק מהליקויים לתכנון לקוי, שלח צד ג' הודעת צד ד' כנגד האדריכל אשר תכנן את דירת התובעים. במסגרת זו טען צד ג' לאחריותו של צד ד' לליקויים התכנוניים. צד ד' לא הגיש כתב הגנה. 6. ב-20/05/2003 ניתן תוקף של החלטה להסכמת ב"כ הצדדים, לפיה תבוטל ישיבת ההוכחות הקבועה, ופסק הדין יינתן על סמך החומר המצוי בתיק וסיכומי הצדדים. 7. לאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק ובסיכומי הצדדים, שוכנעתי כדלקמן: 7.1 חובתה של הנתבעת לתקן את ליקויי הבנייה הנטענים - הנתבעת ביססה את טענתה בדבר העדר החבות על הוראת סעיף 4א לחוק המכר (דירות), תשל"ג - 1973, לפיה הקונה יהא זכאי להסתמך על אי התאמה שהודיע עליה למוכר תוך שנה מהמועד בו גילה אותה (במידה וניתן היה לגלותה בסמוך למועד מסירת הדירה), או תוך זמן סביר לאחר שגילה אותה (במידה ולא ניתן היה לגלותה בבדיקה סבירה בסמוך למועד זה). לגרסת הנתבעת, התובעים הודיעו לה על ליקויי הבנייה שבדירתם ביום 25/04/1997, שלוש שנים לאחר שזו נמסרה לידיהם, ומבלי לחשוף בפניה את חוות דעתו של המהנדס פורת, שנערכה כבר ביום 02/02/1996, וסביר להניח כי כבר היתה ברשותם. על כן, עמדת הנתבעת היא, כי אין התובעים רשאים לתבוע על סמך קיומם של ליקויי הבנייה, שכן הודיעו לה על קיומם לאחר חלוף הזמן הסביר, וזאת בהתחשב בכך שחוות דעת הנדסית הביאה את ליקויי הבנייה לידיעתם יותר משנה קודם לכן. משהסכימו ב"כ הצדדים כי פסק הדין ינתן על סמך מסמכים וטיעונים ללא שמיעת עדים וחקירתם, לא שוכנעתי במידה הנדרשת בהליך אזרחי באשר למועדים הנטענים על ידי הנתבעת, זאת במיוחד כאשר לא הוברר מתי בפועל קיבלו התובעים לידיהם את חוות דעת המומחה מטעמם. 7.2 אשר על כן, אני קובע כי הנתבעת אכן מחויבת בתיקון ליקויי הבנייה שהוכחו. לעניין זה, אני מקבל את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט במלואה. תוך התייחסות להסתייגויותיו של ב"כ התובעים מחוות הדעת האמורה: 7.2.1 באשר לפיצוי שפסק המומחה בגין מרצפות פגומות ושקועות (סעיפים ז(1)-ז(3) לחוות דעתו) - טוען ב"כ התובעים כי יש לדחות את קביעת המומחה (לפיה יקבלו התובעים פיצוי בסך 500 ₪ בגין ליקויים בריצוף שתיקונם בעייתי) ולאמץ תחתיה את הצעתו של המהנדס פורת בעניין זה (לפיה יש לתקן את המרצפות בעלות כוללת של 450$). הטעם לכך הוא, לגישתו, כי המומחה מונה לשם אומדן עלות תיקון הליקויים, ולא הוסמך לפסוק פיצוי בגין השארתם. טענה זו נדחית. בתשובות לשאלות ההבהרה ציין המומחה כי "מחיר הפיצוי מכסה את עלות ביצוע תיקון הליקויים שלגביהם נקבע פיצוי, בהתחשב בעובדה שלדעתו אין מקום לתיקון הליקויים הנ"ל" (ראה עמ' 2 לתשובות המומחה לשאלון מיום 17/10/2002, סעיף 9(ה)). משמעות הדבר היא כי סכום ה"פיצוי" בו נקב המומחה מגלם את עלות תיקון הליקוי, והדרך פתוחה בפני התובעים לעשות בסכום זה כרצונם. 7.2.2 באשר להעדר התאורה במחסן הדירה, המצוי בשטח המשותף של הבניין - קבע מומחה בית המשפט כי לא ניתן לדעת אם מדובר בליקוי, שכן ייתכן שהדבר נובע מאי תשלום חשבון החשמל על ידי ועד הבית (סעיף ה(2) לחוות הדעת). משלא הוכיחו התובעים את ההפך - אין מקום לחייב את הנתבעת לשלם בגין הליקוי הנטען. 7.2.3 ב"כ התובעים טוען כי יש להגדיל את העלות הכוללת של תיקון הליקויים על פי חוות דעת מומחה בית המשפט ב-80%, שכן כל הקבלנים שאליהם פנו התובעים סירבו לבצע את התיקונים בעלות זו, ובכללם שני הקבלנים שאליהם הפנה המומחה מטעם בית המשפט. לתמיכה בטענתו זו צירף ב"כ התובעים מכתבי תשובה של שני הקבלנים האמורים, בהם הם אכן מסרבים לקבל על עצמם את העבודה. לאחר שעיינתי במכתבים אלו, לא שוכנעתי כי יש לקבל את הטענה. הקבלן האחד סירב לתת הצעת מחיר משום שלא ראה את המקום והנזקים בעצמו, ואילו הקבלן השני סירב לתת הצעת מחיר בשל עומס עבודה. משלא הובאה בפניי כל ראייה אחרת, אשר דנה בהצעת המחיר לגופה, אין מקום לדחות את חוות דעתו של המומחה לעניין זה. 7.2.4 ב"כ התובעים טוען כי לסכום הפיצוי יש להוסיף את עלויות פעולות הרישוי המקדימות לתיקון חלון המטבח, לפי סעיף א(2) לחוות דעת המומחה. משלא הוגשו ראיות לעצם קיומן של העלויות או לסכומן, הטענה נדחית. 7.2.5 התובע טוען בתצהירו כי על הנתבעת היה להקים גדר בחזית המגרש הצמוד לדירה, ומשלא עשתה כן - נאלצו התובעים להקימה בעצמם. לתצהיר מצורפות קבלות, המעידות כי עלות הביצוע נכון ליום 12/12/1996 היא 540 ₪. המומחה מטעם בית המשפט התייחס לעניין זה בחוות דעתו, וציין כי על פי סעיף 3.14 למפרט הדירה אמור המוכר לספק לקונה גדר במיקום הנזכר, אולם אין ביכולתו לאמת את טענת התובעים, לפיה הקמת הגדר בוצעה על ידם. לפיכך, הותיר המומחה את פסיקת הפיצוי בגין ליקוי זה לשיקול דעת בית המשפט. שוכנעתי בעצם קיומו של הליקוי, ובעובדה כי התובעים הם שנשאו בעלות תיקונו. אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובעים סך של 540 ₪ כשהם נושאים הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 12/12/1996 ועד מתן פסק הדין. 7.3 לא מצאתי מקום לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין מגורים חלופיים בתקופת ביצוע התיקונים. מחוות דעתו של המומחה עולה כי אין הכרח בפינוי הדירה. עם זאת, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 2,000 ₪ בגין נזק לא ממוני. 7.4 תיקוני הליקויים בדירת התובעים לא ייעשו על ידי הנתבעת אלא באמצעות קבלן חיצוני. 8. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצויים כמפורט לעיל: 8.1 סך של 20,060 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד תשומות הבנייה מחודש ספטמבר 2001 ועד התשלום המלא בפועל. 8.2 סך של 3,000 ₪ (בגין נזק לא ממוני ועלות הגדר) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. 8.3 לסכומים אלו יתווספו הוצאות משפט, אגרות, מומחים ושכ"ט עו"ד כולל מע"מ בסך כולל של 4,000 ₪. 8.4 החיובים הנזכרים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 9. באשר לחלוקת הנזק בין הנתבעת, צד ג' וצד ד' - אני מאמץ את חוות דעתו של המומחה, לפיה 25% מהנזק הכולל מקורו בתכנון לקוי, אי לכך אני מחייב את צד ד' לשלם לנתבעת רבע מהסכומים המפורטים בסעיף 8 לעיל. באשר לצד ג' - הגשת סיכומיו במאוחד עם הנתבעת, תוך קבלת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט במלואה, מצביעה על הסכמה בינו לבין הנתבעת באשר לחלוקת האחריות ביניהם באופן שווה. קביעה זו נסמכת גם על העובדה כי לא הוצג בפני חוזה ההעסקה של צד ג', המפרט את מידת אחריותו של צד ג' לליקויים וזהות האחראי לפיקוח על עבודת הבניה. אי לכך אני מחייב את צד ג' לשפות את הנתבעת במחצית מיתרת הסכום שהיא חבה עפ"י סעיף 8 לעיל (לאחר ההפחתה המתחייבת מחיובו של צד ד). הסכומים שישולמו על ידי צדי ג' ו-ד' כאמור יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. בניהליקויי בניה